Skip to content

פרק 243 – קריאה

האזנה

שירת הים (בשמות ט"ו) מתארת את חציית ים סוף, ונמצאת מיד לאחר הסיפור. אני מזכיר את פרק 31 על חציית ים סוף. תזכורת קצרה לסיפור (בדילוגים) (ציטוט):.. וַיֶּאְסֹר (פרעה הכוונה), אֶת-רִכְבּוֹ; וְאֶת-עַמּוֹ, לָקַח עִמּוֹז וַיִּקַּח, שֵׁשׁ-מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר, וְכֹל, רֶכֶב מִצְרָיִם; וְשָׁלִשִׁם, עַל-כֻּלּוֹ... דלגתי קצת  וַיִּרְדֹּף, אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, יֹצְאִים בְּיָד רָמָהט וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם, וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם... דלגתי קצת טו וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה... דלגתי קצתטז וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ, וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם--וּבְקָעֵהוּ; וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם, בַּיַּבָּשָׁה... דלגתי קצת וַיָּשֶׂם (ה' הכוונה) אֶת-הַיָּם לֶחָרָבָה; וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם כג וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם, וַיָּבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם--כֹּל סוּס פַּרְעֹה, רִכְבּוֹ וּפָרָשָׁיו: אֶל-תּוֹךְ, הַיָּם.

... דלגתי קצת  כה וַיָּסַר, אֵת אֹפַן מַרְכְּבֹתָיו, וַיְנַהֲגֵהוּ, בִּכְבֵדֻת; וַיֹּאמֶר מִצְרַיִם, אָנוּסָה מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל--כִּי יְהוָה, נִלְחָם לָהֶם בְּמִצְרָיִם ... דלגתי קצת   כז וַיֵּט מֹשֶׁה אֶת-יָדוֹ עַל-הַיָּם, וַיָּשָׁב הַיָּם לִפְנוֹת בֹּקֶר לְאֵיתָנוֹ, וּמִצְרַיִם, נָסִים לִקְרָאתוֹ; וַיְנַעֵר יְהוָה אֶת-מִצְרַיִם, בְּתוֹךְ הַיָּםכח וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם, וַיְכַסּוּ אֶת-הָרֶכֶב וְאֶת-הַפָּרָשִׁים, לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה, הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם בַּיָּםלֹא-נִשְׁאַר בָּהֶם, עַד-אֶחָד... (סוף ציטוט. שמות י"ד).

רק אזכיר בקצרה שסיפור חציית ים סוף מכיל שתי מסורות. מסורת  הרוח שייבשה את הים, ומסורת המטה, זו שמצטלמת יותר טוב. כך או אחרת טביעת המצרים היא נס מרשים המצדיק שיר מיוחד. שיר זה קרוי מקדמת דנא 'שירת הים'. שירת הים משמרת צורות ארכאיות. ואין להתפלא בשל כך. שירה מעצם טבעה שומרת על הצורות העתיקות, לעומת הסיפור שאינו עושה זאת. גם השירה וגם הסיפור עברו בעל פה מדור לדור עד שהועלו על הכתב. מסירה בעל פה מדור לדור גוררת עמה שינויים שונים בסיפור. אבל לא בשירה. מדוע? כי השירה צמודה אל לחן. הלחן הוא המשמר את מילות השיר כמות שהם. לכן סיפור משתנה ושירה – כמעט שלא. נסו להיזכר בסיפור שהגננת סיפרה לכם. נניח אליעזר והגזר.  מי מהמאזינים יכול לחזור מילה במילה על מה שסיפרה לו הגננת? אבל כולם ישירו יחד איתי 'משוך בגזר, משוך בגזר. אין כמוהו גזר. משוך ימינה משוך שמאלה ולא זז הגזר'. על כן השירה המקראית משמרת צורות, שכבר בימי התנ"ך נחשבו ענתיקות. קיים ויכוח מתי נכתבה שירת הים. למשל המשפט: סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם. 'רמה' משמעו בארמית (וגם בערבית) – זרק. כלומר אלהים זרק לים סוס ורוכבו. יש הסבורים כי השירה היא מאוחרת יחסית, הודות למילה הארמית הזו. ואילו אחרים סבורים, שמדובר בצורה כה קדומה עד שהיא כבר נעלמה מהעברית, וחזרה אלינו דרך הארמית. הנה דוגמה קלאסית בה אותו דבר מוכיח שני דברים מנוגדים. הפסוק המרכזי עליו נסוב רוב הויכוח הוא: מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהוָה. מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ (17). האם הפסוק מתאר את המקדש בירושלים, ואז השירה נכתבה לכל המוקדם בימי שלמה (מאה 10 לפה"ס. ולא בימי משה, שקדם בכמה דורות למקדש)? או שמדובר בחזון לעתיד לבוא, ואז השיר הוא לפני ימי שלמה? כלומר גם תקופת ההתנחלות (מאות 13 – 11 לפה"ס), קל וחומר ימי משה הם הזמן בו הועלתה השירה על הכתב. עיון בשיר מלמד כי השיר דן במלכות ה' בעולם, מספר על הטבעת המצרים (ולא חציית בני ישראל!), מתעלם לחלוטין ממשה, מספר על כינון המקדש, ואולי רומז לכיבושי דוד. לפיכך, דעתי היא (בעקבות גדולים וחשובים ממני) שהזמן הראוי ליצירת השיר (שאינו הזמן בו הוא עלה על הכתב) הוא ימי שלמה ואילך.

בין השיר לסיפור ישנם כמה הבדלים: בשירה יש קודם את טביעת המצרים, ואח"כ המרדף. בסיפור להיפך (סגנון שירי המתחיל במה שחשוב). בסיפור משה הוא הגיבור, בשירה – הוא אינו נזכר. בסיפור מעבר בני ישראל בחרבה הוא העיקר, בשיר – אין זכר למעבר.

השיר עצמו דומה לכמה מזמורים אחרים, ונדון בהם בהמשך.

וסוף סוף השיר. השיר הוא ארוך, אז נקרא אותו קטעים קטעים. כיון שמדובר בהמון קטעים קצרים, הרי  לא אגיד ציטוט – סוף ציטוט וחוזר חלילה. אני סומך עליכם שתבינו מתי זו לשון השירה המקראית ומתי מדובר במילותיי שלי.

 א. אָז יָשִׁיר-מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיהוָה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר:

אָשִׁירָה לַיהוָה כִּי-גָאֹה גָּאָה. סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.

ה' רמה, בהקבלה לפסוק 4 ירה, כלומר זרק את סוס ורוכבו – פרעה.

ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי-לִי לִישׁוּעָה. זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ. אֱלֹהֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ.

הפירוש המקובל: כוחי ושירתי הם האל. האל המושיע – יינוה: מלשון נוי – כלומר יפואר וירומם. טוב, אחרי כזה נס – לא נפאר את מי שחולל את הנס?

ג יְהוָה אִישׁ מִלְחָמָה יְהוָה שְׁמוֹ.

בנוסח השומרוני לתורה, מתוך הרחקת הגשמה, שלא נחשוב חס וחלילה שה' הוא איש, נכתב: ה' גיבור מלחמה. בקטע הבא אנו נתקלים בתקבולת. אמצעי נפוץ מאוד בשירה המקראית. מה הכוונה? לומר אותו דבר בשני אופנים שונים.

ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם. וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם-סוּף. 

מרכבות פרעה מול מבחר שלישיו. ירה בים מול טובעו בים סוף.

המילה 'שליש' היא המעניינת פה. במרכבה רגילה יש שני אנשים. נהג ולוחם אבל במרכבת המלך והשרים יש נהג, האיש הבכיר, והעוזר שלו. האדם השלישי או השליש. וזו המשמעות המקורית של המושג. כמו למשל 'השליש הצבאי של ראש הממשלה'. לא ברור לי כיצד המונח שליש התגלגל לאחראי כח אדם. אמנם צה"ל השתדרג וקורא לזה משא"ן – משאבי אנוש. אבל כולם יודעים שמדובר בחיל השלישות הישן והטוב.

ה תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן.   –

יש פה שימוש מעניין בסיומת הקדומה –מו. כלומר 'הם'. תהומות יכסום. יכסו אותם.

האם זהו שריד לעברית קדומה? שימוש מכוון בצורה קדומה? כמו שהיום שמים ו"ו ההיפוך בפרסומת תנ"כית. ויחנו ויקנו?

ו יְמִינְךָ יְהוָה נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ. יְמִינְךָ  יְהוָה תִּרְעַץ אוֹיֵב.  שמתם לה לתקבולת?

ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ. תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ.

זהו תיאור גדולת האל. האל ימחץ, ירוצץ, יהרוס את אויביו  (אויבי ישראל =אויבי ה'). גאון, כלומר גאוות האל תהרוס את הקמים עליו. וחרונו, כעסו יאכלמו (שוב הסיומת 'מו'. כלומר יאכלם) כמו קש. אין הכוונה לסוס המלחך קש, אלא לאש השורפת את הקש.

ח וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם. נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד נֹזְלִים. קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב-יָם. 

תיאור דרמטי של המים הניצבים. המים הם כמו קיר, נד. מילה די נדירה. המים קפאו בלב ים. השרש קפ"א משמעו במקרא – להיות ללא תזוזה. ובמשמעות מושאלת – חומר בטמפ' נמוכה מאוד, ללא תנועה. מים קפואים הם מים ללא תנועה, ומכאן במצב קרח.

ט אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל. תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי. אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי. 

זו הפסוק היחיד במקרא שחמש המילים הראשונות בו מתחילות באותה אות: א-מר א-ויב א-רדוף, א-שיג, א-חלק. נפש המצרים תמלא שמחה, חרבם תישלף (אריק), והם יזכו ברכוש ישראל (תורישמו ידי). מעין היפוך לרכוש הרב, שבני ישראל לקחו מהמצרים בעת יציאת מצרים.

י נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם. צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים. 

האל נשף ברוחו, והים כיסה את המצרים. נשיפת האל מתקשרת למסורת בפרק הקודם לפיה רוח קדים ייבשה את הים. بشف (נישף) בערבית משמעו 'ייבש'. וזה מתאים בדיוק. האל ייבש ברוחו את הים, ולאחר מכן הים כיסה אותם.

יא מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה? מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ? נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא. 

יב נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ.  

זו תיאור גדולת האל. מי דומה לו? מי כמוך באלים ה', קוצר לראשי התיבות מכב"י. למרות שיהודה המקבי זה בק' מלשון מקבת. אבל גם מכבי תל אביב זה בסדר מבחינתנו. בנטית ידו – הארץ בלעה את המצרים.

יג נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם-זוּ גָּאָלְתָּ. נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל-נְוֵה קָדְשֶׁךָ.

מעשי האל לא הסתיימו בהטבעת המצרים, אלא אף בהנחיית העם במדבר והובלתם לארץ. המזמור מתאר את הנדודים במדבר (שזה עתה התחילו) כמשהו שכבר היה. רמז לזמן חיבור השיר. כלומר אחרי הכניסה לארץ.

המילה זוּ משמעה 'אשר' או ש... אל תתבלבלו עם המילה זוֹ.

יד שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן. חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת. 

טו אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם. אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד. נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן. 

טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד. בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן. עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ יְהוָה. עַד-יַעֲבֹר עַם-זוּ  קָנִיתָ. 

אחרי החציה עצמה יש תיאור של השפעת חציית ים סוף על עמי האזור. מתחילים בעם, עוברים למנהיגים וגומרים בעם. יושבי פלשת – אלופי אדום – אילי (מנהיגי) מואב – יושבי כנען. הביטוי 'אלופי אדום' רומז לקדמות השיר. ביטוי עתיק מאוד (נזכר בברא' ל"ו). קָנִיתָ משמעו 'יצרת'. כלומר ה' הוא יוצר ישראל ובוראו.

יז תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ. מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהוָה. מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. 

יח יְהוָה יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד.

לא רק שהאל הטביע את אויבי ישראל, הוביל אותם לארץ, אלא גם בנה להם את המקדש. הפסוקים האחרונים הם הבסיס לפיוט מההגדה של פסח 'דיינו'. ככתוב: אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת מָמוֹנָם - וְלֹא קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם דַּיֵּנוּ :אִלּוּ קָרַע לָנוּ אֶת הַיָּם - וְלֹא הֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בַּחָרְבָּה דַּיֵּנוּ :אִלּוּ הֶעֱבִירָנוּ בְּתוֹכוֹ בַּחָרְבָּה - וְלֹא שָׁקַע צָרֵינוּ בְּתוֹכוֹ דַּיֵּנוּ :... דלגתי קצת אִלּוּ נָתַן לָנוּ אֶת הַתּוֹרָה - וְלֹא הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל דַּיֵּנוּ :אִלּוּ הִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל - וְלֹא בָּנָה לָנוּ אֶת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ (הַבְּחִירָה ) דַּיֵּנוּ :די דיינו די דיינו די דיינו דיינו דיינו דיינו.

והנה סיום לשירת הים, שאינו חלק מהשירה עצמה:

יט כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם. וַיָּשֶׁב יְהוָה עֲלֵהֶם אֶת-מֵי הַיָּם. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם.

זהו סיכום השיר. המצרים טבעו, הים כיסה אותם, אבל בני ישראל עברו בשלום.

ציינתי קודם, שישנה קרבה בין שירת הים, לכמה מזמורי תהילים. נתחיל בתה' ע"ז 14 – 21. בין שני המזמורים ישנה קרבה רעיונית ולשונית בולטת ביותר. אקריא את הפסוק מתהילים ומולו את הפסוק משירת הים. הקריאה היא לפי פסוקי תהילים, לא לפי הסדר בשירת הים. כך בתהילים: אֱלֹהִים בַּקֹּדֶשׁ דַּרְכֶּךָ מִי-אֵל גָּדוֹל כֵּאלֹהִים (תה' ע"ז 14). והנה שירת הים: מִי-כָמֹכָה בָּאֵלִם יְהוָה מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ (שמות ט"ו 11).

תהילים: אַתָּה הָאֵל עֹשֵׂה פֶלֶא הוֹדַעְתָּ בָעַמִּים עֻזֶּךָ (15). לעומת שמות: נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא... נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל-נְוֵה קָדְשֶׁךָ. (11, 13). תהילים:   גָּאַלְתָּ בִּזְרוֹעַ עַמֶּךָ בְּנֵי-יַעֲקֹב וְיוֹסֵף סֶלָה (16). ואילו בשמות: בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן. ... נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם-זוּ גָּאָלְתָּ (16, 13). בתהילים: רָאוּךָ מַּיִם אֱלֹהִים רָאוּךָ מַּיִם יָחִילוּ  אַף יִרְגְּזוּ תְהֹמוֹת (17).  בשירת הים: וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד נֹזְלִים  קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב-יָם... יד שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת (8, 14). הנה שני פסוקים בתהילים להם אין מקבילה: זֹרְמוּ מַיִם עָבוֹת קוֹל נָתְנוּ שְׁחָקִים  אַף-חֲצָצֶיךָ יִתְהַלָּכוּ ...  קוֹל רַעַמְךָ בַּגַּלְגַּל הֵאִירוּ בְרָקִים תֵּבֵל רָגְזָה וַתִּרְעַשׁ הָאָרֶץ (18 – 19). וחזרנו להשוואות. בתהילים: בַּיָּם דַּרְכֶּךָ ושביליך (וּשְׁבִילְךָ) בְּמַיִם רַבִּים  וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ (20). ואילו בשמות: נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים (10). והנה פסוק אחרון מתהילים: נָחִיתָ כַצֹּאן עַמֶּךָ בְּיַד-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן (21). ושירת הים: נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם-זוּ גָּאָלְתָּ (13).

מזמור נוסף הוא תהילים כ"ט. אני מזכיר את פרק 76 על תהילים כ"ט. נקרא את תחילת המזמור הדן בגדולת האל: מִזְמוֹר לְדָוִד הָבוּ לַיהוָה בְּנֵי אֵלִים הָבוּ לַיהוָה כָּבוֹד וָעֹזב הָבוּ לַיהוָה כְּבוֹד שְׁמוֹ הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה בְּהַדְרַת-קֹדֶשׁג קוֹל יְהוָה עַל-הַמָּיִם אֵל-הַכָּבוֹד הִרְעִים יְהוָה עַל-מַיִם רַבִּים... (תה' כ"ט). המשותף לשני המזמורים הוא מוטיב מלחמת האל באויביו ונצחונו עליהם. קול ה' הרעים על המים. ודי בזה לגרום למים לסגת מפני האל. די בקולו הרועם של האל – על מנת לחולל נסים.

מזמור אחרון ודי מוכר הוא תה' קי"ד. המזמור משובץ בהגדה של פסח. כולם יודעים איך מתחילים, אבל אף אחד לא יודע איך שרים אותו בסוף: בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם בֵּית יַעֲקֹב מֵעַם לֹעֵז.. דלגתי קצת ג הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס הַיַּרְדֵּן יִסֹּב לְאָחוֹר... עוד דילוג ה מַה-לְּךָ הַיָּם כִּי תָנוּס הַיַּרְדֵּן תִּסֹּב לְאָחוֹרוזה ממשיך (תה' קי"ד).

נגישות