בפרק שעבר סיימנו בכך שמוותלי ציין את הטובות הרבות שהוא ואבותיו עשו לוילושה. בפרק הזה נפנה אל המשך החוזה שפניו עתידה. הטוּב שמוותלי ירעיף על וילושה ימשיך עוד ועוד
(ציטוט): כיון שהאוכלוסיה מרדנית, כאשר לך אלכשנדו, יגיע יום אמך (כלומר תמות) בנך, אשר אתה תקבע למלכות, אם של אשתך הוא, ואם של פילגשך, וגם אם הוא עדיין (כפי הנראה: לא בשל למלוכה. כלומר צעיר מידי), והאוכלוסיה מתנגדת לו, וכך היא אומרת (ציטוט מפי האוכלוסיה המרדנית) אין הוא מזרע המלכות (עד כאן טענות האופוזיציה). אני הוד מלכותו לא אתנגד לו. ובהמשך גם בני ובן בני וכל צאצאיי יתמכו רק בו. ואתה אלכשנדו תמוך היטב בהוד מלכותו (כלומר במוותלי עצמו) ובהמשך תמוך גם בבני, בבן בני ובכל צאצאיי. וכמו שאני, הוד מלכותו, תמכתי בך היטב על פי מצוות אביך, ובאתי לעזרתך והיכיתי עבורך את אויביך, ובעתיד גם בַּני ובני בַּני יתמכו בך, בבנך ובצאצאיך. ואם יקום נגדך אויב כלשהו, כמו שאני הוד מלכותו לא הפקרתי אותך עד עכשיו, גם אז לא אפקיר אותך ואכה עבורך את אויבך (סוף ציטוט).
מוותלי הבטיח לאלכשנדו תמיכה בהמשך השושלת. דבר חשוב בעולם בו שושלות קמו ונפלו. שימו לב, שהזכות לבחור את היורש היא של אלכשנדו. מוותלי יסמוך ידיו על כל החלטה של אלכשנדו. מוותלי, שהכיר את ההיסטוריה המלכותית של חתי, ידע שלפעמים יש נסיבות בהן בני הפילגשים, או אנשים אחרים עולים לכס. אז הוא נבון דיו על מנת לא להכניס את ראשו למערבולת הפנימית של וילושה. בתמורה לתמיכת מוותלי באלכשנדו וצאצאיו, הוא דרש תמיכה נגדית של אלכשנדו במוותלי וצאצאיו. שוב, ההיסטוריה החתית לימדה את מוותלי עד כמה שושלת מלכותית היא ענין שברירי. כזכור לכל מהפרק על חתושילי השלישי, הרי בנו של מוותלי, אורחי תשוב, לא האריך ימים על הכס, ונושל על ידי דודו (חתושילי השלישי אחי מוותלי), ובן אחר של מוותלי קיבל חלקת ארץ למלוך עליה. מוותלי לא שכח לציין, שהוא ימשיך להכות את אויבי אלכשנדו. מעין עידוד לקיום החוזה בינהם. והנה ההמשך, הצופה פני עתיד בצורה מבהילה (ציטוט): אם ימרוד בך אלכשנדו, אחיך או מי מקרוביך, או בעתיד ימרוד מישהו בבנך או בבן בנך, ויחמוד לו את מלכות ארץ וילושה, אני, הוד מלכותו, לא אשליך אותך אלכשנדו ולא אקח את ההוא. כשם שהוא אויבך הוא גם אויבי. אני, הוד מלכותו, אכיר רק בך אלכשנדו, ובו (לא אכיר). וגם אשמיד את ארצו. בך (אלכשנדו) אני, הוד מלכותו, אתמוך. ובהמשך גם (בני הוד מלכותו), יתמכו באדנות של בניך וצאצאיך ולא יחרשו רעה עליהם ולא ינטשו אותם. וכפי שכעת אני, הוד מלכותו, עשיתי עבורך את לוח החוזה הזה, כך עליך לנהוג על פי לוח החוזה, אתה אלכשנדו וצאצאיך. ובהמשך, בנֵי הוד מלכותו וצאצאַי יתמכו באדנות של בניך וצאצאיך ולא יחרשו רעה עליהם, ולא ינטשו אותם (סוף ציטוט). מוותלי המודע לכך, שאח בעל תאוות שררה יכול ללטוש עיניים לכס, הבטיח לאלכשנדו, שהוא, מוותלי, יתמוך בו, באלכשנדו, ויהי מה. אבל זה הדדי. ביודענו את העתיד עת חתושילי אחי מוותלי הדיח את אורחי תשוב בן מוותלי, מאוד מפתה לחשוב שמוותלי צפה את העתיד. למרבה הצער איננו יודעים האם אנשי וילושה תמכו בחתושילי או באורחי תשוב.
הקטע הבא בחוזה, בן 40 שורות, פגום מאוד. אולם מהמילים ששרדו, והשוואה לחוזים אחרים נראה כי קטע זה דן בנאמנות של אלכשנדו למוותלי, ובחובתו להסגיר לחתי מורדים, אם יגיעו לוילושה. נתעכב מעט על סעיף זה. בחוזים בין לאומיים רבים נכלל סעיף כזה. הרעיון שאתה אחי, כלומר שוה לי במעמד, כרתת עמי ברית ידידות, ואתה נותן מחסה למורדים בי – הוא רעיון לא קביל לחלוטין. אני מזכיר שדינו של מורד במלכות הוא מות. אז ברור שמורדים ברחו פעם בפעם מחשש לחייהם. רעיון לא מקובל אבל כיוון שהוא התרחש בפועל, ראו לנכון להכלילו בהסכמים בין המדינות השונות. מתן מחסה למורד במלכות מזכיר כמובן את ירבעם בן נבט (ציטוט): וְיָרָבְעָם בֶּן-נְבָט אֶפְרָתִי מִן-הַצְּרֵדָה, וְשֵׁם אִמּוֹ צְרוּעָה אִשָּׁה אַלְמָנָה, עֶבֶד, לִשְׁלֹמֹה; וַיָּרֶם יָד, בַּמֶּלֶךְ ... כלומר מרד. דלגתי הרבה מ וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה, לְהָמִית אֶת-יָרָבְעָם; וַיָּקָם יָרָבְעָם, וַיִּבְרַח מִצְרַיִם אֶל-שִׁישַׁק מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, וַיְהִי בְמִצְרַיִם, עַד-מוֹת שְׁלֹמֹה (סוף ציטוט. מל"א י"א 26 - 40).
גם הקטע הבא פגום, והוא הושלם מעשה תצרף מגרסאות שונות של החוזה. החשש שמא יפרוץ מרד היה מאוד מוחשי (ציטוט): [וכן, אם דבר רע של מרד עולה מתוך ארץ חתי, וארץ חוץ כלשהי מתנכלת להוד מלכותו] אך הכל בסדר עם הוד מלכותו, אז המתן לדבר הוד מלכותו, עד שאני, הוד מלכותו, אכתוב לך. אבל אם מישהו מבפנים מורד בהוד מלכותו (שימו לב לאבחנה בין מרד של מדינה כפופה, לבין מרד של גורם פנימי. ונמשיך) ויהא זה אציל, או צבא ומרכבות או כל איש באשר הוא, אם אני, הוד מלכותו, אסדיר (את הענין הכוונה) ואתפוס את האיש ההוא, או את צבא המרכבות, ולך אלכשנדו אכתוב (הנה ציטוט מהמכתב העתידי. בתקווה שלעולם לא יישלח) 'גייס צבא ומרכבות ושלח אותם מיד לעזרתי' (סוף המכתב העתידי) אז שלח לי אותם מיד! ואם אכתוב לך אלכשנדו, רק לך (והנה עוד מכתב עתידי) בוא אלי לבד! (סוף המכתב העתידי) אזי תבוא אתה לבד (הכוונה ללא כוחות צבא. ברור שמלך מגיע עם פמליה כלשהי) ואם אני, הוד מלכותו עוד לא כותב לך, אבל ייודע לך הדבר מראש, אל לך להתעלם מזה. ואם לך עוד לא (שבור. סביר 'כתבתי') אתה גייס צבא ומרכבות ושלח אותם מיד לעזרה! אל תבדוק קודם אות של ציפור (סוף ציטוט).
גם קטע זה מלא מטעמים. מרד הוא נושא שהעסיק שליטים לאורך ורוחב כל ההיסטוריה, ואף בפרה היסטוריה. הרי אם חושבים על זה טוב, אין סיבה מיוחדת לפיה אדם א' זכאי לשלוט על אחרים ואדם ב' לא. בפרק עתידי נרחיב בנושא הלגיטימציה לשלוט. מהר מאוד אגב, האלים גויסו לענין, וכל שלטון הוצדק ברצון האל. אתם יותר ממוזמנים לקרוא את פרק ז' בספר שמואל ב' ולגלות את האופן בו רתמה שושלת דוד את אלהי ישראל לענין. זה עבד מצוין. עובדה, עד היום אנחנו מתפללים לחזרת משיח בן דוד. זאת ועוד, בגמישות מופלאה של נערת גומי בקרקס הסיני, ישו, הוא גם בן אלהים וגם צאצא לדוד המלך מצד האב.
סכנת המרד הייתה מוחשית. ברור לכל, שמרד לא פורץ סתם כך. מישהו מנהיג אותו. ורצוי שלאדם הזה יהיה כח צבאי זמין. ברור איפוא, שמורד פנימי הוא מישהו מחוגי השלטון והצבא. למשל שר הרכב. כך סופר בתנ"ך (ציטוט): בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֵׁשׁ שָׁנָה, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה: מָלַךְ אֵלָה בֶן-בַּעְשָׁא עַל-יִשְׂרָאֵל, בְּתִרְצָה--שְׁנָתָיִם. ט וַיִּקְשֹׁר עָלָיו עַבְדּוֹ זִמְרִי, שַׂר מַחֲצִית הָרָכֶב; ...דלגתי קצת י וַיָּבֹא זִמְרִי, וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ, בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים וָשֶׁבַע, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ, תַּחְתָּיו (סוף ציטוט. מל"א ט"ז 8 - 10).
מוותלי הציג מקרים ותגובות. המקרה הראשון הוא 'הכל בסדר. הסתדרתי לבד. תודה'. אין מה לחשוש. אבל אם העניינים יסתבכו הרי אלכשנדו אמור לעזור למוותלי. בין אם בשל פניה ישירה של מוותלי, ובין אם בהגדלת ראש. שימו לב לאופן בו מוותלי ניסה לסגור את כל הפרצות. נניח שפרץ מרד בחתי, אבל אלכשנדו נקרא להגיע לבד. מדוע הוא יתבקש בכלל לבוא לבד? מה הוא יעזור ללא חיילים שיתמכו במוותלי. הסיבה היא פשוטה. מאמן הכדורגל האגדי דוד שוויצר ז"ל טבע את המשפט 'כולם עובדים על כולם'. הלוא אם יתברר שאלכשנדו תומך במורד דווקא, אז מוותלי ישמח לערוך איזה בירור קטן... אז כדאי שהוא יבוא ללא צבא. צבא שלא רק שלא יעזור, אלא להיפך. עלול לפעול לטובת הצד השני. זה מזכיר את המסופר על יונתן החשמונאי. הוא נערך לקרב נגד טריפון (אחד הטוענים לכתר הסלווקי) באזור בית שאן. טריפון הבין שהוא לא ינצח בקרב, ופיתה את יונתן לבוא אליו לעכו לצורך הסדרת הענינים. לעכו בראשות אלף חיילים בלבד. בעכו הוא נשבה, חייליו נטבחו, והוא עצמו הוצא להורג.
ענין מרתק נזכר בסוף הקטע, עת אלכשנדו התבקש לפעול במהירות ולא לבזבז זמן ככתוב: אל תבדוק קודם אות של ציפור. חיזוי העתיד לאור מעוף ציפור כלשהי מוכר מרומא. הכהן המומחה בנושא נקרא augur, מילה המוכרת לחובבי תשבצים בתור 'אבגור'. אין מדובר בחיזוי עתיד במובן המקובל של המילה, אלא אישור לצעד עתידי מתכונן. כלומר האם הצעד המבוקש רצוי בעיני האלים אם לאו. ברומא היה זה יופיטר מלך האלים, האל האחראי לענין. ופה יש לנו עדות הקודמת בכמה מאות שנים לרומא בנוגע למנהג זה. אני מזכיר שהחתים הם עם הודו – אירופי. שפתם היא הודו – אירופית. והם קרובי משפחה (רחוקים אמנם אבל עדיין קרובי משפחה) של הלטינים. כך שאין לנו להתפלא שהד.נ.א התרבותי של הרומאים והחתים חולק מקטעים משותפים.
הקטע הקודם דן במרידה פנימית. הקטע הבא עוסק במרידה חיצונית (ציטוט): אם תשמע מראש על דבר רע של מרד כלשהו, אם איש כלשהו מארץ הנהר שחה או מארץ ארזוה (מורד) – אלו שהם כעת שווי דרגה אליך (כלומר מלכים כפופים לחתי) ואתה יודע מראש על הענין אך אינך כותב עליו להוד מלכותו, אלא אתה מתעלם מהם ואומר (לעצמך) כך (הנה ציטוט של הגיגי לבו האפשריים של אלכשנדו): שיקרה הרע הזה! (עד הציטוט האפשרי. כלומר אלכשנדו תומך במרד המתרקם) <בכך תפר את שבועתך>. כאשר תשמע על הענין כתוב ללא היסוס להוד מלכותו. ברגע שתשמע על דבר מעין זה אל תחריש! אל תתכחש לדבר! אל תלך שולל אחרי איש כזה! כשם שהוא אויב להוד מלכותו (כלומר מוותלי) כך יהיה אויב גם לך. אבל אם אתה אלכשנדו, תשמע על דבר מעין זה ותחריש, או תלך שולל אחרי איש זה, אז ראה, אתה אלכשנדו תפר את שבועת האלים, ואלי השבועה ירדפוך ללא הרף (סוף ציטוט).
חתי מוקפת במדינות כפופות. ומדינות כפופות נוטות למרוד. מדינות כפופות לא נוטות למרוד לבד, אלא כחלק מקואליציה של מדינות כפופות. די הגיוני שמרד מתרקם כזה ינסה לכלול בתוכו את וילושה, לא? זה מזכיר מיד את מרד צדקיהו נגד בבל (ציטוט): הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה, אֶל-יִרְמְיָה, מֵאֵת יְהוָה, לֵאמֹר. ב כֹּה-אָמַר יְהוָה, אֵלַי, עֲשֵׂה לְךָ, מוֹסֵרוֹת וּמֹטוֹת; וּנְתַתָּם, עַל-צַוָּארֶךָ. ג וְשִׁלַּחְתָּם אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם וְאֶל-מֶלֶךְ מוֹאָב, וְאֶל-מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן, וְאֶל-מֶלֶךְ צֹר, וְאֶל-מֶלֶךְ צִידוֹן--בְּיַד מַלְאָכִים הַבָּאִים יְרוּשָׁלִַם, אֶל-צִדְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה (סוף ציטוט. ירמ' כ"ז 1 - 3). בירושלים. זה מזכיר גם את המרד הארמי – ישראלי נגד אשור, עת רצין מלך ארם ופקח מלך ישראל ניסו לצרף את אחז מלך יהודה, שלא רצה. הם צרו על ירושלים. אבל תגלת פלאסר השלישי התערב והוריד לרצין את הראש. פקח נרצח על ידי הושע בן אלה, אז תגלת פלאסר לא הספיק להוריד לו את הראש.
החשש החתי ברור. מדינה שתמרוד תעודד מדינות אחרות למרוד גם כן. מה שמכונה 'אפקט הדומינו'. לכן אגב, מעצמות מוכנות להשקיע מאמצים כבירים על מנת לנצח מלחמות קטנות. ראו את המאמץ האמריקני בויטנאם, ואת המאמץ הרוסי בצ'צ'ניה. לא ויטנאם ולא צ'צ'ניה קריטיות לסדר העולמי – אבל אובדנן עלול לסמן את תחילת המפולת בשאר הזירות.
מוותלי מכיר את נפש האדם. הוא יודע ש'טוב שכן קרוב ממלך רחוק'. ודברים שרואים בוילושה לא רואים בתרחונתשה, בירת מוותלי. הוא הפציר באלכשנדו לא להתפתות לדברי השולל של מורדים אפשריים. כיוון שהמרחק בין תרחונתשה, לוילושה הוא 450 ק"מ בקו אוירי, וקרוב ל-700 ק"מ בפועל – הרי רחוק מהעין רחוק מהלב. אין למוותלי הרבה אמצעי שכנוע כלפי וסל כה רחוק. אז הוא הזכיר את שבועת האלים. מי שיפר את החוזה יסתכן בזעם האלים. ואל יקל הדבר בעינכם. בימי קדם היה כח. כח מאגי. גם היום יש למילה כח. גם משפטי, שהרי תקיעת כף והתחייבות בעל פה שקולה כנגד התחייבות בכתב, וגם דתי. יהודי מאמין מתחיל את יום כיפור בתפילה המבטלת את תוקפן של המילים שניתנו בשנה שעברה. תפילת כל נדרי. במקרים רבים השבועה באלים מנעה את הפרת החוזה. מי שהפר את החוזה בשם האלים ונתפס – נענש בחומרה. זה מזכיר את צדקיהו מלך יהודה, שנשבע שבועת נאמנות לנבוכדנאצר מלך בבל. אבל הפר אותה. יחזקאל התקומם נגד הפרת השבועה. לא כי צדקיהו היה או לא היה צריך למרוד בבבל. זה לא מעניינו של הנביא, אלא כי השבועה הייתה בחסות ה' אלהי ישראל. צדקיהו נשא את שם ה' לשוא (ציטוט): הִנֵּה-בָא מֶלֶךְ-בָּבֶל יְרוּשָׁלִַם וַיִּקַּח אֶת-מַלְכָּהּ וְאֶת-שָׂרֶיהָ, וַיָּבֵא אוֹתָם אֵלָיו, בָּבֶלָה (זו גלות יהויכין). יג וַיִּקַּח מִזֶּרַע הַמְּלוּכָה (צדקיהו), וַיִּכְרֹת אִתּוֹ בְּרִית; וַיָּבֵא אֹתוֹ בְּאָלָה (שבועה), וְאֶת-אֵילֵי הָאָרֶץ לָקָח. יד לִהְיוֹת מַמְלָכָה שְׁפָלָה (כפופה), לְבִלְתִּי הִתְנַשֵּׂא, לִשְׁמֹר אֶת-בְּרִיתוֹ, לְעָמְדָהּ. טו וַיִּמְרָד-בּוֹ (הפרת הברית), לִשְׁלֹחַ מַלְאָכָיו מִצְרַיִם, לָתֶת-לוֹ סוּסִים, וְעַם-רָב; הֲיִצְלָח? הֲיִמָּלֵט הָעֹשֵׂה אֵלֶּה? וְהֵפֵר בְּרִית וְנִמְלָט. (שאלה רטורית. ברור שלא)... דלגתי קצת יט לָכֵן כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, חַי-אָנִי, אִם-לֹא אָלָתִי אֲשֶׁר בָּזָה, וּבְרִיתִי אֲשֶׁר הֵפִיר--וּנְתַתִּיו, בְּרֹאשׁוֹ. כ וּפָרַשְׂתִּי עָלָיו רִשְׁתִּי, וְנִתְפַּשׂ בִּמְצוּדָתִי; וַהֲבִיאוֹתִיהוּ בָבֶלָה, וְנִשְׁפַּטְתִּי אִתּוֹ שָׁם, מַעֲלוֹ, אֲשֶׁר מָעַל-בִּי (סוף ציטוט. יחז' י"ז 11 - 20).
לאחר שהובהרו עניני המרד, ניתן להפנות את המבט החוצה. אחד מהתנאים המקובלים בחוזים מעין אלה הוא משלוח עזרה צבאית של הכפוף לריבון (ציטוט): החוזה בענין הצבא והמרכבות ייקבע באופן הבא: אם אני, הוד מלכותו, יוצא למלחמה מהארץ ההיא: מכַּרכִּשַה, מלֻכַּה או מוַרשִיַלַה- אז עליך, יחד עם צבא ומרכבות להלחם לצדי. ואם אני שולח מפקד להלחם (שולח מפה הכוונה), מהארץ הזאת, אזי עליך להלחם לצדו. וזו חובתך במקרה של מלחמה המתנהלת מחתושה. המלכים שווי הדרגה להוד מלכותו (כלומר למוותלי) מלך ארץ מצרים, מלך ארץ שַנחַרַה (שנער, היא בבל. מרכז עירק של ימנו) מלך ארץ חַנִגַלבַּת (מיתני. צפון מזרח סוריה ודרום מזרח תורכיה של ימנו) או מלך ארץ אשור (כורדיסטן של ימנו) – אם מישהו מאלה יוצא לקרב, או אם מישהו מורד בהוד מלכותו מבפנים, ואני, הוד מלכותו, כותב לך בענין צבא ומרכבות – אז שלח לי מיד צבא ומרכבות! (סוף ציטוט). לא הצלחתי לברר האם החוזה נכתב לפני קרב קדש או לאחריו. כך שאפשר שחיילי טרויה נלחמו ברעמסס השני... משלוח כוחות עזר ידוע גם ממנשה מלך יהודה, ששלח סיוע הן לאסרחדון והן לאשורבניפל מלכי אשור – בעת שהללו ערכו מסעות צבא למצרים.
ידוע לכל, שנפש האדם לא השתנתה באלפי השנים האחרונות. ובעיות של שמועות וחדשות בדויות, מה שמכונה פייק ניוז היו כבר אז. וגם לנושא זה יש התייחסות בחוזה (ציטוט): כמו כן, כיוון שהם (כל אויבי מוותלי באשר הם) בוגדים ומפיצי שמועות, אם מישהו בא ולחש באוזניך (והנה ציטוט מהלחישה האפשרית) הוד מלכותו חורש עליך רעה כך וכך, הוא יגזול ממך את ארצך או ירע לך בצורה כלשהי (עד כאן הלחישה לכאורה) כתוב על כך בינתיים להוד מלכותו (כלומר לברר האם אמת בשמועות). ואם נכון הדבר (כלומר השמועה נכונה. מוותלי אכן אמר את המיוחס לו נגד וילושה), כאשר אני משיב לך, אל תנהג בקלות דעת (למרות שזה נכון. במילים אחרות אל תשכח מי החזק ומי החלש פה, כן?) אל תעשה harpu šrupa (מונח לא ברור. אבל סביר שמדובר במשהו שלילי מבחינת מוותלי). אל תעשה דבר רע נגד הוד מלכותו. כפי שעמדת לצדו של הוד מלכותו, כך תמשיך לעמוד לצדו של הוד מלכותו (סוף ציטוט). במילים אחרות 'אני מוותלי יכול להגיד עליך מה שאני רוצה, אבל לך אסור לפעול נגדי'. די הוגן בסך הכל.... והנה ההמשך (ציטוט): אך אם מישהו יאמר בפניך אלכשנדו, דבר רע על הוד מלכותו, ואתה תסתיר זאת מפני הוד מלכותו ותנהג בקלות דעת ותעשה דבר רע נגד הוד מלכותו, אז ראה, אתה אלכשנדו תפר את שבועת האלים, ואלי השבועה ירדפו אותך ללא הרף (סוף ציטוט). שמועות דרכן להתפשט, אבל אל לו לאלכשנדו להקשיב לתשקורת העוינת.
והנה עניני שיתוף פעולה עם השכנים, שחלקם במקרה קרובי משפחה. גם פה יש מגוון שמות לרך הנולד, הסכיתו (ציטוט): כמו כן, אתם שהנכם ארבעת המלכים בארצות ארזוה – אתה אלכשנדו. מַנַפַּה כֻּרֻנתַה, כֻּפַּנתַה כֻּרֻנתַה, אֻרַה חַתֻשַה. כֻּפַּנתַה כֻּרֻנתַה מתייחס מהצד הגברי (מצד האב הכוונה) למלך ארץ ארזוה. ואילו מהצד הנשי (מצד אמו הכוונה) הוא בן אחותו של אבי מורשילי, המלך הגדול, מלך ארץ חתי, (כלומר) הוא בן דוד של הוד מלכותו. ואולם, אלו שהם נתיניו ואנשי ארזוה הם בוגדניים. אם מישהו חרש רעה על כֻּפַּנתַה כֻּרֻנתַה אתה אלכשנדו, היה נא עוזר בעל ברית ותומך לכֻּפַּנתַה כֻּרֻנתַה. תמוך בו והוא יתמוך בך. אם נתין כלשהו של כֻּפַּנתַה כֻּרֻנתַה מורד בו ונכנס אליך, תפוס אותו והחזר אותו לכֻּפַּנתַה כֻּרֻנתַה. היו נא עוזר, בעל ברית ותמך האחד לרעהו ותמכו אחד בשני (סוף ציטוט). מבין השורות משתקפים הנישואים הדיפלומטיים. אביו של מורשילי השני, הוא שופיליומה הגדול השיא את בתו (אחות מורשילי, ודודה של מוותלי) לנסיך מארזוה. הבן שלה ושל מלך ארזוה ירש את הכס בארזוה. באופן כזה בתי המלוכה של ארזוה וחתי נקשרו בקשרי משפחה. תופעת הנישואים הדיפלומטיים ידועה ומוכרת, ואף הקדשנו לה פרק שלם. פרק 249. אני מזכיר שבנו ויורשו של שלמה רחבעם הוא בנה של נעמה העמונית. אבל כמו שקורה לא פעם, אנשי הממלכה (האצולה הכוונה) לא מתלהבים מנישואים כאלה ואחרים. אז האב הוא מארזוה, אבל האם היא ממלכת חתי הלא אהודה כל כך. על כן המלך החצי חתי, נתקל באופוזיציה מבית... העובדה שמוותלי טרח להכניס לחוזה עם אלכשנדו סעיף תמיכה בבן דודו – מראה עד כמה מעמדו של כֻּפַּנתַה כֻּרֻנתַה היה לא יציב דיו. למרבה הצער לא ברור מה עלה בגורלו של כֻּפַּנתַה כֻּרֻנתַה האם הוציא את ימיו ומת בכוחות עצמו? האם התחבב על נתיניו בסופו של דבר? האם הודח בהפיכת חצר? האם נרצח? מי יודע?
המשך החוזה עוסק בדברים שכבר נזכרו. עזרה צבאית והסגרת עריקים.
החוזה הוא כה חשוב, עד שיש להתייחס אליו בכבוד הראוי (ציטוט): כמו כן, לוח זה שעשיתי עבורך אלכשנדו, יקראו נא אותו לפניך מידי שנה בשנה שלוש פעמים. ואתה אלכשנדו דע אותו! דברים אלה אינם מסתם אחד. הם מארץ חתי! ואתה אלכשנדו אל תעשה רע נגד הוד מלכותו. וגם חתושה לא תחרוש רעה עליך. ראה! אני הוד מלכותו, לברנה, המלך הגדול, אהוב אל הסער של הברק קראתי לאלף האלים להעיד על ההסכם. ישמעו נא ויהיו נא עדים (סוף ציטוט). זה מרתק. יש לקרוא בפני אלכשנדו את הלוח שלוש פעמים שנה בשנה. זה מזכיר את חוק המלך בספר דברים (ציטוט): וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. יט וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו--לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם (סוף ציטוט. דברים י"ז 18 - 19). הדמיון הוא עצום. גם מלך ישראל צריך לקרוא את ספר התורה (שהוא החוזה בין האל לעם, כן?) כל ימי חייו. אני מזכיר שהנוהג לקרוא את החוזה לאורך השנה מתקיים עד ימנו אנו. בכל שבת קוראים חלק מהחוזה בבית הכנסת. אחרי שנה כשגורמים לקרוא את החוזה – מתחילים שוב. המספר שלוש מזכיר כמובן את המצוה בספר דברים (ציטוט): שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר (סוף ציטוט. דברים ט"ז 16).
כאן מגיעה רשימה ארוכה של האלים העדים לחוזה. אני ספרתי 72 אלים שניקבו בשם. הלוח פגום מעט, כך שמספר האלים הנזכרים הוא גדול יותר. וכן התואר הכללי 'אלים ואלות'. וזה רק מהצד החתי. בצד הוילושי מניתי שניים בבד. אך גם כאן הלוח פגום, ונזכרים 'אלים ואלות'. בשני הצדדים גם עצמי הטבע הם עדים: ההרים, הנהרות, המעיינות, הים, הרוחות, שמיים וארץ. נקרא כמה משמות האלים (ציטוט): אל השמש של השמיים, מלך הארצות, רועה האנושות. אלת השמש של ארינה, אל הסער של הברק. האל האישי של הוד מלכותו. אל הסער העז של חתי, אל הסער של הברק (שונה מהקודם. ההוא היה אישי של המלך. זה כללי של כולם) דלגתי על רשימה ארוכה של אלי סער מקומיים אישתר, אישתר של השדה, אישתר של נינוה... דלגתי על רשימת אישתר ארוכה היישר לאלי וילושה אל הסער של מחנה הצבא והנה האל שריגש את החוקרים אַפַליונה דלגתי לסוף... לכולם קראתי אני הוד מלכותו, המלך הגדול, אהוב אל הסער של הברק, להעיד באספה (סוף ציטוט). לדעתי, רשימת האלים המרשימה מעידה על חוסר בטחונו של מוותלי בנאמנות אלכשנדו. מדוע צריך כל כך הרבה עדים? אין זה כי החוזה אינו נשען על יסודות מוצקים במיוחד. אם כי לא מן הנמנע, שמוותלי העדיף לצאת בסדר עם כל האלים, וכולם נזכרו. מי יודע?
החוזה מסתיים בקללה וברכה (ציטוט): אם אתה אלכשנדו תפר את מילות הלוח הזה שמונחות על הלוח הזה, ישמידוך אלף אלי השבועה הללו יחד עם ראשך, אשתך, בניך, ארצותיך, עריך, כרמיך, מרעך, שדותיך, בקרך, צאנך וכל אשר לך. ואת זרעך ישמידו מתוך האדמה השחורה. אבל אם תשמור על מילים אלו, אלף האלים הללו... דלגתי קצת ישמרוך בשלום, אותך, יחד עם אשתך, בניך, בני בניך, עריך, מרעך, כרמיך, שדותיך, בקרך, צאנך וכל אשר לך. וביד הוד מלכותו תראה טוב ושגשוג, וביד הוד מלכותו תזדקן (סוף ציטוט).
כדאי לשמור על החוזה...
מוותלי הלך לבית עולמו, מאבקי הירושה פילגו את הממלכה. וילושה היא טרויה נשארה נאמנה לחתים עד חורבנה במפנה תקופת הברונזה לתקופת הברזל. חורבן המשתקף, ככל הנראה באילידה של הומרוס.
