הטקס שיתואר להלן נועד לפתור בעיה חמורה וּמְציקה – אין אונות גברית. ואל יקל הדבר בעיניכם. גבר הסובל מאין אונות משול לאשה עקרה. הוא צורך חמצן מיותר. אני מזכיר שבחברה בה 80% מהילדים לא זכו להגיע לגיל 5, הרי הישרדות החברה הייתה תלויה בכמה שיותר לידות. המצב בו האשה עקרה – מוכר וידוע. אמנם הרעיון שגבר יכול להיות עקר לא עלה בדעתם, אבל גבר הסובל מאין אונות הוא הדבר הכי קרוב לגבר עקר. מסמך חיתי מרתק, הכתוב על לוח טין, מתאר טקס לסילוק אין אונות. את הטקס המסוים הזה ניהלה 'זקנה' במרכאות מארץ ארזווה (שבמערב אנטוליה של ימנו). 'זקנה במרכאות, כי לא ברור גילה, ואפשר שמדובר באשה מנוסה או בסוג של מכשפה כלשהי. הזקנה צריכה לדקלם כמה תפילות לאלה אֻלִלִיַשִי (uliliyashi), אלת האהבה והתשוקה. הגרסה המקומית של אישתר.
הטיפול עצמו מתבצע בִּשְני שלבים. בשדה וּבַבָּית (ה-ב הראשונה רפה, השנייה דגושה). החלק הראשון מתרחש בשדה. אל המטופל מתלווה בתולה וּבְיָדה ביכורים וּמְנָחוֹת לאלה. המטופל עובר דרך שער סמלי כלשהו, וּבְעֵת המעבר נלקחים ממנו סמלי הנשיות, ומוענקים לו סמלי הגבריות. יש כמה שורות פגומות, ולא ברור האם הנסיון הכושל לשכב עם הבתולה מתרחש בפועל או רק באופן סמלי, בו הבתולה מייצגת את רעיית המטופל, שבאופן מוזר משהו כלל אינה נוכחת בטקס. לאחר הכשלון (הצפוי מראש יש לומר), הזקנה מתפללת לאלה , ונודרת בשם המטופל לעבוד אותה בנאמנות רבה ולהעניק לה מתחם מקודש וּבוֹ משק וּמְשרתים.
השלב השני של הטקס קורה בְּבֵית המטופל. פה הוא הולך לישון במה שנקרא חלום מוזמן. חלום מוזמן הוא שיטת ניבוי ידועה במזרח הקדום. האדם הולך לישון אחרי שביצע כמה פעולות, והאלים אמורים להופיע לו בחלום. כך נזכר חלום כזה בעלילות גלגמש, וכנראה גם ההתגלות לִשְמואל הנביא בשילה הייתה מסוג החלום המוזמן. בחלום המזומן מציבים את מיטת המטופל ליד שולחן המנחות של האלה בתוספת בגד של המטופל. אם האלה הופיעה בַּחֲלומו של המטופל, הוא אמור לשכב איתה, בחלום, כן? – ובזה הטיפול הוכתר בהצלחה. טיפול כזה אורך שלושה ימים ושלושה לילות. אם הטיפול נכשל, ממשיכים לעוד סבב חלומות. לא ברור עד מתי. אני מניח שבשלב מסוים האלה הואילה בטובה להופיע בחלום. כדברי חז"ל: אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו.
גם בטקס הביתי יש כמה פרטים לא ברורים כלל ועיקר. כמו למשל מה בדיוק מגישים לאלה? נזכרו: מאפה, פירות וְכַנִראה תבלינים כלשהם. אחד החומרים מכונה בחתית kaiiaktar. יש ויכוח האם זהו חומר מרגיע ממשפחת הפרג, או שמא להיפך, חומר מעורר תשוקה דווקא. בעיה נוספת שמסבכת את הענין הוא חוסר האבחנה בשפה החתית בין זכר לִנְקבה בגוף שני. בדיוק כמו באנגלית. המשפט האנגלי I love you, ללא ההקשר, ולפרקים גם כשיש הקשר, יכול להתרגם בעברית ל: אני אוהב אותָך, אני אוהב אותְךָ. אני אוהבת אותְךָ. אני אוהבת אותָך. אני אוהב אתכם, אני אוהב אתכן , אני אוהבת אתכם ואני אוהבת אתכן. משפט אחד וּשְמונה אפשרויות תרגום. כך בטקסט שלפנינו נכתב: 'ויהיה לה לעול'. או ''ותהייה לו לעול'. לא ברור מי יהיה עול למי?
דיברנו די, בואו נקרא (ציטוט): אם לגבר כלשהו אין כח גברא, ואינו בא אל אשה כגבר (זו הבעיה. והנה הפתרון...) אני מעלה עבורו מנחה לאלה אֻלִלִיַשִי ועובדת אותה במשך שלושה ימים. ביום הראשון אני עושה כך: לחם חיילים שטוח (מן הסתם סוג של פיתה מהירת הכנה כלשהי) ועליו המצרכים הבאים: שלושה לחמים עבים ומתוקים מקמח לח במשקל tarna אחד (מה שזה לא יהיה), תאנים, צימוקים kallaktar, , perhuena (סוג זרעים כלשהם)... וכן פקעת צמר כבש, קנקן יין ומעיל או בגד של האיש המטופל – כל זה מונח על לחם החיילים. (סו"צ). אלה הכנות הראשונות. והנה ההמשך.
(ציטוט): נערה בתולה נושאת אותם והמטופל הרחוץ אחריה (לדעתי הוא גם רחוץ וגם לחוץ ונמשיך)... דלגתי קצת אני (המטפלת הכוונה) בונה שער עשוי קנים. עוד דילוג אני שמה פלך וכישור בידי המטופל, והוא עובר דרך השער. אני לוקחת ממנו את הפלך והכישור ונותנת לו קשת וחיצים באומרי: 'ראה, לקחתי ממך את הנשיות והחזרתי לך את הגבריות. נפטרת ממנהגי הנשים סגל לך את מנהג הגברים (סו"צ). החלפת סמלי הנשים בסמלי הגברים אמורה להחזיר לאיש את תכונות הגבריות. הקטע הבא קטוע (ציטוט): כך אני אומרת לאלה הקטע פגום או נערה בתולה. הוא ירד אל חלציה (לא ברור האם זו ירידה בפועל או באופן סמלי. לדעתי באופן סמלי) אך בן תמותה זה (מפיק רק) צואה ושתן, ואותך האלה הוא לא מצא שם (סו"צ). לא ברור מדוע הוזכרו הפרשות הגוף. לאחר מכן יש פניה לאלה שֶתַּעֲתיר את חסדה על האומלל, תמורת הבטחה מפורשת שהמטופל יעבוד את האלה, ויעניק לה משרתים וּרְכוש. סביר כי הכוונה היא שהרכוש יעבור למקדש האלה. לאחר עוד כמה וכמה פניות, בקשות וּתְחינות לאלה חוזרים הביתה. פה מתחיל החלק השני (ציטוט): אני לוקחת מעט מהלחם הפרוס המונח על לחם החיילים ואני נותנת לגבר המטופל דלגנו על הקטע בו המטופל אוכל את הלחם עם רד הערב המטופל הולך לישון ליד אותו השולחן. שמים את מיטתו לפני השולחן. הוא פורש עליה בלילה את המעיל או הבגד שהיה מונח על לחם החיילים (סו"צ). הכל מוכן לשלב השני. הטיפול נמשך שלושה ימים. בכל יום המטפלת מתפללת לאלה בבוקר, בצהרים וּבָערב. בכל פעם היא בוצעת כיכר לחם אחת ומוזגת תבשיל. כל יום מקריבים גם כבש לכבוד האלה. את בשר הכבש צולים, וּמַניחים את הבשר על שתי ככרות לחם. בשלב הזה הלוח שבור, אבל נראה שהטקס ממשיך בצורה כזו או אחרת. והנה מגיעים לעיקר (ציטוט): הו אֵלה, צווי לו את שפחתך ויהיה לה לעול (או היא תהיה לו לעול) יקח לו את אשתו ויוליד לעצמו ילדים! יוליד לעצמו בנים ובנות (סו"צ).
בקשה ממוקדת וברורה. האלה יודעת מה לעשות. והטקס ממשיך (ציטוט): שוב שמים עבורו מיטה לפני השולחן, וּפוֹרשים עליה מעיל או בגד שהיה על לחם החיילים. המטפל שוכב כדי לראות בחלומו את האלה בגופה. האם תרד אליו ותשכב עמו (בחלום כן?) במשך שלושת הימים שבהם אני עובדת לאלה הוא מספר את החלומות שהוא רואה. האם האלה מראה לו את עיניה או היא שוכבת עמו. דלגתי קצת אבל אם הוא לא רואה אותה בגופה, והאלה לא שוכבת עמו בחלום – אמשיך לבצע את הטקס (סו"צ).
לא ברור כאמור עד מתי הטקס ממשיך נראה שעד שהמטופל יחלום את החלום הנכון, או שכח הגברא שלו יחזור. המוקדם מבינהם.
לא ברור עד כמה הטיפול הועיל לִגְברים מחתי שסבלו מאין אונות. אבל בהכירנו את הרכיב הנפשי במנגנון האין אונות (מבלי לזלזל בחלק הפיזי) – סביר שלא מעט טיפולים הסתיימו בהצלחה עקב הטיפול ברכיב הנפשי. אין לדעת כמה תינוקות הגיחו לאויר העולם בשל אותם טיפולים. אבל העובדה שהטקס הועלה על הכתב רומזת – שהיו לא מעט תינוקות כאלה.
אין לי הוכחה, אך סביר מאוד, שגם אצל עמים אחרים, בינהם עם ישראל היו טקסים דומים.
