הארז נזכר כבר בתורה בנוגע לטקס טיהור המצורע (ציטוט): וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ: וְהוּבָא, אֶל-הַכֹּהֵן. ג וְיָצָא, הַכֹּהֵן, אֶל-מִחוּץ, לַמַּחֲנֶה; (כי המצורע נמצא מחוץ למחנה. ונמשיך) וְרָאָה, הַכֹּהֵן, וְהִנֵּה נִרְפָּא נֶגַע-הַצָּרַעַת, מִן-הַצָּרוּעַ. ד וְצִוָּה, הַכֹּהֵן, וְלָקַח לַמִּטַּהֵר שְׁתֵּי-צִפֳּרִים חַיּוֹת, טְהֹרוֹת; וְעֵץ אֶרֶז, וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב. (סוף ציטוט. ויק' י"ד 1 – 4). כל הרכיבים הללו משמשים לטקס הטָהֳרָה (ה-ט וה-ה מנוקדות בקמץ קטן ובחטף קמץ קטן ולכן יש להגות את שתיהן כאילו הן בחולם). אולם ברוב המקראות בתנ"ך הארז מתייחס לַעֲצי הארז אשר גדלים בהר הלבנון ובהרי מול הלבנון. ובהשאלה לדבר חזק, כביר, רם ונישא. ארז הלבנון הוא עץ מחטני מִמִּשְפחת האורניים, ששמו המדעי הוא Cedrus libani. הארז גדל בהרי הלבנון. זהו עץ אוהב קור, המיתמר לִגְבָהים של 35 עד 50 מטרים ואף למעלה מכך. בישראל לא גדל ארז הלבנון באופן טבעי, למעט בחרמון, שהוא חלק מרכס הרי מול הלבנון, ולא הרי השומרון. הארז היה עץ מבוקש מאוד כי הוא עץ ארוך וחזק. מגזע העץ ניתן להכין קורות ארוכות וַחֲזָקות. הקורות שימשו לשני שימושים עיקריים. השימוש הראשון הוא לימאות: לִמְשוטים ובעיקר לִתְרָנים. עֲצֵי הארז הרימו תרומה חשובה לכך, שהצורים, הצידונים ושאר הפניקים, תושבי לבנון הקדומים, היו שייטים כה מצטיינים. היו להם משוטים ותרנים ארוכים וַחֲזָקים. השימוש השני הוא קורות לקירוי. בִּימֵי קדם, ללא בטון, ברזל, וקשת (שהייתה מוכרת, אך לא בשימוש נרחב עד התקופה הרומית) ענין הקירוי היה מוגבל מטבעו. קל לקרות במחצלת או ענפים. כיון שצריך תמיכה מועטה. אבל אם רוצים לקרות שטח נרחב יחסית, כמו אולם מלכות או מקדש, או גג מוצק או כזה שישא קומה שניה – יש צורך בעמודי תמיכה. ככל שמשקל התקרה כבד יותר – צריך יותר עמודי תמיכה. המרחק בין העמודים נקבע לפי אורך קורות הקירוי של הגג. אם אורך הקורות הוא שלושה מטרים – אז כל שלושה מטרים יהיה לי עמוד. אלא אם חיברתי שתי קורות באופן ממש טוב. וגם אז ניתן לחבר מספר מצומצם של קורות ללא תמיכה. הדרך העיקרית להפחית את מספר עמודי התמיכה הייתה שימוש בקורות ארוכות וַחֲזָקות. וּפֹה בדיוק נכנס הארז לתמונה. ההבדלים בעיצוב, באופן הבניה וּבַעָלות משמעותיים ביותר אם צריך עמודי תמיכה כל שלושה – ששה מטרים, או אם צריך עמודי תמיכה כל עשרים וחמישה – שלושים מטרים. ארזי הלבנון היו מוצר מבוקש במצרים וּבְבָבֶל (שים לב לניקוד, אין טעות...) – שתי ארצות נטולות עצים לקירוי. במגילת ון אמון מהמאה האחת עשרה לפני הספירה, נשלח ון אמון הכהן ממצרים לִלְבָנון על מנת לִרְכּוֹש ארזים. בדרך הוא עבר הרפתקאות שונות ומשונות בארץ ישראל. כולנו גם זוכרים את עלילות גלגמש, והיה לנו פרק מרובע על זה, בו באחת המשימות גלגמש ואנכידו יצאו אל יער הלבנון כדי להרוג את חומבבה ולכרות את ארז הלבנון. אסרחדון מלך אשור ציין בִּכְתוֹבותיו (ציטוט): גייסתי את מלכי ארץ חתי ועבר הנהר: בעל מלך צור. מנשה מלך יהודה, קוסגבר מלך אדום... דלגתי על רשמת מלכים ארוכה ציוויתי את כל אלה לסחוב אל נינוה עיר אדנותי תוך סבל וקשיים לצורך בניית ארמוני – עצים גדולים, קורות ארוכות וקרשים דקים של עץ ארז ועץ אורן, גידולי הר שריון (רכס מול הלבנון) והר הלבנון. שמימי קדם התעבו והתארכו מאוד (סוף ציטוט. מנסרה א' מנינוה).
ארזי הלבנון התפרסמו כחלק מהותי מהבניה המלכותית של שלמה המלך. בתיאור ההכנות לבניית המקדש, שלמה פנה אל חירם מלך צור וּבִיקֵּש ממנו ארזים (ציטוט): וְעַתָּה צַוֵּה וְיִכְרְתוּ-לִי אֲרָזִים מִן-הַלְּבָנוֹן, וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם-עֲבָדֶיךָ, וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ, כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר: כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי אֵין בָּנוּ אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת-עֵצִים—כַּצִּדֹנִים.... כב וַיִּשְׁלַח חִירָם, אֶל-שְׁלֹמֹה לֵאמֹר, שָׁמַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-שָׁלַחְתָּ אֵלָי; אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת-כָּל-חֶפְצְךָ, בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים. כג עֲבָדַי יֹרִדוּ מִן-הַלְּבָנוֹן יָמָּה, וַאֲנִי אֲשִׂימֵם דֹּבְרוֹת בַּיָּם עַד-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח אֵלַי וְנִפַּצְתִּים שָׁם--וְאַתָּה תִשָּׂא; וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת-חֶפְצִי, לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי. כד וַיְהִי חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה, עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים--כָּל-חֶפְצוֹ (סוף ציטוט. מל"א ה' 20 – 24). אנשי חירם כרתו עצים בהר הלבנון, והובילו אותם בים. בספר דברי הימים נכתב שזה היה עד יפו. מאוד הגיוני מבחינת זמן ומרחק. יפו היא עיר הנמל הקרובה ביותר לִירוּשָלים (ה-י אינה נהגית). בתיאור בית המקדש הראשון נכתב (ציטוט): וַיִּבֶן אֶת-היצוע (הַיָּצִיעַ) עַל-כָּל-הַבַּיִת, חָמֵשׁ אַמּוֹת קוֹמָתוֹ; וַיֶּאֱחֹז אֶת-הַבַּיִת, בַּעֲצֵי אֲרָזִים (סוף ציטוט. מל"א ו' 10). לפי נתוני המקרא היציע היה בגובה 5 אמות, כלומר שני מטרים וחצי בקירוב, וכל המבנה הזה נתמך בארזים. ובהמשך. ככתוב: וַיִּבֶן אֶת-קִירוֹת הַבַּיִת מִבַּיְתָה, בְּצַלְעוֹת אֲרָזִים--מִקַּרְקַע הַבַּיִת עַד-קִירוֹת (יש שגיאת מעתיק. לא קירות אלא קורות) הַסִּפֻּן (כלומר הגג). הקירות הפנימיים במקדש נבנו מקורות ארזים. מהרצפה ועד התקרה. גם ארמון שלמה צופה בארזים. כולל מקום הקרוי בית יער הלבנון. כך תואר ארמון שלמה (ציטוט): וַיִּבֶן אֶת-בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן, מֵאָה אַמָּה אָרְכּוֹ וַחֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבּוֹ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה, קוֹמָתוֹ; עַל, אַרְבָּעָה טוּרֵי עַמּוּדֵי אֲרָזִים, וּכְרֻתוֹת אֲרָזִים, עַל-הָעַמּוּדִים. ג. וְסָפֻן בָּאֶרֶז ... דלגתי קצת וְאוּלָם הַכִּסֵּא אֲשֶׁר יִשְׁפָּט-שָׁם, אֻלָם הַמִּשְׁפָּט עָשָׂה; וְסָפוּן בָּאֶרֶז... (סוף ציטוט. מל"א ז' 2 - 7). בית יער הלבנון נקרא כך אל נכון בשל השימוש הרב בעצי ארזים. מדובר באולם ענק יחסית, ששימש לצורך קבלת אורחים, מפגשים מרובי משתתפים וכיוצא בזה. 100 אמה אורכו. כלומר 50 מטרים. רוחבו חמישים אמה – 25 מטרים וגובהו 30 אמה – חמישה עשר מטרים. עתה ברור מדוע עץ הארז הוא כה מבוקש. בעצים ארץ ישראלים, שאיני מזלזל בהם לרגע אחד, כמו אלון ואלה, ואפילו ברוש – אנו כלל לא מתקרבים לממדים הללו. גם לאולם המשפט של שלמה הייתה תקרה מקורות ארז.
הזכרתי את השימוש בעצי הארז לצורך שיט, אז הנה דוגמה. בקינת יחזקאל על צור יש אזכור אופן בניית האניות: בְּרוֹשִׁים מִשְּׂנִיר (החרמון הכוונה) בָּנוּ לָךְ, אֵת כָּל-לֻחֹתָיִם; אֶרֶז מִלְּבָנוֹן לָקָחוּ, לַעֲשׂוֹת תֹּרֶן עָלָיִךְ. ו אַלּוֹנִים, מִבָּשָׁן, עָשׂוּ, מִשּׁוֹטָיִךְ (יחז' כ"ז 5). לוחות הספינה בנויים מעצי ברוש מהחרמון, התרנים מארז הלבנון והמשוטים מאלוני הבשן.
באופן טבעי וּמִתְבַּקֵּש, עץ גדול וחזק כמו ארז שימש כמקור לא אכזב לדימויים של חוזק וְכֹח (ה-כ רפה). בִּמְשַל יותם, כשהיה צורך להעמיד ניגוד לאטד הֶעָלוּב והבזוי. ככתוב: וְאִם-אַיִן--תֵּצֵא אֵשׁ מִן-הָאָטָד, וְתֹאכַל אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן (שופ' ט' 15). או כשיואש מלך ישראל זלזל באמציה מלך יהודה, והיה לנו פרק על זה. ככתוב: הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן לֵאמֹר, תְּנָה-אֶת-בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה; וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וַתִּרְמֹס, אֶת-הַחוֹחַ (מל"ב י"ד 9). וכן כאשר הנביא עמוס ניבא על הטובות שה' עשה לעם ישראל, ועל כפיות הטובה של העם הוא אמר. ככתוב: וְאָנֹכִי (כלומר ה') הִשְׁמַדְתִּי אֶת-הָאֱמֹרִי, מִפְּנֵיהֶם, אֲשֶׁר כְּגֹבַהּ אֲרָזִים גָּבְהוֹ, וְחָסֹן הוּא כָּאַלּוֹנִים (עמ' ב' 9). הארז משמש לא מעט גם בשירה במקרא. נעיין בִּשְתֵּי דוגמאות מִתְּהִילים. הראשונה היא מזמור הלל לה'. המזמור מתאר את גדולתו, כוחו ועוצם ידו של האל. ככתוב: קוֹל יְהוָה, שֹׁבֵר אֲרָזִים; וַיְשַׁבֵּר יְהוָה, אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. ו וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ-עֵגֶל; לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן, כְּמוֹ בֶן-רְאֵמִים. (תה' כ"ט 5 - 6). זה מתהילים כ"ט והיה לנו פרק על זה. עוצמת ה' היא כה גדולה עד שקולו בלבד מסוגל לשבור את ארזי הלבנון. מפה ניתן להבין עד כמה הארז חזק, עד שרק ה' מרקיד אותו. והנה מזמור נוסף המהלל את האל. כשמאחלים לצדיק הצלחה נכתב: צַדִּיק, כַּתָּמָר יִפְרָח; כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה. (תה' צ"ב 13). ויש שיר מפורסם וגם ריקוד עם. לא שחשבתם אחרת. כשרצו להלל את חכמת שלמה נכתב: וַיְדַבֵּר (שלמה הכוונה), עַל-הָעֵצִים, מִן-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר (מל"א ה' 13). התופעה בה מציינים את הכלל על ידי שני הפרטים הקיצוניים נקראת מריזמוס. מהראשון בעשירון העליון ועד האחרון בעשירון התחתון.
בהזדמנות זו אתקן טעות נפוצה כפולה. בתלמוד הבבלי ולא בתנ"ך מופיע המשפט (ציטוט): אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אֲזוֹבֵי הקיר וההמשך המפורסם פחות: אם לויתן בחכה הועלה – מה יעשו דגי הרקק? בנחל שוטף נפלה חכה (כפי הנראה יש לגרוס חורבה בהתאם לכמה כתבי יד) – מה יעשו מי גבים? (סוף ציטוט. מועד קטן כה ע"ב). הארז מייצג את הגדול וְהֶחָזָק בעולם הצומח. הלויתן מייצג את הגדול וְהֶחָזָק בעולם החי. ואין הכוונה ללויתן המוכר לנו, אלא למפלצת המיתולוגית לויתן. והנחל השוטף מייצג את הגדול וְהֶחָזָק בעולם הדומם. כל מי שראה שטפון במדבר יהודה – מבין מיד מדוע הנחל השוטף מייצג את עוצמת הדומם. המשפט אם בארזים נפלה שלהבת זכה לשיבוש משעשע בסגנון: אם בארזים נפלה שלכת.
