בית ציידא התפרסמה בכך ששלושה שליחים של ישו, רבע מהכח, באו מהעיר הזו. על בית ציידא בימי ישו הרחבנו בפרק מיוחד בהסכת המופת 'למה שבקתני?'. בפרק זה נתמקד באתר בתקופת המקרא.
תל בית ציידא מצוי בסמוך לשפך הירדן לכנרת, בתחומי פארק הירדן. מעט מזרחה מערוץ הירדן. מקובל להניח כי האתר היה בירת ממלכת גשור המקראית. ממלכת גשור השתרעה ממזרח לכנרת ובדרום הגולן. מקובל להניח כי מדובר בממלכה ארמית צנועה, שהייתה מעין חיץ (לא ממש יעיל כפי שעוד יוכיחו האירועים) בין ארם דמשק לבין ישראל. פירוש השם הוא 'בית הציד'. אולי בשל שפע הדגים שניצודו בכנרת הסמוכה. בספר יהושע תוארה ארץ גשור כשטח שלא נכבש על ידי בני ישראל (ציטוט): וְלֹא הוֹרִישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַגְּשׁוּרִי וְאֶת-הַמַּעֲכָתִי; וַיֵּשֶׁב גְּשׁוּר וּמַעֲכָת בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה (סוף ציטוט. יהו' י"ג 13). בספר שמואל נזכרו השטחים עליהם שלט אישבשת בן שאול לאחר מות שאול (ציטוט): וְאַבְנֵר בֶּן-נֵר, שַׂר-צָבָא אֲשֶׁר לְשָׁאוּל--לָקַח, אֶת-אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן-שָׁאוּל, וַיַּעֲבִרֵהוּ, מַחֲנָיִם. ט וַיַּמְלִכֵהוּ, אֶל-הַגִּלְעָד, וְאֶל-הָאֲשׁוּרִי, ... דלגתי קצת וְעַל-יִשְׂרָאֵל, כֻּלֹּה (סוף ציטוט. שמ"ב ב' 8 – 9). כאן נזכר האשורי אולם בתרגום השבעים (תרגום המקרא הראשון לשפה זרה) נכתב 'הגשורי'. זה הרבה יותר הגיוני שאיש בשת שלט בארץ גשור, ולא בארץ אשור המצויה בכורדיסטן של ימנו. פרשנים אחרים הציעו 'אשרי' ולא 'אשורי', כלומר שבט אשר. אני סבור כי תה"ש צודק, כי סדר השטחים הוא גיאוגרפי וארץ גשור שוכנת צמוד לגלעד. מצפון לו.
תלמי מלך גשור הבין מיהו הכח העולה, דוד כן? והשיא את בתו לדוד. מה שמכונה 'נישואים דיפלומטים' (ציטוט): וילדו (וַיִּוָּלְדוּ) לְדָוִד בָּנִים, בְּחֶבְרוֹן; וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן, לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת. ג וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב, לאביגל (לַאֲבִיגַיִל) אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי; וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן-מַעֲכָה, בַּת-תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר. ד וְהָרְבִיעִי, אֲדֹנִיָּה בֶן-חַגִּית; וְהַחֲמִישִׁי, שְׁפַטְיָה בֶן-אֲבִיטָל. ה וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם, לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד; אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד, בְּחֶבְרוֹן (סוף ציטוט. שמ"ב ג' 2 – 5). העובדה שאם אבשלום הייתה נסיכה ארמית תשחק תפקיד בהמשך. לאחר שאמנון בן דוד אנס את תמר בת דוד, ודוד לא נקף אצבע בענין, הרי אבשלום, אחיה של תמר גם מאם פעל בנדון. ענין האם המשותפת חשוב. כי האחווה עוברת דרך האב. אבל אם ישנה אם משותפת הרי האחווה כפולה. אבשלום הצליח בדרכי ערמה להרוג את אמנון. דוד שלא נקף אצבע כשאמנון פגע בבתו, התעורר. אבשלום הבין את הרמז (ציטוט): וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח, וַיֵּלֶךְ אֶל-תַּלְמַי בֶּן-עמיחור (עַמִּיהוּד) מֶלֶךְ גְּשׁוּר; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ (דוד הכוונה), כָּל-הַיָּמִים. לח וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח, וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּר; וַיְהִי-שָׁם, שָׁלֹשׁ שָׁנִים (סוף ציטוט. שמ"ב י"ג 37 - 38). אבשלום עשה 'ויברח' אל סבו, אבי אמו. שם הוא חיכה עד יעבור זעם. המשך הסיפור מוכר. אבשלום חזר, חולל את מרד אבשלום, וסופו שמצא את מותו בידי יואב בן צרויה.
זהו המידע המקראי שיש לנו על ממלכת גשור. יש עוד כמה פירטי מידע לא חיוניים. מי שהאזין עד עתה שם לב, שבמקרא לא נזכרת בית ציידא כלל ועיקר. במקרה זה באה לעזרתנו מי אם לא הארכיאולוגיה? בחפירות הנמשכות באתר מעל 30 עונות על ידי הארכיאולוג רמי ערב ושותפים שונים נחשפה העיר של תקופת הברזל במלוא תפארתה. נכון
רמי ושותפיו יצאו לחשוף את העיר של תקופת ישו, אבל הם חיפשו שליחים ומצאו מלוכה.
בתל בית ציידא התגלו כמה חרסים מתקופת הברונזה המאוחרת, אולם המבנים הקדומים ביותר הם מתקופת הברזל א'. ובמספרים 1200 – 1000 לפה"ס. במקור הייתה זו גבעת טרשים בזלתית בשטח 80 דונם, מצפון לכנרת. הר טרשים קירח אבל בעל כמה יתרונות יוצאים מן הכלל. שפע מים מהירדן והכנרת. אדמות פוריות, אגם מלא וגדוש בדגים, ודרך חשובה המוליכה אל דמשק. כבר מראשיתה הייתה בית ציידא ישוב מתוכנן היטב. המתיישבים הראשונים נתקלו בסלעי בזלת ענקיים. אפשרות אחת הייתה לבנות את הבתים בינות לסלעי הבזלת, ולהתבסס עליהם (בעזרת חציבה חלקית) כקירות לבתים. אולם המתיישבים הראשונים בחרו בפתרון אחר. הם הקיפו את העיר בטרסות ענק, וכיסו את הסלעים בעפר. כך נוצרו משטחים ישרים עליהם ניתן היה לבנות בתים בנוחות ובקלות. 4 טרסות ענק נבנו. בצד המזרחי התגלו סלעים קבורים תחת 8 מטרים של עפר. הסעת כמויות כה גדולות של עפר מהכא להתם מעידה על יכולת ארגון וביצוע מן המעלה הראשונה. על גבי הטרסה הרביעית נבנתה חומת העיר. מפעל אדירים זה מעיד גם על חברה עירונית מפותחת ומעמדית ולה שליט סמכותי וחזק. בחפירות התברר כי העיר הראשונה נוסדה במחצית השניה של המאה ה-11 לפה"ס (במספרים 1050 – 1000 לפה"ס). העיר חרבה סביב 920 לפני הספירה. מאוד מפתה לקשור את הרס העיר למסע שישק שאירע בשנים אלו ממש. אך אין ודאות מוחלטת. לעיר זו, שחרבה, הייתה חומת זיגזגים. העיר הבאה נוסדה רק סביב 850 לפה"ס (כלומר ימי אחאב. אם כי אין ודאות שהיה זה אחאב דווקא שבנה את העיר. סביר יותר כי מדובר בשליט ארמי כלשהו). העיר הזו חרבה במסע תגלת פלאסר השלישי לאזור בשנת 732 לפה"ס.
ביצורי העיר הזו היו חזקים ועבים. הייתה חומה כפולה. חיצונית ופנימית. החומה הפנימית הייתה בעובי ששה מטרים, וכל 20 מטרים נבנה מגדל עוז אשר בלט מטר אחד החוצה מהחומה, ורוחבו היה 8 – 10 מטרים. מחזה מרשים לכל הדעות. לפני החומה הפנימית הייתה חומה חיצונית ברוחב 1- 5 – 2 מטרים. סביר שהיא הייתה נמוכה מהחומה הפנימית. החומה החיצונית הציבה אתגר מיוחד לצבא התוקף, ונועדה לשכנע אותו, שאולי לא כדאי... בין החומות השתרע שטח הריגה קלאסי. לא הייתי רוצה להילכד בין החומות בעת הסתערות.
אמרתי שתי חומות אמרתי שני שערים. פנימי וחיצוני. בין השערים הייתה רחבה, כמקובל בערים מהתקופה הזו, למשל בתל דן, ששימשה למסחר, שיפוט ופולחן. שתי במות התגלו משני צידי השער הפנימי. ממצא מרתק הוא שבע מצבות בזלת שהתגלו ברחבה. שש מהן חלקות ללא עיטורים, והן עמדו זוגות – זוגות. זוג אחד עמד ליד השער החיצוני, זוג שני ליד השער הפנימי, והזוג השלישי ניצב בצידו הפנימי של השער הפנימי. המצבה המעניינת היא המצבה המעוטרת. היא נמצאה על אחת הבמות, כשהיא שבורה לחמישה חלקים. במצבה נראה ראש פר, ולו קרניים דמויות סהר. הפר עצמו ניצב על מוט. בחלק התחתון יש פגיון ככל הנראה. יש כמה פירושים לממצא מרתק זה, אך נראה שלא נחטא לאמת אם נקשור את הדמות במצבה אל אל הירח. סהר הוא סמל ידוע של אל הירח. זיהוי זה מתחזק לאור מציאת פך קטן בסמוך לבמה עליו מופיעה הכתובת 'לשם' וסמל אל הירח.
מאחורי השער הפנימי (כלומר בתוך העיר) נמצאה במת קרבנות גדולה יחסית המורכבת מאבן שטוחה גדולה (כלומר משטח שחיטה) ושרידי מזבח קרניים. ליד במה זו נמצא בור בעומק 3 מטרים ובו שרידי אפר ועצמות רבות של בעלי חיים: כבשים, עזים, בקר וכן יחמורים. כל החיות הן חיות כשרות לפי המקרא. מעניין. אם תהיתם – לא נמצאו עצמות חזיר. המשמעות היא שתושבי בית ציידא נהגו לפי אותם מנהגים של עם ישראל. נראה שחוקי הכשרות, בדגש על אי אכילת חזיר היו משותפים לתושבי המרחב. ממש כמו ברית המילה.
כמעט כל המבנים שנחשפו בשתי הערים הללו היו מבנים מונומנטלים. שזה בארכיאולוגית מבני שלטון. כלומר מדובר בקרית שלטון. כלומר עיר בירה. אם נחבר שרידי בירה אל הממלכה ששכנה באזור – נגיע למסקנה המתבקשת וההגיונית כי בית ציידא הייתה בירת ממלכת גשור.
מאליה עולה השאלה: איך קראו לעיר בתקופת המקרא? האם יתכן שעיר כזו לא תוזכר כלל במקרא. היה מי שהציע לחבר את האתר אל פסוק בספר יהושע (ציטוט): וְעָרֵי, מִבְצָר--הַצִּדִּים צֵר, וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת. (סוף ציטוט. יהו' י"ט 35). נזכרו פה כמה ערים לשפת הכנרת. לפי הצעה זו חלו חילופי ר' וד' (שגם בכתב עברי קדום הן דומות) ויש לקרוא צד ולא צר. המרחק בין צד לציידא הוא קצר ביותר.
אז בפעם הבאה כשאתם בפארק הירדן, ממש אחרי גשר אריק, רגע לפני שתקפצו לקיאיקים או לאבובים, העיפו מבט מזרחה אל תל בית ציידא, ותנו את הכבוד הראוי לו. עיר בירה גדולה של ממלכה קטנה אבל מרתקת.
