חורבת קיאפה, ששמה המקורי אינו ידוע שוכנת בגדה הצפונית של נחל האלה. בסמוך לצומת האלה. בין שכה לבין עזקה. תכנית המתאר של העיר בית שמש ייעדה את השטח לשכונה חדשה. וכמקובל נערכו סקר וחפירות הצלה בטרם יעלו הדחפורים על השטח. האתר היה מוכר כבר מהמאה ה-19. הצרפתי ויקטור גרן כבר ביקר באתר וציין אותו בכתביו. גם קלוד קונדר והורשיו קיצ'נר מהסקר הבריטי של ארץ ישראל עברו באתר. גם יהודה דגן סקר את האתר בשנת 1996. אולם רק בית שמש המתפתחת נתנה את הדחיפה לביצוע חפירה מסודרת. האתר נחפר בין השנים 2007 – 2013. שמו המקראי אינו ידוע. יהודה דגן הציע לזהות את המקום עם הישוב עדתיים. גרשון גליל גרס כי מדובר בישוב נטעים הנזכר בדברי הימים. יוסי גרפינקל, חופר האתר, מציע לזהות את האתר עם שערים הנזכרת בסיפור דוד וגליית. חיזוק לטענתו הוא מצא בשני השערים שהתגלו באתר. ממצא נדיר למדי בארץ ישראל. הממצאים באתר הם מרתקים אבל בפרק זה נתמקד בממצא שהוא לבדו שוה את כל המאמץ הרב שהושקע בחפירות (שהעלו ממצאים חשובים).
הממצא הוא אוסטקרון, כלומר חרס כתוב. התגלתה גם חרוטת עם השם אשבעל. אך לא נעסוק בה. לפי בדיקות פחמן 14 האתר מתוארך למחצית הראשונה של המאה העשירית. במילים אחרות ימי דוד ושלמה. מכאן ברור מדוע האתר עורר ומעורר ענין כה גדול.
כבר בעונה השניה בשנת 2008 התגלה האוסטרקון המדובר. מדובר בחרס טרפזי חמישה עשר ס"מ רוחב וששה עשר ס"מ וחצי אורך. החרס התגלה בבית מגורים שהיה חלק מחומת הסוגרים. חומת סוגרים היא חומה בעלת קיר חיצוני, ובמרחק מה ממנו – קיר פנימי. החלל בין הקירות חולק לחדרים – חדרים ששימוש למגורים ומחסנים. רחב מיריחו גרה בחלל כזה סמוך לחומה. האוסטרקון מכיל חמש שורות בכתב פרוטו כנעני. כלומר מי שמכיר את לוח גזר או כתובת השילוח – אז זה לא דומה... אם כי השפה היא השפה העברית.
אפתח סוגריים ואציין שעברית היא ניב כנעני. כלומר מי שיטען שהכתובת היא בכנענית – הוא צודק. הדבר המעניין הוא שהכיתוב בחרס הוא משמאל לימין. המשמעות היא שבמאה העשירית לפני הספירה כיוון הכתיבה בעברית לא היה סגור לחלוטין. לא להתלהב. כל שאר הכתובות בכנענית ו/או עברית הן מימין לשמאל. כמקובל.
בגלל מצב השתמרות הכתובת יש כמה קריאות אפשריות. פענוח ראשון הוצע כבר בשנת 2009 ע"י מורי ורבי חגי משגב ועדה ירדני זכרה לברכה:
(מספר שורות חסרות)
אל תעש[ ] ועבד א[ת]
שפט בואלמ [ ]אלט
א?ל? ובעלל
א[ ]מ ונקמ יסד מלכ ג[ת]? / פ
סרנ ע[ ...] מג/דרת[כ]
לפי קריאה זו ישנו ציווי או בקשה לא לעשות דבר מה, לעבוד את מישהו, לשפוט, בהמשך המילים פחות מסתדרות ובסוף יסוד מלך וזהו בערך. מלבד העובדה שלא מדובר ברשימת שמות, וברור כי מדובר בטקסט רצוף. זהו בעצם.
הפענוח השני הוא של חברי פרופ' גרשון גליל:
מספר שורות חסרות)
אל תעש: ועבד א[ת]...
שפט עבד ואלמנ (ה) שפט ית[ם]
וגר רב עלל רב דל ו
אלמנ (ה) נקם *יבד (=ביד) מלך.
אבינ ועבד שכ גר תמ[כ]
לפי פענוח זה שוב אין לעשות דבר מה ולעבוד את. ההמשך נהיר יותר. יש לשפוט עבד ואלמנה, לשפוט יתום וגר, לריב עולל ולריב את ריב הדל (כלומר העני). לנקום אלמנה ביד מלך. כתוב יבד אבל גרשון הציע שמדובר בשיכול אותיות וכי יש לקרוא ביד מלך. את האביון והעבר שוך. כלומר תמוך (מלשון משוכה. גדר עליה ניתן להישען). ולתמוך בגר. קריאה זו היא רציפה ומעידה על רמה ספרותית גבוהה מאוד. יש לציין כי קריאה זו אינה מקובלת על חוקרים לא מעטים.
בשנת 2012 פרסם אמיל פואש את הקריאה הבאה:
...אל תעשק ועבד א....
....(מ)שפט ובו אלמן שפט...
...לגר ובעל לקבר יחד...
...אתן ושרן ביד מלך...
...חקם עבדם מדות...
לפי קריאה זו אין לעשות ולעבוד את... לשפוט אלמנה וגר. לא ברור מה משמעות הקבר, נזכרו מלך ועבדים. כלומר זהו מסמך משפטי העוסק בחובות וזכויות כלשהן.
איזו קריאה היא הנכונה? איני יודע. סביר כי גרסה משולבת של הקריאות תהיה קרובה לאמת. אך לא נדע. אך מה שברור הוא שהטקסט הוא עברי, רצוף ומכיל מסר ברור, אם כי לא לנו למרבה הצער.
חשיבות הכתובת היא בכך שמדובר בכתובת העברית הכי עתיקה, או לפחות אחת הכי עתיקות (יש טוענים אחרים לכתר. אבל כיוון שהתארוך נע בטווח של שנים – לא ניתן לקבוע בודאות).
כתובת זו קורעת צוהר מעניין אל עולמם של אבותינו ובזה יופיה.
