הזמן נע קדימה. תמיד! (אני מתעלם מהאפשרות התיאורטית שבחור שחור הזמן נוקף לאחור.
(אנחנו בְּכַדור הארץ וּבוֹ נישאר). סרטים על מסע בזמן הם תרגיל מַחֲשָבתי חביב, אבל לא מעשי.
באותו אופן גם הזמן בסיפור המקראי נע קדימה. עם זאת למספר המקראי יש את הכח לסטות
מרצף הזמן והמרחב. המספר יכול לדלג אחורה או קדימה בזמן, וְכֵן לדלג במרחב. בדומה לסרט
בו הבמאי (שהוא המספר של הסרט למעשה) יכול לעבור בין אתרים שונים וּלְדַלג קדימה או
אחורה בזמן כרצונו. תזכורת לִשְנֵי מושגים שהזכרנו בִּתְחִילת הסדרה. זמן סיפר וּזמן מסופר. זמן
סיפר הוא פרק הזמן הנדרש לקרוא את הסיפור. זמן סיפר נע בין שניות בודדות לדקות אחדות.
זמן מסופר הוא פרק הזמן בו התחולל האירוע. כך למשל פרק ל"ח בספר בראשית – סיפור
יהודה ותמר. זמן סיפר: 3 – 4 דקות. וזה בִּנְדִיבות מופלגת. זמן מסופר לעומת זאת: כמה שנים,
עד כדי 20 שנה. כזכור יהודה התחתן ונולדו לו שלושה בנים. הם גדלו. הראשון נישא לתמר וּמֵת.
השני לא ממש ייבם אותה וּמֵת. היא חיכתה עד בוש לשלישי, וּבְסוֹפו של דבר היא התעברה
מִיהוּדה (ה-י אינה נהגית) ונולדו לה תאומים. כל זה לוקח זמן כידוע. או למשל בְּפֶרק א' בספר
שמות סופר על שִעֲבּוד בני ישראל. זמן הסיפר הוא דקות בודדות. הזמן המסופר הוא שנים
רבות. בעת יציאת מצרים דווח על לא פחות מ-430 שנה! באותו אופן תחילת חייו של משה רבנו
(ציטוט): וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַתְּבִאֵהוּ לְבַת-פַּרְעֹה, וַיְהִי-לָהּ, לְבֵן; וַתִּקְרָא שְׁמוֹ, מֹשֶׁה, וַתֹּאמֶר, כִּי מִן-
הַמַּיִם מְשִׁיתִהוּ. יא וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם (סוף ציטוט. שמ' ב' 10 – 11). זמן סיפר: 10 שניות בערך.
זמן מסופר כ-15 עד 20 שנה. ונמשיך עם משה (ציטוט): וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה, לָשֶׁבֶת אֶת-
הָאִישׁ; וַיִּתֵּן אֶת-צִפֹּרָה בִתּוֹ, לְמֹשֶׁה. כב וַתֵּלֶד בֵּן (שמ' ב' 21). זמן סיפר הוא 5 שניות בערך.
זמן מסופר הוא עשרה חודשים לפחות. אם ההריון נקלט במכה ראשונה.
יש והמספר או הדמויות 'מביטים לאחור' (מה שמכונה 'פלאשבק' וּמְגַלים פריט מידע שלא סופר
בִּזְמן אמת. זהו דילוג לאחור בזמן. כך סופר בעת מכירת יוסף הצדיק (ציטוט): וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-בָּא
יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו; וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת-יוֹסֵף אֶת-כֻּתָּנְתּוֹ, אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו. כד וַיִּקָּחֻהוּ—
וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם (סוף ציטוט. ברא' ל"ז 23 - 24). זרקו אותו לבור
וזהו. השנים חלפו, ויוסף הפך למשנה למלך מצרים. אחי יוסף באו אליו מצרימה. בעת הפגישה
סופר (ציטוט. מתחילים בדברי יוסף): אִם-כֵּנִים אַתֶּם--אֲחִיכֶם אֶחָד, יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם;
וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ, שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם. כ וְאֶת-אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי, וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא
תָמוּתוּ; וַיַּעֲשׂוּ-כֵן. כא וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל-אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת
נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל-כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת. כב וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם
לֵאמֹר, הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל-תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד--וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם-דָּמוֹ, הִנֵּה נִדְרָשׁ (סוף
ציטוט. ברא' מ"ב 19 - 22). בִּזְמן אמת לא סופר על תחנוני יוסף כלל. אבל שנים אחדות לאחר
מכן, האחים נזכרו באירוע מכירת יוסף ובתחנוני יוסף אליהם וּ"מַצדיקים" במרכאות את
צרותיהם.
בתיאור כיבושי דוד נכתב ביחס לאדום (ציטוט): וַיַּעַשׂ דָּוִד, שֵׁם, בְּשֻׁבוֹ, מֵהַכּוֹתוֹ אֶת-אֲרָם (טעות!
מדובר באֶדֹם. כתיב חסר. א' ד' מ'. ד' ור' דומות בצורתן גם בכתב העברי הקדום ונמשיך) בְּגֵיא-
מֶלַח--שְׁמוֹנָה עָשָׂר, אָלֶף. יד וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִבִים, בְּכָל-אֱדוֹם שָׂם נְצִבִים, וַיְהִי כָל-אֱדוֹם,
עֲבָדִים לְדָוִד (סוף ציטוט. שמ"ב ח' 13 – 14). לפי הכתוב דוד כבש את אדום ללא ענינים
מיוחדים וזהו. חלפו השנים, דוד נלקח לבית עולמו, ושלמה בנו כבר בַּעֲרוב ימיו. והנה בתיאור
המורדים בִּשְלמה נכתב (ציטוט): וַיָּקֶם יְהוָה שָׂטָן לִשְׁלֹמֹה, אֵת הֲדַד הָאֲדֹמִי: מִזֶּרַע הַמֶּלֶךְ הוּא,
בֶּאֱדוֹם. טו וַיְהִי, בִּהְיוֹת דָּוִד אֶת-אֱדוֹם, בַּעֲלוֹת יוֹאָב שַׂר הַצָּבָא, לְקַבֵּר אֶת-הַחֲלָלִים; וַיַּךְ כָּל-זָכָר
בֶּאֱדוֹם טז כִּי שֵׁשֶׁת חֳדָשִׁים יָשַׁב-שָׁם יוֹאָב, וְכָל-יִשְׂרָאֵל, עַד-הִכְרִית כָּל-זָכָר, בֶּאֱדוֹם (סוף ציטוט.
מל"א י"א 14 - 16). תיאור הטבח לא נזכר כאשר דווח על כיבושי דוד. רק שנים רבות אח"כ,
כִּבְדרך אגב, נזכר הטבח שערך יואב באנשי אדום.
לאחר חורבן סדום סופר על אברהם (ציטוט): וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב, וַיֵּשֶׁב בֵּין-קָדֵשׁ
וּבֵין שׁוּר; וַיָּגָר, בִּגְרָר. ב וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֲחֹתִי הִוא; וַיִּשְׁלַח, אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ
גְּרָר, וַיִּקַּח, אֶת-שָׂרָה (סוף ציטוט. ברא' כ' 1 - 2). בהמשך הפרק אלהים כעס על אבימלך,
ואבימלך טען (ציטוט): הֲלֹא הוּא אָמַר-לִי אֲחֹתִי הִוא, וְהִיא-גַם-הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא; בְּתָם לְבָבִי
וּבְנִקְיֹן כַּפַּי, עָשִׂיתִי זֹאת (סוף ציטוט. ברא' כ' 5). בעת האירוע, כשאבימלך לקח את שרה, לא
סופר על דברי שרה דבר וַחֲצִי דבר. אבל לצורך הצטדקות, אבימלך מזכיר את דברי שרה.
בעת בריחת דוד מִירוּשלים (ה-י אינה נהגית) בִּזְמן מרד אבשלום נכתב (ציטוט): וְדָוִד, עָבַר מְעַט
מֵהָרֹאשׁ, וְהִנֵּה צִיבָא נַעַר מְפִיבֹשֶׁת, לִקְרָאתוֹ... דלגתי קצת ג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, וְאַיֵּה בֶּן-אֲדֹנֶיךָ;
וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל-הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם--כִּי אָמַר, הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת
אָבִי (שמ"ב ט"ז 1 – 3). אבשלום ניגף לפני דוד, והגיעה העת לסגור חשבונות. מפיבשת מיהר
להתנצל (ציטוט): וּמְפִבֹשֶׁת, בֶּן-שָׁאוּל, יָרַד, לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ... דלגתי קצת כו וַיְהִי כִּי-בָא יְרוּשָׁלִַם,
לִקְרַאת הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ, לָמָּה לֹא-הָלַכְתָּ עִמִּי מְפִיבֹשֶׁת. כז וַיֹּאמַר, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עַבְדִּי
רִמָּנִי: כִּי-אָמַר עַבְדְּךָ אֶחְבְּשָׁה-לִּי הַחֲמוֹר וְאֶרְכַּב עָלֶיהָ, וְאֵלֵךְ אֶת-הַמֶּלֶךְ--כִּי פִסֵּחַ, עַבְדֶּךָ (שמ"ב
י"ט 25 - 27). בִּזְמן אמת לא סופר על מעללי ציבא לא כְלוּם (בצירוף לא כלום ה-כ רפה למרות
שהיא בראש מילה). בדיעבד מתברר כי ציבא היה נוכל.
הזכרנו הבטה לאחור, אז בואו ונראה גם הבטה לפנים. חשוב להדגיש, כי הבטה לפנים קיימת
אך באופן מצומצם יותר. הבטה לפנים מוסרת לנו פְּרִיט מידע מהמשך הסיפור. המתח עובר
מ'מה קרה?' ל'כיצד קרה?'. ישנן כמה טכניקות הבטה לפנים. כגון: התגלות האל / מלאך, שאילה
בה', חלום, נבואה, או דברי המספר. בסיפור בריחת הגר סופר (ציטוט): וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה,
הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי-שָׁמַע יְהוָה אֶל-עָנְיֵךְ. יב וְהוּא יִהְיֶה, פֶּרֶא אָדָם—
יָדוֹ בַכֹּל, וְיַד כֹּל בּוֹ; וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו, יִשְׁכֹּן (סוף ציטוט. ברא' ט"ז 11 – 12). במקרה זה מלאך
ה' גילה להגר את הֶעָתיד. בסיפור ברית המילה של אברהם שוב יש אזכור של אירוע עתידי
(ציטוט): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים (אל אברהם הכוונה), אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן, וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ,
יִצְחָק; וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם, לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו (סוף ציטוט. ברא' י"ז 19). במקרה
זה אלהים הודיע את סוף הסיפור: לשרה יהיה בן ויקראו לו 'יצחק'.
כשדוד ברח משאול הוא שאל בה' בעזרת האורים והתומים. הוא רצה לדעת מה יקרה? (ציטוט):
וַיְשַׁמַּע שָׁאוּל אֶת-כָּל-הָעָם, לַמִּלְחָמָה, לָרֶדֶת קְעִילָה, לָצוּר אֶל-דָּוִד וְאֶל-אֲנָשָׁיו. ט וַיֵּדַע דָּוִד--כִּי
עָלָיו, שָׁאוּל מַחֲרִישׁ הָרָעָה; וַיֹּאמֶר אֶל-אֶבְיָתָר הַכֹּהֵן, הַגִּישָׁה הָאֵפוֹד. י וַיֹּאמֶר, דָּוִד, יְהוָה אֱלֹהֵי
יִשְׂרָאֵל, שָׁמֹעַ שָׁמַע עַבְדְּךָ כִּי-מְבַקֵּשׁ שָׁאוּל לָבוֹא אֶל-קְעִילָה--לְשַׁחֵת לָעִיר, בַּעֲבוּרִי. יא
הֲיַסְגִּרֻנִי בַעֲלֵי קְעִילָה בְיָדוֹ? הֲיֵרֵד שָׁאוּל? כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עַבְדֶּךָ--יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הַגֶּד-נָא
לְעַבְדֶּךָ; וַיֹּאמֶר יְהוָה, יֵרֵד. יב וַיֹּאמֶר דָּוִד--הֲיַסְגִּרוּ בַּעֲלֵי קְעִילָה אֹתִי וְאֶת-אֲנָשַׁי, בְּיַד-שָׁאוּל?
וַיֹּאמֶר יְהוָה, יַסְגִּירוּ (סוף ציטוט. שמ"א כ"ג 8 – 12). דוד רצה לדעת את הֶעָתיד וּלְיֶתר דיוק את
ההסתברות שבעלי קעילה יסגירו אותו. בכל זאת זהו ההבדל בין חיים וּמָוֶת. ובעזרת השאילה
באורים ובתומים הוא קבל הצצה לֶעָתיד. הם יסגירו לו אך תהיה להם ההזדמנות.
פרעה מלך מצרים חלם חלומות מעניינים. החלום נתפס בִּימֵי (ה-י אינה נהגית) קדם כמסר
מהאלים, מעין התגלות היכולה לחזות את העתיד (ציטוט): וַיְהִי, מִקֵּץ שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפַרְעֹה
חֹלֵם, וְהִנֵּה עֹמֵד עַל- הַיְאֹר ב וְהִנֵּה מִן-הַיְאֹר, עֹלֹת שֶׁבַע פָּרוֹת, יְפוֹת מַרְאֶה, וּבְרִיאֹת בָּשָׂר;
וַתִּרְעֶינָה, בָּאָחוּ. ג וְהִנֵּה שֶׁבַע פָּרוֹת אֲחֵרוֹת, עֹלוֹת אַחֲרֵיהֶן מִן-הַיְאֹר, רָעוֹת מַרְאֶה, וְדַקּוֹת
בָּשָׂר; וַתַּעֲמֹדְנָה אֵצֶל הַפָּרוֹת, עַל- שְׂפַת הַיְאֹר. ד וַתֹּאכַלְנָה הַפָּרוֹת, רָעוֹת הַמַּרְאֶה וְדַקֹּת
הַבָּשָׂר, אֵת שֶׁבַע הַפָּרוֹת, יְפֹת הַמַּרְאֶה וְהַבְּרִיאֹת; וַיִּיקַץ, פַּרְעֹה. ה וַיִּישָׁן, וַיַּחֲלֹם שֵׁנִית; וְהִנֵּה
שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, עֹלוֹת בְּקָנֶה אֶחָד--בְּרִיאוֹת וְטֹבוֹת. ו וְהִנֵּה שֶׁבַע שִׁבֳּלִים, דַּקּוֹת וּשְׁדוּפֹת קָדִים—
צֹמְחוֹת, אַחֲרֵיהֶן. ז וַתִּבְלַעְנָה, הַשִּׁבֳּלִים הַדַּקּוֹת, אֵת שֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים, הַבְּרִיאוֹת וְהַמְּלֵאוֹת; וַיִּיקַץ
פַּרְעֹה, וְהִנֵּה חֲלוֹם (סוף ציטוט. ברא' מ"א 1 - 7). מכל חרטומי מצרים, קוסמיה ואשפיה - רק
יוסף פתר את החלומות נכון (ציטוט): וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-פַּרְעֹה, חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא: אֵת אֲשֶׁר
הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעֹה. כו שֶׁבַע פָּרֹת הַטֹּבֹת, שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הַטֹּבֹת,
שֶׁבַע שָׁנִים הֵנָּה: חֲלוֹם, אֶחָד הוּא. כז וְשֶׁבַע הַפָּרוֹת הָרַקּוֹת וְהָרָעֹת הָעֹלֹת אַחֲרֵיהֶן, שֶׁבַע
שָׁנִים הֵנָּה, וְשֶׁבַע הַשִּׁבֳּלִים הָרֵקוֹת, שְׁדֻפוֹת הַקָּדִים--יִהְיוּ, שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב (סוף ציטוט. ברא' מ"א
25 – 27). יוסף פֵּירַט מה יקרה בֶּעָתיד עם שבע השנים הטובות ושבע השנים הרעות.
למרות הדוגמאות לעיל הרי הדרך הנפוצה ביותר לִקְפיצה קדימה בזמן היא הנבואה. חשוב
לזכור כי הנביא הוא מתווך בין העם לאל, ובד"כ לא עסוק בחיזוי הֶעָתיד. אלא אם זהו דבר האל
הנמסר לו. בנו של ירבעם בן נבט חלה לאחר המלכת אביו. אחיה השילוני נבא לאשת ירבעם
(ציטוט):
לָכֵן, הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל-בֵּית יָרָבְעָם, וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר, עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל;
וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית-יָרָבְעָם, כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד-תֻּמּוֹ. יא הַמֵּת לְיָרָבְעָם בָּעִיר, יֹאכְלוּ
הַכְּלָבִים, וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה, יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי יְהוָה, דִּבֵּר (סוף ציטוט. מל"א י"ד 10 – 11).
אחיה השילוני קפץ בזמן ותיאר במדויק מה יקרה לבית ירבעם. הבטיח והנה קיום הנבואה. בעת
הפיכת בעשא בן אחיה נכתב (ציטוט): וְנָדָב בֶּן-יָרָבְעָם, מָלַךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁנַת שְׁתַּיִם, לְאָסָא
מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, שְׁנָתָיִם. כו וַיַּעַשׂ הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיֵּלֶךְ, בְּדֶרֶךְ אָבִיו,
וּבְחַטָּאתוֹ, אֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל. כז וַיִּקְשֹׁר עָלָיו בַּעְשָׁא בֶן-אֲחִיָּה, לְבֵית יִשָּׂשכָר, וַיַּכֵּהוּ
בַעְשָׁא, בְּגִבְּתוֹן אֲשֶׁר לַפְּלִשְׁתִּים; וְנָדָב, וְכָל-יִשְׂרָאֵל, צָרִים, עַל-גִּבְּתוֹן. כח וַיְמִתֵהוּ בַעְשָׁא—
בִּשְׁנַת שָׁלֹשׁ, לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ, תַּחְתָּיו. כט וַיְהִי כְמָלְכוֹ, הִכָּה אֶת-כָּל-בֵּית יָרָבְעָם--לֹא-
הִשְׁאִיר כָּל-נְשָׁמָה לְיָרָבְעָם, עַד-הִשְׁמִדוֹ: כִּדְבַר יְהוָה--אֲשֶׁר דִּבֶּר, בְּיַד-עַבְדּוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי
(סוף ציטוט. מל"א ט"ו 25 - 29). אחיה הבטיח בשם ה', וה' קיים את דברו. ככה זה.
לפעמים המספר עצמו 'זורק עצם' במרכאות בנוגע לעתיד (ציטוט): וַיַּעַבְדוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֶגְלוֹן
מֶלֶךְ-מוֹאָב, שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה. טו וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה, וַיָּקֶם יְהוָה לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת-
אֵהוּד בֶּן-גֵּרָא בֶּן-הַיְמִינִי (סוף ציטוט. שופ' ג' 14 – 15). שימו לב, שכבר בִּתְחילת הסיפור אהוד
הוגדר כ'מושיע', רמז להצלחת משימתו. אחרת הוא לא היה מכונה 'מושיע'. באופן דומה יש רמז
בסיפור לידת שמשון (ציטוט): וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ; וְאִשְׁתּוֹ
עֲקָרָה, וְלֹא יָלָדָה. ג וַיֵּרָא מַלְאַךְ-יְהוָה, אֶל-הָאִשָּׁה; וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ, הִנֵּה-נָא אַתְּ-עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ,
וְהָרִית, וְיָלַדְתְּ בֵּן. ד וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא, וְאַל-תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר; וְאַל-תֹּאכְלִי, כָּל-טָמֵא. ה כִּי הִנָּךְ
הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ--כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן-הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל
לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל--מִיַּד פְּלִשְׁתִּים (סוף ציטוט. שופ' י"ג 2 – 5). גם במקרה זה טרם לידתו,
כבר ידוע ששמשון יושיע את ישראל. רמז למה שיקרה בֶּעָתיד. בסיפור עליית אליהו השמימה
נכתב (ציטוט): וַיְהִי, בְּהַעֲלוֹת יְהוָה אֶת-אֵלִיָּהוּ, בַּסְעָרָה, הַשָּׁמָיִם (סוף ציטוט. מל"ב ב' 1). כבר
בִּתְחילת הסיפור נמסר על סופו. אליהו יעלה בסערה השמימה. השאלה היא רק 'כיצד זה יקרה'?
ואם דיברנו על אליהו, אז תלמידו וּמַמְשיכו אלישע עליו סופר (ציטוט): וֶאֱלִישָׁע חָלָה אֶת-חָלְיוֹ,
אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ (סוף ציטוט. מל"ב י"ג 14). גם במקרה זה ברור שאלישע חלה ולא יבריא. השאלה
היא מה יקרה עד שהוא יחזיר את נשמתו לבורא?
עד כה שוחחנו על דילוג בזמן. נעבור כעת לצד השני של המשוואה – המרחב. בדרך הטבע
המספר יכול לספר עלילה אחת בכל רגע נתון. על כן, יש והוא מדלג בין זירות שונות בו זמנית,
לפי חשיבות הענין וצרכי העלילה. נדגים את הענין מִסִּיפור מרד אבשלום (ציטוט): וַיְהִי, מִקֵּץ
אַרְבָּעִים שָׁנָה; וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם, אֶל-הַמֶּלֶךְ, אֵלְכָה נָּא וַאֲשַׁלֵּם אֶת-נִדְרִי אֲשֶׁר-נָדַרְתִּי לַיהוָה,
בְּחֶבְרוֹן. ח כִּי-נֵדֶר נָדַר עַבְדְּךָ, בְּשִׁבְתִּי בִגְשׁוּר בַּאֲרָם לֵאמֹר: אִם-ישיב (יָשׁוֹב) יְשִׁיבֵנִי יְהוָה
יְרוּשָׁלִַם, וְעָבַדְתִּי אֶת-יְהוָה. ט וַיֹּאמֶר-לוֹ הַמֶּלֶךְ, לֵךְ בְּשָׁלוֹם; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ חֶבְרוֹנָה (עד כאן דוד
ואבשלום יחד. מכאן יש 'מסך מפוצל' במרכאות. המסך הראשון: אבשום). י וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם
מְרַגְּלִים, בְּכָל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: כְּשָׁמְעֲכֶם, אֶת-קוֹל הַשֹּׁפָר, וַאֲמַרְתֶּם, מָלַךְ אַבְשָׁלוֹם
בְּחֶבְרוֹן. יא וְאֶת-אַבְשָׁלוֹם, הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלִַם, קְרֻאִים, וְהֹלְכִים לְתֻמָּם; וְלֹא יָדְעוּ, כָּל-
דָּבָר. יב וַיִּשְׁלַח אַבְשָׁלוֹם אֶת-אֲחִיתֹפֶל הַגִּילֹנִי יוֹעֵץ דָּוִד, מֵעִירוֹ מִגִּלֹה, בְּזָבְחוֹ, אֶת-הַזְּבָחִים;
וַיְהִי הַקֶּשֶׁר אַמִּץ, וְהָעָם הוֹלֵךְ וָרָב אֶת-אַבְשָׁלוֹם. (עתה אנו מדלגים אל המסך של דוד) יג וַיָּבֹא,
הַמַּגִּיד, אֶל-דָּוִד,
לֵאמֹר: הָיָה לֶב-אִישׁ יִשְׂרָאֵל, אַחֲרֵי אַבְשָׁלוֹם. יד וַיֹּאמֶר דָּוִד לְכָל-עֲבָדָיו אֲשֶׁר-אִתּוֹ בִירוּשָׁלִַם,
קוּמוּ וְנִבְרָחָה--כִּי לֹא-תִהְיֶה-לָּנוּ פְלֵיטָה, מִפְּנֵי אַבְשָׁלֹם; מַהֲרוּ לָלֶכֶת, פֶּן-יְמַהֵר וְהִשִּׂגָנוּ וְהִדִּיחַ
עָלֵינוּ אֶת-הָרָעָה, וְהִכָּה הָעִיר, לְפִי-חָרֶב. טו וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי-הַמֶּלֶךְ, אֶל-הַמֶּלֶךְ: כְּכֹל אֲשֶׁר-יִבְחַר
אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה עֲבָדֶיךָ. טז וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל-בֵּיתוֹ, בְּרַגְלָיו; וַיַּעֲזֹב הַמֶּלֶךְ, אֵת עֶשֶׂר נָשִׁים
פִּלַגְשִׁים--לִשְׁמֹר הַבָּיִת. יז וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ וְכָל-הָעָם, בְּרַגְלָיו; וַיַּעַמְדוּ, בֵּית הַמֶּרְחָק... (עד כאן דוד.
דלגתי לא מעט אל אבשלום) לז וַיָּבֹא חוּשַׁי רֵעֶה דָוִד, הָעִיר; וְאַבְשָׁלוֹם, יָבוֹא יְרוּשָׁלִָם (חזרנו אל
דוד) וְדָוִד, עָבַר מְעַט מֵהָרֹאשׁ, וְהִנֵּה צִיבָא נַעַר מְפִיבֹשֶׁת, לִקְרָאתוֹ; וְצֶמֶד חֲמֹרִים חֲבֻשִׁים,
וַעֲלֵיהֶם מָאתַיִם לֶחֶם וּמֵאָה צִמּוּקִים וּמֵאָה קַיִץ--וְנֵבֶל יָיִן... (שוב דילוג אל אבשלום) טו
וְאַבְשָׁלוֹם, וְכָל-הָעָם אִישׁ יִשְׂרָאֵל, בָּאוּ, יְרוּשָׁלִָם; וַאֲחִיתֹפֶל, אִתּוֹ. טז וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-בָּא חוּשַׁי
הָאַרְכִּי רֵעֶה דָוִד--אֶל-אַבְשָׁלוֹם; וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל-אַבְשָׁלוֹם, יְחִי הַמֶּלֶךְ יְחִי הַמֶּלֶךְ... וַיֹּאמֶר
אַבְשָׁלוֹם, אֶל-אֲחִיתֹפֶל: הָבוּ לָכֶם עֵצָה, מַה-נַּעֲשֶׂה. כא וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל, אֶל-אַבְשָׁלֹם, בּוֹא אֶל-
פִּלַגְשֵׁי אָבִיךָ, אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת; וְשָׁמַע כָּל-יִשְׂרָאֵל, כִּי-נִבְאַשְׁתָּ אֶת-אָבִיךָ, וְחָזְקוּ, יְדֵי כָּל-
אֲשֶׁר אִתָּךְ. כב וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל, עַל-הַגָּג; וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל-פִּלַגְשֵׁי אָבִיו, לְעֵינֵי כָּל-
יִשְׂרָאֵל (סוף ציטוט. שמ"ב ט"ו 7 – ט"ז). ארבעה דילוגים הלוך ושוב בין דוד לאבשלום.
בסיפור המסגרת של ספר איוב קורים האסונות בו זמנית, אבל מדווחים בהפרשי זמן (ציטוט):
וַיְהִי, הַיּוֹם; וּבָנָיו וּבְנֹתָיו אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן, בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר. יד וּמַלְאָךְ בָּא אֶל-אִיּוֹב,
וַיֹּאמַר: הַבָּקָר הָיוּ חֹרְשׁוֹת, וְהָאֲתֹנוֹת רֹעוֹת עַל-יְדֵיהֶם. טו וַתִּפֹּל שְׁבָא וַתִּקָּחֵם, וְאֶת-הַנְּעָרִים
הִכּוּ לְפִי-חָרֶב; וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ. טז עוֹד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר, אֵשׁ
אֱלֹהִים נָפְלָה מִן-הַשָּׁמַיִם, וַתִּבְעַר בַּצֹּאן וּבַנְּעָרִים וַתֹּאכְלֵם; וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ יז
עוֹד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא וַיֹּאמַר, כַּשְׂדִּים שָׂמוּ שְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיִּפְשְׁטוּ עַל-הַגְּמַלִּים וַיִּקָּחוּם, וְאֶת-
הַנְּעָרִים הִכּוּ לְפִי-חָרֶב; וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי, לְהַגִּיד לָךְ. יח עַד זֶה מְדַבֵּר, וְזֶה בָּא
וַיֹּאמַר: בָּנֶיךָ וּבְנוֹתֶיךָ אֹכְלִים וְשֹׁתִים יַיִן, בְּבֵית אֲחִיהֶם הַבְּכוֹר. יט וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה
מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר, וַיִּגַּע בְּאַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת, וַיִּפֹּל עַל-הַנְּעָרִים, וַיָּמוּתוּ; וָאִמָּלְטָה רַק-אֲנִי לְבַדִּי,
לְהַגִּיד לָךְ (סוף ציטוט. איו' א' 13 – 19). הכל קרה יחדיו, אבל הדיווח הוא בדירוג כי לא ניתן
לדווח עליהם אחרת.
בנוסף לאמצעים הללו, יש והמספר מקצר או מאריך את הזמן. על מנת לקצר את הזמן ניתן
להשתמש בִּרְשימות, נוסחאות , נתוני זמן ודילוג. הנה דוגמה לשימוש בִּרְשימה, שהיא עצמה
נוסחאית (ציטוט): וַיְחִי אָדָם, שְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ, כְּצַלְמוֹ; וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ,
שֵׁת. ד וַיִּהְיוּ יְמֵי-אָדָם, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-שֵׁת, שְׁמֹנֶה מֵאֹת, שָׁנָה; וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת. ה וַיִּהְיוּ
כָּל-יְמֵי אָדָם, אֲשֶׁר-חַי, תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, וּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה; וַיָּמֹת. ו וַיְחִי-שֵׁת, חָמֵשׁ שָׁנִים וּמְאַת
שָׁנָה; וַיּוֹלֶד, אֶת-אֱנוֹשׁ. ז וַיְחִי-שֵׁת, אַחֲרֵי הוֹלִידוֹ אֶת-אֱנוֹשׁ, שֶׁבַע שָׁנִים, וּשְׁמֹנֶה מֵאוֹת שָׁנָה;
וַיּוֹלֶד בָּנִים, וּבָנוֹת (וזה ממשיך הלאה. סוף ציטוט. ברא' ה' 3 - 7). במקרה זה מאות רבות של
שנים נדחסות לִפְסוקים (ה-פ רפה) ספורים. כך בִּתְחִילת ספר שמות (ציטוט): וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-
אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. ז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ,
אֹתָם. ח וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף (סוף ציטוט. שמ' ב' 6 – 8). בין
מות יוסף לַעֲלִיית המלך הֶחָדָש במצרים יש ריבוי טבעי גבוה. ריבוי הדורש זמן לא מועט. כך
סופר בִּתְחִילת ברית בין הבתרים (ציטוט): אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָיָה דְבַר-יְהוָה אֶל-אַבְרָם,
בַּמַּחֲזֶה, לֵאמֹר... (סוף ציטוט. ברא' ט"ו 1). לאחר מלחמת אברם במלכים חלף פרק זמן לא
ידוע. לאחר שאהוד בן גרא רצח את עגלון מלך מואב והושיע את בני ישראל סופר (ציטוט):
וַתִּכָּנַע מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא,
תַּחַת יַד יִשְׂרָאֵל; וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ, שְׁמוֹנִים שָׁנָה (סוף ציטוט. שופ' ג' 30). במקרה זה ישנו נתון
זמן מפורש – 80 שנה. לאחר אונס תמר בידי אמנון סופר (ציטוט): וַיְהִי, לִשְׁנָתַיִם יָמִים, וַיִּהְיוּ
גֹזְזִים לְאַבְשָׁלוֹם... דלגתי על רצח אמנון) לח וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח, וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּר; וַיְהִי-שָׁם, שָׁלֹשׁ
שָׁנִים... דלגתי אל חזרתו לירושלים... כח וַיֵּשֶׁב אַבְשָׁלוֹם בִּירוּשָׁלִַם, שְׁנָתַיִם יָמִים; וּפְנֵי הַמֶּלֶךְ,
לֹא רָאָה (סוף ציטוט. שמ"ב י"ג 23 – י"ד 28). במקרה זה בין אונס תמר, לִתְחִילת מרד אבשלום
חלפו שבע שנים, מהן חמש שנים שאבשלום לא ראה את דוד. כך בסיפור לידת משה (ציטוט):
וַיֵּלֶךְ אִישׁ, מִבֵּית לֵוִי; וַיִּקַּח, אֶת-בַּת-לֵוִי. ב וַתַּהַר הָאִשָּׁה, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי-טוֹב הוּא,
וַתִּצְפְּנֵהוּ שְׁלֹשָׁה יְרָחִים (סוף ציטוט. שמ' ב' 1 – 2). מרגע העיבור של יוכבד ועד להטמנת משה
בתיבה חלפה שנה. תשעה חודשי הריון ועוד שלושה חודשים בהם הוא הוצפן, הוחבא.
בניגוד לקיצור הזמן יש את הארכת הזמן. עד כדי כך שזמן הסיפר והזמן המסופר כמעט זהים.
הארכת הזמן מושגת על ידי חזרה על צו שניתן וביצועו (כמו בסיפור חנוכת המשכן בו דנו בפרק
שעבר), ציטוטים משיחה קודמת, וכן בשילוב שיחה במהלך האירועים. לאחר שצבא סנחריב נסוג
מִירוּשלים (ה-י אינה נהגית) סופר על חזקיהו מלך יהודה (ציטוט): בַּיָּמִים הָהֵם, חָלָה חִזְקִיָּהוּ
לָמוּת ; וַיָּבֹא אֵלָיו יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ הַנָּבִיא, וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה-אָמַר יְהוָה צַו לְבֵיתֶךָ--כִּי מֵת אַתָּה,
וְלֹא תִחְיֶה. ב וַיַּסֵּב אֶת-פָּנָיו, אֶל-הַקִּיר; וַיִּתְפַּלֵּל--אֶל-יְהוָה... דלגתי על התפילה, שגם היא
מאריכה את הזמן והגענו אל הפתרון שהציע ישעיהו ז וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ, קְחוּ דְּבֶלֶת תְּאֵנִים; וַיִּקְחוּ
וַיָּשִׂימוּ עַל-הַשְּׁחִין, וַיֶּחִי. (זהו צו וּבִיצועו) ח וַיֹּאמֶר חִזְקִיָּהוּ, אֶל-יְשַׁעְיָהוּ, מָה אוֹת, כִּי-יִרְפָּא יְהוָה לִי; וְעָלִיתִי בַּיּוֹם
הַשְּׁלִישִׁי, בֵּית יְהוָה. ט וַיֹּאמֶר יְשַׁעְיָהוּ, זֶה-לְּךָ הָאוֹת מֵאֵת יְהוָה, כִּי יַעֲשֶׂה יְהוָה, אֶת-הַדָּבָר
אֲשֶׁר דִּבֵּר: הָלַךְ הַצֵּל עֶשֶׂר מַעֲלוֹת, אִם-יָשׁוּב עֶשֶׂר מַעֲלוֹת. י וַיֹּאמֶר, יְחִזְקִיָּהוּ, נָקֵל לַצֵּל,
לִנְטוֹת עֶשֶׂר מַעֲלוֹת; לֹא כִי, יָשׁוּב הַצֵּל אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת (שיחה) יא וַיִּקְרָא יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא,
אֶל-יְהוָה; וַיָּשֶׁב אֶת-הַצֵּל, בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְּמַעֲלוֹת אָחָז אֲחֹרַנִּית--עֶשֶׂר מַעֲלוֹת (סוף
ציטוט. מל"ב כ' 1 - 11). זמן הקריאה מתקרב באורכו לזמן בו האירועים קרו.
סיפור אירוסי רבקה (ברא' כ"ד) הוא סיפור ארוך בו מרובות השיחות והציטוטים. כל כך ארוך, עד
שהוא זר באופן כלשהו לסיפורי ספר בראשית. יש כמה וכמה ראיות המאחרות את הסיפור לִימֵי
(ה-י אינה נהגית) שיבת ציון. אבל ענין זה סוטה מעניינו של פרק זה (ציטוט): ... וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם,
אֶל-עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ... דלגתי קצת אֲשֶׁר לֹא-תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב
בְּקִרְבּוֹ. ד כִּי אֶל-אַרְצִי וְאֶל-מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק. ה וַיֹּאמֶר אֵלָיו, הָעֶבֶד,
אוּלַי לֹא-תֹאבֶה הָאִשָּׁה, לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת; הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת-בִּנְךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-
יָצָאתָ מִשָּׁם. ו וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם: הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תָּשִׁיב אֶת-בְּנִי שָׁמָּה... עוד דילוג הוּא,
יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִשָּׁם. ח וְאִם-לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה, לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ—
וְנִקִּיתָ, מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת; רַק אֶת-בְּנִי, לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה... דילוג רב קדימה אל השיחה בין העבד לבין
משפחת רבקה וַיַּשְׁבִּעֵנִי אֲדֹנִי, לֵאמֹר: לֹא-תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יֹשֵׁב
בְּאַרְצוֹ. לח אִם-לֹא אֶל-בֵּית-אָבִי תֵּלֵךְ, וְאֶל-מִשְׁפַּחְתִּי; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי. לט וָאֹמַר, אֶל-
אֲדֹנִי: אֻלַי לֹא-תֵלֵךְ הָאִשָּׁה, אַחֲרָי. מ וַיֹּאמֶר, אֵלָי: יְהוָה אֲשֶׁר-הִתְהַלַּכְתִּי לְפָנָיו, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ
אִתָּךְ וְהִצְלִיחַ דַּרְכֶּךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִמִּשְׁפַּחְתִּי וּמִבֵּית אָבִי. מא אָז תִּנָּקֶה מֵאָלָתִי, כִּי
תָבוֹא אֶל-מִשְׁפַּחְתִּי; וְאִם-לֹא יִתְּנוּ לָךְ, וְהָיִיתָ נָקִי מֵאָלָתִי (סוף ציטוט. ברא' כ"ד 1 - 41). העבד,
שזוהה במדרש עם אליעזר, חזר על דברי אברהם כמעט מילה במילה (עם חזרות שונות
המעניקות לסיפור עומק נוסף). החזרה הארוכה האריכה מאוד את זמן הסיפור.
