סיפורו של שאול מוכר לכל. כזכור, שאול נמשח על ידי שמואל, והיה מלך ישראל הראשון (אבימלך, שנזכר בשופטים פרק ט', היה מלך מקומי. ראש עיריית שכם ותו לא). לפי הסיפור, לאור מעשיו ובעיקר חטאיו של שאול (לא חיכה לִשְמואל לפני קרב מכמש, ולא הֶחֱרִים את עמלק) – המלוכה עברה משאול אל דוד. דוד מצדו ייסד שושלת הנושאת את שמו, וּשְמוֹ נקשר במשיח.
דמותו של דוד, המטילה צל על שאול מעת לעת, השכיחה מלב כל את בנו של שאול, שהפך למלך על ישראל לאחר מות אביו. מלך נשכח זה מלך זמן קצר, ונרצח ע"י משרתיו.
לאחר המפלה הישראלית בגלבוע נגד הפלשתים, בה מצא שאול את מותו, הומלך בן שאול (ציטוט): וְאַבְנֵר בֶּן-נֵר, שַׂר-צָבָא אֲשֶׁר לְשָׁאוּל--לָקַח, אֶת-אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן-שָׁאוּל, וַיַּעֲבִרֵהוּ, מַחֲנָיִם. וַיַּמְלִכֵהוּ, אֶל-הַגִּלְעָד, וְאֶל-הָאֲשׁוּרִי, וְאֶל-יִזְרְעֶאל; וְעַל-אֶפְרַיִם, וְעַל-בִּנְיָמִן, וְעַל-יִשְׂרָאֵל, כֻּלֹּה (סוף ציטוט. שמואל ב' ב' 8 - 9).
בספר שמואל הוא נזכר בתור איש-בשת. שם בעל הקשר שלילי. אולם בדברי הימים, המשמר מסורות מקוריות, הוא מופיע בִּשְמו האמיתי – אשבעל, שהוא גרסת משנה של איש-בעל (ציטוט): וְנֵר הוֹלִיד אֶת-קִישׁ, וְקִישׁ הוֹלִיד אֶת-שָׁאוּל; וְשָׁאוּל, הוֹלִיד אֶת-יְהוֹנָתָן וְאֶת-מַלְכִּישׁוּעַ, וְאֶת-אֲבִינָדָב, וְאֶת-אֶשְׁבָּעַל (סוף ציטוט. דברי הימים א' ח' 33).
השם אשבעל או ליתר דיוק איש-בעל הוא שם תיאופורי. כלומר שם המכיל רכיב אלהי. הבעיה היא שהרכיב האלהי 'בעל', נתפס בדורות מאוחרים כאויב המר של ה' אלהי ישראל. שמות של ישראלים שהכילו את הרכיב 'בעל' שונו על ידי עורך ספר שמואל. הרכיב 'בעל' הומר ב'בשת' (שמשמעו בושה, חרפה, אכזבה). לא יעלה על הדעת שישראלי הגון יקרא לִבְנוֹ על שמו של הבעל המשוקץ.
חשוב לחדד כי בניגוד לרושם שמותיר המקרא הרי ה' וּבַעַל (ה-ב רפה) הם שמות שונים לאותו אל בדיוק. ישראלים רבים כללו בִּשְמָם את רכיב הבעל כגון: בעל חנן משרי דוד (הבעל נתן), גדעון נקרא ירובעל (הבעל יריב) ועוד. גם בַּחֲרָסי שומרון (חרסים עבריים משומרון, בירת ממלכת ישראל, מהמאה השמינית לפה"ס) נזכרים שמות כגון: אביבעל (הבעל הוא אבי), בעלזמר (הבעל הוא הזמר? הזומר?) ועוד. גם מקומות כללו את שם הבעל: בעל גד, בעל חצור ועוד.
דוגמה מעניינית יש אצל דוד בכבודו ובעצמו. לאחר שדוד הכה את הפלשתים סופר (ציטוט): "וַיַּעֲלוּ (הפלשתים) בְּבַעַל-פְּרָצִים, וַיַּכֵּם שָׁם דָּוִיד, וַיֹּאמֶר דָּוִיד, פָּרַץ הָאֱלֹהִים אֶת-אוֹיְבַי בְּיָדִי כְּפֶרֶץ מָיִם; עַל-כֵּן, קָרְאוּ שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא--בַּעַל פְּרָצִים (סוף ציטוט. דברי הימים א' י"ד 11). בוא נראה מה קרה פה. דוד נעזר בה' אלהי ישראל, הכה את הפלשתים, וקרא למקום בעל פרצים. מה? דוד הוא כזה כפוי טובה?!? או שמא הבעל וה' הם אותו אל? מעניין לציין, שגם אחד מבני דוד נקרא על שם הבעל. ככתוב בספר דברי הימים המשמר מסורות מקוריות: וֶאֱלִישָׁמָע וּבְעֶלְיָדָע, וֶאֱלִיפָלֶט (דברי הימים א' י"ד 7). ברשימה המקבילה בספר שמואל הרכיב 'בעל' הוחלף ב'אל': וֶאֱלִישָׁמָע וְאֶלְיָדָע, וֶאֱלִיפָלֶט (שמואל ב' ה' 16). ככה זה, כשאתה הבן של דוד ולא של שאול יש לך פרוטקציה אצל עורכי ספר שמואל. בשנת 2015 התפרסמה כתובת חרוטה על קנקן, מחורבת קיאפה בעמק האלה, וזאת לשונה: "לאשבעל בן בדע". הכתובת היא מהמאה העשירית לפני הספירה, ימי דוד, והיא מעידה שהשם איש-בעל היה מוכר וידוע.
שמו המקורי של מלך ישראל השני הוא איש-בעל (האיש של בעל) כאמור. אך כיון ששמו הנפוץ הוא אישבשת, זה השם בו אשתמש.
תחומי ממלכת אישבשת השתרעו בשטח שבט בנימין (השבט של שאול), הר אפרים, בגליל וּבַגִּלְעד במונחי ימינו: בנימין, השומרון, הגליל ועבר הירדן. ואילו דוד מלך בארץ יהודה (במונחי ימנו: הר יהודה). אישבשת הומלך על ידי אבנר כאמור, בגיל ארבעים, וּמָלַך שנתיים בלבד. קביעת שנות מלכותו המדויקות אינה אפשרית בשל הֶעֱדֵר נתונים אמינים על שנות המלוכה של שאול. הפסוק המתייחס לשאול הינו משובש (ציטוט): בֶּן-שָׁנָה, שָׁאוּל בְּמָלְכוֹ; וּשְׁתֵּי שָׁנִים, מָלַךְ עַל-יִשְׂרָאֵל (סוף ציטוט. שמואל א' י"ג 1). שאול לא עלה לשלטון בגיל שנה, וקשה לקבל שכל מעלליו (הושעת יבש גלעד, שלוש מלחמות נגד הפלשתים, מרדפים אחרי דוד ועוד) קרו בִּשְנָתיים בלבד. על כן, כל חוקר נותן לשאול שנות מלכות לפי ראות עיניו.
הדעה הנפוצה (בחישוב לאחור מחורבן ירושלים ב-586 לפה"ס) מתארכת את מלכות אישבשת סביב 1005 לפה"ס, עם שנתיים לכאן או לכאן. קשה לדעת האם הוא עלה לשלטון בגיל ארבעים, או שמדובר במספר טיפולוגי, כלומר מספר בעל משמעות, המציין עליה לשלטון בגיל מבוגר יחסית. זאת ועוד, אם אכן גילו הוא ארבעים, הרי שהוא נולד לשאול לפני ששאול הפך למלך, או ממש בראשית ימי מלכותו. כלומר שאול מלך זמן רב מאוד. ולא שנתיים. גם שתי שנות המלכות שלו מוטלות בספק. הלוא סופר שדוד מלך שבע שנים בחברון. שבע שנים שהתחילו לאחר מות שאול. ורק לאחר מות אישבשת זקני ישראל באו אליו להמליכו. אם אכן הוא מלך שנתיים – חסרות פה חמש שנים. השנתיים של אישבשת הן שכפול של שתי השנים של שאול אביו. כלומר האב הכושל אשר מלך שנתיים בלבד (לכאורה כן) כִּבְנו הכושל אשר מלך שנתיים גם כן.
ימי מלכות אישבשת עמדו בסימן מאבק בין ישראל לִיהוּדה (ה-י אינה נהגית). סיפור המלחמה בגבעון (שמואל ב' ב') מדגים יפה את העימות בין הממלכות. ופסוק מסכם (ציטוט): וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה, אֲרֻכָּה, בֵּין בֵּית שָׁאוּל, וּבֵין בֵּית דָּוִד; וְדָוִד הֹלֵךְ וְחָזֵק, וּבֵית שָׁאוּל הֹלְכִים וְדַלִּים (סוף ציטוט. שמואל ב' ג' 1).
במצב של מלחמה מתמשכת עולה מעמדו של שר הצבא. כך קרה לאבנר, שכוכבו דרך וליבו גבה עד כדי כך, שאבנר הרשה לעצמו מעשה בל יעשה (ציטוט): וּלְשָׁאוּל פִּלֶגֶשׁ, וּשְׁמָהּ רִצְפָּה בַת-אַיָּה; וַיֹּאמֶר, אֶל-אַבְנֵר, מַדּוּעַ בָּאתָה, אֶל-פִּילֶגֶשׁ אָבִי? (סוף ציטוט. שמואל ב' ג' 7). פילגשי המלך הקודם שייכות למלך החדש. ככה זה. קיום יחסי מין עם פילגש המלך הוא איתות ברור בנוגע לִשְאִיפות השלטון של מי שלקח את הפילגש. זכור לכל אבשלום אשר שכב עם פילגשי אביו, לאחר שדוד ברח מירושלים (שמואל ב' ט"ז 20 – 22), כהצהרה שהוא ולא מלאך, הוא ולא שרף, הוא ולא שליח הוא המלך הבא. וכך אחיו חסר המזל של אבשלום – אדניה, שבקש את אבישג פילגש דוד. בקשה שעלתה לו בחייו (מלכים א' ב' 13 - 23).
בספר שמואל סופר כי אבנר הנעלב והפגוע, החליט להעביר את תמיכתו מאישבשת מלך ישראל אל דוד מלך יהודה (ציטוט): וַיִּחַר לְאַבְנֵר מְאֹד עַל-דִּבְרֵי אִישׁ-בֹּשֶׁת, וַיֹּאמֶר הֲרֹאשׁ כֶּלֶב אָנֹכִי אֲשֶׁר לִיהוּדָה, הַיּוֹם אֶעֱשֶׂה-חֶסֶד עִם-בֵּית שָׁאוּל אָבִיךָ אֶל-אֶחָיו וְאֶל-מֵרֵעֵהוּ, וְלֹא הִמְצִיתִךָ בְּיַד-דָּוִד; וַתִּפְקֹד עָלַי עֲוֹן הָאִשָּׁה, הַיּוֹם. כֹּה-יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאַבְנֵר, וְכֹה יֹסִיף לוֹ: כִּי, כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לְדָוִד--כִּי-כֵן, אֶעֱשֶׂה-לּוֹ. לְהַעֲבִיר הַמַּמְלָכָה, מִבֵּית שָׁאוּל; וּלְהָקִים אֶת-כִּסֵּא דָוִד, עַל-יִשְׂרָאֵל וְעַל-יְהוּדָה--מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע. וְלֹא-יָכֹל עוֹד, לְהָשִׁיב אֶת-אַבְנֵר דָּבָר, מִיִּרְאָתוֹ, אֹתוֹ (סוף ציטוט. שמואל ב' ג' 8 – 11). אבנר מצטייר כאיש מְהִיר חימה. אך בהחלט יתכן כי זו סיבה בדיעבד, ואבנר העביר את התמיכה אל דוד מסיבות אחרות. אבנר הלך לחברון על מנת לסגור עסקה עם דוד. בדרכו חזרה הוא נרצח על ידי יואב בן צרויה (שמואל ב' ג' 26 - 27). לכאורה כנקמת דם על מות עשהאל אחי יואב בידי אבנר (שמואל ב' ב' 19 - 23), אולם אולי יואב גם חשש למעמדו כשר צבא דוד ולכן רצח את אבנר. לאחר מות אבנר בחברון נכתב: וַיִּשְׁמַע בֶּן-שָׁאוּל, כִּי מֵת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן, וַיִּרְפּוּ, יָדָיו; וְכָל-יִשְׂרָאֵל, נִבְהָלוּ (שמואל ב' ד' 1). הפרשן הֶחָבִיב עלי ארנולד אהרליך כתב, כי הבהלה לא נבעה מעצם מות אבנר, שהרי לכל אחד יש תַּחֲלִיף, אלא כי זה קרה דווקא בחברון, בירתו של דוד. אישבשת הבין שאבנר מכר אותו. וזה היה מלחיץ.
לתמונה נכנסו שני שרי גדוד (ציטוט): וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי-גְדוּדִים הָיוּ בֶן-שָׁאוּל שֵׁם הָאֶחָד בַּעֲנָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי רֵכָב, בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי--מִבְּנֵי בִנְיָמִן: כִּי גַּם-בְּאֵרוֹת, תֵּחָשֵׁב עַל-בִּנְיָמִן (סוף ציטוט. שמואל ב' ד' 2). הציון הכפול מ'בארות' (עיר גבעונית) ובני בנימין רומז למוצאם הזר, כמקובל אצל שכירי חרב לאורך הדורות. בענה ורכב הבינו שהסוס המנצח התחלף, ועתה קוראים לו דוד (ציטוט): וַיֵּלְכוּ בְּנֵי-רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי, רֵכָב וּבַעֲנָה, וַיָּבֹאוּ כְּחֹם הַיּוֹם, אֶל-בֵּית אִישׁ בֹּשֶׁת; וְהוּא שֹׁכֵב, אֵת מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם. וְהֵנָּה בָּאוּ עַד-תּוֹךְ הַבַּיִת, לֹקְחֵי חִטִּים, וַיַּכֻּהוּ, אֶל-הַחֹמֶשׁ (אולי חלק בחנית ואולי הצלע החמישית); וְרֵכָב וּבַעֲנָה אָחִיו, נִמְלָטוּ. וַיָּבֹאוּ הַבַּיִת, וְהוּא-שֹׁכֵב עַל-מִטָּתוֹ בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ, וַיַּכֻּהוּ וַיְמִתֻהוּ, וַיָּסִירוּ אֶת-רֹאשׁוֹ; וַיִּקְחוּ, אֶת-רֹאשׁוֹ, וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה, כָּל-הַלָּיְלָה. וַיָּבִאוּ אֶת-רֹאשׁ אִישׁ-בֹּשֶׁת אֶל-דָּוִד, חֶבְרוֹן (סוף ציטוט. שמואל ב' ד' 5 – 8).
הם התחפשו לסוחרי חיטה (לֹקְחֵי חִטִּים), ניצלו את תנומת הצהריים שלו, ורצחו אותו. הם הסירו את ראשו, כי זו ההוכחה למותו. הם מיהרו לדוד, בציפיה לִפְרָס. דוד הגיב בחומרה, והוציאם להורג. יש המשערים, שדוד שחק משחק כפול, כיון שהוא המרוויח העיקרי ממהלך זה (זקני ישראל יבואו אליו, וִיבַקְשוּ (שים לב – גם ה-י אינה נהגית, וגם ה-ב רפה) ממנו להיות מלך ישראל בנוסף לִהְיותו מלך יהודה). כלומר גם דאג שמישהו יחסל את אישבשת, וגם חיסל את המחסלים. אולם זוהי השערה בלבד. כך ירד מעל במת ההיסטוריה מלך ישראל השני.
