ירבעם השני הוא גדול מלכי ישראל מבחינת שטח. בימיו הגיעה ממלכת ישראל לשיא התפשטותה הקרקעית. אני מניח בצד את דוד ושלמה, שתיאורי הגבול אצלם שנויים במחלוקת, בלשון המעטה.
מעצם תוארו 'השני' ברור שהיה ראשון. הראשון הוא ירבעם בן נבט מייסד ממלכת ישראל. באופן מפתיע, או שלא כגודל הממלכה כך מיעוט הידיעות בנוגע לירבעם השני. שבעה פסוקים בסך הכל בספר מלכים. וחלקם הם פסוקי עריכה (שעל חלקם נדלג). אז בואו ונראה מה מספר לנו המקרא (ציטוט): בִּשְׁנַת חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַאֲמַצְיָהוּ בֶן-יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יְהוּדָה--מָלַךְ יָרָבְעָם בֶּן-יוֹאָשׁ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, בְּשֹׁמְרוֹן, אַרְבָּעִים וְאַחַת, שָׁנָה...דלגתי קצת כה הוּא, הֵשִׁיב אֶת-גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, מִלְּבוֹא חֲמָת, עַד-יָם הָעֲרָבָה--כִּדְבַר יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד-עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי הַנָּבִיא, אֲשֶׁר מִגַּת הַחֵפֶר כו כִּי-רָאָה יְהוָה אֶת-עֳנִי יִשְׂרָאֵל, מֹרֶה מְאֹד; וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב, וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל...דלגתי קצת ַיּוֹשִׁיעֵם, בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן-יוֹאָשׁ. כח וְיֶתֶר דִּבְרֵי יָרָבְעָם וְכָל-אֲשֶׁר עָשָׂה, וּגְבוּרָתוֹ אֲשֶׁר-נִלְחָם, וַאֲשֶׁר הֵשִׁיב אֶת-דַּמֶּשֶׂק וְאֶת-חֲמָת לִיהוּדָה, בְּיִשְׂרָאֵל: הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים, עַל-סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים--לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל.
כט וַיִּשְׁכַּב יָרָבְעָם עִם-אֲבֹתָיו, עִם מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּמְלֹךְ זְכַרְיָה בְנוֹ, תַּחְתָּיו (סו"צ מל"ב ).
המידע שנמסר הוא שירבעם הוא בן יואש. יואש הוא מלך ישראל. ירבעם הוא הרביעי בשושלת יהוא, שכללה את יהוא, יהואחז, יואש, ירבעם, וזכריה בן ירבעם. בימי יהוא ויהואחז הייתה ממלכת ישראל בשפל מדיני ולמעשה כפופה לארם. בימי יואש החלה ישראל להתאושש, ובימי ירבעם התהליך הגיע לשיאו. ירבעם עלה בשנה החמש עשרה לאמציה מלך יהודה. פה ניכרת השיטה הכרונולוגית של בעל מלכים. מלך מישראל או מיהודה מתוארך לפי המלך המקביל בממלכה השכנה. הוא מלך ארבעים ואחת שנה. זה המון בכל קני מידה נכון, הוא לא המלך שמלך הכי הרבה זמן בתנ"ך (הכבוד הזה שמור למנשה). אבל הוא בהחלט בחמישיה הפותחת. הוא השיב את גבול ישראל. יש פה ביטוי אמוני. אין לנו עדויות שממלכת ישראל השתרעה לפניו על כל השטחים שצוינו. למעט דוד ושלמה, שהם בעייתים בעיני החוקרים, אך אמינים בעיני בעל מלכים. אז מבחינתו ירבעם רק השיב את המצב לקדמותו. גבולות ממלכת ישראל השתרעו בין לבוא חמת בצפון לים המלח בדרום.
לבוא חמת מזוהה עם ליבואה בבקעת הלבנון, לא רחוק מכביש ביירות – דמשק. במלחמת לבנון הראשונה, המוצב הפינתי ביותר של צה"ל היה במקום זה. מעין סגירת מעגל אם תרצו...זאת ועוד ירבעם גם השיב את דמשק לישראל. שוב החזרת המצב לימי דוד ושלמה לכאורה. מאליה עולה השאלה: כיצד מלך של ממלכת ישראל החוטאת והמורדת זכה להצלחה כזו? התשובה היא שה' ראה את עוניים (חולשתם הצבאית במקרה זה) והחליט לסייע. דבר האל נמסר בידי יונה בן אמיתי מגת חפר. אותו יונה יעניק את שמו לספר מהתקופה הפרסית על נביא שנשלח לנינוה. לאחר ארבעים ואחת שנה – הוא, ירבעם, מת בשיבה טובה ונקבר עם אבותיו.
בימי ירבעם החל לגדול הצל מהמזרח – אשור. למעשה התחזקות אשור שפגעה בארם איפשרה לישראל להתאושש ואפילו לכבוש את דמשק. ארבע עשרה שנה לאחר מות ירבעם – כבר יגיעו האשורים, ישעבדו את ממלכת ישראל ומהר מאוד גם יחריבו אותה ויגלו חלק מאנשיה. לפי ספר מלכים מדובר במלך גדול מבחינה קרקעית אבל חלש מבחינה אמונית (פסוקי העריכה שלא קראנו). לשמחתנו יש עוד ספרי מקרא המזכירים את ירבעם השני. הכוונה היא לספרי עמוס, ראשון נביאי הכתב, והושע. בספר הושע ירבעם נזכר בכותרת הספר, כזמן הפעילות של הושע. בספר עמוס הכותרת מפורטת יותר (ציטוט): דִּבְרֵי עָמוֹס, אֲשֶׁר-הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ: אֲשֶׁר חָזָה עַל-יִשְׂרָאֵל בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה, וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן-יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל--שְׁנָתַיִם, לִפְנֵי הָרָעַשׁ (סו"צ. עמ' א' 1). עמוס מיהודה אבל הוא ניבא בישראל. רעש האדמה הנזכר אירע בשנת 750 לפני הספירה. לא ברור האם עמוס החל או גמר לפעול שנתיים לפני הרעש. ספר עמוס הוא כתב אישום חריף ונוקב נגד המצב החברתי – כלכלי בממלכת ישראל בימי ירבעם. המלחמות המוצלחות עם הארמים העשירו את הממלכה מאוד. אבל העושר נשאר בידי קבוצה קטנה, ולא הביא לרווחתם של כלל אזרחי הממלכה. הד לכיבושי ירבעם יש בפרק ו' (ציטוט): הַשְּׂמֵחִים, לְלֹא דָבָר: הָאֹמְרִים--הֲלוֹא בְחָזְקֵנוּ, לָקַחְנוּ לָנוּ קַרְנָיִם. יד כִּי הִנְנִי מֵקִים עֲלֵיכֶם בֵּית יִשְׂרָאֵל, נְאֻם-יְהוָה אֱלֹהֵי הַצְּבָאוֹת--גּוֹי; וְלָחֲצוּ אֶתְכֶם מִלְּבוֹא חֲמָת, עַד-נַחַל הָעֲרָבָה (סו"צ. עמ' ו' 13 – 14). עמוס לועג לאנשי ישראל. הם שמחים ללא דבר. לו דבר היא עיר בגלעד. יש פה משחק מילים על לא דבר, לא כלום, שום דבר. הישראלים שמחים על שום דבר. קרנים היא עיר בבשן. כוחם ועוצם ידם הם שהביאו להם את קרניים, שהן סמל לחוזקה. עוד משחק מילים של עמוס. ולכן יקום גוי שילחץ את אנשי ישראל מלבוא חמת עד נחל הערבה. פסוק זה מהדהד במדויק את התיאור בספר מלכים. ככתוב: מִלְּבוֹא חֲמָת, עַד-יָם הָעֲרָבָה. מידה כנגד מידה. נצחונות ישראל יהפכו לתבוסה. באותם מקומות בדיוק. תקרית מעניינת מתוארת בפרק ז' בספר עמוס. הכוונה היא לעימות בבית אל. היה לנו פרק על זה. עמוס שניבא על חורבן ישראל הצליח להרגיז את אמציה כהן בית אל. אמציה שלח להודיע לירבעם שעמוס בעצם מורד בו. דינם של מורדים במלכות הוא מות כידוע. (ציטוט): וַיִּשְׁלַח, אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית-אֵל, אֶל-יָרָבְעָם מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: קָשַׁר עָלֶיךָ עָמוֹס, בְּקֶרֶב בֵּית יִשְׂרָאֵל--לֹא-תוּכַל הָאָרֶץ, לְהָכִיל אֶת-כָּל-דְּבָרָיו. יא כִּי-כֹה אָמַר עָמוֹס, בַּחֶרֶב יָמוּת יָרָבְעָם; וְיִשְׂרָאֵל--גָּלֹה יִגְלֶה, מֵעַל אַדְמָתוֹ (עמ' ז' 10 – 11). לא ברור האם ירבעם האמין לאמציה אם לאו, וכיצד הסתיים העימות בבית אל. באופן מעניין הממצא הארכיאולוגי מאשש את הכתוב בספר עמוס (ציטוט): וְהִכֵּיתִי בֵית-הַחֹרֶף, עַל-בֵּית הַקָּיִץ; וְאָבְדוּ בָּתֵּי הַשֵּׁן, וְסָפוּ בָּתִּים רַבִּים--נְאֻם-יְהוָה... דלגתי כמה פרקים הַשֹּׁכְבִים עַל-מִטּוֹת שֵׁן, וּסְרֻחִים עַל-עַרְשׂוֹתָם; וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן, וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק (סו"צ. עמ' ג' 15. ו' 5). המילה החשובה היא 'שן'. כלומר שנהב. ואכן בחפירות שומרון התגלו פיסות שנהב יפיפיות שעיטרו רהיטים שונים. עיטורי שנהב משמעם עושר רב. השנהב הגיע מאפריקה הרחוקה. מפילים או סוסי יאור. צריך לצוד, לעבד, להעביר לישראל, ואומן שהוא מומחה דיו על מנת לעבוד בחומר הנדיר והיקר הזה. בקיצור - עושר רב.
ירבעם שקע בתהום הנשיה. הוא נזכר מעט במקרא, ולא נמנה על החבר'ה הטובים כאחאב ומנשה. חבל.
