כידוע, לוח השנה העברי הוא לוח ירחי. כלומר, שנה נמשכת 12 הקפות של הירח את כדור הארץ. היות ושנת ירח קצרה משנת שמש, נוצר מנגנון העיבור, הדואג שחגי ישראל יישארו בעונה המתאימה בשנה. כך פסח תמיד יוצא באביב, סוכות תמיד יוצא בסוף הקיץ, וחנוכה תמיד בחורף. ללא מנגנון זה החגים היו נודדים על פני עונות השנה, בדיוק כמו בלוח המוסלמי. מנגנון העיבור ידוע ומוכר, ואין צורך להרחיב.
שמם של חודשי השנה העברית בהם אנו משתמשים היום הם בבליים במקורם. לרוב השמות יש משמעות באכדית ומיד נפרט מעט. ברור כי, שמות החודשים הגיעו לעם ישראל במהלך גלות בבל.
כך תשרי מגיע מ-tešerum – להתחיל באכדית (ויש הגורסים tašrītu – התחלה. לא ממש משנה) מרחשוון הוא שיבוש של המונח האכדי warah šhamanu כלומר הירח השמיני. תמוז הוא על שם האל Dumuzi, והדברים ידועים, ולא נרחיב.
באופן טבעי, שמות החודשים הבבליים מצויים בספרי המקרא המאוחרים. אלה מימי בית שני: אסתר, זכריה, ונחמיה.
בפרק זה נתמקד בלוח השנה ובשמות החודשים בימי בית ראשון (כלומר משנת 1000 לפני הספירה בקירוב ועד שיבת ציון סביב 500 לפני הספירה).
כפי שאתם זוכרים ודאי מבית הספר, בימי התנ"ך השנה התחילה בניסן, ולא בתשרי. רק עם החזרה מגלות בבל, תחילת השנה זז לתשרי. ונזכיר ענין זה בהמשך.
באופן מפתיע, במקרא לא נזכרים שמות החודשים כמעט לחלוטין.
רק שלושה שמות נזכרו במקרא. בתיאור מקדש שלמה נכתב (ציטוט): וַיְהִי בִשְׁמוֹנִים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה לְצֵאת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ-מִצְרַיִם בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית בְּחֹדֶשׁ זִו, הוּא הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, לִמְלֹךְ שְׁלֹמֹה, עַל-יִשְׂרָאֵל; וַיִּבֶן הַבַּיִת, לַיהוָה ... דלגתי הרבה בַּשָּׁנָה, הָרְבִיעִית, יֻסַּד, בֵּית יְהוָה--בְּיֶרַח, זִו. וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל, הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, כָּלָה הַבַּיִת, לְכָל-דְּבָרָיו וּלְכָל-מִשְׁפָּטָו; וַיִּבְנֵהוּ, שֶׁבַע שָׁנִים (סוף ציטוט. מלכים א'. ו' 1, 37 - 38).
חודש זיו, הוא החודש השני כלומר מקביל לאייר. ואילו בול הוא החודש השמיני, מקביל למרחשוון (זה השם הנכון, לא חשוון).
בתיאור חנוכת מקדש שלמה נכתב (ציטוט): וַיִּקָּהֲלוּ אֶל-הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל, בְּיֶרַח הָאֵתָנִים, בֶּחָג--הוּא, הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי (סוף ציטוט. מלכים א' ח' 2).
חודש איתנים הוא החודש השביעי, כלומר תשרי.
זיו, בול ואיתנים – הם שמות פניקיים. על כן, לא מפתיע, שדווקא שמות אלו נכרכו בבנין בית ראשון, שהרי הפניקים, בינהם אנשי צור וצידון סייעו לשלמה לבנות את בית המקדש. בספר מלכים מתואר המשא ומתן בין שלמה ובין חירם מלך צור. פסוק אחד סיכם הכל יפה (ציטוט): וַיִּפְסְלוּ (כלומר חצבו וכרתו) בֹּנֵי שְׁלֹמֹה, וּבֹנֵי חִירוֹם—וְהַגִּבְלִים (מהעיר גבל, ביבלוס לעתיד לבוא); וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים, לִבְנוֹת הַבָּיִת (סוף ציטוט מלכים א' ה' 32). ואזכיר שאומן הנחושת שבנה שהכין לשלמה את העמודים, הים וכלי הנחושת הוא בנה של אשה משבט נפתלי ואב צורי, כלומר מצור. גם הוא נקרא חירם, אגב.
שמות חודשים מחוץ למקרא נזכרו בלוח גזר הזכור לטוב. אולם שמות אלו הם שמות העבודות החקלאיות העיקריות שנעשו בחודש זה, ואני מזכיר את הפרק על לוח גזר. כך שאין צורך להרחיב.
קשר אפשרי לחקלאות יש בקשר לחג הפסח (ציטוט): שָׁמוֹר אֶת חֹדֶשׁ הָאָבִיב וְעָשִׂיתָ פֶּסַח לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם לָיְלָה (סוף ציטוט. דברים ט"ז 1). אביב היא שעורה ירוקה. איך יודעים שבא אביב? מסתכלים סביב סביב, לראות האם השעורה הירוקה כבר הבשילה.
ובכל זאת, למרות שאין שמות חודשים, כולנו יודעים שאת פסח חוגגים בניסן ואת סוכות חוגגים בתשרי. הכיצד?
כפי הנראה, החודשים המקראיים לא כונו בשמות, אלא במספרם הסודר. החודש הראשון החודש השני וכו'. בדיוק כמו שכיום לימי השבוע אין שמות, אלא מספר סודר. ראשון, שני, שלישי וכו'. די להגיד למישהו 'ניפגש ביום שני', והוא יבין שזה Monday ולא Sunday. שפות אירופה הלכו צעד נוסף, וגם לימי השבוע וגם לחודשים יש שם. אבל אנחנו צנועים.
שמות ימי השבוע בשפות אירופה הם שילוב של שמות רומיים ונורדיים. כך למשל יום ראשון הוא יום השמש. Sun-day. יום שני הוא יום הירח Mon-day. יום שלישי בצרפתית הוא יומו של אל המלה מרס – Mar-di. יום רביעי בצרפתית זהו יומו של מרקורי שליח האלים Mercre-di. יום חמישי הוא יומו של תור אל הרעם, הנזכר בפסוק בשיר השירים: 'קול התור נשמע בארצנו' לא באמת... Thurs-day. בצרפתית, אגב, הוא יומו של יופיטר: Jeu-di. יום שישי בצרפתית הוא יומה של ונוס Vendre-di. ויום שבת הוא יומו של שבתאי. סטורן בלעז. Satur-day.
כך למשל (ציטוט): בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ--בֵּין הָעַרְבָּיִם: פֶּסַח, לַיהוָה... דלגתי הרבה אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת-תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת-חַג-יְהוָה, שִׁבְעַת יָמִים; בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן (סוף ציטוט. ויקרא כ"ג 5, 39).
ברור שמדובר בפסח, שנחגג בחודש הראשון, ובסוכות שנחגג בחודש השביעי. הדוגמאות של התייחסות לחודשים לאור מספרם הסודר מרובות, ואין צורך להרחיב.
לסיום: השנה התחילה בניסן כידוע. כך למשל סופר על יהויקים מלך יהודה, שקיבל מגילת זעם מאת ירמיהו הנביא (ציטוט): וְהַמֶּלֶךְ, יוֹשֵׁב בֵּית הַחֹרֶף, בַּחֹדֶשׁ, הַתְּשִׁיעִי; וְאֶת-הָאָח, לְפָנָיו מְבֹעָרֶת. כג וַיְהִי כִּקְרוֹא יְהוּדִי (שמו הפרטי של הבחור הקורא), שָׁלֹשׁ דְּלָתוֹת וְאַרְבָּעָה (כלומר מדובר במגילה העשויה חלקים חלקים שחוברו יחד. כל חלק נקרא 'דלת'), יִקְרָעֶהָ בְּתַעַר הַסֹּפֵר, וְהַשְׁלֵךְ אֶל-הָאֵשׁ אֲשֶׁר אֶל-הָאָח: עַד-תֹּם, כָּל-הַמְּגִלָּה, עַל-הָאֵשׁ, אֲשֶׁר עַל-הָאָח (סוף ציטוט. ירמיה ל"ו 22 – 23).
אם האח בוערת בחודש התשיעי, ברור שמדובר בחודש כסלו, דצמבר - ינואר, ולא בחודש סיון. מאי – יוני. לא כל כך קר בירושלים במאי, עד שצריך להדליק את האש...
וכמובן עולה השאלה: מתי כתר החודש הראשון זז לתשרי? יש הסבורים כי היו שתי שיטות התחלת שנה מלכתחילה. כלומר מישהו חושב כך, מיד יקום אחר שינהג ההיפך הגמור. יש הסבורים כי, דבר זה אירע לאחר החזרה מגלות בבל (תשרום וכל זה), ויש המודים שאין להם מושג... J
