הקדמה. בפרק הזה אדבר על ברדיה הקרוי ביונית סמרדיס. וכן על כנבוזי הקרוי ביונית קמביסס. וכן אשתמש במונח אמגוש הפרסי, הקרוי ביונית מאג. אני אשתמש בהם בהתאם למקור אותו ציטטתי. אז אל תתבלבלו בבקשה. ברדיה הוא סמרדיס. כנבוזי הוא קמביסס. ואמגוש זה מאג.
הפרק שעבר הסתיים בנצחונו המכריע של דריוש כנגד כל הקמים עליו לכלותו. בפרק זה נתמקד במאבק הראשי שלו על הכס בפרס. הכל התחיל עם בחור בשם בָּרדִיָה, שהיה בנו של כורש הגדול, ואחיו של המלך כנבוזי. שמו של בָּרדִיָה נזכר בכמה גרסאות: בָּרדִיָה (Bardiya) / ברזיה (Barziya) – חילופי ד/ וז'. השם היוני הנפוץ: סמרדיס (Smerdis) שהוא תרגום שמו הפרסי, ומשמעו 'הנאמן' ובגרסאות משנה: מרדוס (Mardos) / מרגיס (Mergis). וכן טניוקסרסס (Tanyoxarces) / טנוקסארקס ( (Tanoxarce. פירוש השם הוא 'גוף גדול' בפרסית. דבר זה מתאים לתיאור כוחו הרב אצל הרודוטוס (ציטוט): הוא (ברדיה) היה היחיד מבין הפרסים, שהצליח למתוח בשתי אצבעות את מיתר אותה הקשת שהביאו האיכתפיוגים (מילולית: אוכלי הדגים) מהאתיופים. איש מן הפרסים האחרים לא הצליח בכך(סוף ציטוט. הרודוטוס ג' 30). היו לו שבעה שמות אבל רק נשמה אחת.
רצח בָּרדִיָה נזכר במצבת בהיסטון שלנו, ובשלושה מקורות קלאסיים: הרודוטוס, קטסיאס ויוסטינוס.
הרודוטוס הוא היסטוריון יוני, אשר חי בין השנים 485 – 430 לפני הספירה כמובן. בספרו הוא תאר את המאבק בין הפרסים ליונים (פלישות דָרְיָוֶשׁ א' ואֲחַשְׁוֵרוֹשׁ א' ליון), ואת הרקע להתנגשות זו, כולל האופן בו עלה דריוש הראשון לכס. קטסיאס מקנידוס היה רופא יוני ששרת בחצרו של אַרְתַּחְשַׁסְתְּא ב’ מלך פרס בין השנים 404 – 397. הוא חיבר ספר על פרס (Persika). ספרו אבד, אך תומצת וצוטט אצל סופרים מאוחרים. מקורותיו היו מקורות בע"פ, ובעיקר שיחות שולחן ורכילות חצר. אמינותו לוקה בחסר, ויש המגדירים אותו כרכלן ולא היסטוריון.
יוסטינוס היה סופר רומי בן המאה השלישית לספירה, שכתב 44 ספרים (רובם אבדו), העוסקים ברובם בהיסטוריה של פיליפוס ב’ מלך מקדוניה ואלכסנדר בנו.
כנבוזי יצא למצרים על מנת לכבוש אותה. הוא אכן כבש אותה, אך מת בדרכו חזרה לפרס. בין המקורות שוררת הסכמה כי בָּרדִיָה נרצח בהוראת כָּנבּוּזִי אחיו. המקורות נחלקים בכמה נקודות לא משמעותיות, אבל נחלקים בינם לבין עצמם בנקודה עיקרית אחת: לפי הרודוטוס ויוסטינוס בָּרדִיָה נרצח אחרי צאת כָּנבּוּזִי למצרים, ואילו לפי מ"ב וקטסיאס הוא נרצח לפני היציאה למצרים. השאלה מתי נרצח ברדיה אחי המלך עוד תעסיק אותנו.
אצל הרודוטוס תואר המניע לרצח כקנאה (ציטוט): אחיו מאב ומאם, סְמֶרְדִיס שמו, שאותו שלח ממצרים לפרס מתוך קנאה (על כוחו הרב כאמור. דלגתי קצת)... ראה קמביסס (שמו היוני של כנבוזי) מראה זה בשנתו: נראה לו ששליח בא מפרס ובישר, שסמרדיס (הוא ברדיה כזכור) יושב על כס המלכות וראשו נוגע בשמיים (סוף ציטוט. הרודוטוס ג' 30). לפי קטסיאס כָּנבּוּזִי חשש, שמא בָּרדִיָה אחיו רוצה לרשת את כתרו. חשש שהוזן ברגשות נקמה (ציטוט): מאג (אדם רם מעלה) בשם ספנדאדאטס שהולקה בידי טניוקסרקס (בָּרדִיָה)... הלך לקמביסס (כָּנבּוּזִי) והודיע לו כי אחיו קשר נגדו (סוף ציטוט. פרסיקה, 10).
גם יוסטינוס כתב על חשש כָּנבּוּזִי כי אחיו לוטש עיניים לכתר (ציטוט): לאחר מכן הוא (כָּנבּוּזִי) חלם כי אחיו מרגיס (בָּרדִיָה) יהיה מלך..." (יוסטינוס א', 9). באופן מוזר משהו, דווקא מצבת בהיסטון לא מספרת דבר וחצי דבר על המניע לרצח. אבל אין זה מפתיע. קהל היעד של ההיסטוריונים היונים ציפה לקרוא אצלם מה שמכונה חומרי רקע. קהל היעד של המצבה (עליו נדבר בהמשך) לא התעניין בזוטות כגון אלה. כך או אחרת, מהמקורות עולה, כי חשש כָּנבּוּזִי שמא בָּרדִיָה רוצה לרשתו, הוא המניע לרצח. קנאה וחשש. כנבוזי הקדים תרופה למכה.
במקורות השונים לא תואר אופן הרצח (למעט קטסיאס), אלא רק עצם הרצח. כך במצבת בהיסטון (ציטוט): אמר דריוש המלך: זה מה שנעשה על ידי אחרי שהפכתי למלך; כנבוזי, בנו של כורש היה ממשפחתנו. הוא היה מלך כאן; לכנבוזי הזה היה אח, ברדיה שמו, בעל אם משותפת ואותו אב כמו של כנבוזי. לאחר מכן כנבוזי רצח את ברדיה. כשכנבוזי רצח את ברדיה, זה לא היה ידוע לעם שברדיה נרצח. לאחר מכן כנבוזי הגיע למצרים (סוף ציטוט. שורות 10 – 14). הרודוטוס כתב (ציטוט): שלח (כָּנבּוּזִי) את פְּרֶקְסַאסְפֶּס, שהיה הנאמן לו ביותר מבין הפרסים, כדי להורגו. איש זה בא לשושן והרג את סְמֶרְדִיס... (סוף ציטוט. הרודוטוס ג' 30).
מעניין לציין, שהרצח נזכר גם בטרגדיה "הפרסים" מאת איסכילוס. הטרגדיה חוברה בין 480 לפה"ס (קרב סלמיס) לבין 472 לפה"ס, שאז הועלתה על הבמה כלומר כשני דורות לאחר הרצח (ציטוט): אחר נהג בן קירוס (כָּנבּוּזִי) גדודי החיל. בעת קם מרדוס (בָּרדִיָה), המושל החמישי, חפר הכס, הארץ בושה. בביתו הכהו נפש ארטפרנס האציל ומרעיו (שורות 776 – 780). שימו לב, שהרוצח נקרא כאן ארטפרנס. כשמו של האיש שרצח את אחשורוש הראשון בן דריוש. ברור שאייסכילוס לא ידע מי באמת רצח את ברדיה והשתמש בשם פרסי מן המוכן. קטסיאס הרופא הרכלן כתב (ציטוט): טניוקסרקס (בָּרדִיָה) מת ע"י שתית דם שור (סוף ציטוט. פרסיקה 10). יש הסבורים כי 'דם שור' הוא יין מורעל.
יוסטינוס הרומי כתב (ציטוט): על מנת לבצע את המעשה האכזרי, הוא (כָּנבּוּזִי) בחר מקרב נאמניו אדם בשם פְּרֶקְסַאסְפֶּס, אחד מהמאגים... המאג לא קבל מידע על מה שקרה (מות כָּנבּוּזִי), בצע את משימתו, בטרם נודע דבר מות המלך (כזכור כנבוזי מת בדרך ממצרים. מות המלך מבטל את פקודתו), והרג את בָּרדִיָה... (בינתיים נודע מות המלך) והושיב על הכס את אחיו, אוֹרוֹסְפַּסְטֶס (סוף ציטוט. יוסטינוס א', 9).
פה העלילה מסתבכת. המצב הוא כזה. אחי המלך נרצח בהוראת המלך, המלך מת, ואף אחד לא יודע שברדיה, האמור לרשת את אחיו, בהעדר בן לכנבוזי – גם מת. כלומר – כס המלך ריק. וכל אחד יכול לשבת עליו. השאלה מי זה יהיה?
לפי המצבה את המצב ניצל מתחזה (ציטוט): לאחר מכן היה איש אחד, אמגוש, גאומתא שמו... כך הוא רימה את העם (והנה דברי המתחזה): אני ברדיה בנו של כורש אחיו של כנבוזי... דלגתי קצת כך הוא השתלט על הממלכה; לאחר מכן כנבוזי מת (סוף ציטוט).
הרודוטוס סיפר דבר מה דומה (ציטוט): "...מרדו בו (בכָּנבּוּזִי) שני אמגושים שהיו אחים... הלה מרד בו איפוא, כשנוכח לדעת שמות סְמֶרְדִיס (ברדיה כזכור) נשמר בסוד, ושרק מעטים מבין הפרסים יודעים על כך, בעוד שהרוב הניחו שהוא בחיים. משום כך השתלט על המלוכה בתחבולה זו: אחיו, שכאמור היה שותפו למרד, היה דומה מאוד לסְמֶרְדִיס בן כורש, שאותו הרג קמביסס (כנבוזי, כן?) על אף שהיה אחיו. הוא גם דמה במראהו לסמרדיס ואף היה בעל אותו שם. את האיש הזה פיתה האמגוש פאטיזיתס (Pati-zetes) בהבטחה שיעשה למענו הכל, והושיב אותו על כס המלוכה. אחר כך שיגר כרוזים לכל חלקי הממלכה, וגם למצרים (שם שהה כנבוזי באותה עת. כלומר ההתחזות התחילה לפני מות כנבוזי. ונמשיך) להודיע לצבא, שמעתה יש לציית לפקודות סמרדיס בן כורש ולא לקמביסס (סוף ציטוט. הרודוטוס ג' 61).
אף יוסטינוס סיפר סיפור דומה, שנשען מן הסתם על הרודוטוס. הסיפור אצל הרודוטוס המשיך והתגלגל. הכרוז הגיע למצרים, וכנבוזי קרא לפרקסאספס ותהה כיצד יתכן שברדיה שלח שליחים. פרקסאספס ענה שאלא אם מדובר בתחיית המתים – ברור שזהו מתחזה. השליח תוחקר, והתברר שמי שנתן את ההוראה לא היה ברדיה לכאורה, אלא אותו פאטיזיתס, אשר הופקד על הארמון בידי כנבוזי. פרקסאספס הציע שאכן מדובר בסמרדיס, אך לא באחי המלך, אלא באחיו של פאטיזיתס. כנבוזי נוכח לדעת שחלומו התגשם, אך הוא המית את אחיו לשוא. הוא קפץ על סוס, אך נפצע בחרבו שלו – ומת מפצעיו תוך זמן קצר. טרם מותו, כך סיפר הרודוטוס, כנבוזי התוודה בפני אצילי הפרסים על רצח אחיו, והפציר בהם לטפל במתחזה. אצילי הפרסים חשדו שכנבוזי לא שפוי, וחששו שמא הוא רוצה שהם יילחמו באחיו. הם לא ממש האמינו לו. וכך המשיך הרודוטוס (ציטוט): הם האמינו איפוא שסמרדיס בן כורש היה עתה למלך. כי גם פרקסאספס הכחיש מכל בכל שהרג את סמרדיס, שהרי לאחר מות קמביסס היה זה מסוכן בשבילו לומר, שהרג את בן כורש במו ידיו (סוף ציטוט. הרודוטוס ג' 67). לפי הרודוטוס מלך המתחזה במשך שבעה חודשים בתור ברדיה בן כורש, והכל היה בסדר.
ההתחזות הצליחה כי, למעט מתי מעט – איש לא ידע כיצד המלך נראה. זכור לואי הששה עשר, שנמלט מפריז, וזוהה במחסום דרכים בשל דמותו על מטבע. כך יכול היה המתחזה לטעון כי הוא בָּרדִיָה בן כורש. רוב הרציחות הפוליטיות בוצעו ע"י אנשים מחוגו הקרוב של המלך, שידעו לזהותו. במקרא מופיע הביטוי רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ (מל"ב כ"ה 19 ועוד). אלו הם אנשים בעלי זכות לראות את פני המלך. היו במהלך הדורות מפקפקים האם התחזות כזו יכלה כלל להתחולל. אולם בעקבות סיפורו של מרטין גר (המתועד היטב במסמכים משפטיים בני התקופה): היו כאלה ששוכנעו כי הרודוטוס צדק. תקציר של מרטין גר. הבחור היה תושב צרפת שיום אחד נעלם. אחרי כמה שנים הוא חזר, והתאחד עם אשתו. אולם בעקבות חשדות שונים מצד הדוד עלו תהיות. בסופו של דבר התברר כי מדובר במתחזה, שהוצא להורג, ומרטין גר האמיתי חזר לאחר מכן בריא ושלם, אך ללא רגל. ונחזור.... בספר על מרטין גר נכתב (ציטוט): המדפיס המלומד אנרי אסטיין השתמש בו (בסיפור על מרטין גר) כדי להראות, שהסיפור המצוי אצל הרודוטוס (ז"א על ברדיה) על מעשה התחזות שהצליח, אינו מופרך בעליל (סוף ציטוט. 137).
אבל לפעמים החגיגה נגמרת. אצל הרודוטוס תואר ברדיה המתחזה כמלך אהוב על רוב העמים מלבד הפרסים. במצבת בהיסטון של דריוש התמונה קצת שונה... (ציטוט): אמר דריוש המלך: הממלכה הזאת, שגאומתא האמגוש לקח מכנבוזי, הממלכה הזו מזמן היתה הרכוש של משפחתנו. לאחר מכן גאומתא האמגוש הפך אותה לרכושו; הוא נעשה מלך. לא היה אדם, לא בפרס ולא במדי או אחר במשפחתנו שיכול היה לעשות את גאומתא האמגוש משולל מהממלכה (כלומר להדיח אותו). העם פחד מהרודנות שלו; (הם פחדו ש)הוא ירצח את ההמונים שהכירו את ברדיה בעבר; מסיבה זו הוא היה רוצח את האנשים; הם יכלו להכיר אותי שאני לא ברדיה בנו של כורש (סוף ציטוט).
אצל הרודטוס יש סיפור צבעוני יותר. הרבה יותר צבעוני ועסיסי (ציטוט): אך בחודש השמיני התגלתה המרמה בדרך זו אוטאנס (Otanes) דלגתי קצת... היה הראשון שחשד שהמאג אינו סמרדיס בן כורש, אלא סמרדיס אחר. הוא הסיק זאת מכך, שהמאג מעולם לא עזב את תחום האקרופוליס (העיר העליונה) ולא הזמין אליו מעולם איש מן הפרסים המכובדים. לכן פעל כך: בתו ששמה היה פאידימה (pai-dimeh) הייתה אשת קמביסס. עתה נשא אותה המאג לאשה, יחד עם כל הנשים האחרות של קמביסס (פילגשי המלך הישן עוברות למלך החדש) אוטאנס שלח אליה איפוא שליח ושאל עם איזה איש היא חולקת את מיטתה? עם סמרדיס או עם אדם אחר? היא שלחה תשובה שאיננה יודעת, כי מעולם לא ראתה את סמרדיס בן כורש, ואינה יודעת מי האיש שעמו היא שוכבת (אני מזכיר שעד ימינו אנו יש אנשים המקיימים יחסי מין בחושך מוחלט). אוטאנס שלח אליה שוב וציווה: 'אם אינך מכירה את סמרדיס בן כורש, שאלי את אטוסה עם מי אתן שוכבות את והיא. הרי היא ודאי מכירה את אחיה!'. (זה מתייחס לקטע קודם לפיו כנבוזי נשא את אטוסה אחותו לאשה. ידיעה מאוד מפוקפקת מבחינה היסטורית. אבל משתלבת היטב בסיפור. אטוסה אכן הייתה אשת כנבוזי אבל לא אחותו. לאחר מכן היא הייתה אשת דרייוש. ונמשיך) לכך ענתה הבת: אינני יכולה לבוא בדברים עם אטוסה, וגם לא לראות אף אחת משאר הנשים החיות עמי. כי אותו האיש, יהיה אשר יהיה, מיד כשתפס את השלטון פיזר אותנו והושיב אותנו כל אחת לחוד'. כששמע דברים אלה היה הענין ברור יותר לאוטאנס. הוא שלח איפוא שליחות שלישית אליה בזו הלשון: דלגתי קצת... הנה אשר עליך לעשות: כשהוא ישכב איתך ותראי שהוא ישן עמוק מששי את אוזניו! ואם יתברר שיש לו אוזניים דעי שאת אשתו של סמרדיס בן כורש. אך אם אין לו, את אשתו של סמרדיס המאג' דלגתי קצת... כשכורש בן קמביסס (כורש הגדול) היה מלך, הוא כרת את אוזני המאג הזה, סמרדיס, בשל אשמה לא בטלה דלגתי קצת... כשהגיע תורה לבוא אל המאג (וזו הערה של הרודטוס לא שלי. מזכיר את מגילת אסתר) אצל הפרסים הולכות הנשים אל בעליהן לפי התור. עד כאן הערת הרודוטוס), היא שכבה עמו, וכשהמאג ישן שינה עמוקה מיששה את האוזניים. היא הרגישה בקלות רבה שאין לאיש אוזניים, ומיד כשהאיר היום הודיעה לאביה על תגליתה (סוף ציטוט. הרודוטוס ג' 68 - 69).
סיפור זה אמנם מפוקפק מאוד מבחינה היסטורית, אך הוא כה חינני, עד שלא יכולתי אלא להביאו...
כשהבין דריוש כי מדובר במתחזה הוא פעל מיד (ציטוט): כה אמר דריוש: אלה האנשים שהיו עמי כששחטתי את גאומטה האמגוש, שכינה עצמו ברדיה: פה אציין רק את השמות ללא התארים אינטפרנס (Intaphernes), אוטאנס (Otanes), גובריאס (Gobryas), הידראנס (Hydarnes), מגביזוס (Megabyzus) ארדומאניש (Ardumanish ) (סוף ציטוט).
הרודוטוס, חזר על המידע. שימו לב שחמישה מתוך ששת השמות זהים. זו נקודת המפתח בפענוח המצבה. השמות הללו הם שפתחו את הדלת לפענוח המוצלח של המצבה (ציטוט): אוטַאנֶס הביא איפוא את אִינְטַאפְרֶנֶס גובְּרִיאַס, את מֶגַאבִּיזוס, ואַסְפַּאתִינֶס (הביא) את הִידַארְנֶס כשהתארגנו הששה, בא מפרס לשושן דרויש בן הִיסְטַאסְפֶּס (סוף ציטוט. הרודוטוס ג'). בהמשך הביא הרודוטוס סיפור מרתק על כך, שהאחים הנוכלים ניסו להסיט את פרקסאספס לטובתם, בהבטיחם לו גדולות ונצורות. הלוא סודם היה בידיו, וכדאי שהוא יהיה בצד שלהם. הם ביקשו ממנו שישא דברים קבל עם ועדה, ויאשר שהמלך הוא אכן ברדיה בן כורש. נראה שעוד כמה וכמה אנשי החלו לחשוד במלך החמקן. אספת העם כונסה, ופרקסאספס עלה על מגדל גבוה ונשא נאום. למרות כוונות האחים, בסוף הנאום היא גילה להמונים את האמת, ואז קפץ מטה ושם קץ לחייו. בעוד פרקסאספס נואם, החליטו דריוש ושאר האצילים להסתער על הארמון.
במצבה תוארו הענינים ביובש קריר (ציטוט): אף אחד לא העז לומר משהו נגד גאומתא האמגוש עד שאני באתי; לאחר מכן אני ביקשתי מאהורה-מזדה עזרה; אהורה-מזדה סיפק לי עזרה; 10 ימים בחודש באגאידיש (Bagayadish ) עברו. לכן אני, עם כמה אנשים, רצחנו את אותו גאומתא האמגוש וכמה אנשים שהיו בעלי בריתו החשובים ביותר; ישנו מבצר ששמו סיקאיאוואתיש (Sikayauvatish ); יש מחוז במדי, ששמו ניסאיה (Nisaya ), שם השמדתי אותו; לקחתי את הממלכה ממנו; בחסדו של אהורה-מזדה הפכתי למלך; אהורה-מזדה נתן לי את הממלכה (סוף ציטוט).
אצל הרודוטוס תואר קרב שלם. במהלכו אחד האמגושים נמלט לחדר, אך עמו נכסנו גם גוביראס ודריוש. גובריאס והאמגוש נאבקו, ודריוש חשש לפגוע בחברו (ציטוט): כשראה גובריאס שהוא עומד ללא מעשה, שאל אותו מדוע אינו משתמש בחרב. והוא (דריוש) ענה 'מתוך דאגה פן אפגע בך'. אך גובריאס צעק: 'הכה בחרב. אפילו אם תפגע בשנינו!'. דריוש עשה זאת, שלף את הפגיון, ולמזלו פגע במאג. אחרי שהרגו את המאגים וערפו את ראשיהם... דלגתי קצת החמישה רצו החוצה בהחזיקם את ראשי המאגים עוד דילוג והציגו את הראשים (סוף ציטוט. הרודוטוס ג' 78 – 79).
לאחר מכן סיפר הרודטוס שהייתה התייעצות מהי צורת השלטון הרצויה לפרס. הם הסכימו על מלוכה. והשאלה היא מי יהיה המלך? ושוב הרודוטוס הביא סיפור נאה. לפי סיפור זה הם החליטו (ציטוט): זה אשר סוסו יצהל ראשון בהנץ החמה, כשהם ירכבו בפרברי העיר – הוא יהיה המלך (סוף ציטוט. הרודוטוס ג' 84). לא איש כדריוש יתן להזדמנות כזו לחמוק. הרודוטוס סיפר, שהסייס של דריוש לקח את הסוסה האהובה על סוסו של דריוש, והביא אותה לפרברי העיר. הוא הביא את הסוס המאוהב של דריוש, ונתן לו להזדווג עמה. בבוקר, כשהסוס הגיע לאותה נקודה הוא צנף בגעגוע, וכך דריוש הפך למלך.
ולאחר שהפך למלך המשיך דריוש (ציטוט): הממלכה שנלקחה ממשפחתנו, את זו אני שם במקומה. הקמתי אותה על יסודותיה; כפי (שהיתה) בימי קדם כך עשיתי אותה; המקדש שגאומתא האמגוש הרס אני שיקמתי; בעבור העם (שאת) השכר והרכוש הפרטי והנכסים והמגורים הטובים (מילולית: מלכותיים) שגאומתא האמגוש לקח מהם (אני שיקמתי); הקמתי את המדינה על יסודותיה, הן את פרס והן את מדי והמחוזות האחרים; כפי ש(היו) בעבר, כך שהחזרתי בחזרה את מה שנלקח; בחסדו של אהורה-מזדה זאת עשיתי; התאמצתי בחסדו של אהורה-מזדה שגאומתא האמגוש לא יוכל לקחת את הבית המלכותי שלנו (סוף ציטוט).
סיפור דומה אף סיפר קטסיאס הרופא הרכלן בספרו פרסיקה פרקים 13 – 15. נראה כי הן הרודוטוס והן קטסיאס נחשפו לגרסה הרשמית של דָרְיָוֶשׁ א’ וצאצאיו, שמלכו עד תום האימפריה כמעט. רק דריוש השלישי, אשר בימיו נכבשה האימפריה על ידי אלכסנדר, לא היה צאצא של דריוש הראשון.
נקודה מעניינת היא התאריך היחסי של רצח ברדיה. לפי הרודוטוס ויוסטינוס ברדיה נרצח אחרי צאת כנבוזי למצרים. ואילו לפי מצבת בהיסטון וקסטיאס ברדיה נרצח לפני צאת כנבוזי למצרים. יבוא המאזין הנבון וישאל: מה זה כבר משנה? זה מאוד משנה. אם ברדיה נרצח לפני היציאה למצרים, הרי דריוש הרג מתחזה, נוכל, רמאי ושקרן. אבל אם ברדיה נרצח אחרי צאת כנבוזי למצרים, מי לידנו יתקע שדריוש רצח מתחזה, ולא את ברדיה האמתי? אתם לא באמת קונים את הסיפור על שם דומה ודמיון מדהים, הלוא כן?
היו ששערו, לאור אי ההתאמות השונות, והעובדה שבכל הטלת קוביות דריוש הוציא 6:6 כי, למעשה דָרְיָוֶשׁ א’ הוא רוצח בָּרדִיָה. להשערתם, זה מהלך המאורעות: כָּנבּוּזִי יצא למצרים. בָּרדִיָה חזר ממצרים (או כלל לא יצא למצרים), ומרד בכָּנבּוּזִי בתחילת 522 לפה"ס. בדרך חזרה ממצרים לפרס, מת כָּנבּוּזִי בנסיבות עלומות בסוריה באמצע 522 לפה"ס. בָּרדִיָה, כמלך, פגע בזכויות האצולה, ועל רקע זה יש לראות את המאבק בינו לבין דָרְיָוֶשׁ א’. דָרְיָוֶשׁ א’ מרד בבָּרדִיָה והרגו. לאחר מכן הוא דכא סדרת מרידות וייצב את כסאו. לפי השערה זו היה חשוב לדָרְיָוֶשׁ א’ לתארך את מות בָּרדִיָה טרם צאת כָּנבּוּזִי למצרים, וע"י כך לטעון לאי לגיטימיות של "בָּרדִיָה" (המתחזה לכאורה), כאמור. כך דָרְיָוֶשׁ א’ לא המית את בן כורש, אלא מתחזה. בנוסף, גאומטה "המתחזה", ש"נטל" את השם בָּרדִיָה, וכה דמה לו הוא הוא למעשה בָּרדִיָה בן כורש, שנרצח ע"י דָרְיָוֶשׁ א’. דָרְיָוֶשׁ א’ עשה כל מאמץ להשחיר את פני גאומטה / בָּרדִיָה, ולטעון לאי חוקיותו. תופעה ידועה אצל אוכפי מלוכה. זוהי השערה סבירה אך ללא הוכחה.
אולם הדעה הרווחת מקבלת את עיקרי הסיפור של דריוש. לפי דעה זו, הרצח בוצע לפני עזיבת כנבוזי את פרס. כלומר: כנבוזי יצא למצרים (בשנת 522 לפנה"ס). הוא חשש להסתכן ולהשאיר בפרס את ברדיה, אחיו חומד השלטון, עת הוא רחוק מהבירה, והורה להמיתו בטרם צאתו למצרים. דבר הרצח לא נודע ברבים אלא אך למתי מעט. בשעה שהיה רחוק ממדינת מלכותו התמרד נגדו גאומטה האמגוש (לפי הרודוטוס שמו היה ג"כ ברדיה כזכור), שהיה דומה מאוד לברדיה, התחזה לו, והצליח להסב אליו את הממלכה בפרס (הרי מעטים יודעים שברדיה ז"ל). בדרך חזרה ממצרים לפרס, מת כנבוזי בנסיבות עלומות בסוריה, ולא הספיק לדכא את המרד. המתחזה מלך בפרס זמן מה עד שתרמיתו נחשפה.
אם כן האם הרצח אירע טרם צאת כָּנבּוּזִי למצרים או אחרי? לדעתי כָּנבּוּזִי, שחשש שאחיו ינסה לאכוף את המלוכה, לא הסתכן בהשארת אח חומד שלטון בכח, עת הוא רחוק מהבירה, והורה להמיתו בטרם צאתו למצרים. אם נתעלם מ"השגעון" ו"האכזריות" של כָּנבּוּזִי (שהם ללא ספק רכיב ספרותי. חלק מהניגוד בין כורש הטוב לכָּנבּוּזִי הרע) הרי ניווכח כי כָּנבּוּזִי נהג במתנגדים לשלטונו באופן המקובל באותם ימים. לפיכך גרסת המצבה וקטסיאס כי הרצח אירע לפני עזיבת כָּנבּוּזִי את פרס – היא הנכונה. אמנם במצבה לא נזכר המניע לרצח. אולם משאר המקורות עולה, כי כָּנבּוּזִי חשש להשאיר את אחיו, יורש בכח בפרס עת הוא יצא למצרים.
בפרק הקודם אמרתי שנסביר מדוע המצבה הוצבה בגובה כה רב מעל אם הדרך. התשובה לשאלה זו נעוצה בקהל היעד של המצבה. מהמקום הגבוה בו הוצבה המצבה, ברור שהיא לא נועדה לעוברים ושבים (הגם שהתבליט נראה מהדרך). קהל היעד של המצבה היו האלים! המצבה היא נסיון של דריוש להצדיק את העובדה, שהוא, שאינו בנו של המלך הקודם, הוא המלך. כיוון שהוא צריך להצדיק את עצמו בפני האלים, הרי הוא סיפר את הסיפור, מנקודת מבטו, ותלה אותו גבוה וקרוב אליהם. מי שאמור להשתכנע שדריוש הרג מתחזה נוכל, רמאי ושקרן הם האלים. בני האדם פחות חשובים פה. חלקם האמינו, ומי שלא – שמר על שתיקה מפאת חרבו של דריוש.
