רחב נזכרת בסיפור כיבוש יריחו. היא נזכרת בעת שמרגלי יהושע הגיעו ליריחו, ושוב, לאחר כמה פרקים, כשיריחו נכבשה. אז בואו ונקרא (ציטוט): וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ-בִּן-נוּן מִן-הַשִּׁטִּים שְׁנַיִם-אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים, חֶרֶשׁ לֵאמֹר, לְכוּ רְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְאֶת-יְרִיחוֹ; וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית-אִשָּׁה זוֹנָה, וּשְׁמָהּ רָחָב--וַיִּשְׁכְּבוּ-שָׁמָּה (סו"צ. יהו' ב' 1). יהושע שלח שני אנשים לרחרח את המצב ביריחו, ואולי גם לנסות לקדם את כיבוש העיר. אחרי פיאסקו שנים עשר המרגלים בספר במדבר, שיהושע היה אחד מהם, הלקח נלמד. יהושע שלח רק שני אנשים, שדיווחו לו באופן אישי, ולא קבל עם ועדה. האנשים הגיעו אל בית רחב שהוגדרה כ'זונה'. פה התעוררה בעיה אצל חלק מפרשני המקרא. בכל זאת, בני ישראל רוצים להכנס לארץ כנען, והם תלויים בחסדיה של זונה. לא נעים... הפתרון – לטשטש את מקצועה. זונה בלשון המקרא היא אשה המקיימת יחסי מין עם גברים תמורת טובת הנאה חומרית או אחרת. אבל על מנת לעמעם עובדה זו תיארו אותה כ'פונדקיתא' כלומר בעלת פונדק, או מוכרת מזון. פירוש מעניין אבל שגוי. המילה זונה נגזרת מהשרש זנ"ה. ואילו המילה מזון נגזרת מהשרש זו"ן. דומה אבל לא זהה. למחבר ועורך ספר יהושע לא הפריעה מקצועה של רחב. זהו פרט פיקנטי ותו לא. בסוף הפיסקה שקראנו נכתב: וַיִּשְׁכְּבוּ-שָׁמָּה. פועל דו משמעי המתאר מעבר פיזי ממצב עמידה למצב שכיבה או קיום יחסי מין.
שירות הידיעות של מלך יריחו עבד היטב (ציטוט): וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ, אֶל-רָחָב לֵאמֹר:
הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ, אֲשֶׁר-בָּאוּ לְבֵיתֵךְ--כִּי לַחְפֹּר אֶת-כָּל-הָאָרֶץ, בָּאוּ. ד וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת-שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וַתִּצְפְּנוֹ; וַתֹּאמֶר כֵּן, בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים, וְלֹא יָדַעְתִּי, מֵאַיִן הֵמָּה.
ה וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר, בַּחֹשֶׁךְ וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ--לֹא יָדַעְתִּי, אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים; רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם, כִּי תַשִּׂיגוּם (סו"צ 3 – 5). מלך יריחו דרש את הסגרת המרגלים. רחב טענה שהיו אצלה אמנם, אבל הם ברחו. שימו לב לדברי רחב: בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים. גם פה יש כפל משמעות ברור ורמיזה שרחב לא רק מכרה מזון. לפועל 'לבוא' במקרא יש משמעות מינית ברורה. רחב הבינה שהגורל שלח לה ג'וקר. אז היא החביאה את הג'וקר. האנשים היו אצלה אבל יצאו לקראת חשיכה. אם ירדפו אחריהם אולי ישיגו אותם. אנשי המלך הלכו והיא עמדה לנצל את הג'וקר בצורה מיטבית (ציטוט): וְהִיא, הֶעֱלָתַם הַגָּגָה; וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ, הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל-הַגָּג (סו"צ 6). לרחב היו חוטי פשתה שנפרשו על הגג לצרוך ייבוש. אז המרגלים הוטמנו תחתיהם. אנשי יריחו ראו את המחנה העצום של בני ישראל. עורך הספר שם בפי רחב נאום חוצב להבות על הגדולות והנצורות שה' חולל למען עמו, ועל כוחו ועוצם ידו של עם ישראל. ואחרי ערימת השבחים, שהייתה רק ההקדמה – רחב דרשה את חייה וחיי משפחתה תמורת חיי המרגלים. בתום משא ומתן קצר הוסכם, שרחב תבריח את המרגלים מחוץ לעיר, ובני ישראל יחוסו על חיי רחב ומשפחתה. אבל יש שני תנאים. הראשון הוא שדבר ההסכם יישמר בסוד, ודבר שני הוא שצריך לקשור את 'תקות חוט השני', כלומר חוט אדום, על החלון. בפרק ו' התממשה העסקה. אנשי יריחו הוחרמו כולם כולל כולם (חרם משמעו המתת כל האנשים ללא יוצא מן הכלל). רק רחב ובני משפחתה ניצלו. עד כאן הסיפור כפשוטו. אבל כמו שאתם מבינים אין דבר כזה סיפור כפשוטו. יש בסיפור עוד כמה וכמה רבדים וקשרים לסיפורי מקרא אחרים.
חוקרי מקרא רבים סבורים כי סיפור רחב הינו סיפור אייטיולוגי. כלומר כזה המסביר תופעה. למשל: מדוע לנחש אין רגליים והאשה יולדת בכאבים – בגלל אכילת פרי עץ הדעת. מדוע ביריחו יש משפחה כנענית בקרב בני ישראל? כי אם המשפחה הצילה את המרגלים (ציטוט): וְאֶת-רָחָב הַזּוֹנָה וְאֶת-בֵּית אָבִיהָ וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָהּ, הֶחֱיָה יְהוֹשֻׁעַ, וַתֵּשֶׁב בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה: כִּי הֶחְבִּיאָה אֶת-הַמַּלְאָכִים, (שימו לב למלה 'מלאכים' ולא 'מרגלים' לה ציפינו. אנו נתייחס למלאכים הללו בהמשך) אֲשֶׁר-שָׁלַח יְהוֹשֻׁעַ לְרַגֵּל אֶת-יְרִיחוֹ (סו"צ ו' 25). סיפור רחב מזכיר סיפורי מקרא אחרים כאמור. הסיפור הראשון הוא סיפור מכת בכורות. שם בני ישראל הצטוו למרוח דם על המשקוף על מנת שהמלאך המשחית לא יכה את יושבי הבית, ואילו כאן רחב התבקשה לקשור חוט אדום אל החלון. בשני המקרים המות פסח על מי שסומן בצבע אדום. סיפור נוסף המזכיר את סיפור רחב הוא סיפור כיבוש בית אל (ציטוט): וַיַּעֲלוּ בֵית-יוֹסֵף גַּם-הֵם, בֵּית-אֵל; וַיהוָה, עִמָּם. כג וַיָּתִירוּ בֵית-יוֹסֵף, בְּבֵית-אֵל; וְשֵׁם-הָעִיר לְפָנִים, לוּז. כד וַיִּרְאוּ, הַשֹּׁמְרִים, אִישׁ, יוֹצֵא מִן-הָעִיר; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, הַרְאֵנוּ נָא אֶת-מְבוֹא הָעִיר, וְעָשִׂינוּ עִמְּךָ, חָסֶד. כה וַיַּרְאֵם אֶת-מְבוֹא הָעִיר, וַיַּכּוּ אֶת-הָעִיר לְפִי-חָרֶב; וְאֶת-הָאִישׁ וְאֶת-כָּל-מִשְׁפַּחְתּוֹ, שִׁלֵּחוּ (סו"צ. שופ' א' 22 – 25). בשני המקרים איש מקומי עזר לבני ישראל לכבוש את העיר תמורת חייו. אזכור המילה 'מלאכים' (ולא 'מרגלים') בסיפור רחב, רומז שאולי האנשים לא רק ריגלו, אלא באו 'לסגור עסקה' עם גורם מקומי. וזה בדיוק מה שקרה...
ברור לכם שזונה שסייעה לבני ישראל לא תישאר ללא התייחסות אצל חז"ל. כך נכתב בתלמוד הבבלי (ציטוט): אין לך כל שר ונגיד שלא בא על רחב הזונה (כלומר מדובר בבחורה פעילה למדי). אמרו: בת עשר שנים היתה כשיצאו ישראל ממצרים וזנתה [כל] ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר (דהיינו התחילה כבר בגיל 10). אחר חמישים שנה נתגיירה. אמרה (רחב הכוונה): יהא מחול לי בשכר חבל חלון ופשתים (סו"צ. זבחים קטז ע"ב). הצלת המרגלים ותקות חוט השני בחלון הם כפרה על מעלליה במשך 40 שנה. במדרש אחר סופר כי היא התחתנה עם יהושע בן נון. לא פחות (ציטוט): מְדַבֵּר בַּגֵּרִים שֶׁהֵם בָּאִים וְעוֹשִׂים תְּשׁוּבָה. וּמִמְּקוֹם קָדוֹשׁ יְהַלֵּכוּ, עַל יְדֵי שֶׁהָלְכוּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ ... רַבִּי בּוֹן אָמַר צַדִּיקִים הָלְכוּ לְשָׁם וַיָּבוֹאוּ, כְּגוֹן יוֹסֵף לְאָסְנַת, יְהוֹשֻׁעַ לְרָחָב, בֹּעַז לְרוּת, משֶׁה לְחוֹבָב (סו"צ. קהלת רבה ח' י'). אל לנו להתפלא שיהושע התחתן איתה. לפי התלמוד היא הייתה יפיפיה מן המעלה הראשונה (ציטוט): תנו רבנן ארבע נשים יפיפיות היו בעולם שרה, רחב, אביגיל (אשת נבל), ואסתר (סו"צ. מגילה טו ע"א). על שרה, אביגיל ואסתר נאמר במפורש שהן היו יפות. לא ברור מדוע רבקה ורחל אימותינו עליהן השלום נעדרו מרשימה זו. ואם היא כה יפה, ונישאה ליהושע בן נון – אז ברור שמזיווג זה יצאו צאצאים ממש מוצלחים (ציטוט): שמונה נביאים והם כהנים יצאו מרחב הזונה ואלו הן נריה ברוך ושריה מחסיה ירמיה חלקיה חנמאל ושלום רבי יהודה אומר אף חולדה הנביאה מבני בניה של רחב הזונה (סו"צ. מגילה יד ע"ב). שימו לב שירמיהו הנביא בכבודו ובעצמו מתייחס אל רחב. לא פחות. ואם ירמיהו התייחס אליה, מדוע לא המשיח לכאורה. שימו לב מה נכתב בברית החדשה על אילן היוחסין של ישו (ציטוט): סֵפֶר הַיּוּחֲסִין שֶׁל יֵשׁוּ הַמָּשִׁיחַ בֶּן־דָּוִד בֶּן־אַבְרָהָם: 2 אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק, יִצְחָק הוֹלִיד אֶת יַעֲקֹב ... דלגתי קצת וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמוֹן. 5 שַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז מֵרָחָב, בֹּעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד מֵרוּת וְעוֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשַׁי. 6 יִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד הַמֶּלֶךְ, דָּוִד הוֹלִיד אֶת שְׁלֹמֹה מִזּוֹ שֶׁהָיְתָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה (סו"צ. מתי א' 1 - 6). מרתק. דוד הוא דור חמישי לרחב. לא פחות. מעניינת לא פחות העבודה, ששלמה לא נולד לבת שבע, אלא 'זו שהייתה אשת אוריה'. כלומר באילן היוחסין של ישו יש הרבה סיפורים עסיסיים. עובדת היות רחב מיריחו, שלפי המדרש חזרה בתשובה וכו', הפכה אותה, בנצרות, להטרמה לזכי המוכס מיריחו. זה שראה את ישו וחזר בתשובה.
