Skip to content

פרק 265 – קריאה

האזנה

אוצר הכתובות העמוניות מצומצם למדי, יחסית למוכר מארץ ישראל. הפער נובע הן מקוטנה היחסי של ארץ בני עמון, והן מֶהֱיוֹת ארץ ישראל הארץ הנחפרת ביותר.

כתובת מעניינת היא כתובת הבקבוק. כתובת הבקבוק היא כתובת שנמצאה בתל סיראן אשר בתחומי אוניברסיטת רבת עמון בשנת 1972.

הכתובת היא בת 8 שורות לא שוות באורכן, שנחרטו על בקבוק ברונזה. הבקבוק, או ליתר דיוק בקבוקון, הוא בגובה עשרה סנטימטרים, ומשקלו 280 גרם. לפי צורת האותיות הכתובת מתוארכת סביב שנת 600 לפה"ס. הכתובת מתארת מפעלי בניה של אחד ממלכי עמון. היותה חקוקה על בקבוקון ברונזה, ולא על מצבה רומזת כי הבקבוקון הוקדש ככל הנראה למקדש כלשהו. הבקבוק היה בשימוש 150 שנה לפחות ונראה שיותר. בבקבוק התגלו גרעיני שעורה וחיטה, שבעזרת פחמן 14 תוּאֲרַכוּ לשנת 450 לפני הספירה, בִּסְטִיָּה של כמה שנים לכאן או לכאן. כלומר 150 שנה לאחר שהוא נוצר. בואו נקרא את הכתובת כולה ואז נפרש את הדרוש פירוש (ציטוט):

מַעְבָּדֵ עַמִִִּנָדָב מֶלֶךְ בְּנֵעַמֹּן

בֶּן הִצִּלְאֵל מֶלֶךְ בְּנֵעַמֹּן

בֶּן עַמִִִּנָדָב מֶלֶךְ בְּנֵעַמֹּן

הַכֶּרֶם וְהַגִּנָת וְהַאֶתְחָר

וְאָשֻחָת

יָגִל וְיִשְׂמַח

בְּּיֹמֹת רַבִּּם וְשָנֹת

רְחֹקֹת (סוף ציטוט).

המילה מַעְבָּדֵ משמעה מעשי. המעשים של עמינדב מלך בני עמון. והנה לנו רשימת יחס של שלושה ממלכי עמון. עמינדב, הצלאל, עמינדב. על שם הסב מן הסתם. בהמשך ננסה לִיצוֹר (ה-י אינה נהגית) רשימת יחס מפורטת יותר.

השם עמינדב למלך עמוני מוכר מחותמת עמונית 'לאדנפלט עבד עמינדב' וכן השם נזר בכתובת של אשורבניפל מלך אשור כ- amminadbi. מעניין לציין שהכינוי בניעמון מופיע בכתובות העמוניות כמילה אחת, ולא כשתי מילים כמו במקרא. פירוש השם היציל-אל משמעו האל יציל או יושיע. כמו ישעיהו. מזכיר את השם היציל-יהו בחרסי לכיש.

בשורות 4 – 5 מופיע פירוט מעשי עמינדב: הַכֶּרֶם וְהַגִּנָת וְהַאֶתְחָר וְאָשֻחָת. הוא עשה כרם, וגינה. ראוי לציין כי הסיומת המקורית לִנְקֵבָה היא האות ת"ו. בעברית הת"ו נשחקה והפכה לה"א. כך גינת הפכה לגינה. אבל אם נלחץ את הה"א המסמנת נקבה, היא תסיר את המסכה ותחזור להיות ת"ו. ילדה. הילדה שלו – ילדתו. הנה הת"ו חזרה. המילה אתחר אינה ברורה וּפֵירוּשָה שנוי במַחֲלוֹקֶת. אם כי ברור שמדובר בִּדְבַר מה חקלאי. יש שגרסו כי השרש הוא חת"ר בשיכול אותיות. כלומר מפעל מים שנחתר, נחפר באדמה. אשוחת הוא מפעל מים. כך בִּכְתוֹבֶת מישע המואבית נזכר 'אשוח לכלאי המים'.

יָגִל וְיִשְׂמַח  - בניגוד לִכְתוֹבות מלכותיות בהן הכתיבה היא בגוף ראשון, הרי פה הכתיבה היא בגוף שלישי. נראה כי השורות נלקחו מכרוניקה מלכותית כלשהי. לאור מעשיו המוצלחים של עמינדב הוא יגיל וישמח במעשי ידיו.

בְּּיֹמֹת רַבִּּם  - צורת הרבים של יום היא יומות. צורה זו קיימת גם בעברית. הרבים של יום הוא ימים. למשל ימי התום. אבל גם הצורה ימות קיימת. למשל ימות המשיח. כיון ש'יום' הוא בזכר, אז שם התואר הוא 'רבים' ולא 'רבות'.

וְשָנֹת רְחֹקֹת  - מזכיר את העברית. אמנם הרבים של שנה היא שנים כמו שנים רבות, אבל גם המילה שנות קיימת. למשל 'שנות טובות'.

משמעות הביטוי איפוא היא, עמינדב יגיל וישמח במעשי ידיו פרק זמן ארוך. ביטוי זה מזכיר כמה פסוקי מקרא. למשל ביחזקאל (ציטוט): הֶחָזוֹן אֲשֶׁר-הוּא חֹזֶה, לְיָמִים רַבִּים; וּלְעִתִּים רְחוֹקוֹת (סוף ציטוט. י"ב 27). גילה ושמחה הוא צמד מקראי ידוע. הנה שתי דוגמאות ככתוב: וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא, הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ וְיוֹשִׁיעֵנוּ; זֶה יְהוָה קִוִּינוּ לוֹ, נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בִּישׁוּעָתוֹ. (ישע' כ"ה 9). וכן: אַל-תִּירְאִי, אֲדָמָה; גִּילִי וּשְׂמָחִי, כִּי-הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת (יואל ב' 21).

יבוא המאזין הסקרן וישאל: טוב, הבנו שהוא עשה כמה דברים בחקלאות. מה הענין? התשובה היא כי החקלאות הייתה חשובה מאוד. ללא עורף חקלאי איתן שמייצר די מזון – האנשים ימותו ברעב. ניתן להשוות את התפארות עמינדב במפעלי החקלאות שלו למצוטט בספר קהלת דווקא (ציטוט):  הִגְדַּלְתִּי, מַעֲשָׂי:  בָּנִיתִי לִי בָּתִּים, נָטַעְתִּי לִי כְּרָמִים.  ה עָשִׂיתִי לִי, גַּנּוֹת וּפַרְדֵּסִים; וְנָטַעְתִּי בָהֶם, עֵץ כָּל-פֶּרִי.  ו עָשִׂיתִי לִי, בְּרֵכוֹת מָיִם--לְהַשְׁקוֹת מֵהֶם, יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים. (סוף ציטוט. קהלת ב' 4 – 6).

שילוב כתובת הבקבוק עם נתונים אשוריים ומקראיים מצייר את התמונה הבאה בנוגע למלכי עמון בדורות האחרונים לקיום הממלכה. שנב הוא sanipu הנזכר בִּכְתוֹבוֹת תגלת פלאסר השלישי, כאחד ממעלי המס בשנת 734 לפני הספירה. לאחר מכן זכור ואחריו ירח-עזר. פדאל הוא pudi-ilu הנזכר אצל סנחריב ואסרחדון מלכי אשור. לאחר מכן יש את בר-רחל. לאחר מכן, עמינדב הראשון (זה שנזכר אצל אשורבניפל). היצלאל, לאחריו עמינדב השני, זה שכתב את כתובת הבקבוק. והמלך האחרון עולה מהמקורות המקראיים דווקא הוא בעליס. זה ששלח את ישמעאל בן נתניה לרצוח את גדליה. לאור צפיפות השנים נראה כי בעליס הוא בנו או לפחות יורשו של עמינדב השני.

נגישות