בשפה העברית של ימינו ישנם ארבעה כיוונים ראשיים: צפון, דרום, מזרח וּמַערב. וכן כיווני ביניים הנגזרים מהכיוונים הראשיים: צפון מזרח, דרום מערב, וגם תתי כיווני ביניים כגון: מערב – דרום מערב או צפון צפון מזרח.
במקרא נזכרו השמות הללו וכן שמות נוספים לרוחות השמיים. נעבור את רוחות השמיים אחת אחת, ונראה כמה דוגמאות ונדון בהן.
אנחנו במזרח התיכון אז נתחיל בכיוון מזרח. השמש זורחת במזרח. תמיד. על כן מזרח נגזר מהשרש זר"ח. אולי זהו קיצור של הביטוי 'מזרח שמש' (ציטוט): מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ עַד מְבוֹאוֹ מְהֻלָּל שֵׁם ה' (סוף ציטוט. תהילים קי"ג 3). או בדברי יפתח לבני עמון (ציטוט):
וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר, וַיָּסָב אֶת-אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת-אֶרֶץ מוֹאָב, וַיָּבֹא מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב, וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן (סוף ציטוט. שופטים י"א 18). כיוון שבימי קדם כיוון הייחוס הוא המזרח (ולא הצפון כבימנו), הרי מי שהביט מזרחה הביט לקדם, קדמה או פשוט קדימה. כך למשל בתיאור נחלת זבולון בספר יהושע (ציטוט): וְשָׁב מִשָּׂרִיד, קֵדְמָה מִזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ... דלגתי קצת יג וּמִשָּׁם עָבַר קֵדְמָה מִזְרָחָה (סוף ציטוט. יהושע י"ט 12 – 13).
ובאותו אופן, הים שנמצא ממזרח הוא הים הקדמוני. כך נכתב בנבואת זכריה (ציטוט): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יֵצְאוּ מַיִם-חַיִּים מִירוּשָׁלִַם, חֶצְיָם אֶל-הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, וְחֶצְיָם אֶל-הַיָּם הָאַחֲרוֹן (סוף ציטוט. זכריה י"ד 8). הים הקדמוני הוא ים המלח. זכריה תיאר פה תופעה הידרולוגית מוכרת. קו פרשת המים הארצית. גשם שיורד ממערב לקו הזה זורם לים התיכון, ואילו גשם שיורד ממזרח לו זורם לים המלח. קו פרשת המים הארצית חוצה את ירושלים כיום. למשל בשוק מחנה יהודה. החלק המערבי של רחוב יפו ורחוב אגריפס מתנקז לים התיכון, וחלקם המזרחי מתנקז לים המלח.
הרוח הנושבת ממזרח היא רוח קדים. כך נכתב בתיאור חציית ים סוף (ציטוט): וַיּוֹלֶךְ יְהוָה אֶת-הַיָּם בְּרוּחַ קָדִים עַזָּה כָּל-הַלַּיְלָה (סוף ציטוט. שמות י"ד ).
הצד המנוגד למזרח הוא מערב. (ציטוט): אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנִי מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ (סוף ציטוט. ישעיה מ"ג 5). השמש שוקעת במערב. המילה מערב נגזרת מהשרש ער"ב. זהו שורש הומונימי. כלומר שורש אחד בעל מספר משמעויות. למשל נעל דלת ונעל נעליים. בחלק מהמקרים שרש הומונימי נוצר משניים או יותר שרשים בעלי עיצורים דומים, שנידמו עם הזמן. השרש ער"ב הוא השרש בעל מספר המשמעויות הרב ביותר. הסיבה היא העיצור ע', שנשחק בעברית והפך בחלק מהמקרים לעי"ן ובחלק מהמקרים לרי"ש. שימו לב למשפט הבא, הגדוש בשרש ער"ב, אך במשמעויות שונות, וממוצא שונה: עורב ערבי שר במערב הערבה לעת ערב בקול ערב עם קבלת הערבון.
במקרה של כיוון מערב מסייעת לנו האכדית. שם הפועל Eribu משמעו לבוא, להביא וכו'. כשאל הירח, סין, הביא אח הרי זה - Sin Ahi Erib. או בשמו המקראי סנחריב. בבוקר השמש יוצאת ובערב השמש באה. כך סופר על יעקב אבינו בבית אל (ציטוט): וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ (סוף ציטוט). השמש בא, ערב, כלומר שקע במערב. אני מזכיר שהמילה שמש היא גם זכר וגם נקבה. השמש בא וגם באה.
צאת השמש בבוקר נקרא באכדית sit shamshi ושקיעתה בערב נקרא erib shamshir. והיו מי שקשרו בין sit ו- erib לאסיה ואירופה. השמש זורחת באסיה ושוקעת באירופה.
אם פנינו קדימה פונות מזרחה, אז מערב הוא אחור. כך אמר ישעיהו (ציטוט): אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר (סוף ציטוט). ארם מקדם, ממזרח ואילו הפלשתים מאחור, ממערב. והים שנמצא במערב הוא הים האחרון. ונקרא שוב את זכריה (ציטוט): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יֵצְאוּ מַיִם-חַיִּים מִירוּשָׁלִַם, חֶצְיָם אֶל-הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי (הוא ים המלח), וְחֶצְיָם אֶל-הַיָּם הָאַחֲרוֹן (הוא הים התיכון. סוף ציטוט. זכריה י"ד 8).
כיוון שהים התיכון הוא הגבול המערבי של ארץ ישראל, הרי המילה 'ים' מציינת לפעמים את כיוון מערב. כך בתיאור הארץ המובטחת בספר במדבר (ציטוט): וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם (סוף ציטוט. במדבר ל"ד 6).
גם צפון נזכר במקרא. יש המשערים שהשם נגזר מכך שבכיוון צפון השמש אינה נמצאת לעולם, ועל כן זהו הצד המוצפן מהשמש. דחוק. יש הסבורים כי מי שמביט מהצפון יכול לצפות בשמש בכל כיוון (מזרח, דרום וּמַערב). אולי. אנחנו לא באמת יודעים. בתיאור מלחמת העי בספר יהושע נכתב (ציטוט): וְכָל-הָעָם הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ, עָלוּ וַיִּגְּשׁוּ, וַיָּבֹאוּ, נֶגֶד הָעִיר; וַיַּחֲנוּ מִצְּפוֹן לָעַי, וְהַגַּי בֵּינָו וּבֵין-הָעָי (סוף ציטוט. יהושע ח' 11).
הזכרנו שכיוון הייחוס בימי קדם היה המזרח. אם תעמדו כשפניכם מזרחה הרי הצפון יהיה משמאלכם. בסיפור מלחמת אברם במלכים נכתב (ציטוט): וַיִּרְדְּפֵם, עַד-חוֹבָה, אֲשֶׁר מִשְּׂמֹאל, לְדַמָּשֶׂק (סוף ציטוט. בראשית י"ד 15). כלומר מצפון לדמשק. אני מזכיר ש'צפון' בערבית זה שימאל.
צד דרום זכה להתייחסות נרחבת במקרא. יש הגוזרים את השם דרום מהשרש רו"ם. כלומר השמש נמצאת ברום השמיים. הגיוני. מעניין שהשימוש בדרום הוא בעיקר בספר יחזקאל. עשר מתוך ארבע עשרה היקריות כלומר הופעות במקרא. כך נכתב בקהלת (ציטוט): הוֹלֵךְ, אֶל-דָּרוֹם, וְסוֹבֵב, אֶל-צָפוֹן; סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל-סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ. (סוף ציטוט. קהלת א' 6).
הנגב הוא החלק הדרומי בארץ ישראל, ועל כן המילה נגב מתארת לא פעם את כיוון דרום. בתיאור ערי הלויים אותן אמורים בני ישראל להעניק נכתב (ציטוט): וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר, אֶת-פְּאַת-קֵדְמָה (מזרחה) אַלְפַּיִם בָּאַמָּה (1000 מטרים בערך) וְאֶת-פְּאַת-נֶגֶב (דרומה) אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת-פְּאַת-יָם (מערבה) אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה (סוף ציטוט. במדבר ל"ה 5).
הזכרנו כי כיוון ההתייחסות הוא מזרחה, וכי הצפון נמצא בצד שמאל. יוצא אם כן, שהדרום נמצא בצד ימין. כך כתב משורר תהילים (ציטוט): צָפוֹן וְיָמִין אַתָּה בְרָאתָם (סוף ציטוט. תהילים פ"ט 13). או (ציטוט): כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ (סוף ציטוט. ישעיה נ"ד 3). ימין ושמאל – צפון ודרום. מי שנולד בדרום הוא בן הימין או בנימין. ואכן לפי הסיפור המקראי בנימין הוא בנו היחידי של יעקב שנולד בארץ כנען. בעוד כל אחיו נולדו בחרן הצפונית. באותו אופן הארץ הדרומית נקראת ת-ימן. ארץ הדרום. והנה פסוק אחד המסכם את כל כיווני הדרום, בדברי יחזקאל (ציטוט): בֶּן-אָדָם, שִׂים פָּנֶיךָ דֶּרֶךְ תֵּימָנָה, וְהַטֵּף, אֶל-דָּרוֹם; וְהִנָּבֵא אֶל-יַעַר הַשָּׂדֶה, נֶגֶב (סוף ציטוט. יחזקאל כ"א 2).
מעניין לציין, שמתעודות מארי, מהמאה ה-17 לפני הספירה נזכרו שני איגודי שבטים באזור מארי. השבטים מדרום והשבטים מצפון. או כפי שהם מכונים בתעודות מארי עצמן: בני ימין ובני שמאל.
הזכרנו שכיוון הייחוס היה פעם מזרח. כך למשל מפת מידבא מהמאה השישית לספירה מוצגת כשהמזרח הוא למעלה. כיום הוא צפון. הדבר קרה בשל השימוש הגובר והולך במצפן באירופה החל מִימֵי הביניים. המפות צוירו ביחס לכיוון אליו הצביעה מחט המצפן. אולם נותר שריד לשוני רב משקל בנוגע להיות המזרח כיוון ההתייחסות. מזרח בלטינית זה אוריינט. ומי שמתמצא במרחב יש לו אוריאנטציה.
