במזרח הקדום, ולא רק, המלך הוא בחיר האל. בחירתו על ידי האל היא המעניקה למלך לגיטימציה לשלוט. כל שליט זקוק ללגיטימציה!!! אבל חשוב לא פחות, ואולי יותר – כדאי שגם האזרחים יזכרו את זה. על כן המלכים נטו להזכיר את בחירתם ע"י האל, ואת יחסיהם עם האל לעיתים תכופות.
האל מעניק חסות רק למלך אחד בכל רגע נתון. על כן אדם לא יכול לזכות בחסות האל – כל עוד זו נתונה למישהו אחר. שאול היה מלך ישראל. דוד הגיע. לא יתכן ששניהם יהנו מחסות האל (ציטוט): וְרוּחַ יְהוָה סָרָה מֵעִם שָׁאוּל וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ-רָעָה מֵאֵת יְהוָה. (סוף ציטוט. שמ"א ט"ז 14). או (ציטוט): וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתִּצְלַח רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה אֶל-שָׁאוּל וַיִּתְנַבֵּא בְתוֹךְ-הַבַּיִת וְדָוִד מְנַגֵּן בְּיָדוֹ כְּיוֹם בְּיוֹם וְהַחֲנִית בְּיַד-שָׁאוּל. יא וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת-הַחֲנִית וַיֹּאמֶר אַכֶּה בְדָוִד וּבַקִּיר וַיִּסֹּב דָּוִד מִפָּנָיו פַּעֲמָיִם. יב וַיִּרָא שָׁאוּל מִלִּפְנֵי דָוִד כִּי-הָיָה יְהוָה עִמּוֹ וּמֵעִם שָׁאוּל סָר (סוף ציטוט. שמ"א י"ח 10 – 12). תמיכת האל עברה אל דוד. קטע מעט ארוך אבל חשוב מאין כמותו לַהֲבָנת התפיסה המקראית ומאז ימי המקרא. אלו הם דברי ה' לנתן, שימסרם לדוד (ציטוט): וְעַתָּה כֹּה-תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן-הַנָּוֶה מֵאַחַר הַצֹּאן לִהְיוֹת נָגִיד עַל-עַמִּי עַל-יִשְׂרָאֵל. ט וָאֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ וָאַכְרִתָה אֶת-כָּל-אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ... דלגתי קצת יב כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת-אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת-זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת-מַמְלַכְתּוֹ... עוד דילוג אֲנִי אֶהְיֶה-לּוֹ לְאָב וְהוּא יִהְיֶה-לִּי לְבֵן... דילוג אחרון טז וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד-עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד-עוֹלָם. (סוף ציטוט. שמ"ב ז' 8 – 16).
זהו הזכיון של דוד וצאצאיו (!) לשלוט בעם ישראל מאז ולעולם. דוד הוא שנמשח על ידי האל. הוא המשיח. הגואל של עם ישראל לֶעָתיד לבוא הוא: משיח בן דוד. מי שמערער על המשיח צפוי לְחֲרַפות וּלְגִידופים. שימו לב מה נכתב על ירבעם בן נבט, דמות חיובית מעיקרה בממלכת הצפון. מי שערך את הקטע הוא מאוהדי דוד, כן? (ציטוט): וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כט וַיָּשֶׂם אֶת-הָאֶחָד בְּבֵית-אֵל וְאֶת-הָאֶחָד נָתַן בְּדָן. ל וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד עַד-דָּן. לא וַיַּעַשׂ אֶת-בֵּית בָּמוֹת וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם אֲשֶׁר לֹא-הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי. לב וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ כֵּן עָשָׂה בְּבֵית-אֵל לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר-עָשָׂה וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה. לג וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה בְּבֵית-אֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר- בָּדָא מלבד (מִלִּבּוֹ) וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר (סוף ציטוט. מל"א י"ב 28 – 33).
גם מלכי בית חשמונאי לא יצאו נקיים מהענין. שימו לב מה כתב הרמב"ן, בנו"ן, לא הרמב"ם במ"ם, כן? ? בְּפֵירושו (ה-פ רפה) על בראשית מ"ט 10. ברכת יעקב ליהודה. ככתוב: לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו. והנה דברי הרמב"ן, בנ"ן (ציטוט): וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון (כהנים. כלומר משבט לוי), ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל (מרד החשמונאים), ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב (יוחנן הגדי נרצח בעבר הירדן באזור מידבא, יהודה המכבי נפל בקרב, אלעזר החורני נהרג תחת הפיל, ויונתן הוופסי הוצא להורג על ידי טריפון) והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (בבא בתרא ג ע"ב): כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא (כלומר כל מי שאומר 'מבית חשמונאי באתי –עבד הוא. הכוונה היא להורדוס), שנכרתו כלם בעוון הזה ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום. (סוף ציטוט).
גם הורדוס המלך, שהיה יהודי כשר למהדרין (סבו התגייר), אבל ממוצא אדומי, לא שזה משנה – הוא לא מבית דוד, סבל מנחת זרועם (הספרותית של חז"ל) (ציטוט. בתרגום לעברית): הורדוס, עבד של בית חשמונאי היה, נתן עיניו באותה תינוקת (מרים החשמונאית. נכדתם של הורקנוס הב' וגם של אחיו אריסטובלוס הב'. הוריה היו בני דודים) יום אחד שמע האיש ההוא (הורודוס) בת קול שאמרה: כל המורד עתה – מצליח. קם והרג את כל אדוניו. נשארה התינוקת ההיא. ראתה התינוקת שהוא רוצה להתחתן איתה (על מנת לקבל לגיטימציה. מה שקרה באמת). עלתה לגג גבוה (ו)אמרה: 'כל מי שיבוא ויאמר מבית חשמונאי באתי – עבד הוא!' (היא האחרונה, וכך היא מונעת ממתחזה לטעון שהוא לגיטימי) שלא נשארו מהם אלא אותה תינוקת. והתינוקת ההיא נפלה מהגג לארץ, וטמנה שבע שנים בדבש (לצורך חניטה). יש שאמר בא עליה, ויש שאמר לא בא עליה (האם הורודוס קיים יחסי מין עם גופה). שאמר 'בא עליה' – שטמנה לספק יצרו (כלומר הוא נקרופיל). וזה שאמר 'לא בא עליה' שטמנה, שיאמרו שנישא לבת מלך (רק לגיטימציה. הוא אינו נקרופיל. סוף ציטוט. בבא בתרא ג ע"ב – ד ע"א).
לנצרות היה חשוב מאוד שהמושיע יתייחס לדוד (ציטוט): סֵפֶר תּוֹלְדֹת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד בֶּן־אַבְרָהָם׃ 2 אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת־יִצְחָק וְיִצְחָק הוֹלִיד אֶת־יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב הוֹלִיד אֶת־יְהוּדָה וְאֶת־אֶחָיו...(תואם למקרא. נדלג שנים רבות קדימה) 16 וְיַעֲקֹב הוֹלִיד אֶת־יוֹסֵף בַּעַל מִרְיָם אֲשֶׁר מִמֶּנָּה נוֹלַד יֵשׁוּעַ הַנִקְרָא מָשִׁיחַ׃ 17 וְהִנֵּה כָּל־הַדֹּרוֹת מִן־אַבְרָהָם עַד־דָּוִד אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת וּמִן־דָּוִד עַד־גָּלוּת בָּבֶל אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת וּמִגָּלוּת בָּבֶל עַד־הַמָּשִׁיחַ אַרְבָּעָה עָשָׂר דֹּרוֹת (סוף ציטוט. מתי א' 1 - 17). וגם שיוולד בבית לחם יהודה (ציטוט): וַיְהִי בִּימֵי הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶךְ כַּאֲשֶׁר נוֹלַד יֵשׁוּעַ בְּבֵית־לֶחֶם יְהוּדָה וַיָּבֹאוּ מְגוּשִׁים מֵאֶרֶץ מִזְרָח יְרוּשָׁלָיִם (מתי ב' 1). אחרת אינו משיח לגיטימי אלא מתחזה.
לא יפתיע אתכם לדעת שלא רק המקרא התייחס ברצינות לענין הלגיטימציה. כך חמורבי מלך בבל בפתיחה למצבה שלו (ציטוט): ...בעת ההיא את חַ'מֻּרָבִּ, הנסיך הֶחָסיד, ירא האלים, אותי – למען הופיע מישרים בארץ, למען אבד רשעים וּפוֹעֲלי אוון, לבל יעשוק התקיף את החלש, למען הופע כשמש על שחורי הראש ואת הארץ – ולהאיר אָנֻם ואֶנְלִל, כדי להיטיב את בריאות האנשים, בשמי קראו. אנכי חַ'מֻּרָבִּ, הרועה, בחירו של אֶנְלִל, המשפיע שפע ורוב, המספק במלואו כל הנחוץ... המלך הנבון והמעש... המיטיב את לב מרדוך... הלוחם הגיבור... האון המחייה... הדרקון בין המלכים... הרשת (לוכדת) אויבים...הראם העז המנגח את צריו... (וזה נמשך עוד ועוד) בעת שהאל מרדוך הפקידני להנחות בְּמַעֲגָלֵי צדק את עם הארץ וללמדם דרך ארץ – אמת ומישירם בפי (עם) הארץ שמתי, וּבְרִיאות עמי הטב היטבתי. בעת ההיא (את המשפטים האלה שמתי לפניהם) (סוף ציטוט. חוקי חמורבי).
חזאל מלך ארם, המוכר מהמקרא, טרח לציין את בחירת האל בו. סימן שהיה מי שפקפק (ציטוט): [ו]ימלך הדד א[ותי] אני (סוף ציטוט).
גם מלכי אשור טרחו לציין מי בחר בהם. כך אדד ניררי השלישי (ציטוט): היכל אדד ניררי מלך גדול, מלך עז, מלך התבל, מלך אשור, מלך אשר האל אשור מלך האִגִג בחר בו בצעירותו, העניק לו מלכות ללא מתחרה (האלים) הטיבו את רְעִיָתו כצמח החיים לבני אשור והם כוננו את כיסאו. כהן קדוש, הדואג ללא הרף למקדש אֱשַרַּ, המקיים את פולחן אֶכֻּר, היוצא (למלחמה) בתמיכת אשור אדוננו, שהכניע לרגליו את המלכים מארבע כנפות הארץ (סוף ציטוט. לוח אבן מכלח).
לא תופתעו לגלות שגם החתים נהגו כך. הנה דברי חתושילי השלישי שעלה לכס בִּדְרָכים עקלקלות (ציטוט): כה אמר תברנה חתושילי (1267 – 1237 לפה"ס), המלך הגדול, מלך ארץ חתי, בנו של מורשילי, המלך הגדול, מלך ארץ חתי, בן בנו של שופליליומה, המלך הגדול (זו הלגיטימיות שלו. הוא צאצא חוקי), מלך חתי, צאצאו של חתושילי (א') מלך כֻּשָר (האוטוביוגרפיה של חתושילי סעיפים 1 – 2).
וּנְסַיים במלך מוכר למדי. כורש מלך פרס (ציטוט): בקש לו (מרדוך מלך האלים הבבלי) מלך צדיק כלבבו שיתמוך בו במו ידיו. אותו כורש מלך אַנְשַן, הוא קרא בשמו למלכות כל (העולם) ביטא את שמו... אנוכי כורש מלך התבל, המלך הגדול, מלך עז, מלך בבל, מלך שומר ואכד, מלך ארבע כנפות (הארץ)... זרע עד למלכות אשר בל ונבו אהבו את שלטונו, ולשמחת לבם רצו את מלכותו... (סוף ציטוט. גליל כורש).
הנה כִּי כֵן, אז כהיום, הלגיטימציה חשובה מאין כמותה. ושליט חסר לגיטימציה יעשה הכל על מנת לזכות באחת כזו.
