בִּתְחילת ספר עמוס מופיעה כותרת הספר החשובה להבנת העימות בְּבֵית אל (ציטוט): דִּבְרֵי עָמוֹס, אֲשֶׁר-הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ: אֲשֶׁר חָזָה עַל-יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה, וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן-יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל--שְׁנָתַיִם, לִפְנֵי הָרָעַשׁ (סו"צ. עמ' א' 1 – 2). עמוס הוא מתקוע אשר בִּיהוּדה, הוא ניבא בימי ירבעם (שים לב שב-י וב-ר שבירבעם יש קמץ קטן ועליהן ליהגות כחולם) מלך ישראל, וזה היה שנתיים לפני הרעש. הרעש המדובר הוא רעש האדמה שאירע בשנת 750 לפה"ס, ושניתן להבחין בו בחפירות ארכיאולוגיות. ירבעם הוא ירבעם השני, אחד מגדול מלכי ישראל. בימיו ממלכת ישראל הצפונית הגיעה לשיא התפשטותה הקרקעית. שיא ההתפשטות לווה בהתעשרות שכבת האצולה. אבל כמו שקורה לא פעם במשטרים לא דמוקרטים – העושר נעצר למעלה. המתחים החברתיים היו חמורים, והנבואות בספר עמוס מפרטות את המתחים החברתיים – מוסריים בצורה בהירה וחדה. בִּתְחילת פרק ז' בספר עמוס יש שלוש התגלויות לעמוס. ה' הראה לעמוס דבר מה שסימל את דברי האל. נקרא את הנבואה השלישית שהיא ההקדמה לעימות (ציטוט): כֹּה הִרְאַנִי, וְהִנֵּה אֲדֹנָי נִצָּב עַל-חוֹמַת אֲנָךְ; וּבְיָדוֹ, אֲנָךְ. ח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, מָה-אַתָּה רֹאֶה עָמוֹס, וָאֹמַר, אֲנָךְ; וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי, הִנְנִי שָׂם אֲנָךְ בְּקֶרֶב עַמִּי יִשְׂרָאֵל--לֹא-אוֹסִיף עוֹד, עֲבוֹר לוֹ. ט וְנָשַׁמּוּ בָּמוֹת יִשְׂחָק, וּמִקְדְּשֵׁי יִשְׂרָאֵל יֶחֱרָבוּ; וְקַמְתִּי עַל-בֵּית יָרָבְעָם, בֶּחָרֶב (סו"צ עמ' ז' 7 – 9). עמוס ראה את ה' ניצב על חומה ובידו אנך. אנך הוא חתיכת בדיל (anuki באכדית) הקשורה לחוט. בפלס בודקים האם המשטח ישר אופקית, ובאנך בודקים האם המשטח ישר אנכית. אם המשטח (בד"כ קיר) אינו ישר – הורסים ובונים מחדש. האנך בנבואה זו מסמל את הבדיקה שאלהים יעשה לקיר. כיוון שהקיר עקום אלהים יהרוס אותו. והנמשל הוא ברור. עם ישראל החוטא הוא הקיר הֶעָקום, וה' יחריב את מִקְדְשֵי ישראל. מעניין לציין שפה יש התייחסות נדירה מאוד ליצחק (ישחק בנבואה) בתור האב הקדמון של עם ישראל. בד"כ נזכר יעקב, אחרי זה אברהם, ויצחק נעדר כמעט לַחֲלוּטין. הסיפא של הנבואה היא מה שהציתה את העימות. העובדה שאמציה כהן בית אל היה מעורב בעימות, רומזת שדברי עמוס נאמרו סמוך למקדש בית אל. עמוס ניבא ששושלת ירבעם, השושלת השלטת, תוכחד בחרב. כמו שקרה לשושלות הקודמות בישראל. ואל יקל הדבר בעיניכם. הצהרה שהשושלת המולכת תושמד יכולה להתפרש כהכרזת מרד. היו כאלה שלא אהבו, בִּלְשון המעטה, את דברי עמוס (ציטוט): וַיִּשְׁלַח, אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית-אֵל, אֶל-יָרָבְעָם מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס, בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל--לֹא-תוּכַל הָאָרֶץ, לְהָכִיל אֶת-כָּל-דְּבָרָיו יא כִּי -כֹה אָמַר עָמוֹס, בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם; וְיִשְׂרָאֵל--גָּלֹה יִגְלֶה, מֵעַל אַדְמָתוֹ (סו"צ עמ' ז' 10 – 11). אמציה הכהן מיהר לדווח לירבעם המלך על דברי עמוס. לא ברור האם נשלח שליח מיוחד אל שומרון בירת הממלכה, או שמא ירבעם היה בביקור באזור. אמציה לא דייק, בִּלְשון המעטה. אמציה האשים את עמוס בקשר: קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס. זו פרשנות מרחיבה לדברי עמוס, אבל בשלב הזה רוח הדברים היא הנכונה. עמוס ניבא חורבן למִקְדְשֵי ישראל, והכחדת השושלת. אז ניתן לטעון שיש פה קשר נגד המלכות. דברי עמוס נפלו כנראה על אוזניים קשובות. החשש של אמציה הוא אמיתי: לֹא-תוּכַל הָאָרֶץ, לְהָכִיל אֶת-כָּל-דְּבָרָיו. מדוע לא תוכל הארץ להכיל את דברי עמוס? אין זאת אלא שהם משפיעים על דעת הקהל. והנה אי הדיוקים בדברי אמציה עת הוא ציטט לכאורה את עמוס: בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם; וְיִשְׂרָאֵל--גָּלֹה יִגְלֶה, מֵעַל אַדְמָתוֹ. עמוס לא ניבא שהמלך ימות בחרב, אלא שושלתו (מה שמכונה בית ירבעם). הכחדת השושלת יכולה לבוא בימי מלך אחר. בענין גלות ישראל – זו כבר הפרזה של אמציה. עמוס אמר שמקְדְשי ישראל ייחרבו. אבל בעיני אמציה חורבן המקדשים (אשר מהם הוא עצמו מתפרנס) משמעה גלות. בכל מקרה ברור שאמציה ניפח את דברי עמוס והחמיר את משמעותם על מנת שירבעם יפעל נגד עמוס. ברור שדברי עמוס לא היו כאלה חמורים. עובדה היא שאמציה סילף אותם על מנת להשיג את התוצאה המקווה. זאת ועוד – אילו דברי עמוס היו קריאה למרד – הוא היה מוצא להורג מיד. אבל אמציה לא פעל כדי להוציאו להורג אלא נזף בו (ציטוט): וַיֹּאמֶר אֲמַצְיָה, אֶל-עָמוֹס, חֹזֶה, לֵךְ בְּרַח-לְךָ אֶל-אֶרֶץ יְהוּדָה; וֶאֱכָל-שָׁם לֶחֶם, וְשָׁם תִּנָּבֵא. יג וּבֵית-אֵל, לֹא-תוֹסִיף עוֹד לְהִנָּבֵא: כִּי מִקְדַּשׁ-מֶלֶךְ הוּא, וּבֵית מַמְלָכָה הוּא (סו"צ. עמ' ז' 12 – 13). אמציה פנה אל עמוס בכינוי 'חוזה' שהיא מילה מקבילה לנביא או רואה. הוא דרש מעמוס לברוח אל ארץ יהודה כור מחצבתו. אמציה עקץ את עמוס וטען שהוא נביא להשכיר. הוא מתפרנס מהנבואות שלו, אז שיתכבד עמוס ויתפרנס מנבואותיו בִּיהוּדָה. לא פה בישראל. התופעה בה נביאים מתנבאים תמורת תשלום מוכרת מסיפור המלכת שאול, עת הנער מצא רבע שקל כסף כדי להביא לִשְמואל, או מפסוק מפורש בספר מיכה (ציטוט): בֹּנֶה צִיּוֹן, בְּדָמִים; וִירוּשָׁלִַם, בְּעַוְלָה. יא רָאשֶׁיהָ בְּשֹׁחַד יִשְׁפֹּטוּ, וְכֹהֲנֶיהָ בִּמְחִיר יוֹרוּ, וּנְבִיאֶיהָ, בְּכֶסֶף יִקְסֹמוּ (סו"צ מי' ג' 10 - 11). אחרי שעמוס נשלח ליהודה אמציה דרש גם שהוא לא יחזור לבית אל. הסיבה היא שבית אל היא מקדש מלך ובית ממלכה. כלומר מדובר באחד המקדשים המרכזיים אם לא המרכזי של ממלכת ישראל. לְבֵית אל יש מסורת קדושה עתיקה. בְּבֵית אל אלהים התגלה ליעקב, וּבְבֵית אל הוצב אחד מעגלי הזהב של ירבעם בן נבט. לפי אמציה עמוס הוא פגע רע, שמזיק למקדש בית אל ובכלל. עמוס לא נבהל ולא נותר חייב (ציטוט): וַיַּעַן עָמוֹס, וַיֹּאמֶר אֶל-אֲמַצְיָה, לֹא-נָבִיא אָנֹכִי, וְלֹא בֶן-נָבִיא אָנֹכִי: כִּי-בוֹקֵר אָנֹכִי, וּבוֹלֵס שִׁקְמִים. טו וַיִּקָּחֵנִי יְהוָה, מֵאַחֲרֵי הַצֹּאן; וַיֹּאמֶר אֵלַי יְהוָה, לֵךְ הִנָּבֵא אֶל-עַמִּי יִשְׂרָאֵל. טז וְעַתָּה, שְׁמַע דְּבַר-יְהוָה: אַתָּה אֹמֵר, לֹא תִנָּבֵא עַל-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא תַטִּיף, עַל-בֵּית יִשְׂחָק.(לקרוא בלעג) יז לָכֵן כֹּה-אָמַר יְהוָה, אִשְׁתְּךָ בָּעִיר תִּזְנֶה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ, וְאַדְמָתְךָ, בַּחֶבֶל תְּחֻלָּק; וְאַתָּה, עַל-אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת, וְיִשְׂרָאֵל, גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ. (סו"צ. עמ' ז' 14 – 17). תשובת עמוס מחולקת לְכַמָּה חלקים. החלק הראשון הוא הטענה שעמוס אינו נביא ואינו בן נביא. חשוב להזכיר שֶבִּימֵי (שני ה-י אינם נהגים) קדם המקצוע עבר, במרבית המקרים, מאב לבנו. אז עמוס אינו כזה, ואינו נביא מקצועי. לעמוס יש מקצוע. הוא בוקר. זו מילה יחידאית שמשמעה הוא אדם העוסק בְּבָקָר. המילה העברית לקאו-בוי. ובנוסף הוא בולס שיקמים. הביטוי הזה, שגם הוא יחידאי מחייב הרחבה. השקמה היא עץ ממשפחת הפיקוסים, והיא קרובת משפחה של התאנה. על מנת לזרז את הבשלת פרי השקמה נהגו לחרוץ חתך בפרי בעודו על העץ. זו מלאכה פשוטה שכל אחד יכול לעשות. הבעיה עם התואר בולס שקמים היא שבתקוע, על גבול מדבר יהודה לא גדלות שקמים. ענין זה גרם לחוקרים מסוימים לנסות לזהות את תקוע של עמוס באתר אחר ולא בכפר הערבי תוקוע שממזרח לבית לחם. אבל במקרה זה אין צורך להרחיק לכת. בולס שקמים הוא ביטוי המתאר אדם פשוט בתכלית. בליסת שקמים כמו קטילת קנים הן מלאכות שכל אחד יכול לבצע. בִּלְשוֹן ימינו הרי עמוס הוא לא יותר מאשר מטגן צ'יפס במסעדת מזון מהיר. עמוס היה רועה צאן. ה' הוא שלקח אותו מאחורי הצאן (ממש כמו משה או דוד) ואמר לו לנבא. הנבואה די נכפתה עליו. אבל כיון שעמוס הוא נביא, אז הנה נבואת פורענות לאמציה. ניכר שאמציה עצבן אותו, אז עמוס ירה בכל התותחים. בהתחלה הוא זלזל באמציה: אתה אומר לי לא לנבא? אתה? למה מי אתה? ואתם בהחלט מוזמנים לדמיין את תנועת היד המזלזלת. והנה הנבואה לאמציה. עכשיו זה כבר ענין אישי בינהם. העונש לאמציה הוא מרובע. ועוד אחד לעם ישראל. העונש הראשון: אִשְׁתְּךָ בָּעִיר תִּזְנֶה. זהו עונש חמור מאוד ופגיעה אישית באמציה. בספר ויקרא יש את הפסוק המפורסם על הכהנים ככתוב: אִשָּׁה זֹנָה וַחֲלָלָה לֹא יִקָּחוּ (ויק' כ"א 7). אשת אמציה תבזה את בעלה בעצם היותה זונה בעיר. העונש השני: וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ. אם העונש דרך האשה מעליב את אמציה – הרי מות הילדים פוגע בו באופן אישי. העונש השלישי: וְאַדְמָתְךָ, בַּחֶבֶל תְּחֻלָּק. גם הקרקע המקודשת כל כך בעם ישראל תלקח על ידי זרים שיחלקו אותה במדידת החבל. העונש הרביעי הוא: וְאַתָּה, עַל-אֲדָמָה טְמֵאָה תָּמוּת. אדמת ישראל היא אדמת הקודש. אמציה לא רק שיגורש מאדמתו אלא שגם במותו הוא יקבר באדמה טמאה. ולבסוף עונש כללי לעם ישראל: וְיִשְׂרָאֵל, גָּלֹה יִגְלֶה מֵעַל אַדְמָתוֹ. לא רק אמציה ומשפחתו הקרובה ינזקו, אלא גם משפחתו המורחבת, כחלק מעם ישראל. כאן נגמר העימות בין אמציה לעמוס. לא ידוע מהי תגובת אמציה והאם עמוס עבר ליהודה. בספר יש עוד שני פרקים, כך שיש הטוענים שעמוס המשיך בנבואותיו למרות הכל.
דברי הימים – אנשים I אירועים I יצירות – הסכת על היסטוריה שימושית
אתר ההסכתים של ד"ר אילן אבקסיס – היסטוריון וחוקר מקרא
