בימי אשורבניפל גדול מלכי אשור, מהבחינה הקרקעית לפחות, הגיע לשיאו 'השלום האשורי'. כל המרחב היה כפוף לאימפריה האשורית, שהטילה את מרותה ביעילות. התוצאה: שנות שקט ושלווה שאיפשרו פריחה ושגשוג כלכליים בכל המרחב. אבל מהשיא הדרך מוליכה רק למטה. בחצי השני של מלכותו אשורבניפל, הבין שהשמיכה קצרה מידי, אז הוא נסוג מקצות האימפריה, והפך וסלים לבעלי ברית. כך מנשה ביהודה וכך נסיך מצרי בשם ניקו, הידוע מהמקרא בשם פרעה נכה.
עם מות אשורבניפל (630 או 627 לפני ספריה. יש מחלוקת בענין) החלה הדרדרות מהירה.
ב627 (או 626) עלה לשלטון בבבל נבופלאסר. נבופלאסר לא בזבז את הזמן, ומיד פנה לתקוף את אשור השנואה. יחסי אשור ובבל ידעו עליות ובעיקר מורדות. הגם ששני העמים דיברו אכדית, והיו קרובים מבחינה אתנית. על מנת לסדר את המפה הרי אשור נמצאת בצפון עירק – כורדיסטן של ימנו, ובבל נמצאת במרכז עירק.
בכרוניקה הבבלית (חיבור היסטורי הסוקר אירועים מרכזיים במהלך השנים) יש מידע רב ערך על שנותיה האחרונות של אשור. וכך נכתב: (ציטוט): שנה 10 (לנבופלאסר, היא שנת 616 לפני הספירה): בחודש אייר גייס נבופלאסר את צבא ארץ אכד (כלומר בבל) והלך על גדת הפרת... בחודש אב נערך צבא אשור לקרב בגַבְּלִנִ, נבופלאסר עלה נגדם. בחודש אב יום י"ב תקף את צבא אשור, וצבא אשור נסוג מפניו. הוא הנחיל מפלה כבדה לאשור, ושבו שבויים לרוב... (דילגתי קצת) בחודש תשרי (שימו לב, השנה מתחילה בניסן) יצאו צבא ארץ מצרים וצבא אשור נגד מלך אכד עד גַבְּלִנִ אך את מלך אכד לא השיגו, ושבו כלעומת שבאו. בחודש אדר צבאות אשור וצבאות אכד תקפו זה את זה... צבא אשור נסוג מפני צבא אכד, והנחילו להם מפלה כבדה... (סוף ציטוט).
צבא בבל התקדם צפונה וניצח את האשורים. ונמשיך (ציטוט): [שנה 11 (615 לפה"ס): מלך] אכד גייס את צבאו והלך על גדת החידקל. באייר חנה על העיר אשור. [יום כלשהו הלוח פגום בדיוק] בחודש סיון תקף את העיר, אך את העיר לא לכד. מלך אשור גייס את צבאו, ומלך אכד נסוג מהעיר אשור וחזר עד תכריתין [העיר] אשר על [שפת] החידקל. מלך אכד הציב את צבאו במצודת העיר תכריתין. מלך אשור וצבאו חנו על צבא מלך אכד אשר הוצב בעיר תכריתין. עשרה ימים תקפום, אך את העיר לא לכד. צבא מלך אכד אשר הוצב במצודה הנחיל מפלה כבדה לאשור. מלך אשור וצבאו [ ] וחזרו לארצם... (סוף ציטוט).
בשנה הבאה הם גם ישבו על המרפסת וספרו ציפורים נודדות וגם נעשה נסיון לפגוע בלב ארץ אשור – בעיר אשור בכבודה ובעצמה. האל, העיר והארץ- נקראו אשור. העיר עצמה (ממנה צמחה האימפריה) הייתה העיר הקדושה לאל אשור. פגיעה בה – משמעה פגיעה באחד מהסמלים ב"ה" הידיעה של האשורים. אולם מלך בבל לא היה חזק דיו, המצור התפוגג והוא נסוג אל תכריתיין. העיר, שתתפרסם בעת המודרנית כעיר הולדתו של סדאם חוסיין אל ברזאני אל תיכריתי!
מלך אשור עוד יצא למתקפת נגד כושלת. נמשיך בכרוניקה (ציטוט): שנה 12 (614 לפני הספירה): בחודש אב, כאשר בני מדי [ ] נגד נינוה [ ]... התקדם [על גדת החיד]קל וחנה על העיר אשור. הוא תקף את העיר [ ] הרס. הוא הנחיל מפלה נוראה על האוכלוסיה. שבויים נשבו ו[נלקח ש]לל. [מלך א]כד וצבאו אשר באו לעזרת בני מדי לא הגיעו לקרב. העיר [הלוח שבור. אולי כבר נפלה?] (סוף ציטוט).
אקדח במערכה הראשונה יירה במערכה השלישית. התקפה בשנה ה-12 למלך בבל משמעה כיבוש בשנה ה-14. לפי המתואר מלך בבל לא היה מעורב בענין. בעליי בריתו המדים – הקדימו אותו, כבשו את העיר, וטבחו באוכלוסייה. עד שנבופלאסר הגיע - כבר היה מאוחר מידי. "האיחור בהגעה" במרכאות, נועד לנקות את הבבלים ממעשי הזוועה שנעשו בעיר. מעשי זוועה שתוארו ביובש כ-"מפלה נוראה על האוכלוסיה". הסיבה להתנערות הבבלים מהטבח נועדה לצרכי פנים, אבל בעיקר עבור האלים. אלה לא אהבו הרג אזרחים חסר אבחנה.
העיר נינוה לא נכבשה, כיון שכיבושה יתואר בהמשך. מדובר בערים במרחב נינוה, כגון כלח או דור שרוכין.
בשנה 13 (שהיא 613 לפני הספירה): אין אירועים רלוונטים. נדלג לשנה ה-14 (ציטוט): ... שנה 14 (612 לפני הספירה): מלך אכד גייס את צבאו... העבירו, והלכו על גדת החידקל [ ל]פני נינוה [חנו]. מחודש סיון עד חודש אב משך שלושה [שבור. ההשלמה המקובלת: חודשים] תקפו קשה את העיר. בחודש אב, [יום כלשהו. הלוח שבור ]הנחיתו [מכה] כבדה מאוד על רוב [האוכלוסייה]. באותו יום סין שר אשכן מלך אשור [ XXX שבור. סביר שנהרג] שללו שלל רב מן העיר והמקדש, (ו)את העיר [הפכו] לתל חור[בות]... בחודש [ שבור. לא ברור איזה חודש ] אשור אובליט עלה למלכות אשור בעיר חרן... (סוף ציטוט).
והנה זה קורה. אשור נפלה, ועתה נינוה. המערכה על נינוה לא הייתה פשוטה. קרב מצור בן 3 חודשים (לא ארוך מידי, אבל לאור עוצמת נינוה די אלים). בחודש אב – העיר נפלה (רוב קרבות המצור מסתיימים באב – שיא הקיץ. אין מים. זה לא מקרי שירושלים חרבה באב. פעמיים). בכרוניקה נכתב ביובש: "מכה כבדה מאוד על רוב האוכלוסיה" – במילים אחרות טבח המוני חסר מעצורים. סין שר אשכן נהרג מן הסתם [XXX]. ושרידי ממלכת אשור , בראשות המלך החדש אשור אובליט נסוגו לחרן.
לנפילת נינוה הגדולה והאדירה יש הדים גם במקרא. גודלה הרב היה ידוע גם דורות אח"כ. בספר יונה (ספר מימי הבית השני) שנים רבות לאחר חורבן נינוה היא תוארה כך: קוּם לֵךְ אֶל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה (יונה א' 2). וכן: וְנִינְוֵה הָיְתָה עִיר-גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים מַהֲלַךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים (יונה ג' 3). כלומר ללכת מצד לצד צריך 3 ימים. ומספר תושביה רב: וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל-נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר יֶשׁ-בָּהּ הַרְבֵּה מִשְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה רִבּוֹ אָדָם אֲשֶׁר לֹא-יָדַע בֵּין-יְמִינוֹ לִשְׂמֹאלוֹ וּבְהֵמָה רַבָּה (יונה ד' 11). הנתונים מופרזים, אבל משקפים את גודלה העצום, במונחי הימים ההם. רק לשם השוואה, נינוה בשיא גודלה גדולה פי 6 בערך מהעיר העתיקה בירושלים.
נפילת נינוה זכתה לספר מקראי שלם המתאר את האירוע. אנו לא נקרא את כל ספר נחום (למרות שהוא קצר יחסית), אלא קטעים נבחרים. אני לא אציין את הדילוגים כי הם רבים, אלא רק מעבר בין פרקים (ציטוט): מַשָּׂא נִינְוֵה סֵפֶר חֲזוֹן נַחוּם הָאֶלְקֹשִׁי. 2 אֵל קַנּוֹא וְנֹקֵם יְהוָה נֹקֵם יְהוָה וּבַעַל חֵמָה נֹקֵם יְהוָה לְצָרָיו וְנוֹטֵר הוּא לְאֹיְבָיו. (כלומר לאשורים) 3 יְהוָה אֶרֶךְ אַפַּיִם וגדול- (וּגְדָל-) כֹּחַ וְנַקֵּה לֹא יְנַקֶּה יְהוָה בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו. 4 גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ וְכָל-הַנְּהָרוֹת הֶחֱרִיב אֻמְלַל בָּשָׁן וְכַרְמֶל וּפֶרַח לְבָנוֹן אֻמְלָל. 5 הָרִים רָעֲשׁוּ מִמֶּנּוּ וְהַגְּבָעוֹת הִתְמֹגָגוּ וַתִּשָּׂא הָאָרֶץ מִפָּנָיו וְתֵבֵל וְכָל-יוֹשְׁבֵי בָהּ. 6 לִפְנֵי זַעְמוֹ מִי יַעֲמוֹד וּמִי יָקוּם בַּחֲרוֹן אַפּוֹ חֲמָתוֹ נִתְּכָה כָאֵשׁ וְהַצֻּרִים נִתְּצוּ מִמֶּנּוּ. כלומר חורבן נינוה הוא חלק מנקמת ה' באשורים. ודלגתי לפרק הבא.. בַּחוּצוֹת יִתְהוֹלְלוּ הָרֶכֶב יִשְׁתַּקְשְׁקוּן בָּרְחֹבוֹת מַרְאֵיהֶן כַּלַּפִּידִים כַּבְּרָקִים יְרוֹצֵצוּ. (שימו לב לתיאור הציורי של ההסתערות על נינוה) 6 יִזְכֹּר אַדִּירָיו יִכָּשְׁלוּ בהלכותם (בַּהֲלִיכָתָם) יְמַהֲרוּ חוֹמָתָהּ וְהֻכַן הַסֹּכֵךְ. 7 שַׁעֲרֵי הַנְּהָרוֹת נִפְתָּחוּ וְהַהֵיכָל נָמוֹג. 8 וְהֻצַּב גֻּלְּתָה הֹעֲלָתָה וְאַמְהֹתֶיהָ מְנַהֲגוֹת כְּקוֹל יוֹנִים מְתֹפְפֹת עַל-לִבְבֵהֶן. 9 וְנִינְוֵה כִבְרֵכַת-מַיִם מִימֵי הִיא וְהֵמָּה נָסִים עִמְדוּ עֲמֹדוּ וְאֵין מַפְנֶה. (בשעתו סנחריב הציף את בבל, ועתה הבבלים עושים בדיוק את אותו הדבר) דלגתי לפרק ג'
8 הֲתֵיטְבִי מִנֹּא אָמוֹן הַיֹּשְׁבָה בַּיְאֹרִים מַיִם סָבִיב לָהּ אֲשֶׁר-חֵיל יָם מִיָּם חוֹמָתָהּ. 9 כּוּשׁ עָצְמָה וּמִצְרַיִם וְאֵין קֵצֶה פּוּט וְלוּבִים הָיוּ בְּעֶזְרָתֵךְ. 10 גַּם-הִיא לַגֹּלָה הָלְכָה בַשֶּׁבִי גַּם עֹלָלֶיהָ יְרֻטְּשׁוּ בְּרֹאשׁ כָּל-חוּצוֹת וְעַל-נִכְבַּדֶּיהָ יַדּוּ גוֹרָל וְכָל-גְּדוֹלֶיהָ רֻתְּקוּ בַזִּקִּים. זה ממשיך, אבל הרעיון ברור (סוף ציטוט. נחום).
גם 200 שנה לאחר חורבן נינוה היו שרידיה גדולים ומרשימים. כסנופון בספרו 'מסע הרבבה' (ואני מזכיר את הפרק 'עשר, אני שמעתי עשר – על מסע הרבבה) תאר את דרכם צפונה מבבל של שכירי החרב היונים (ציטוט): ... מכאן (חורבות כלח המכונה ביונית לאריסה) נסעו מסע אחד 6 פרסאות (24 ק"מ), אל מבצר גדול שומם והרוס. שם העיר היה מיספילה (נינוה), ולפנים שכנו בה המדים (טעות. הוא בלבל בינם לבין האשורים). יסודה של חומה זו היה של אבני קונכיות מסותתות, חמישים רגל רוחבו (16 מטרים) וחמישים גובהו. על היסוד הזה נבנתה חומה של לבנים, רוחבה חמישים רגל וגובהה מאה. והיקפה של החומה 6 פרסאות (24 ק"מ) (סוף ציטוט. אנבסיס).
כך חולפת תהילת עולם.
