Skip to content

פרק 256: קריאה

האזנה

ירושלים של בית ראשון, עד ימי חזקיהו השתרעה על הר הבית, והשלוחה היורדת ממנו דרומה. מצד מזרח תחם את העיר נחל קדרון, ומצד מערב ערוץ המכונה הגיא. החל מימי חזקיהו ירושלים התפשטה מערבה לכיוון הר ציון של ימנו. ירושלים התפשטה מערבה ולא מזרחה לכיוון הר הזיתים, כי מעבר לנחל קדרון, ברכס הר הזיתים הייתה עיר הקברים של ירושלים. וכידוע בדת ישראל יש בעיה עם בניה על קברים. הסיבה שעיר הקברים מצויה ממזרח לירושלים ולא ממערבה קשורה לגיאולוגיה של המרחב. עיר דוד והגבעה המערבית יושבות על גיר, שהוא סלע משקע ימי קשה. ואילו הר הזיתים עשוי מקרטון, שהוא סלע משקע ימי רך. לפיכך קל יותר לחצוב בקרטון הרך לעומת הגיר הקשה. כל מי שביקר בגן הלאומי השוה מרשה בית גוברין זוכר ודאי את מערות הפעמון המרשימות, בורות המים ומכלולי המגורים החצובים בסלע הקרטון הרך.

במהלך השנים התיישבו מוסלמים גם בגדה המזרחית של נחל קדרון, מה שמכונה היום סילואוון, שזהו שיבוש ערבי של המילה סילואה, שהיא שיבוש יוני של 'שילוח'. בין בתי השכונה מצויות מערות קבורה. בשנת 1870 שוטט הארכיאולוג הצרפתי שארל קלרמון גאנו בין בתי כפר השילוח, וזהה מבנה חצוב בסלע, הניצב בין בתי הכפר. הוא הסתקרן, נכנס פנימה וראה חדר קבורה בשטח 12 מטרים רבועים בקירוב. בתוך חדר הקבורה מצא קלרמון גאנו שתי כתובות. אחת קצרה בת שורה אחת, ואחת ארוכה יותר בת שלוש שורות. הכתובות היו מקוטעות וניזוקו במהלך השנים. בשל מצב ההשתמרות, וגם בשל ענינים אחרים (כמו למשל מאבקו הנחרץ במוזס וילהלם שפירא, וטענתו כי בידיו עותק קדום של ספר דברים. פרשה שנסקרה בצורה יפה בספר 'כחרס הנשבר' מאת שולמית לפיד) – הוא השתהה עם פרסום ממצאיו. רק בשנת 1899 הוא פרסם את הכתובות הארוכה בלבד. טוב, קצת הגזמתי. הוא טען שזיהה רק מילה ודאית אחת: 'בית'. הוא הציע בזהירות כי זהו חלק מביטוי 'אשר על הבית'. הוא אף שיער, שיתכן וכי אדם הנזכר בספר ישעיהו כ'שבנא אשר על הבית' הוא האדם אליו מתייחסת הכתובת. אבל הוא מיהר לסייג את קביעתו בשל העדר נתונים מספיקים. ספקולציה נאה, אך ללא הוכחות. השנים חלפו, חוקרים שונים ניסו לפענח את הכתובת ללא הצלחה. רובם עשו זאת מצילומים ולא בדקו את הכתובת ממש. היה זה נחמן אביגד, שבחן את הכתובת ממש והציע פענוח המקובל על רוב החוקרים כיום (ציטוט): זאת שבור, וההשלמה היא '[קבורת' תחילת השם הפרטי חסרה ...]יהו אשר על הבית. אין פה כסף וזהב [כי] אם (שוב שבור, משלימים על סמך המילה הבאה [עצמותיו] ועצמות אמתה אִתה (נקודה מעניינת. אמתה ואתה – יש הא בסוף מילה, ולא ו"ו. להלן) ארור האדם אשר יפתח את זאת (סוף ציטוט).

מדובר איפה בכתובת קבורה, בסגנון הקרוב לכתובות קבורה פניקיות, כולל הקללה וההכרזה כי אין פה כסף וזהב. מהכתובת עולות כמה נקודות: מי קבור שם ומה תוארו. מה אין בקבר. מה נמצא בקבר, וקללה נמרצת למי שיפתח את הקבר.

תחילת השם חסרה, אך הסיומת 'יהו' קיימת. ויש אזכור של תפקידו ומעמדו. 'אשר על הבית'. כלומר השר האחראי על בית המלך. תפקיד רם מעלה. משרת אמון בדרגה הגבוהה ביותר. שר הארמון דואג לצרכי המלך מהחל ועד כלה. מגורים, מזון, לו"ז וכו'. מקביל באופן חלקי, למנכ"ל משרד ראש הממשלה. באופן חלקי כי המנכ"ל כפוף לתקשי"ר. שר הארמון – לא. כיון שתחילת השם חסרה, התמקדו המאמצים בחיבור האלמוני אל דמות מקראית כלשהי, שנשאה בתואר 'אשר על הבית'. במקרא נזכרו שמונה אנשים שנשאו את התואר 'אשר על הבית'. חלקם אלמונים. בין השמות שנזכרו יש את אחישר בימי שלמה, ארצא בימי אלה בן בעשא מלך ישראל, עובדיהו בימי אחאב, יותם בן עוזיהו, שנשא בתפקיד זה בעוד אביו משמש כמלך יהודה, שבנא בימי חזקיהו מלך יהודה, ומי שככל הנראה החליף את שבנא – אליקים בן חלקיהו.

חשוב להדגיש, למרות שזה מפתה, ודי הגיוני, אין כל ודאות שההצעה שתועלה בהמשך היא הנכונה. הכל נסיבתי. מבין השמות שהזכרתי היחיד ששמו מסתיים באותיות 'יהו' הוא  עובדיהו אשר על הבית הנזכר בסיפורי אחאב. אבל אפשרות זו פחות ריאלית, כי מה לשר ישראלי בכיר בשיא ימי ממלכת ישראל, וקבורה בעיר נידחת ושולית כמו ירושלים באותה עת? סביר כי מדובר בשר מיהודה ולא מישראל כמובן. יותם בן עוזיהו ירד מהפרק, כי הוא היה שותף בשלטון. וסביר שעל קברו ציינו את תפקידו הרם ביותר. כך למשל בהר הרצל מצוי קברו של רב אלוף דוד אלעזר זכרונו לברכה. הגם שהוא היה טוראי, סמל, סגן וכן הלאה כולל אלוף. הרי התואר על מצבתו מציין את דרגתו הבכירה ביותר - רב אלוף. אז נשארנו עם אחישר, שבנא ואליקים.

בשל צורת האותיות, הדומות לאותיות כתובת השילוח מהמאה השמינית לפני הספירה, ולא לצורת האותיות מהמאה העשירית (ימי שלמה. כמו לוח גזר) הרי גם אחישר אינו על הפרק. מבחינת התארוך נותרו רק שבנא ואליקים. אליקים גם נשר, כי שמו אינו מסתיים ב'יהו'. השם אליקים הוא שם תיאופורי. שם המכיל את רכיב האל. אל-יקים, שמשמעו האל יקים, יעמיד, יעזור או משהו כזה. או בגרסה אחרת יהו-יקים. כיון שיש כבר את רכיב האל, הרי לא מצאנו את השם אליקים-יהו. כמו שאין שמואל-יהו, אל-ירמיהו וכו'. אמנם יש את השמות אליהו ויואל ,אך שם 'יהו' הוא השם הפרטי. כלומר ה' הוא האל.

נותרנו עם שבנא. אבל גם שבנא לא מסתיים ב'יהו'. במקרה זה אוצר השמות העבריים עוזר לנו. מוכרת התופעה בה הסיומת 'יהו' מתקצרת לאל"ף. כמו: שמעא – שמעיהו, שכנא – שכניהו, עבדא – עבדיהו, עזרא – עזריהו וכו'. לכן כבר קלרמון גאנו כאמור, וכן יגאל ידין ונחמן אביגד הציעו כי שבנא הוא קיצור של שבניהו. אבל זה לא רק השם. שימו לב מה נכתב בספר ישעיה (ציטוט): כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, צְבָאוֹת: לֶךְ-בֹּא אֶל-הַסֹּכֵן הַזֶּה, עַל-שֶׁבְנָא אֲשֶׁר עַל-הַבָּיִתטז והנה מה שצריך לומר לו: מַה-לְּךָ פֹה וּמִי לְךָ פֹה? כִּי-חָצַבְתָּ לְּךָ פֹּה קָבֶר; חֹצְבִי מָרוֹם קִבְרוֹ, חֹקְקִי בַסֶּלַע מִשְׁכָּן לוֹ (סוף ציטוט. ישעיה כ"ב 15 - 16).

מעניין. אשר על הבית, שחצב לו קבר במרום הסלע, חקק בסלע משכן לו, ואין חקיקה בסלע אלא כתיבה, בימי חזקיהו מלך יהודה, מה שמתאים לתיארוך האותיות. יש פה בינגו. כנראה.

          הסעיף הבא מתייחס לתופעת שודדי הקברים. בימי קדם היו שנהגו לקבור את יקירהם עם מנחות קבורה. הבעיה היא, שהחפצים השוים הללו לא באמת יועילו למת. אבל מאוד יועילו למי שחי. כך התפתחה לה תופעה של שוד קברים. תופעה הקיימת עד היום, בה שודדי עתיקות בוזזים קברים. אני מזכיר לכם מלך מצרי חסר חשיבות לחלוטין, שמלך שנה, מת צעיר, ולא הותיר כל חותם שהוא. אבל הוא המלך המצרי אולי הכי מפורסם. ובכל אופן המלך המצרי הכי מצולם וזאת מדוע? כי קברו המפואר התגלה בשלמותו, ולא נבזז. אני מדבר על תות ענח אמון. כל כתבה על הפרעונים, כל סרט על מצרים העתיקה, כל ספר על מצרים העתיקה – בכולם כולל כולם יופיע לפחות פעם אחת משהו מהקבר של תות.

אז הנקבר שלא רצה שחיטטו לו בקבר, הודיע מראש ובלשון מנומסת ש'אין פה כסף וזהב'. חברים, חבל על המאמץ שלכם. כיון שהסקרנות היא יצר אנושי בסיסי, ואמנם כסף וזהב אין, אבל מי יודע מה יש, הרי מיד טרחו להודיע מה יש שם: עצמות המנוח ורעיתו. ופה זה מעניין נכתב 'עצמותיו ועצמות אמתה אתה'. המילה 'אמתו' והמילה 'אתו' נכתבו בה"א כאמור. כתיב זה משקף שלב בעברית בו כבר התחילו להשתמש באמות קריאה (בניגוד למאה העשירית למשל, בלוח גזר שם אין אהו"י כלל), אבל בשלב הזה האות ה"א היא המייצגת את התנועה O, ולא ו"ו כימנו. הכתיב בו ה"א מייצגת תנועת O נשמר בשמות פרטיים, שהם קפואים יחסית. כך: פרעה, שלמה, שילה וגילה. כולן נכתבות בה"א (אם כי שילה, כבר במקרא נכתבת גם בו"ו). אפילו העיר יריחו הנכתבת בו"ו, מופיעה פעם אחת בה"א בסוף (בסיפור בנייתה על ידי חיאל בית האלי).

ולבסוף, מי שלא יאמין שאין פה כסף וזהב, לא ישתכנע שיש פה רק עצמות יבשות ויפתח את הקבר ארור יהיה! דבר מעניין הוא, שבניגוד לכתובת השילוח בה יש אמות קריאה רק בסופי מילים, הרי המילה 'ארור' מופיעה בכתיב מלא, כמו בימנו. על כן היו ששיערו שכתובת זו מאוחרת במעט לכתובת השילוח. אפשרי, אבל זה לא משנה את התמונה באופן מהותי.

נגישות