תהילים קי"ד מוכר לכל בוגר ליל סדר באשר הוא. מזמור זה משובץ בהגדה של פסח במקום טוב לפני האוכל. זהו שיר מעניין. כולם יודעים כיצד לשיר את ההתחלה, אבל לקראת הסוף כבר מתבלבלים ומסתבכים בהתאמת הלחן למילים. מלבד יהורם גאון...
מזמור זה הוא חלק מכמה מזמורים בהיבטים שונים של יציאת מצרים. גם האחרים מוכרים לנו מההגדה של פסח. למשל (ציטוט): יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים. (סוף ציטוט. תה' ע"ח 49).
המזמור מכיל שמונה פסוקים הנחלקים לארבעה בתים. בכל בית יש שני פסוקים, וכל פסוק מכיל שתי צלעות הערוכות בתקבולת נרדפת ולעיתים חסרה (כלומר שתי הצלעות מביעות את אותו הדבר, אך בצלע השניה חסר פועל המופיע בראשונה. אציין זאת בהמשך). בואו נקרא את המזמור ולאחר מכן נדון בו. (ציטוט):
בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; בֵּית יַעֲקֹב, מֵעַם לֹעֵז.
ב הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ; יִשְׂרָאֵל, מַמְשְׁלוֹתָיו.
ג הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס; הַיַּרְדֵּן, יִסֹּב לְאָחוֹר.
ד הֶהָרִים, רָקְדוּ כְאֵילִים; גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי-צֹאן.
ה מַה-לְּךָ הַיָּם, כִּי תָנוּס? הַיַּרְדֵּן, תִּסֹּב לְאָחוֹר?
ו הֶהָרִים, תִּרְקְדוּ כְאֵילִים? גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי-צֹאן?
ז מִלִּפְנֵי אָדוֹן, חוּלִי אָרֶץ; מִלִּפְנֵי, אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב.
ח הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם-מָיִם; חַלָּמִישׁ, לְמַעְיְנוֹ-מָיִם (סוף ציטוט תה' קי"ד).
בואו ונפרק את מזמור לחלקיו. בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; (והנה הפועל החסר בצאת) בֵּית יַעֲקֹב, מֵעַם לֹעֵז (1). המזמור לא מתאר את יציאת מצרים ממש, אלא את מה שקרה לאחר מכן. מה קרה כשישראל יצא ממצרים. פסוק זה הוא תקבולת. דהיינו לומר אותו דבר בשני אופנים שונים. 'ישראל' מקביל ל'בית יעקב' ואילו 'מצרים' מקביל ל'עם לועז'. כלומר דובר לועזית. המילה 'לועז' היא יחידאית במקרא. כלומר מופיעה רק פעם אחת. אך שכיחה למדי בלשון חז"ל. המצרים שאינם מדברים עברית הם עם לועז. אזכור הלעז מדגיש את הניכור שבין בני ישראל למצרים. ונמשיך. בפסוק השני יש אי התאמה בין הפועל 'הייתה' בנקבה, לבין 'יהודה' שהוא בזכר. נראה כי הביטוי יהודה הוא קיצור של 'ארץ יהודה', או 'ממלכת יהודה' : הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ; יִשְׂרָאֵל, (והנה הפועל החסר: היתה) מַמְשְׁלוֹתָיו. המשורר השתמש בצמד הידוע 'יהודה' ו'ישראל' על מנת לציין את כלל העם. פסוקים אלה מזכירים במידת מה את מעמד הר סיני. מול: בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם; בֵּית יַעֲקֹב, מֵעַם לֹעֵז. ניצב בספר שמות: בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (שמ' י"ט 1). וכן: כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (י"ט 3). ומול: הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ; יִשְׂרָאֵל, מַמְשְׁלוֹתָיו עומד בספר שמות: וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ (י"ט 6).
עד כאן הבית הראשון. הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס; הַיַּרְדֵּן (והפועל החסר: ראה ו), יִסֹּב לְאָחוֹר. הים והירדן עברו האנשה (באל"ף). הם ראו דבר מה, שטיבו אינו ברור. הים נס והירדן נסוב לאחור. יש פה הד למיתוס האוגריתי על מאבק אל הים ושר הנהר בבעל. באופן ממשי הפסוק רומז לבקיעת ים סוף לאחר יציאת מצרים ממש, ולחציית הירדן עם הכניסה לארץ. אבל לא רק הים והירדן התנהגו בדרך שאינה אופיינית להם. הֶהָרִים, רָקְדוּ כְאֵילִים; גְּבָעוֹת (והפועל החסר: רקדו), כִּבְנֵי-צֹאן. גם ההרים והגבעות שינו מאורחם. ההרים רקדו כאילים. האיל הוא זכר הכבש. והגבעות כבני צאן, כלומר עזים. חיות הידועות בקופצנות שלהן על ההרים. עד כאן הבית השני. הבית השלישי הוא חזרה על הבית השני אך בצורת שאלה: מַה-לְּךָ הַיָּם, כִּי תָנוּס? הַיַּרְדֵּן, תִּסֹּב לְאָחוֹר? (והנה ההשלמה מה לכם) הֶהָרִים, תִּרְקְדוּ כְאֵילִים? גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי-צֹאן? עד כאן הבית השלישי. והנה התשובה בבית הרביעי. אך אין זו תשובה מפי הים, הירדן, ההרים או הגבעות. אלא מפי המשורר. מִלִּפְנֵי אָדוֹן, חוּלִי אָרֶץ; מִלִּפְנֵי, אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב
האדון הוא הגורם. המילה 'חולי' היא דו משמעית. גם לשון חיל ורעדה, וגם לשון מחול. הארץ גם מחוללת, רוקדת, וגם אחוזה חיל ורעדה מפני האדון. זהות האדון לא נמסרה עד כה, והנה נחשפת זהות האדון: אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב. כלומר אלהי ישראל. הוא שגרם לכל זה לקרות. שימו לב שהמזמור מתחיל ב'בית יעקב' ולקראת סיום יש את 'אלוה יעקב'. מעין סגירת מעגל. אבל בזה לא תמו נסי אלוה יעקב. הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם-מָיִם; (והפועל החסר: ההופך) חַלָּמִישׁ, לְמַעְיְנוֹ-מָיִם. אלוה יעקב הפך צור, סלע לאגם מים. ושוב את החלמיש, סלע, למעיין מים. פסוק זה רומז לאירוע של הוצאת המים בדברי ה' אל משה בספר שמות (ציטוט): וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם (שמ' י"ז 6). וכן בספר דברים (ציטוט): הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם, מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ (סוף ציטוט. דב' ח' 16).
זאת ועוד. הצירוף: הַצּוּר אֲגַם-מָיִם מזכיר במצלול את השם 'מצרים'. עוד חיבור לתחילת הפרק.
המזמור שימש השראה לשירה של נעמי שמר ז"ל 'על כנפי הכסף' (ציטוט): נס הים ויסוב אחור והנהר חורבה. טס אחי ופניו לאור ודגלו עלי אהבה (סוף ציטוט). אני מקוה ששמתם לב לנגיעה של שיר השירים בציטוט.
