Skip to content

פרק 229 – קריאה

האזנה

משל יותם מופיע בספר שופטים פרק ט'. בסוף פרק ח' פנה העם לגדעון, בבקשה שימלוך עליהם. גדעון סירב במשפט: לֹא-אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם, וְלֹא-יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם: יְהוָה, יִמְשֹׁל בָּכֶם (שופטים ח' 23). בתחילת פרק ט' פנה אבימלך בן גדעון, בנו מפילגשו השכמית של גדעון, אל בעלי שכם בהצעה מפתה (ציטוט): וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, וְאֶל-כָּל-מִשְׁפַּחַת בֵּית-אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר. ב דַּבְּרוּ-נָא בְּאָזְנֵי כָל-בַּעֲלֵי שְׁכֶם, מַה-טּוֹב לָכֶם--הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל? אִם-מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד; וּזְכַרְתֶּם, כִּי-עַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי (סוף ציטוט. שופטים ט' 1 – 2).
אנשי שכם נענו להצעה, והעניקו לאבימלך 70 כסף. מספר טיפולוגי כנגד 70 בני גדעון. בכסף זה הוא שכר אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים. אחיו של אבימלך חיו על זמן שאול (ציטוט): וַיָּבֹא בֵית-אָבִיו, עָפְרָתָה, וַיַּהֲרֹג אֶת-אֶחָיו בְּנֵי-יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ, עַל-אֶבֶן אֶחָת; וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן-יְרֻבַּעַל, הַקָּטֹן--כִּי נֶחְבָּא (סוף ציטוט. שופטים ט' 5). שלב א' בתכנית עבר בהצלחה. אבימלך רצח את אחיו, והפך למלך בשכם. אבל יותם, האח הצעיר – ניצל מהטבח. זהו רכיב ספרותי ידוע. כך למשל יואש התינוק ניצל מ"הטבח" של עתליה סבתו. טבח במרכאות כי הסיפור עצמו מעורר בעיות כבדות מבחינת אמינותו ההיסטורית. בפרק עתידי נרחיב בענין. וגם משה רבנו עליו השלום ניצל מטבח.
יותם לא הסתפק בבריחה (ציטוט): וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם, וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר-גְּרִזִים, וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ, וַיִּקְרָא; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם, אֱלֹהִים (סוף ציטוט. שופטים ט' 7). יותם עמד בראש הר גריזים ונשא את משלו.
שכם שוכנת בעמק, בין הר עיבל מצפון לבין הר גריזים. באתר הקרוי 'תל בלאטה'. הזיהוי המקובל להר גריזים הוא ההר הנושא שם זה בימנו, ועליו הישוב הר ברכה (בו גר חברי ורעי עקיבא ויטקין מההסכת מה שלא סיפרה לי הגננת), וכן השכונה השומרונית, מקום המקדש השומרוני, והחשוב מכל – מפעל הטחינה הר ברכה.
יש בעיה מבחינה קולית. הר גריזים מצוי במרחק של שני קילומטר ושבע מאות מטרים בקו אוירי מתל שכם. מרחק גדול בו ניתן לשמוע קולות, אבל ללא דיבור ברור. אך כיוון שאין אנו דנים בהסתברות ההיסטורית של המשל, ניגש למשל עצמו (ציטוט): הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים, לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ; וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת, מלוכה (מָלְכָה) עָלֵינוּ. ט וַיֹּאמֶר לָהֶם, הַזַּיִת, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-דִּשְׁנִי, אֲשֶׁר-בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים? י וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַתְּאֵנָה: לְכִי-אַתְּ, מָלְכִי עָלֵינוּ. יא וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַתְּאֵנָה, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-מָתְקִי, וְאֶת-תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים?. יב וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים, לַגָּפֶן: לְכִי-אַתְּ, מלוכי (מָלְכִי) עָלֵינוּ. יג וַתֹּאמֶר לָהֶם, הַגֶּפֶן, הֶחֳדַלְתִּי אֶת-תִּירוֹשִׁי, הַמְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים; וְהָלַכְתִּי, לָנוּעַ עַל-הָעֵצִים?. יד וַיֹּאמְרוּ כָל-הָעֵצִים, אֶל-הָאָטָד: לֵךְ אַתָּה, מְלָךְ-עָלֵינוּ. טו וַיֹּאמֶר הָאָטָד, אֶל-הָעֵצִים, אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם, בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי; וְאִם-אַיִן--תֵּצֵא אֵשׁ מִן-הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן (סוף ציטוט. שופטים ט' 8 - 16).
המשל ברור. הזית, התאנה והגפן מייצגים את גדעון, ואת אלה הבורחים משררה. ואילו האטד מסמל את אבימלך תאב השררה. בהמשך יותם הסביר את המשל, במקרה שאנשי שכם לא הבינו. השאלה העולה מאליה היא: איזה צמח הוא האטד?
מלבד משל יותם האטד נזכר בפסוק מתהילים: (ציטוט): בְּטֶרֶם, יָבִינוּ סִּירֹתֵכֶם אָטָד; כְּמוֹ-חַי כְּמוֹ-חָרוֹן, יִשְׂעָרֶנּוּ (סוף ציטוט. תהילים נ"ח 10). וכן בשם מקום בקשר לאבל על יעקב אבינו עליו השלום (ציטוט): וַיָּבֹאוּ עַד-גֹּרֶן הָאָטָד, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסְפְּדוּ-שָׁם, מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד; וַיַּעַשׂ (יוסף הכוונה) לְאָבִיו אֵבֶל, שִׁבְעַת יָמִים. יא וַיַּרְא יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַכְּנַעֲנִי אֶת-הָאֵבֶל, בְּגֹרֶן הָאָטָד, וַיֹּאמְרוּ, אֵבֶל-כָּבֵד זֶה לְמִצְרָיִם; עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, אָבֵל מִצְרַיִם, אֲשֶׁר, בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן (סוף ציטוט. בראשית נ' 10 -11).
מהמקרא לא ברור מהו אותו אטד. החיבור בספר תהילים בין 'סירות' (סירה קוצנית) לאטד שולח אותנו לכיוון הקוצני. כשלא יודעים מה זה, מה עושים? הולכים לתרגומים העתיקים ולפרשנים. כל תרגום הוא גם פרשנות כידוע.
בתרגום השבעים (התרגום הראשון התנ"ך לשפה היונית) תורגם הצמח כ: ramnos. שזה אשחר. כלומר המתרגם הקדום הבין 'אטד' כ'אשחר', שבארץ הוא ספק שיח ספק עץ, אבל בהחלט קוצני. דיוסקורדס (Πεδάνιος Διοσκορίδης), שהיה בוטניקאי יווני מהמאה הראשונה לספירה כתב שבצפון אפריקה קוראים לעץ ה – Rhamnus – אשחר בשם 'atadin'.
גם תרגום המקרא לערבית של רב סעדיה גאון נוקב בשם עוסג', במשמעות של שיח קוצני.
באכדית המונחittitu הוא שם כללי לקוצים. כלומר כל העדויות מכוונות אותנו לכיוון הקוצני.
כיון שהאטד נזכר בזיקה להר גריזים סביר שמדובר בשיח קוצני של החורש הים תיכוני.
האטד נזכר גם אצל חז"ל, וגם שם מדובר על שיח קוצני ודליק (אם כי ענין הדליקה נובע מהפרק הזה בספר שופטים, כך שיש פה טיעון מעגלי). במשנה האטד הוא צמח שפירותיו מחוייבים בשמיטה (ציטוט): לולבי האלה והבוטנה והאטדים--יש להן שביעית (סוף ציטוט. משנה, שביעית ז ה). זה מחזק את הזיהוי של האטד עם האשחר הארץ ישראלי, שניתן לאכול את פירותיו. אבל לא כשהם אדומים.
זיהוי אחר של האטד הוא עם שיח קוצני ממשפחת הסולניים הקרוי כיום בשם זה. הזיהוי אינו ודאי. כך או אחרת, סופו של אבימלך היה מר. הוא נפגע קשה מפלח רכב שהשליכה עליו אשה, והתחנן בפני נושא כליו, שימית אותו – פן יאמרו שאשה הרגתהו. היקום מתאזן בסוף (ציטוט): וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם, קִלְלַת יוֹתָם בֶּן-יְרֻבָּעַל (סוף ציטוט. ששופטים ט' 57).

נגישות