לוח גזר הוא לוח קטן 11.1 על 7.2 ס"מ, עליו כתובת בעברית ככל הנראה, שהתגלתה בשנת 1908בחפירות תל גזר, ליד כרמי יוסף של ימנו. אתר טיול מומלץ. כדברי השיר 'בלדה לסוכן כפול' של משינה 'התורכים שלטו בארץ' – הרי הלוח נלקח מיד למוזיאון באיסטנבול ושם הוא שבוי עד היום. הלוח התגלה בשפכים של החפירות משכבה של המאה העשירית. תארוך הלוח לרבע השלישי של המאה העשירית לפני הספירה מבוסס על שיקולים פליאוגרפיים. כלומר צורת האותיות. לאותיות הא"ב יש התפתחות צורנית, וניתן לזהות אבולוציה של אותיות.
עד לגילוי הכתובת מתל זית (מעט צפונית לקרית גת), בשנת 2005, כתובת המכילה רשימה אלפבית של 22 האותיות), נחשב לוח גזר לכתובת העברית הקדומה ביותר הכתובה בכתב העברי. ראוי להזכיר כמובן את האוסטרקון (לוח חרס כתוב) ממבצר האלה (חורבת קיאפה שבעמק האלה, אתר בו התקיים טיול המאזינים האחרון כזכור) והאוסטרקון מעזבת צרטה (בתחומי ראש העין של ימנו. גם כן רשימה אלפביתית) הקודמים ללוח גזר, אך הם כתובים באותיות פרוטו כנעניות. כלומר אותיות משלב קודם של התפתחות הא"ב האקרופנוי (ציור המבטא את העיצור הראשון במילה. למשל: אלוף, שור, לאות א'. בית לאות ב', יד לאות י', כף יד לאות כ'', עין לאות ע', ראש לאות ר' וכן הלאה)
הלוח מתוארך למאה העשירית לפני הספירה והוא כולל 7 שורות שלמות, ועוד שבר שורה. כמקובל באותה עת הכתיב הוא חסר שבחסר כלומר אין אמות קריאה! כלומר אין אותיות אהו"י. הכתב הוא עיצורי מלא. אותיות אהו"י שבכתובת הן עיצורים. כאשר הכותב הגיע לסוף השורה הרי מילים נקטעו באמצע והמשיכו בשורה הבאה.
בכתובת נזכרים חודשי השנה לפי המלאכות החקלאיות המאפיינות כל תקופה.
למעשה איננו יודעים כיצד נקראו החודשים בימי המקרא. יש את תשרי, מרחשון, כסלו וכו', אבל אלו הם שמות בבליים, שאומצו לאחר גלות בבל, ואשר מופיעים רק בספרים המאוחרים של המקרא, מימי בית שני. בתיאור מקדש שלמה נזכרים שמות שלושה חודשים: 'בול' 'זיו' ו'איתנים', אך מדובר בשמות פניקיים.
כפי הנראה לחודשים לא היו שמות, והם נקראו על פי המספר הסודר שלהם. החודש הראשון, החודש השביעי וכו'. ממש כמו שאנו מעוללים לימות השבוע, שהם נטולי שם, וקרויים רק לפי מספרם הסודר (למעט שבת).
ונקרא את הלוח (ציטוט):
יַרְחֵו אָסִפ | יַרְחֵו זֶ
רַע | יַרְחֵו לֶקֶשׁ
יֶרַח עֲצַד פִּשְׁתָ
יֶרַח קְצִר שְׂערִם
יֶרַח קָצִר וָכֵל
יַרְחֵו זָמִר
יֶרַח קֵץ
אבי
יַרְחֵו או יֵרֵחַו – זוהי צורת הזוגי של המילה 'ירח' דהיינו חודש. כלומר מדובר בחודשיים.
אם נסכם את מספר הפעמים שמופיעים 'ירחו' ו'ירח' נגיע למספר שתים עשרה. מה שמחזק את ההנחה שמדובר בלוח שנה, המכיל שנים עשר חודשים, כידוע.
יַרְחֵו אָסִפ – חודשי אסיף התבואה. מקבי ל לחודשים לתשרי ומרחשון.
יַרְחֵו זֶרַע – אולי יש לקרוא זריעה או זַרִיעַ, כלומר פעולת הזריעה. מדובר על חודשי כסלו – טבת, לאחר היורה, כשאדמה התרככה, לחה, ונוחה לקליטת הזרעים.
יַרְחֵו לֶקֶשׁ – ויש הקוראים לקיש, חודשים הקשורים לגשמי המלקוש, כלומר סוף עונת הזריעה. מקבילים לחודשי שבט ואדר. סוף החורף.
יֶרַח עֲצַד פִּשְׁתָ– לא ברור מה הכוונה. יש שפירוש 'עצד' על סמך הארמית, והבינו כחודש בו עוקרים את הפשתה. הבעיה היא, שגידול פשתה לא ממש מוכר בארץ ישראל. שמריהו טלמון הציע כי מדובר באיסוף ירקות שגדלו בשדה. אולי. כך או אחרת מדובר על חודש ניסן.
יֶרַח קְצִר שְׂערִם – אייר. קציר השעורה.
יֶרַח קָצִר וָכֵל – קציר סתם כך משמעו קציר החיטה. חודש סיון. בדיוק החודש של חג השבועות.
וָכֵל – מדד. משרש כי"ל. כמו כיול בימנו. העלמות האות השרשית י' - 'וכל' ולא וכֵיֵל, או משהו כזה, רומזת לקיומו של מה שהבלשנים מכנים: דיפתונג או דו-תנועה. כלומר שתי תנועות בזו אחר זו שהתכווצו להברה אחת. למשל: ידיי. תנועת A ותנועת I הנהגות יחד. דו תנועה מופיע בכתובות בממלכת ישראל, וזו עדות לכך שלוח גזר נכתב בעברית הישראלית הצפונית, ולא בעברית הדרומית היהודאית. כך למשל, בחרסי שומרון (להם נקדיש פרק) שם המילה יין כתובה כ-ין. כיווץ התנועה. יש שקראו 'וכילה' - כלומר גמר. כך או אחרת מדובר על סיום הקציר.
יַרְחֵו זָמִר – בציר הענבים. כמו בפסוק 'עת הזמיר הגיעה'. השרש הוא זמ"ר. כמו מזמרה. לא מלשון זה ששר, זָמַר. במקרה זה מדובר בשרש הומונימי. כלומר שרש זהה במשמעויות שונות. תועה זו נגרמה בשל עיצורים שונים, שנשחקו ונדמו לעיצור אחד. וכך שני שרשים שונים הפכו לשרש אחד. למשל: עורב ערבי שר בקול ערב לעת ערב, לאחר קבלת הערבון. עורב, ערבי, ערב, ערב, ערבון – לכולם השרש הוא ער"ב – אבל כל שרש נוצר מעיצורים שונים שחלקם נשחקו. למשל ער"ב, ע' (כמו בערבית)ר"ב, רע'"ב, עע'ב שכולם הפכו בסופו של דבר לער"ב. כך או אחרת ירחו הזמיר הם חודשי תמוז ואב.
יֶרַח קֵץ - עוד כיווץ דו תנועה. חודש הקיץ. קיץ במקרא משמעו תאנים. כמו בביטוי 'כלוב קיץ' בספר עמוס. חודש אלול בו אורים את התאנים.
שם הפרק נבחר בשל אירוע אותו חוויתי. לפני אי אלו שנים טיילנו בטורקיה, בשלב שהם עוד היו חברים שלנו, והגענו למוזיאון הארכיאולוגי באיסטנבול. גולת הכותרת של הביקור, מבחינתי לפחות, היו לוח גזר וכתובת השילוח. מיד לאחר שנכנסנו, שעטתי כאחוז אמוק לאגף של ארץ ישראל, רק על מנת לגלות למגינת לבי, שהאגף 'סגור לרגל שיפוצים'. הדממה שעלתה מהאגף רמזה ששיפוצים זה לא הצד החזק שלו באותה עת. בעוד מפח הנפש מכה בי ללא רחם, ראיתי, והנה קשישה חביבה, שנראתה באופן סטיראוטיפי לחלוטין, כאמריקנית, צועדת מעדנות מהאגף הסגור, כשאחד משומרי המוזיאון החסונים מלווה אותה. האשה נפנתה לאחור והחליקה לכף ידו דבר מה. מיד אורו עיני. נמצאה הישועה. פניתי אל השומר התורכי, ובטאתי בקול לחש את אחת המילים הבודדות שאני מכיר בתורכית: 'בקשיש?'. התורכי מעט הופתע משליטתי בתורכית, אורו עיניו, ואז הגיע תורו להפתיע אותי. הוא בחן אותי, והגיע למסקנה סטירואטיפית לחלוטין, שאני לא אמריקני אלא ישראלי. הוא פנה אלי ואמר בעברית את המילים היחידות שהוא מכיר בעברית: לוח גזר, כתובת השילוח?'. הנהנתי במרץ. הוא הכניס אותנו אל האגף, הדליק את כל האורות, ואמר שנקרא לו, כשנסיים. לא היה גבול לאושרי. לוח גזר וכתובת השלוח, כיאה למעמדן זכו לארון תצוגה בלעדי. האמת, קצת התאכזבתי מלוח גזר. לאחר שלמדתי עליו כה רבות, קראתי מאמרים, ותרגלתי את קריאתו בשיעורי אפיגרפיה, נדמה הלוח בדמיוני כמשהו עצום ואדיר מימדים. והנה כל כולו של הלוח הוא כגודל חפיסת סיגריות. אך למרות זאת התעליתי על עצמי וצלמתי אותו מכל הכיוונים. אז זה היה בשקופיות, שאצלי היכן שהוא. בדרכי החוצה החלקתי לשומר 20$ טבין ותקילין. אשתי דאז התעצבנה, ואמרה שגם 10 $ זה בסדר. אבל אחרי שראיתי את לוח גזר וכתובת השילוח הפגנתי נדיבות של מנצחים.
