יש במקרא שתי גישות בנוגע לראיית האל. הגישה הראשונה והמוכרת לכל היא כי, לא ניתן לראות את האל! ואם כבר מישהו ראה את האל – דינו מות!
הגישה השניה טוענת כי, ניתן אף ניתן לראות את האל. ראיית האל אין משמעה מות בהכרח, והכל בסדר.
הגישה הראשונה היא הנפוצה, הידועה והמוכרת, אך לגישה השניה יש כמה וכמה עדויות היות ואנחנו אנשים מסודרים (נניח) נתחיל דווקא בגישה השלטת. גישת 'לא ניתן לראות את האל'. לאחר חטא העגל, אלהים רצה להשמיד את עם ישראל, ולהתחיל הכל מחדש עם משה רבנו, שהיה אמור להיות יעקב 2.0. היחסים בין אלהים למשה הם כה קרובים עד ש(ציטוט): וְדִבֶּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה פָּנִים אֶל-פָּנִים, כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ (סוף ציטוט. שמות ל"ג 11).
משה דחה את הצעת האל בנימוס, והשתדל למען עם ישראל. משה בקש הוכחה שהוא מוצא חן בעיני האל. בקשתו צנועה ואני מצטט: הַרְאֵנִי נָא, אֶת-כְּבֹדֶךָ. זה הכל.
אבל אלהים לא מתמסר בקלות כידוע (ציטוט): וַיֹּאמֶר, לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת-פָּנָי: כִּי לֹא-יִרְאַנִי הָאָדָם, וָחָי דלגתי קצת... וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי, וְשַׂמְתִּיךָ בְּנִקְרַת הַצּוּר; וְשַׂכֹּתִי כַפִּי עָלֶיךָ, עַד-עָבְרִי. וַהֲסִרֹתִי, אֶת-כַּפִּי, וְרָאִיתָ, אֶת-אֲחֹרָי; וּפָנַי, לֹא יֵרָאוּ (סוף ציטוט. שמות ל”ג 20 - 23).
חלפו כמה וכמה דורות, ובני ישראל נאנקו תחת עול המדיינים. מלאך ה' נגלה אל גדעון (ציטוט): וַיָּבֹא מַלְאַךְ יְהוָה, וַיֵּשֶׁב תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר בְּעָפְרָה, אֲשֶׁר לְיוֹאָשׁ, אֲבִי הָעֶזְרִי; וְגִדְעוֹן בְּנוֹ, חֹבֵט חִטִּים בַּגַּת, לְהָנִיס, מִפְּנֵי מִדְיָן (סוף ציטוט. שופטים ו' 11).
לאחר דין ודברים ארוך, גדעון הבין כי זהו מלאך ה'. כשהוא הבין את מי הוא ראה, הוא נחרד (ציטוט): וַיִּשְׁלַח מַלְאַךְ יְהוָה, אֶת-קְצֵה הַמִּשְׁעֶנֶת אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וַיִּגַּע בַּבָּשָׂר, וּבַמַּצּוֹת; וַתַּעַל הָאֵשׁ מִן-הַצּוּר, וַתֹּאכַל אֶת-הַבָּשָׂר וְאֶת-הַמַּצּוֹת, וּמַלְאַךְ יְהוָה, הָלַךְ מֵעֵינָיו כב וַיַּרְא גִּדְעוֹן כִּי-מַלְאַךְ יְהוָה הוּא וַיֹּאמֶר גִּדְעוֹן אֲהָהּ אֲדֹנָי יְהוִה כִּי-עַל-כֵּן רָאִיתִי מַלְאַךְ יְהוָה פָּנִים אֶל-פָּנִים. כג וַיֹּאמֶר לוֹ יְהוָה: שָׁלוֹם לְךָ אַל-תִּירָא לֹא תָּמוּת (סוף ציטוט. שופטים ו' 21 – 23).
למרות שגדעון ראה את מלאך האל, ומלאך האל הוא כמו האל, לצורך הענין, הרי באופן יוצא דופן, הוא לא ימות.
גם הורי שמשון זכו לחויה דומה. שם המצב מסובך עוד יותר. אם שמשון הייתה עקרה, כידוע לכולנו. בשדה היא פגשה 'איש' כלשהו והופ – היא בהריון. מנוח בעלה, לא ממש האמין לה שזה מלאך ה'... גם במקרה זה לאחר דין ודברים התברר כיף מדובר במלאך ה' (ציטוט): וַיִּקַּח מָנוֹחַ אֶת-גְּדִי הָעִזִּים וְאֶת-הַמִּנְחָה וַיַּעַל עַל-הַצּוּר לַיהוָה וּמַפְלִא לַעֲשׂוֹת וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים. כ וַיְהִי בַעֲלוֹת הַלַּהַב מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ הַשָּׁמַיְמָה וַיַּעַל מַלְאַךְ-יְהוָה בְּלַהַב הַמִּזְבֵּחַ וּמָנוֹחַ וְאִשְׁתּוֹ רֹאִים וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם אָרְצָה. כא וְלֹא-יָסַף עוֹד מַלְאַךְ יְהוָה לְהֵרָאֹה אֶל-מָנוֹחַ וְאֶל-אִשְׁתּוֹ אָז יָדַע מָנוֹחַ כִּי-מַלְאַךְ יְהוָה הוּא. כב וַיֹּאמֶר מָנוֹחַ אֶל-אִשְׁתּוֹ מוֹת נָמוּת כִּי אֱלֹהִים רָאִינוּ כג וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ, לוּ חָפֵץ יְהוָה לַהֲמִיתֵנוּ לֹא-לָקַח מִיָּדֵנוּ עֹלָה וּמִנְחָה, וְלֹא הֶרְאָנוּ, אֶת-כָּל-אֵלֶּה; וְכָעֵת, לֹא הִשְׁמִיעָנוּ כָּזֹאת (סוף ציטוט. שופטים י"ג 19 – 22).
והנה הזדמנות לעקור מיתוס ידוע. 'מלאך' בלשון המקרא משמעו 'שליח'. כשאתם מזמינים פיצה עם שליח, מדובר ב'מלאך הפיצה'. שם לא רע לפיצריה, אגב. במקרא מופיעה המילה בהטיות 160 פעמים בקירוב. חצים הם מלאכים אנושיים, מלך ישראל שלח מלאכים למלך יהודה למשל, וחציים הם שליחים של האל. למלאכים במקרא אין כנפיים! הלוא גם גדעון וגם הורי שמשון דיברו עם המלאכים כאל בני אדם רגילים. אילו היו להם כנפיים, הם היו מזהים אותם מיד כמלאכים. יותר מזה. בחלום יעקב נזכר שהמלאכים עולים ויורדים בסולם. סולם היא מילה יחידאית שמשעה גרם מדרגות. אם יש להם כנפיים, מדוע הם צריכים מדרגות?
ועתה נפנה לגישה השניה, לפיה ניתן גם ניתן לראות את האל.
עמוס, ראשון נביאי הכתב ראה את האל (ציטוט): כֹּה הִרְאַנִי וְהִנֵּה אֲדֹנָי נִצָּב עַל-חוֹמַת אֲנָךְ וּבְיָדוֹ אֲנָך (סוף ציטוט. עמוס ז' 7). כלומר עמוס אשכרה ראה את אלהים בצורת בוב הבנאי. אנך הוא משקולת בדיל (anaku באכדית), הקשורה לחוט. האנך משמש לבדיקת יושר אנכי. כמו פלס, אבל לגובה.
ישעיהו בן אמוץ, בנבואת ההקדשה שלו הוא חד משמעי (ציטוט): בִּשְׁנַת-מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ (סביב 733 לפני הספירה) וָאֶרְאֶה אֶת-אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת-הַהֵיכָל. שְׂרָפִים (שרף הוא נחש מעופף) עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו (כלומר מה שבין רגליו) וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף (סוף ציטוט ישעיה ו' 1 - 2).
גם ישעיהו ראה את אלהים יושב על כסא. חדי האוזן מבינכם שמו לב לתשובה לשאלה המטרידה מאות אלפי ישראלים שנה בשנה לאורך כל השנה. השאלה היא כמובן: כמה בשר מביאים למנגל? והנה התשובה: שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד. אתם רואים, הכל כתוב בתורה!!!
גם הנביא מיכיהו בן ימלה, בסיור מות אחאב בן עמרי ראה את אלהים (ציטוט): וַיֹּאמֶר לָכֵן שְׁמַע דְּבַר-יְהוָה רָאִיתִי אֶת-יְהוָה יֹשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ וְכָל-צְבָא הַשָּׁמַיִם עֹמֵד עָלָיו מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ (סוף ציטוט מלכים א' כ"ב 19).
אתם רואים, יש כאלה שראו את אלהים, ויצאו מזה בחיים.
אבל הכי ברור, מפורש וחד משמעי הוא דניאל איש חמודות. ספר דניאל הוא יוצא דופן בספרות המקרא. הוא מכל בחינה שהיא ספר חיצוני שהסתנן למקרא בזמן פציעות. באחד מחזיונותיו נכתב (ציטוט. ואני קורא את התרגום בעברית): רואה הייתי עד שכסאות הוצבו, ועתיק הימים (הוא אלהים) ישב. לבושו כשלג לבן, ושער ראשו כצמר נקי. כסאו שביבי אש, וגלגליו אש דולקת. נהר אש מולו, ויצא מפניו. אלף אלפים ישמשוהו, וריבוא רבבות לפניו יקומו
חָזֵה הֲוֵית, עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו, וְעַתִּיק יוֹמִין, יְתִב; לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר, וּשְׂעַר רֵאשֵׁהּ כַּעֲמַר נְקֵא. כָּרְסְיֵהּ שְׁבִבִין דִּי-נוּר, גַּלְגִּלּוֹהִי נוּר דָּלִק. נְהַר דִּי-נוּר, נָגֵד וְנָפֵק מִן-קֳדָמוֹהִי, אֶלֶף אלפים (אַלְפִין) יְשַׁמְּשׁוּנֵּהּ, וְרִבּוֹ רבון (רִבְבָן) קָדָמוֹהִי יְקוּמוּן (סוף ציטוט. דניאל ז' 9 - 10).
לא רק שדניאל ראה את אלהים, הוא גם תיאר כיצד הוא נראה: לבוש לבן, ובעל שיער לבן. כמו סנטה קלאוס אבל בלבן. זה לא פחות ממדהים. אבל למרבה הצער הפסוק הזה קבור בסוף המקרא, בספר שגם ככה הוא חצי בארמית. וגם העברית שלו, לא ממש מובנת. ככה זה.
בקיצור, אם מישהו יגיד לכם שהוא אשכרה ראה את אלהים, אז אולי הוא צודק. אולי.
