כל הקורא בתנ"ך נתקל, מידי פעם, בסיפור החוזר על עצמו באופן כזה או אחר. תופעה זו קרויה 'סיפורים מקבילים'. המונח 'סיפור מקביל' מתייחס לכמה תחומים: הראשון הוא סיפור החוזר בגרסאות שונות, כאירועים שונים או מסורות שונות לאותו אירוע. השני הוא אירוע מסוים המסופר במקומות שונים. והשלישי הוא אירוע המתואר בפי המספר והדמויות. למשל: יוסף ואשת פוטיפר, או כרם נבות. בפרק זה נתייחס לשני הראשונים, כיוון שעל השלישי דיברנו כבר בפרק על החזרות.
חושב לחדד נקודה מרכזית: הקביעה, בחלק מהמקרים, מתי סיפור הוא מקביל היא אישית וסובייקטיבית לחלוטין. ציינו בעבר כי המספר המקראי הוא חסכן מאוד. מדוע אם כן, יש צורך לחזור על סיפורים? כמה הצעות אפשריות כתשובה. הצעה אחת היא שהחזרה על הסיפורים מזמינה את הקורא או המאזין להשוות בין הסיפורים. ההשוואה אמורה לגרום לשיפוט חדש / אחר / שונה של הסיפור הראשון. הצעה אחרת גורסת שמדובר בכפל מסורות שהיו חשובות בעיני העורך, ולכן הן נכנסו למקרא, למרות שגם העורך ראה את החספוסים ביניהן.
חשוב לזכור - הסיפור הראשון הוא לעולם נקודת היחוס. הוא הגרסה 'הנכונה' במרכאות. כל השאר יכולים להאיר פרט כזה או אחר, אבל הם רק גרסאות משנה. הדוגמה הקלאסית היא שני סיפורי הבריאה. בראשית א' עד ב' 3 שהוא הסיפור הראשון (והמאוחר), ובראשית ב' 4 ואילך, שהוא הסיפור הקדום אך המשני, כי הוא אינו הראשון.
הנה דוגמה לסיפור החוזר בגרסאות שונות, כאירועים שונים או מסורות שונות. סיפורי 'האשה – אחות' הם סדרת סיפורים בספר בראשית בעלי מבנה דומה (פחות או יותר) המכיל את הרכיבים הבאים (או את רובם): אבי האומה מגיע עם רעייתו למקום זר, בשל רעב. אבי האומה מציג את אשתו כאחותו. השליט המקומי לוקח את האשה אליו. השליט הזר נענש בעוון ניאוף (אשת איש). השליט הזר מגלה את האמת. השליט הזר נוזף באבי האומה. אבי האומה מצטדק. אבי האומה מקבל פיצוי. ולבסוף אבי האומה נוטל את רעייתו והולך למקום אחר.
הסיפור הראשון הוא בפרק י"ב 10 – 20 (אברם – שרי – פרעה). הסיפור השני הוא בפרק כ' (אברהם – שרה – אבימלך). ואילו השלישי הוא בפרק כ"ו (1 – 11. יצחק – רבקה – אבימלך). למקרא הסיפורים עולה תהיה: מה, אברהם לא למד מנסיונו אצל פרעה וחזר על הטעות גם אצל אבימלך? מה, יצחק לא שמע מה קרה לאמו (פעמיים!), אבימלך מלך גרר לא למד מהנסיון גם כן? מדובר למעשה בסיפור אחד, שהתפצל למסורות משנה. הסיפור המאוחר בא לעדן ולרכך את הסיפור שקדם לו. כלומר הסיפור השני נועד לרכך את הסיפור הראשון. הסיפור השלישי נועד לרכך את הסיפור השני. בסיפור הראשון אם האומה נלקחת אל השליט הזר, שככל הנראה קיים עמה יחסי מין. הנושא הזה נשאר עמום בכוונת מכוון. בסיפור השני אם האומה נלקחת אמנם אל השליט הזר, אך מוחזרת בטרם אירע דבר מה. ובסיפור השלישי אם האומה כלל לא נלקחת, אלא רק מוצגת כאחות, מבלי שדבק בה רבב כלשהו. בואו נקרא את הסיפור הראשון (ציטוט) וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ; וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה לָגוּר שָׁם, כִּי-כָבֵד הָרָעָב בָּאָרֶץ. יא וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה; וַיֹּאמֶר, אֶל-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה-נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת-מַרְאֶה אָתְּ. יב וְהָיָה, כִּי-יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זֹאת; וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. יג אִמְרִי-נָא, אֲחֹתִי אָתְּ--לְמַעַן יִיטַב-לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ. יד וַיְהִי, כְּבוֹא אַבְרָם מִצְרָיְמָה; וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת-הָאִשָּׁה, כִּי-יָפָה הִוא מְאֹד. טו וַיִּרְאוּ אֹתָהּ שָׂרֵי פַרְעֹה, וַיְהַלְלוּ אֹתָהּ אֶל-פַּרְעֹה; וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה, בֵּית פַּרְעֹה טז וּלְאַבְרָם הֵיטִיב, בַּעֲבוּרָהּ; וַיְהִי-לוֹ צֹאן-וּבָקָר, וַחֲמֹרִים, וַעֲבָדִים וּשְׁפָחֹת, וַאֲתֹנֹת וּגְמַלִּים. יז וַיְנַגַּע יְהוָה אֶת-פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים, וְאֶת-בֵּיתוֹ, עַל-דְּבַר שָׂרַי, אֵשֶׁת אַבְרָם. יח וַיִּקְרָא פַרְעֹה, לְאַבְרָם, וַיֹּאמֶר, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי; לָמָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא. יט לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא, וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה; וְעַתָּה, הִנֵּה אִשְׁתְּךָ קַח וָלֵךְ. כ וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה, אֲנָשִׁים; וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת-אִשְׁתּוֹ, וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ (סו"צ. ברא' י"ב 10 – 20). בסיפור זה אברם מתגלה בקטנות קומתו. הוא לא סמך על האל, שיקר, סרסר באשתו, ו"עשה קופה". לא דמות חיקוי. שימו לב שמסיפור זה לא ברור האם פרעה ושרה קיימו יחסי מין (שהרי היא 'אשתו' במרכאות). והנה הסיפור השני (ציטוט): וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב, וַיֵּשֶׁב בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר; וַיָּגָר, בִּגְרָר. ב וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל-שָׂרָה אִשְׁתּוֹ, אֲחֹתִי הִוא; וַיִּשְׁלַח, אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ גְּרָר, וַיִּקַּח, אֶת-שָׂרָה ג וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל-אֲבִימֶלֶךְ, בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה; וַיֹּאמֶר לוֹ, הִנְּךָ מֵת עַל-הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-לָקַחְתָּ, וְהִוא, בְּעֻלַת בָּעַל ד וַאֲבִימֶלֶךְ, לֹא קָרַב אֵלֶיהָ; וַיֹּאמַר--אֲדֹנָי, הֲגוֹי גַּם-צַדִּיק תַּהֲרֹג. ה הֲלֹא הוּא אָמַר-לִי אֲחֹתִי הִוא, וְהִיא-גַם-הִוא אָמְרָה אָחִי הוּא; בְּתָם-לְבָבִי וּבְנִקְיֹן כַּפַּי, עָשִׂיתִי זֹאת... ח וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר, וַיִּקְרָא לְכָל-עֲבָדָיו, וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּאָזְנֵיהֶם; וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים, מְאֹד. ט וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְאַבְרָהָם, וַיֹּאמֶר לוֹ מֶה-עָשִׂיתָ לָּנוּ וּמֶה-חָטָאתִי לָךְ, כִּי-הֵבֵאתָ עָלַי וְעַל-מַמְלַכְתִּי, חֲטָאָה גְדֹלָה: מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא-יֵעָשׂוּ, עָשִׂיתָ עִמָּדִי... יא וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין-יִרְאַת אֱלֹהִים, בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וַהֲרָגוּנִי, עַל-דְּבַר אִשְׁתִּי. יב וְגַם-אָמְנָה, אֲחֹתִי בַת-אָבִי הִוא--אַךְ, לֹא בַת-אִמִּי; וַתְּהִי-לִי, לְאִשָּׁה.... דלגתי קצת יז וַיִּתְפַּלֵּל אַבְרָהָם, אֶל-הָאֱלֹהִים; וַיִּרְפָּא אֱלֹהִים אֶת-אֲבִימֶלֶךְ וְאֶת-אִשְׁתּוֹ, וְאַמְהֹתָיו--וַיֵּלֵדוּ. יח כִּי-עָצֹר עָצַר יְהוָה, בְּעַד כָּל-רֶחֶם לְבֵית אֲבִימֶלֶךְ, עַל-דְּבַר שָׂרָה, אֵשֶׁת אַבְרָהָם (סו"צ. ברא' כ'). סיפור זה ריכך את הסיפור הקודם. במקרה זה אברהם לא ממש שיקר, הם אחים מאותו אב, אך לא מאותה אם. הם חצי אח ואחות (זו בעיה אחרת. נישואי אחים או חצאי אחים היו לא מקובלים במזרח הקדום בכלל ובעם ישראל בפרט). ריכוך נוסף (מלבד העובדה שהוא לא שיקר שהיא אחותו) יש בעובדה, שבעוד שבסיפור הקודם לא ברור האם פרעה שכב עם שרה, הרי פה ברור שאבימלך לא שכב עם שרה. זה נאמר במפורש. כלומר הסיפור השני הציג את אברהם באור פחות שלילי. בוא נקרא מה קרה בסיפור השלישי. הפעם אין זה אברהם ושרה, אלא יצחק ורבקה (ציטוט): וַיְהִי רָעָב, בָּאָרֶץ, מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן, אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם; וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ-פְּלִשְׁתִּים, גְּרָרָה... דלגתי קצת ז וַיִּשְׁאֲלוּ אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, לְאִשְׁתּוֹ, וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא: כִּי יָרֵא, לֵאמֹר אִשְׁתִּי, פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא. ח וַיְהִי, כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ (כלומר הם מצויים בקרבה שאח ואחות לא אמורים להיות בה. ונמשיך). ט וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא, וְאֵיךְ אָמַרְתָּ, אֲחֹתִי הִוא; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יִצְחָק, כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ. י וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ; כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם, אֶת-אִשְׁתֶּךָ, וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ, אָשָׁם יא וַיְצַו אֲבִימֶלֶךְ, אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר: הַנֹּגֵעַ בָּאִישׁ הַזֶּה, וּבְאִשְׁתּוֹ--מוֹת יוּמָת (סו"צ. ברא' כ"ו 1 - 11). בסיפור זה רבקה כלל לא נלקחה אל המלך הזר, אלא השקר התגלה רק בשל העובדה שיצחק ורבקה לא הסיטו את הוילון.
גרסאות מקבילות של אותו אירוע יש בסיפור המבול. הנה הגרסה הראשונה (ציטוט): וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. ו וַיִּנָּחֶם יְהוָה, כִּי-עָשָׂה אֶת-הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ. ז וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם. ח וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה (סו"צ. ברא' ו' 5 – 8). הנה הגרסה השניה (ציטוט): אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ--נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ. י וַיּוֹלֶד נֹחַ, שְׁלֹשָׁה בָנִים--אֶת-שֵׁם, אֶת-חָם וְאֶת-יָפֶת. יא וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס. יב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת-הָאָרֶץ, וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה: כִּי-הִשְׁחִית כָּל-בָּשָׂר אֶת-דַּרְכּוֹ, עַל-הָאָרֶץ (ברא' ו' 9 -12). בין הקטעים מזדקרים לעין שני הבדלים בולטים. לפי הקטע הראשון המבול בא בגלל רָעַת הָאָדָם, ואילו לפי השני בגלל וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, חָמָס. האדם במקרה הראשון, הארץ במקרה השני. חז"ל נאחזו בכך שהארץ נשחתה, וכללו ב'ארץ' את בעלי החיים. כך יש הסבר לשאלה מדוע החיות, שלא נזכרו כלל בקטע הראשון – טבעו במבול. החיות הן חלק מ'הארץ' שנשחתה. זאת ועוד לפי הסיפור הראשון וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה. ואילו לפי השני נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו. שתי סיבות שונות להסבר מדוע דווקא נח ניצל, ולא כל אחד אחר מאותו הדור. הבדל בולט אף יותר הוא במספר החיות העולות לתיבה. כך בסיפור הראשון (ציטוט): וּמִכָּל-הָחַי מִכָּל-בָּשָׂר שְׁנַיִם מִכֹּל, תָּבִיא אֶל-הַתֵּבָה--לְהַחֲיֹת אִתָּךְ זָכָר וּנְקֵבָה, יִהְיוּ כ מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ, וּמִן הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, מִכֹּל רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ--שְׁנַיִם מִכֹּל יָבֹאוּ אֵלֶיךָ, לְהַחֲיוֹת (סו"צ. ברא' ו' 19 - 20). צריך שניים מכ ל מין. זכר ונקבה. זהו. והנה בסיפור השני (ציטוט): מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה, תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ ג גַּם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם שִׁבְעָה שִׁבְעָה, זָכָר וּנְקֵבָה, לְחַיּוֹת זֶרַע, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ (סו"צ. ברא' ז' 2 - 3). פה צריך כבר שבעה זוגות של חיות טהורות ועוד שניים של חיות לא טהורות. יקרא הקורא ויתהה בלבבו האם צריך זוג מכל מין או שבעה זוגות טהורים וזוג לא טהור? הבדל נוסף בין הסיפורים נעוץ בשאלה כמה זמן נמשך המבול. לפי גרסה א' הרי (ציטוט): וַיְהִי הַגֶּשֶׁם, עַל-הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים לָיְלָה (סוף ציטוט. ברא' ז' 12). לפי גרסה ב' (ציטוט): וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם, עַל-הָאָרֶץ, חֲמִשִּׁים וּמְאַת, יוֹם (סו"צ. ברא' ז' 24). לפי הסיפור הראשון המבול נמשך 40 ימים. לפי השני – 150 ימים. עוד הבדל נעוץ בציפור שנשלחה. הנה גרסה א' (ציטוט): וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעֹרֵב; וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב, עַד-יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ (ברא' ח' 7). והנה גרסה ב' (ציטוט): וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה, מֵאִתּוֹ... דלגתי קצת וַיְשַׁלַּח, אֶת-הַיּוֹנָה, וְלֹא-יָסְפָה שׁוּב-אֵלָיו, עוֹד (ברא' ח' 8 - 12). בקריאה מעמיקה לא ברור כמה פעמים יצא העורב? עד שהמים יבשו? ואם כן, מדוע נשלחה היונה?
יש ואירוע אחד מסופר במקומות שונים בשינויים כאלה ואחרים. הגעת דוד לחצר שאול נזכרת בשני מקרים. הנה המקרה הראשון (ציטוט): וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, אֶל-עֲבָדָיו: רְאוּ-נָא לִי, אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן, וַהֲבִיאוֹתֶם, אֵלָי. יח וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר, הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר, וְאִישׁ תֹּאַר; וַיהוָה, עִמּוֹ. יט וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים, אֶל-יִשָׁי; וַיֹּאמֶר, שִׁלְחָה אֵלַי אֶת-דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן. כ וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם, וְנֹאד יַיִן, וּגְדִי עִזִּים, אֶחָד; וַיִּשְׁלַח בְּיַד-דָּוִד בְּנוֹ, אֶל-שָׁאוּל. כא וַיָּבֹא דָוִד אֶל-שָׁאוּל, וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו; וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד, וַיְהִי-לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים. כב וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל, אֶל-יִשַׁי לֵאמֹר: יַעֲמָד-נָא דָוִד לְפָנַי, כִּי-מָצָא חֵן בְּעֵינָי. כג וְהָיָה, בִּהְיוֹת רוּחַ-אֱלֹהִים אֶל-שָׁאוּל, וְלָקַח דָּוִד אֶת-הַכִּנּוֹר, וְנִגֵּן בְּיָדוֹ; וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ, וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה (סו"צ. שמ"א ט"ז 17 - 23). לפי סיפור זה שאול, שרוחו הייתה רעה, חיפש מנגן מוכשר. דוד ענה לתנאי המכרז והובא לחצר שאול כמנגן שלו, ובהמשך דוד הפך לנושא הכלים של שאול. לא חלף פרק אחד, והפלשתים נאספו בין שכה לבין עזקה שבעמק האלה. גליית הציע דו קרב, אך איש מישראל לא התנדב. עד שדוד התנדב למשימה, שמבחינת שאול היא 'שגר ושכח ממנו'. כשדוד צעד בעוז לקראת גליית סופר (ציטוט): וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת-דָּוִד, יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי, אָמַר אֶל-אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא, בֶּן-מִי-זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר; וַיֹּאמֶר אַבְנֵר, חֵי-נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם-יָדָעְתִּי. נו וַיֹּאמֶר, הַמֶּלֶךְ: שְׁאַל אַתָּה, בֶּן-מִי-זֶה הָעָלֶם. נז וּכְשׁוּב דָּוִד, מֵהַכּוֹת אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי, וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר, וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל; וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי, בְּיָדוֹ. נח וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל, בֶּן-מִי אַתָּה הַנָּעַר; וַיֹּאמֶר דָּוִד, בֶּן-עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי. א וַיְהִי, כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אֶל-שָׁאוּל, וְנֶפֶשׁ יְהוֹנָתָן, נִקְשְׁרָה בְּנֶפֶשׁ דָּוִד; ויאהבו (וַיֶּאֱהָבֵהוּ) יְהוֹנָתָן, כְּנַפְשׁוֹ. ב וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל, בַּיּוֹם הַהוּא; וְלֹא נְתָנוֹ, לָשׁוּב בֵּית אָבִיו (סו"צ שמ"א י"ז 55 – י"ח 2). סיפור זה מרים גבה, אם נתבטא בעדינות. דוד, המנגן האישי, נושא הכלים של שאול, הלך להכות את גליית ולשאול אין מושג מי זה?!?! אבל החשוב לעניינו, שבעוד שלפי הסיפור הראשון דוד הגיע לחצר שאול כמנגן האישי שלו, הרי לפי סיפור זה הצלחת דוד מול גליית, הביאה אותו לחצר שאול.
גם סיפור מות שאול מופיע באופן מקביל. הנה הסיפור הראשון (ציטוט): וּפְלִשְׁתִּים, נִלְחָמִים בְּיִשְׂרָאֵל; וַיָּנֻסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים, בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ. ב וַיַּדְבְּקוּ פְלִשְׁתִּים, אֶת-שָׁאוּל וְאֶת-בָּנָיו; וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים, אֶת-יְהוֹנָתָן וְאֶת-אֲבִינָדָב וְאֶת-מַלְכִּישׁוּעַ--בְּנֵי שָׁאוּל. ג וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה אֶל-שָׁאוּל, וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים אֲנָשִׁים בַּקָּשֶׁת; וַיָּחֶל מְאֹד, מֵהַמּוֹרִים. ד וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ, פֶּן-יָבוֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וּדְקָרֻנִי וְהִתְעַלְּלוּ-בִי, וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו, כִּי יָרֵא מְאֹד; וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת-הַחֶרֶב, וַיִּפֹּל עָלֶיהָ. ה וַיַּרְא נֹשֵׂא-כֵלָיו, כִּי מֵת שָׁאוּל; וַיִּפֹּל גַּם-הוּא עַל-חַרְבּוֹ, וַיָּמָת עִמּוֹ (סו"צ. שמ"א ל"א 1 - 5). לפי סיפור זה שאול נפל על חרבו, ומת בכוחות עצמו. והנה הסיפור השני, כפי שסופר לדוד על ידי הנער העמלקי (ציטוט): וַיֹּאמֶר (הנער העמלקי) אֲשֶׁר-נָס הָעָם מִן-הַמִּלְחָמָה, וְגַם-הַרְבֵּה נָפַל מִן-הָעָם וַיָּמֻתוּ, וְגַם שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ, מֵתוּ. ה וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ: אֵיךְ יָדַעְתָּ, כִּי-מֵת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ. ו וַיֹּאמֶר הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ, נִקְרֹא נִקְרֵיתִי בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ, וְהִנֵּה שָׁאוּל, נִשְׁעָן עַל-חֲנִיתוֹ; וְהִנֵּה הָרֶכֶב וּבַעֲלֵי הַפָּרָשִׁים, הִדְבִּקֻהוּ. ז וַיִּפֶן אַחֲרָיו, וַיִּרְאֵנִי; וַיִּקְרָא אֵלַי, וָאֹמַר הִנֵּנִי. ח וַיֹּאמֶר לִי, מִי-אָתָּה; ויאמר (וָאֹמַר) אֵלָיו, עֲמָלֵקִי אָנֹכִי. ט וַיֹּאמֶר אֵלַי, עֲמָד-נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי--כִּי אֲחָזַנִי, הַשָּׁבָץ: כִּי-כָל-עוֹד נַפְשִׁי, בִּי. י וָאֶעֱמֹד עָלָיו, וַאֲמֹתְתֵהוּ--כִּי יָדַעְתִּי, כִּי לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלוֹ; וָאֶקַּח הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל-רֹאשׁוֹ, וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל-זְרֹעוֹ, וָאֲבִיאֵם אֶל-אֲדֹנִי, הֵנָּה (סו"צ. שמ"ב א' 4 – 10). לפי סיפור זה שאול לא התאבד אלא הומת במעין המתת חסד על ידי הנער העמלקי. שימו לב לאירוניה לפיה מי שלא החרים את עמלק, מצא את מותו מידי עמלקי. בנוסף למות שאול יש בספר שמואל מגוון סיפורים מקבילים: דוד ברח משאול פעמיים, ניסו להסגיר את דוד לשאול שלוש פעמים, דוד הגיע לגת פעמיים, דוד ברח למדבר פעמיים דוד לא הרג את שאול פעמיים. למעשה סיפורי דוד הם כר נרחב למסורות שהתפצלו למסורות משנה והועלו על הכתב פעמיים, וכך שולבו במסורות ספר שמואל.
אבל הסיפור הכפול לא אופייני רק לדוד. יש ויש גרסאות 'רשמיות' שונות של אותו אירוע. כך סופר על יעקב אבינו עליו השלום בנוגע לשינוי שמו (ציטוט): וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר. כו וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ. כז וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי. כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב. כט וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ--כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל (סו"צ. ברא' ל"ב 25 - 29). והנה דילגנו כמה פרקים ומצאנו (ציטוט): וַיָּבֹא יַעֲקֹב לוּזָה, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן--הִוא, בֵּית-אֵל: הוּא, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר-עִמּוֹ. ז וַיִּבֶן שָׁם, מִזְבֵּחַ, וַיִּקְרָא לַמָּקוֹם, אֵל בֵּית-אֵל: כִּי שָׁם, נִגְלוּ אֵלָיו הָאֱלֹהִים, בְּבָרְחוֹ, מִפְּנֵי אָחִיו. ח וַתָּמָת דְּבֹרָה מֵינֶקֶת רִבְקָה, וַתִּקָּבֵר מִתַּחַת לְבֵית-אֵל תַּחַת הָאַלּוֹן; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, אַלּוֹן בָּכוּת. ט וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל-יַעֲקֹב עוֹד, בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם; וַיְבָרֶךְ, אֹתוֹ. י וַיֹּאמֶר-לוֹ אֱלֹהִים, שִׁמְךָ יַעֲקֹב: לֹא-יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב, כִּי אִם-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, יִשְׂרָאֵל (סו"צ. ברא' ל"ה 6 - 10). רגע! מי שינה ליעקב את השם והיכן? המלאך? בפנואל? או שהיה זה אלהים? בבית אל? לא ברור.
מתי והיכן קיבלו בני ישראל את התורה? לכאורה התשובה פשוטה. זמן קצר לאחר יציאת מצרים בהר סיני. זה נכון. כך כתוב (ציטוט): בַּחֹדֶשׁ, הַשְּׁלִישִׁי, לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם--בַּיּוֹם הַזֶּה, בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי. ב וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִים, וַיָּבֹאוּ מִדְבַּר סִינַי, וַיַּחֲנוּ, בַּמִּדְבָּר; וַיִּחַן-שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר. ג וּמֹשֶׁה עָלָה, אֶל-הָאֱלֹהִים; וַיִּקְרָא אֵלָיו יְהוָה, מִן-הָהָר לֵאמֹר, כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב, וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל (וזה ממשיך. סו"צ. שמ' י"ט 1 - 3). והנה בקוראנו את ספר יהושע, ממש בפרק האחרון אנו מגלים, שליהושע בסקירתו ההיסטורית יש סיפור אחר (ציטוט): וָאֶשְׁלַח אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, וָאֶגֹּף אֶת-מִצְרַיִם, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי, בְּקִרְבּוֹ; וְאַחַר, הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם. ו וָאוֹצִיא אֶת-אֲבוֹתֵיכֶם מִמִּצְרַיִם, וַתָּבֹאוּ הַיָּמָּה; וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵי אֲבוֹתֵיכֶם, בְּרֶכֶב וּבְפָרָשִׁים--יַם-סוּף. ז וַיִּצְעֲקוּ אֶל-יְהוָה, וַיָּשֶׂם מַאֲפֵל בֵּינֵיכֶם וּבֵין הַמִּצְרִים וַיָּבֵא עָלָיו אֶת-הַיָּם וַיְכַסֵּהוּ, וַתִּרְאֶינָה עֵינֵיכֶם, אֵת אֲשֶׁר-עָשִׂיתִי בְּמִצְרָיִם; וַתֵּשְׁבוּ בַמִּדְבָּר, יָמִים רַבִּים (סו"צ. יהו' כ"ד 5 - 7). בקטע זה ישנה התעלמות מוחלטת ממתן תורה. והנה (ציטוט): וְעַתָּה, הָסִירוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם; וְהַטּוּ, אֶת-לְבַבְכֶם, אֶל-יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. כד וַיֹּאמְרוּ הָעָם, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ: אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד, וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע. כה וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, בִּשְׁכֶם. כו וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים; וַיִּקַּח, אֶבֶן גְּדוֹלָה, וַיְקִימֶהָ שָּׁם, תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ יְהוָה (סו"צ. יהו' כ"ד 23 – 26). זה מרתק! יש לפנינו מסורת אחרת לחלוטין על מתן תורה. לא במדבר, אלא בארץ ישראל!!!
בפרק הבא נדון במחזור הסיפורים.
