מערה היא חלל בקרקע. חלל טבעי או מלאכותי. למערה יש פתח אחד (ברוב המקרים). באומרי קרקע אני מתכוון בעיקר לסלע. ואם נחדד בעיקר סִלְעי גיר ודולומיט הנוחים להמסה קרסטית או אחרת. וכן לקירטון הרך והנוח לַחֲצִיבה. ככל שחיפשתי לא מצאתי מערות בזלת או גרניט. אם למי מהמאזינים יש מידע אחר – אשמח לשמוע. כיוון שמערה היא חלל תת קרקעי, היא מקום מתבקש להסתיר אנשים או חפצים. בְּפֶרק זה נסקור כמה מערות שמילאו תפקיד במקרא.
המערה הראשונה בה נדון מופיעה בסיפור הפיכת סדום ועמורה. אחרי שאלהים המטיר אש וגופרית סופר (ציטוט): וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ, כִּי יָרֵא, לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב, בַּמְּעָרָה--הוּא, וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו. (סוף ציטוט. ברא' י"ט 30). לוט וּבְנוֹתיו נמלטו מסדום, וּמָצְאו מקלט בִּמְערה סמוכה. ההמשך ידוע. בנות לוט חשבו שכל האנושות נכחדה, ועל כן עשו מעשה, שבימים כתיקונם הוא מעשה פסול, שכבו עם אביהן, התעברו, והצילו את האנושות מכליה. יש הרואים בסיפור זה לעג ישראלי לקרוביו מואב ועמון. אך אני הולך בעקבות פרשנים הרואים בִּבְנוֹת לוט גיבורות בעל כורחן.
המערה הבאה ואולי המערה הכי מפורסמת במקרא היא מערת המכפלה אשר בחברון. כזכור שרה אמנו עליה השלום נלקחה לְבֵית (ה-ב רפה) עולמה, ואברהם חיפש מקום קבורה ראוי לאשתו. אברהם שהיה 'גר ותושב', כלומר אדם זר ללא זכויות (וחשוב לחדד: המילה 'גר' בתנ"ך משמעה אדם זר, לא תושב. רק מאוחר יותר המילה נטענה במשמעות של נכרי שהמיר דתו ליהדות). כאדם חסר זכויות אין לו אפשרות לרכוש נחלה, וּבְכָך להפוך לחלק מהקהילה. אנשי חברון לא רצו למכור לו את המערה, כי גם הם הבינו מה המשמעות של נכס קרקעי לאדם זר. הם היו מוכנים לתת, לא למכור, איזו חלקה שהוא רוצה, וּבִתְנאי שלא ישלם עליה, וכך יקבל זכויות בקרקע. אברהם רצה אחוזה ממש (ציטוט): וַיְדַבֵּר אִתָּם, לֵאמֹר: אִם-יֵשׁ אֶת-נַפְשְׁכֶם, לִקְבֹּר אֶת-מֵתִי מִלְּפָנַי--שְׁמָעוּנִי, וּפִגְעוּ-לִי בְּעֶפְרוֹן בֶּן-צֹחַר. ט וְיִתֶּן-לִי, אֶת-מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה אֲשֶׁר-לוֹ, אֲשֶׁר, בִּקְצֵה שָׂדֵהוּ: בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִּי, בְּתוֹכְכֶם--לַאֲחֻזַּת-קָבֶר (סוף ציטוט. ברא' כ"ג 8 – 10). גם עפרון לא רצה למכור לאברהם, והציע את המערה חינם אין כסף. אברהם לחץ, ועפרון שלא רצה לצאת לא מנומס וגם לא רצה למכור נקב בִּסְכום מופרך והזוי של אַרְבַּע מֵאֹת שֶׁקֶל-כֶּסֶף. כמעט ארבעה קילו וחצי של כסף. המתכת כסף. כדי לשבר (שי"ן ימנית!!!) את האוזן רק אזכיר, שכמה מאות שנים מאוחר יותר, דוד המלך קנה את גורן ארונה היבוסי, שטח גדול פי כמה וכמה, בחמישים שקלי כסף בלבד. ללמדנו עד כמה מחיר מערת המכפלה היה גבוה ללא כל יחס. בערך כמו מחיר דירת שני חדרים נוטה ליפול במרכז תל אביב של ימינו.
המערה הבאה היא המערה במקדה. זהו אתר לא ידוע בִּשְפֵלת יהודה בין עזקה ללכיש. הועלו כמה הצעות זיהוי כתל גודד ותל בורנה, אך אין זיהוי ודאי. לאחר שיהושע הכה את חמשת המלכים בעמק איילון נכתב (ציטוט): וַיָּנֻסוּ, חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה; וַיֵּחָבְאוּ בַמְּעָרָה, בְּמַקֵּדָה. יז וַיֻּגַּד, לִיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר: נִמְצְאוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים, נֶחְבְּאִים בַּמְּעָרָה בְּמַקֵּדָה. יח וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ, גֹּלּוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֶל-פִּי הַמְּעָרָה, וְהַפְקִידוּ עָלֶיהָ אֲנָשִׁים, לְשָׁמְרָם... דלגתי על הקטע בו ממשיך המרדף כב וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ, פִּתְחוּ אֶת-פִּי הַמְּעָרָה; וְהוֹצִיאוּ אֵלַי, אֶת-חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה--מִן-הַמְּעָרָה. כג וַיַּעֲשׂוּ כֵן--וַיֹּצִיאוּ אֵלָיו אֶת-חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, מִן-הַמְּעָרָה...דלגתי קצת. כו וַיַּכֵּם יְהוֹשֻׁעַ אַחֲרֵי-כֵן, וַיְמִיתֵם, וַיִּתְלֵם, עַל חֲמִשָּׁה עֵצִים; וַיִּהְיוּ תְּלוּיִם עַל-הָעֵצִים, עַד-הָעָרֶב. כז וַיְהִי לְעֵת בּוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, צִוָּה יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּרִידוּם מֵעַל הָעֵצִים, וַיַּשְׁלִכֻם, אֶל-הַמְּעָרָה אֲשֶׁר נֶחְבְּאוּ-שָׁם; וַיָּשִׂמוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת, עַל-פִּי הַמְּעָרָה, עַד-עֶצֶם, הַיּוֹם הַזֶּה (סוף ציטוט. יהו' י' 16 – 27). המלכים ראו מערה והתחבאו בה. ההנחה ההגיונית הייתה שבמערה בני ישראל לא יראו אותם. זה לא הצליח. הם הומתו ונקברו במערה. המערה סגורה באבנים גדולות. הביטוי 'עד עצם היום הזה' רומז כי זהו סיפור אייטיולוגי. כלומר המסביר תופעה. במקרה זה הסיפור מסביר את המצאותה של מערה בִּשְפֵלַת יהודה החסומה באבנים גדולות, הקיימות עד ימי העלאת הדברים על הכתב.
מערות נוספות בהן החביאו דברים ולא אנשים נזכרו אצל גדעון בן יואש (ציטוט): וַתָּעָז יַד-מִדְיָן, עַל-יִשְׂרָאֵל; מִפְּנֵי מִדְיָן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-הַמִּנְהָרוֹת אֲשֶׁר בֶּהָרִים, וְאֶת-הַמְּעָרוֹת, וְאֶת-הַמְּצָדוֹת. ג וְהָיָה, אִם-זָרַע יִשְׂרָאֵל--וְעָלָה מִדְיָן וַעֲמָלֵק וּבְנֵי-קֶדֶם, וְעָלוּ עָלָיו. (סוף ציטוט. שופ' ו' 2 – 3). המערות הללו שימוש להחבאת היבול מפני פשיטות המדיינים. לא שזה עזר יותר מידי. ככתוב: וַיִּדַּל יִשְׂרָאֵל מְאֹד, מִפְּנֵי מִדְיָן.
הנסיון עם המדיינים גרם לִבְנֵי ישראל להציע לגדעון את המלוכה. הוא סירב, וגם נסיון של בנו אבימלך ליסד שושלת מקומית בִּשְכם לא צלח. אבל השנים נקפו והצורך במלך צץ שוב. היה זה שאול, המלך הראשון, שדמותו נקשרה לְכַמָּה מערות במישרין או בעקיפין. המערות הראשונות הנזכרות בזיקה לשאול קשורות במלחמת מכמש. לאחר ששאול הומלך שלוש פעמים, פרץ המרד נגד הפלשתים. יונתן הכה את נציב הפלשתים בגבע. הפלשתים לא עברו בשקט על הפגיעה הזו, ואספו כח עצום. ככתוב: שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רֶכֶב וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים פָּרָשִׁים, וְעָם, כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת-הַיָּם לָרֹב. המספרים מופרזים מאוד, אבל הם משקפים את תחושת הנחיתות של הצד הישראלי. תגובת העם הייתה די הגיונית בסך הכל (ציטוט): וַיִּתְחַבְּאוּ הָעָם, בַּמְּעָרוֹת וּבַחֲוָחִים וּבַסְּלָעִים, וּבַצְּרִחִים, וּבַבֹּרוֹת (סוף ציטוט. שמ"א י"ג 6). העברים התחבאו במערות, בחוחים, שהיא מילה קשה. לכאורה ריבוי של חוח. אבל קשה להתחבא בקוצים, כפי הנראה יש לגרוס ו'בחורים'. בין הסלעים, בצריחים, שמובנה פה 'חדר חצוב בסלע', ובבורות. היכן שלא ניתן להבחין בהם.
המערה הבאה קשורה בעקיפין לשאול אך ישירות לדוד. לאחר שדוד ברח מפני שאול, ולא הצליח בנסיון הראשון להתקבל אצל אכיש, סופר (ציטוט): וַיֵּלֶךְ דָּוִד מִשָּׁם, וַיִּמָּלֵט אֶל-מְעָרַת עֲדֻלָּם (סוף ציטוט. שמ"א כ"ב 1). וּבִרְשותכם משהו אישי. אני גר במושב גבעת ישעיהו שבלב חבל עדולם. את ריצות הבוקר שלי אני רץ בשדות. אזור מגוריי רווי בִּמְעָרות טבעיות וַחֲצוּבות. מידי פעם אני רץ וּמְהַרהר בדוד שפשוט נבלע בשטח ללא כל בעיה. גם היום אגב, ללא סלולרי, ובחלק מהמקרים גם איתו – אין בעיה להתחבא בשטח ואיש לא ימצא אתכם.
המערה הבאה קשורה הן לדוד והן לשאול. לאחר שבעלי קעילה ואנשי זיף היו נכונים להסגיר את דוד הוא נמלט לאזור עין גדי. לא ניכנס לשאלה הארכיאולוגית מתי היה ישוב בתל גורן, הוא עין גדי המקראית (רמז, מאות שנים אחרי דוד), אלא נתייחס לסיפור כמות שהוא. (ציטוט): וַיִּקַּח שָׁאוּל, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר--מִכָּל-יִשְׂרָאֵל; וַיֵּלֶךְ, לְבַקֵּשׁ אֶת-דָּוִד וַאֲנָשָׁיו, עַל-פְּנֵי, צוּרֵי הַיְּעֵלִים. ג וַיָּבֹא אֶל-גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל-הַדֶּרֶךְ, וְשָׁם מְעָרָה, וַיָּבֹא שָׁאוּל, לְהָסֵךְ אֶת-רַגְלָיו; וְדָוִד, וַאֲנָשָׁיו, בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה, יֹשְׁבִים (סוף ציטוט. שמ"א כ"ד 2 – 3). דוד ראה את שאול המתקרב, והתחבא באחת המערות הפזורות בשטח בין צורי היעלים. דווקא אל המערה הזו נכנס שאול על מנת להסך את רגליו. מילה עדינה לחילוף חומרים מוצקים. דוד סירב לבקשת אנשיו להכות את שאול והסתפק בִּכְרִיתת כְּנַף מעילו. מעין 'הקש בגג' קדום. לאחר ששאול יצא מהמערה, יצא דוד גם הוא.
מערה נוספת בה החביאו אנשים נזכרת בזיקה לאחאב בן עמרי. לאחר שאלהים הטיל בצורת סופר (ציטוט): וַיְהִי בְּהַכְרִית אִיזֶבֶל, אֵת נְבִיאֵי יְהוָה; וַיִּקַּח עֹבַדְיָהוּ מֵאָה נְבִיאִים, וַיַּחְבִּיאֵם חֲמִשִּׁים אִישׁ בַּמְּעָרָה, וְכִלְכְּלָם, לֶחֶם וָמָיִם (סוף ציטוט. מל"א י"ח 4). עובדיהו אשר על הבית, כלומר שר הארמון, החביא 100 נביאי ה' מפני זעמה של איזבל. הוא דאג להם ללחם. המשך הסיפור ידוע. נערכה תחרות בכרמל אשר בסופה נשחטו 450 נביאי הבעל. איזבל שלא אהבה את הרעיון ש-450 נביאי בעל נשחטו הרי (ציטוט): וַתִּשְׁלַח אִיזֶבֶל מַלְאָךְ, אֶל-אֵלִיָּהוּ לֵאמֹר: כֹּה-יַעֲשׂוּן אֱלֹהִים, וְכֹה יוֹסִפוּן, כִּי-כָעֵת מָחָר אָשִׂים אֶת-נַפְשְׁךָ, כְּנֶפֶשׁ אַחַד מֵהֶם (סוף ציטוט. מל"א י"ט 2). אליהו הבין את הרמז וּבָרַח לִבְאֵר שבע אשר לִיהוּדה (ה-י אינה נהגית!). שם מלאך ה' ציווה עליו ללכת להר חורב. לאחר 40 יום ו-40 לילה סופר (ציטוט): וַיָּבֹא-שָׁם אֶל-הַמְּעָרָה, וַיָּלֶן שָׁם (סוף ציטוט. מל"א י"ט 9). שימו לב שהמערה מופיעה יחד עם ה"א הידיעה. כלומר מדובר בִּמְערה מסוימת, ולא במערה אקראית. פרשנים רבים קשרו בין המערה הזו לבין סיפור על משה רבנו, שביקש לראות את כבוד האלהים (ציטוט): וַיֹּאמֶר (אלהים) , לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי: כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי. כא וַיֹּאמֶר יְהוָה, הִנֵּה מָקוֹם אִתִּי; וְנִצַּבְתָּ, עַל-הַצּוּר. כב וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר; וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ, עַד-עָבְרִי. כג וַהֲסִרֹתִי, אֶת-כַּפִּי, וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ (סוף ציטוט. שמ' ל"ג 20 - 23). מאוד מתבקש ואף הגיוני שנקרת הצור הנזכרת אצל משה היא היא המערה הנזכרת אצל אליהו.
וּלְסִיום שתי מערות מִדִּבְרי הנביאים. הראשון הוא ישעיהו שנבא נגד האלילות (ציטוט): וְהָאֱלִילִים, כָּלִיל יַחֲלֹף. יט וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים, וּבִמְחִלּוֹת עָפָר--מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה, וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, בְּקוּמוֹ, לַעֲרֹץ הָאָרֶץ. כ בַּיּוֹם הַהוּא, יַשְׁלִיךְ הָאָדָם, אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ, וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ--אֲשֶׁר עָשׂוּ-לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת, לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים. כא לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים, וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים--מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה, וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, בְּקוּמוֹ, לַעֲרֹץ הָאָרֶץ (סוף ציטוט. ישע' ב' 18 – 21). האלילים ועובדיהם יתחבאו במערות. לשוא.
ירמיהו בִּנְבוּאת המקדש השווה בין המקדש לבין מערה בה עושים דברים לא ראויים (ציטוט): הֲגָנֹב רָצֹחַ וְנָאֹף, וְהִשָּׁבֵעַ לַשֶּׁקֶר וְקַטֵּר לַבָּעַל; וְהָלֹךְ, אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים--אֲשֶׁר לֹא-יְדַעְתֶּם. י וּבָאתֶם וַעֲמַדְתֶּם לְפָנַי, בַּבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו, וַאֲמַרְתֶּם, נִצַּלְנוּ--לְמַעַן עֲשׂוֹת, אֵת כָּל-הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה. יא הַמְעָרַת פָּרִצִים, הָיָה הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר-נִקְרָא-שְׁמִי עָלָיו--בְּעֵינֵיכֶם (סוף ציטוט. ירמ' ז' 9 – 11). אנשי יהודה חטאו בכל חטא אפשרי, באו למקדש, הקריבו קרבן וחשבו שהכל בסדר. ירמיהו זעק שעצם בואם למקדש הופך את המקדש למערת פריצים. כלומר מקום בו מנהלים מעשי פריצות, זימה וטומאה.
כך או אחרת עולם המערות הוא עולם מופלא.
