בפעם שעברה דיברנו על המלח באופן כללי. הפעם נדבר על סיפורים אשר בהם המלח תופס מקום של כבוד. הסיפור הראשון הוא סיפור סדום וַעֲמורה כמובן. כזכור אלהים הֶחֱליט להפוך את סדום ועמורה ואת יתר ערי הכיכר, בשל חטאתם כי רבה. כך תוארה הפיכת סדום (ציטוט): וַיהוָה, הִמְטִיר עַל-סְדֹם וְעַל-עֲמֹרָה--גָּפְרִית וָאֵשׁ: מֵאֵת יְהוָה, מִן-הַשָּׁמָיִם. כה וַיַּהֲפֹךְ אֶת-הֶעָרִים הָאֵל, וְאֵת כָּל-הַכִּכָּר, וְאֵת כָּל-יֹשְׁבֵי הֶעָרִים, וְצֶמַח הָאֲדָמָה (סו"צ. ברא' י"ט 24 - 25). גפרית ואש ניתכו על סדום כגשם זלעפות. חדי האוזן שמו לב, ודאי, לעובדה שלא נזכרה פה המילה 'מלח'. מלבד העובדה שסדום ועמורה שכנו לחופי ים המלח (עליו נרחיב בהמשך), הרי בספר דברים יש התייחסות ברורה למהפכת סדום ועמורה. שימו לב לתיאור (ציטוט): גָּפְרִית וָמֶלַח, שְׂרֵפָה כָל-אַרְצָהּ--לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ, וְלֹא-יַעֲלֶה בָהּ כָּל-עֵשֶׂב: כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה, אַדְמָה וּצְבֹיִים, אֲשֶׁר הָפַךְ יְהוָה, בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ (סו"צ. דב' כ"ט 22). בספר דברים מהפכת סדום ועמורה לוותה במלח. הרבה מלח. רמז ברור למלח שליווה את מהפכת סדום ועמורה יש כמובן בסיפור שלא ניתן לדלג עליו על אשת לוט. הסיפור עצמו מתחיל למעשה כמה פסוקים קודם לכן בדברי המלאכים (ציטוט): וַיְהִי כְהוֹצִיאָם אֹתָם הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ--אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ, וְאַל-תַּעֲמֹד בְּכָל-הַכִּכָּר: הָהָרָה הִמָּלֵט, פֶּן-תִּסָּפֶה (סו"צ. ברא' י"ט 17). המלאכים ציוו שלא להביט לאחור. אבל (ציטוט): וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ, מֵאַחֲרָיו; וַתְּהִי, נְצִיב מֶלַח (סו"צ. ברא' י"ט 26). רוב הפרשנים מבינים כִּפְשוטו של מקרא, שאשת לוט היא שהפכה לִנְציב מלח. אם כי ישנם המציעים שהיא הביטה אחורה אל האדמה והאדמה הפכה לנציב מלח. באופן טבעי אשת לוט מצאה עצמה הן בברית החדשה והן בקוראן. בברית החדשה תיאר ישו מה יקרה למי שלא ילך אחריו ויביט לאחור (ציטוט): כְּמוֹ כֵן מִי שֶׁבַּשָֹדֶה אַל יִפְנֶה לְאָחוֹר. 32 זִכְרוּ אֶת אֵשֶׁת לוֹט (סו"צ. לוקס י"ז 32 – 33). גם בקוראן כאמור מהדהד הסיפור. יש לציין כי בקוראן לוט זוכה למקום של כבוד, והוא אחד מהצדיקים שקדמו למוחמד (ציטוט מדברי המלאכים): מִבַּלְעֲדֵי בֵּית לוֹט, כִּי הַצֵּל נַצִּילֵם כֻּלָּם: ס מִלְּבַד אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר גָּזַרְנוּ, כִּי תִּהְיֶה מִן הַמִּתְמַהְמְהִים (סו"צ. סורת חגר 59 – 60). ובהמשך הקוראן (ציטוט): וַנְּמַלֵּט אוֹתוֹ וְאֶת בֵּיתוֹ יַחְדָּו. קעא מִלְּבַד זְקֵנָה, הָיְתָה מִן הַמִּתְמַהְמְהִים (סו"צ סור המשוררים. 170 - 171).
סיפור נוסף אשר בו המלח שיחק תפקיד הוא סיפור אבימלך בן גדעון. כזכור לכל, אבימלך רצח את אֶחָיו והפך למלך שכם. ברבות הימים עברה רוח רעה בין אבימלך לאנשי שכם. והתפתחה מלחמה בין הצדדים. אבימלך הכה את אנשי שכם הבוגדניים. לפי אבימלך, כן. נקמתו היה חריפה (ציטוט): וַאֲבִימֶלֶךְ נִלְחָם בָּעִיר, כֹּל הַיּוֹם הַהוּא, וַיִּלְכֹּד אֶת-הָעִיר, וְאֶת-הָעָם אֲשֶׁר-בָּהּ הָרָג; וַיִּתֹּץ, אֶת-הָעִיר, וַיִּזְרָעֶהָ, מֶלַח (סו"צ. שופ' ט' 45). מעשי אבימלך מזכירים את חוק החרם המקראי. בחרם הורגים את כל הנוכחים. כמו שסופר על יריחו והעי. אבימלך הרג את כולם. ועל מנת לסמל את החורבן המוחלט של העיר – הוא זרע אותה במלח. יש הטוענים שזריעה במלח נועדה לטהר את העיר מחטאיה. ויש הטוענים שזהו מעשה שנועד להפוך את האתר ללא ראוי להתיישבות אדם. אני מצדד בגישה הראשונה, כיוון ש2 – 3 מערכות חורפיות כבר תשטופנה את מרבית המלח הלאה. אנחנו מדברים על שכם הגשומה לא על מצפה רמון השחונה, כן? הגם שהתנהלות אבימלך בשכם הייתה שכונה.
סיפור נוסף בו המלח שיחק תפקיד מרכזי הוא המתקת מי המעיין על ידי אלישע. כזכור, אלישע ליווה את אליהו בעת שאליהו עלה בִּסְערה השמימה. לאחר מכן הוא חצה את הירדן מערבה, וישב בִּירִיחו מעט. אנשי יריחו ניצלו את ההזדמנות (ציטוט): וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי הָעִיר, אֶל-אֱלִישָׁע, הִנֵּה-נָא מוֹשַׁב הָעִיר טוֹב, כַּאֲשֶׁר אֲדֹנִי רֹאֶה; וְהַמַּיִם רָעִים, וְהָאָרֶץ מְשַׁכָּלֶת.
כ וַיֹּאמֶר, קְחוּ-לִי צְלֹחִית חֲדָשָׁה (צלוחית בלשון המקרא משמעה כד קטן ולא צלחת קטנה ונמשיך), וְשִׂימוּ שָׁם, מֶלַח; וַיִּקְחוּ, אֵלָיו. כא וַיֵּצֵא אֶל-מוֹצָא הַמַּיִם, וַיַּשְׁלֶךְ-שָׁם מֶלַח; וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר יְהוָה, רִפִּאתִי לַמַּיִם הָאֵלֶּה--לֹא-יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד, מָוֶת וּמְשַׁכָּלֶת. כב וַיֵּרָפוּ הַמַּיִם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, כִּדְבַר אֱלִישָׁע, אֲשֶׁר דִּבֵּר (סו"צ. מל"ב ב' 19 – 22). מהמעיין נבעו מים מרים. בעזרת טקס מאגי המלח המתיק את המים. מעין הפוך על הפוך. רש"י לא התעלם מִמְליחות המלח והמתקת המים (ציטוט): והלוא מלח דבר המקלקל את המים, אלא נס בתוך נס (סו"צ. רש"י על אתר). כלומר מדובר בנס כפול. הן המתקת המים, והן חומר הגלם ששימש להמתקתם...
רבים מכירים את הביטוי 'מלח הארץ'. ישנם הסבורים כי זהו ביטוי מקראי או חז"לי, אך מקורו בברית החדשה. כלומר זה ביטוי יהודי כשר לִמְהדרין. בדרשה על ההר אמר ישו (ציטוט): אַתֶּם מֶלַח הָאָרֶץ, וְאִם תֹּאבַד לַמֶּלַח מְלִיחוּתוֹ, כֵּיצַד תֻּחְזַר לוֹ? (סו"צ. מתי ה' 13).
ישו רמז בִּדְבריו לַחֲשיבות המלח כתבלין. בעברית בת ימינו משמעות הביטוי היא אדם או קבוצת אנשים בעלי איכות גבוהה במיוחד.
האימפריה הרומית שילמה שכר, לפעמים, בגושי מלח. Sal בלטינית התגלגל אל הsalary באנגלית. ה-sal הלטיני הוליד את ה- salata מילולית 'מומלח' ומשם נוצר הסלט המוכר.
