סיפור לידת יוסף התחיל במפגש בין הוריו. לאחר שיעקב ברח מאימת עשו אחיו הוא הגיע לִבְאֵר באזור חרן, שם הוא פגש כַּמָּה (הטעם ב-מ) רועים (ציטוט): וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב, אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם; וַיֹּאמְרוּ, מֵחָרָן אֲנָחְנוּ... דלגתי קצת ט עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם; וְרָחֵל בָּאָה, עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ--כִּי רֹעָה, הִוא... עוד דילוג טו וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, הֲכִי-אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי, מַה-מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ. טז וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת: שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. יז וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה.
יח וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה... עוד דילוג על הקטע שבו לבן רימה את יעקב וההתחייבות לעוד שבע שנים לא וַיַּרְא יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ; וְרָחֵל, עֲקָרָה (סוף ציטוט ברא' כ"ט 4 - 31).
יש לנו מצב בו יש שתי נשים. האחת היא אהובה אך עקרה, ואילו השניה פחות אהובה, או בלשון המקרא 'שנואה' אך ולדנית. כלומר יולדת ללא הרף. רחל הוגדרה כִּיפַת ה-י אינה נהגית -תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה'. תיאור חיצוני של גיבורי מקרא הוא נדיר! תיאור חיצוני נועד רק לצורך קידום העלילה. יופיה של רחל גרם ליעקב להתאהב בה מלכתחילה. מול רחל היפה עומדת אחותה לאה אשר יש בה מום כלשהו. 'וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת'. לא ברור מה זה 'עיניים רכות', אבל ברור שזה בניגוד ל'יפת תואר ויפת מראה'. עקרות רחל תשחק תפקיד חשוב בסיפורי יעקב. עד המאה ה-19 80% מהילדים לא הגיעו לגיל 5 (מחלות ילדות כשאין אנטיביוטיקה). עצם קיומה של המשפחה, של הקהילה, של החברה תלוי בכך, שכל אחת תלד, וכמה שיותר. כל אחת חייבת ללדת. להצדיק את קיומה. עם קבלת המחזור החודשי, נשים 'נשלחו לחזית'. אשה ממוצעת ילדה 10 – 15 ילדים במהלך חייה (אם לא מתה בלידתה מזיהומים). מכלל הצאצאים שלושה או ארבעה יזכו להביא לה נכדים.
לכן, בִּימֵי קדם, אשה שלא ילדה לא מלאה את תפקידה. היא אינה תורמת למאמץ ההישרדות של המשפחה / קהילה / חברה. היא 'אוכלת חינם'.
אי ההבנה של תופעת העקרות, הביא לִתְפִיסָה לפיה העקרות היא עונש מהאל! חטאת מתישהו, ולכן האל העניש אותך. עצם ציון העובדה שמישהי עקרה, כבר רומז לקוראים שהיה חטא. שלה או של אחרים. גם אם החטא לא נזכר כלל!
בסיפור על אברהם ושרה בִּגְרָר סופר על אבימלך שלקח אשת איש. הודות לִתְפִילַּת אברהם אבימלך לא נענש אמנם, אבל אנשי עירו נענשו. דבר זה מובן בדיעבד מהמשך הסיפור (ציטוט): וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם, אֶל-הָאֱלֹהִים; וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת-אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת-אִשְׁתּוֹ, וְאַמְהֹתָיו--וַיֵּלֵדוּ. יח כִּי-עָצֹר עָצַר יְהוָה, בְּעַד כָּל-רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ, עַל-דְּבַר שָׂרָה, אֵשֶׁת אַבְרָהָם (סוף ציטוט. ברא' כ' 17 – 18). אבימלך חטא, ונשות גרר סבלו מעוצר לידות. עונש מאלהים!
לכן אך טבעי שגם רחל חטאה ואלהים העניש אותה בעקרות (ציטוט): וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי
ב וַיִּחַר-אַף יַעֲקֹב, בְּרָחֵל; וַיֹּאמֶר, הֲתַחַת אֱלֹהִים אָנֹכִי, אֲשֶׁר-מָנַע מִמֵּךְ, פְּרִי-בָטֶן? (ברא' ל' 1 – 2). יעקב, שכנראה נמאס לו מטרוניותיה של רחל, התפרץ והאשים אותה בעקיפין בחטא. אלהים מנע ממנה פרי בטן ולא הוא – אז שתניח לו בבקשה. חז"ל שהיו חרדים לִכְבוֹדָה של רחל אימנו ניסו לדרוש את עקרותה של רחל באופן מחמיא (ציטוט): וְרָחֵל, עֲקָרָה - אמר רבי יצחק: רחל היתה עיקרו של בית (סוף ציטוט. בראשית רבה ע"א ב).
רחל העקרה נתנה ליעקב את שפחתה, על מנת שבן השפחה ייחשב כִּבְנָה (ציטוט): וַתֹּאמֶר, הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ; וְתֵלֵד, עַל-בִּרְכַּי, וְאִבָּנֶה גַם-אָנֹכִי, מִמֶּנָּה. ד וַתִּתֶּן-לוֹ אֶת-בִּלְהָה שִׁפְחָתָהּ, לְאִשָּׁה; וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, יַעֲקֹב. ה וַתַּהַר בִּלְהָה, וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן. .. זה דן. דלגתי קצת ז וַתַּהַר עוֹד--וַתֵּלֶד, בִּלְהָה שִׁפְחַת רָחֵל: בֵּן שֵׁנִי, לְיַעֲקֹב זה נפתלי (סוף ציטוט. ברא' ל' 3 – 8). השפחה היא רכוש הגבירה, וּבֵן השפחה נחשב כְּבֵן הגברת. מזכיר את מה שקרה בין שרה להגר. עקרות רחל נגעה ללבה של רחל אחרת שלא זכתה לחבוק פרי בטן (ציטוט): בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן, שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן. לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט בִּשְׁבִילֵי הַגָּן. יֶלֶד. קָטָן.
אוּרִי אֶקְרָא לוֹ, אוּרִי שֶׁלִּי! רַךְ וְצָלוּל הוּא הַשֵּׁם הַקָּצָר. רְסִיס נְהָרָה. לְיַלְדִּי הַשְּׁחַרְחַר "אוּרִי!" – אֶקְרָא!
עוֹד אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל הָאֵם. עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה. עוֹד אֲחַכֶּה לוֹ. (סוף ציטוט. רחל המשוררת). שיר חזק ללא ספק. בנו בכורו של חבר מועצת החכמים אבי הרטמן קיבל את שמו משיר זה בדיוק.
למרות עקרותה, רחל הייתה האהובה, אך מעמדה של לאה עלה ככל שנולדו לה יותר ילדים. בהזדמנות זו אני רוצה להודות לחברתי ד"ר ליאורה רביד, שהאירה את עיני בנושא זה. בילדים הראשונים לאה זעקה את כאבה באמצעות הילדים. ראובן - כִּי-רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי--כִּי עַתָּה, יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי. שמעון - כִּי-שָׁמַע יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה אָנֹכִי. לוי - עַתָּה הַפַּעַם יִלָּוֶה אִישִׁי אֵלַי. יהודה - הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת-יְהוָה כבר לא צריך את יעקב. ילדי זלפה גם הם קיבלו שם סמלי. גד - בגד (בָּא גָד). גד משמעו מזל. כמו המזל המהיר – חיש גד. אשר - בְּאָשְׁרִי, כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת. היא כבר מאושרת. לא חשוב מה יעקב יעשה. לאה המשיכה ללדת. יששכר - נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי. וזבולון - זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב. האל העניק לה מתנה טובה.
שימו לב לדירוג: בְּעָנְיִי -> שְׂנוּאָה -> יִלָּוֶה -> בָּא גָד -> בְּאָשְׁרִי -> שְׂכָרִי -> זֵבֶד . וגם דינה נולדה ללאה.
בסופו של דבר, מסיבה לא ברורה (ציטוט): וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-רָחֵל; וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ. כג וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֹּאמֶר, אָסַף אֱלֹהִים אֶת-חֶרְפָּתִי. כד וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ יוֹסֵף, לֵאמֹר: יֹסֵף יְהוָה לִי, בֵּן אַחֵר. (סוף ציטוט. ברא' ל' 22 – 24). חטאה של רחל (שלא נכתב מהו, אבל ברור שהיה. עובדה, האל העניש אותה) נמחל, והיא זכתה לְבֵן (ה-ב רפה).
הרעיון שעקרות היא מצב פיזי / נפשי (שני צדדים של אותו מטבע) לא עלה בדעתם של אנשי קדם. הרעיון שגבר יכול להיות עקר היה בכלל מחוץ לִתְחום החשיבה... זאת ועוד בהלכה נקבע שאשה שלא ילדה לבעלה במשך 10 שנים – הוא צריך לגרשה ולקחת אשה אחרת תחתיה.
ליוסף יש שני מִדְרְשי (שים לב שה-ר בשוא) שמות: אָסַף אֱלֹהִים אֶת-חֶרְפָּתִי - האשה העקרה כבר אינה חרופה. וכן: יֹסֵף יְהוָה לִי, בֵּן אַחֵר – תהיה תוספת. רחל הבינה שאחד זה לא מספיק, ומיד רוצה עוד אחד: יֹסֵף יְהוָה לִי, בֵּן אַחֵר. אפשר שיש פה שתי מסורות על מקור השם, אך רק השניה יֹסֵף יְהוָה לִי היא הנכונה מבחינה לשונית. יוסף בא משרש יס"ף (להוסיף) ולא משרש אס"ף.
המדרש התייחס לנושא זה כמובן (ציטוט): וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֹּאמֶר, אָסַף אֱלֹהִים אֶת-חֶרְפָּתִי - אמר רבי לוי בר זכריה: עד שלא תלד האשה, הסרחון נתלה בה, לאחר שתלד תלוי בבנה (סוף ציטוט. בראשית רבה ע"ג ה). אשה ללא בן היא 'מסריחה' במרכאות. ילדה? הסרחון עובר לבן. כלומר: ללא ילד היא לא ראויה. ילדה? נטל ההתרבות עובר הלאה.
יעקב סוף סוף זכה לְבֵן מאשתו האהובה. הבן המועדף עליו. בנה בכורה של אהובתו יזכה ליחס מוּעֲדָף במיוחד. דבר זה יבוא לִידֵי ביטוי בִּשְני מקרים.
לקראת המפגש עם עשו אחיו, שיעקב עקץ אותו לפני עשרים שנה, הוא נקט כמה צעדי מנע (ציטוט): וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא, וְעִמּוֹ, אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ; וַיַּחַץ אֶת-הַיְלָדִים, עַל-לֵאָה וְעַל-רָחֵל, וְעַל, שְׁתֵּי הַשְּׁפָחוֹת. ב וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה; וְאֶת-לֵאָה וִילָדֶיהָ אַחֲרֹנִים, וְאֶת-רָחֵל וְאֶת-יוֹסֵף אַחֲרֹנִים (סוף ציטוט. ברא' ל"ג 1 - 2). החשובים פחות: השפחות וילדיהן היו ראשונים (מיד אחרי יעקב, שצעד ממש בראש הכח). אחריהם לאה וִילָדֶיה. את יוסף ורחל האהובים, הוא שם ממש בסוף. שימו לב שאת לאה וִילָדֶיה הוא שם אחרונים, וגם את רחל ויוסף. המדרש התייחס גם לזה (ציטוט): וַיָּשֶׂם אֶת-הַשְּׁפָחוֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶן, רִאשֹׁנָה - הדא אמרה: אחרון אחרון חביב. (סוף ציטוט. בראשית רבא ע"ח. ד).
לאה ובניה הם אחרונים. רחל ויוסף (שהיה חביב על אביו) הם אחרוני הָאַחֲרונים. מכאן הביטוי 'אחרון אחרון חביב'.
בהמשך רחל תמות בלידת בנימין, ויעקב יוותר ללא אהובתו. יעקב לא הסתיר את העדפתו הברורה לִבְכוֹר רחל (ציטוט): וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת-יוֹסֵף מִכָּל-בָּנָיו--כִּי-בֶן-זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים (סוף ציטוט. ברא' ל"ז 3). כתונת הפסים היא דוגמה יפה למה שמכונה אפקט הפרפר. הכותנת של יעקב גרמה לִיצִיאת מצרים בסופו של דבר...
