תחותמיס הג' היה אחד ממלכי מצרים הגדולים ביותר. הוא הרחיב את גבולות מצרים מכוש בדרום ועד נהר הפרת.
הוא זה שיצר בתודעה המצרית, מאז ועד היום אגב, את התפיסה, שארץ ישראל היא 'החצר האחורית' של מצרים. כל הבחישות המצריות בעניני ארץ ישראל במהלך ההיסטוריה, נובעות מתפסיה זו בדיוק!
במהלך מסעו לכיבוש ארץ כנען, התחולל קרב מגידו המפורסם. אבל ארץ ישראל היא לא רק מגידו. אחת מערי הנמל החשובות בארץ היא יפו.
ויפו, מה לעשות סירבה להכנע למצרים. המצרים צרו על יפו ללא הועיל. סיפור כיבוש יפו נשמר בפפירוס האריס 500, הנמצא כיום במוזיאון הבריטי. הסיפור הוא בעל סממני פולקלור, המוכרים מסיפורים אחרים, ונרחיב בהמשך.
אחד משרי הצבא של תחותמיס היה צחותי. קברו התגלה בנוא אמון, וחרבו שמורה בדראמשטט שבגרמניה. צחותי הוא גיבור הפפירוס המתאר את כיבוש יפו.
תחילת הפפירוס חסרה אמנם, אך ההקשר ברור: צחותי שר הצבא, צר על יפו, אך לא הצליח לכבשה, כאמור. בצר לו הוא הזמין את מושל יפו למשתה. פעם היה מקובל שאויבים בקרב נפגשים בטרם קרב לארוחה טובה. הרי לא ידוע מי ינצח, אז כדאי לשמור על יחסים טובים עם הצד שמנגד (ציטוט): ויהיה אחרי שעה והם השתכרו, ויאמר צחותי אל מושל יפו: 'בוא נבוא אליך, אני עם אשתי והילדים אל עירך (סוף ציטוט).
ככה זה, אחרי כמה בירות, צחותי הציע לערוק אל יפו. פה הטקסט קרוע, ונראה שהם נפרדו כדי להרהר בהצעה. מושל יפו בקש בקשה צנועה (אולי להוכחת רצינות הכוונות של צחותי) (ציטוט): ויאמר מושל יפו 'לכו והבאתם לי מטה המלך מָנְחַפְרֶרָע (הוא תחותמיס הג') יחי! וילכו להגיד את הדבר לצחותי. ויבוא צחותי ואמר מושל יפו אל צחותי: יש עם לבי לראות את המטה הגדול אשר למלך מָנְחַפְרֶרָע יחי! אשר שמו 'היפה'. ('היפה' מתייחס למטה, לא למלך. אפשר שמטה זה היה מחולל פלאים. אם נזכור את תפקיד המטה של משה ביציאת מצרים, נקבל חיזוק לרקע המצרי המובהק של סיפור יציאת מצרים. ונמשיך) חי רוח המלך מָנְחַפְרֶרָע, כי איתך הוא היום. הביאהו אלי. ויעש כן. ויבא את מטה המלך מָנְחַפְרֶרָע יחי! ויטמנהו מתחת לבגדו. ויעמוד עמוד לפניו ויאמר (צחותי הכוונה) הביטה אלי מושל יפו. הנה מטה המלך מָנְחַפְרֶרָע יחי! דלגתי על רשימת תארי המלך... וישא את ידו, ויך על רקת מושל יפו, ויפול מתעלף לפניו. ויתן אותו בסד ויך את מושל יפו, וישמיו כבלי נחושת... ברגליו (סוף ציטוט).
צחותי טמן למושל מלכודת, ועם הצגת המטה הוא חבט בו, ואסרו. החלק המרכזי בתכנית עומד להתממש (ציטוט): ויצו להביא 200 סלים אשר עשה לו, ויורד 200 חיילים לתוכם. וזרועותיהם מלאים כבלים ועזקות, ויחתמו אותם על חותם (כלומר יעטו את אנשי יפו, בעזרת הפלומבה שעל הסלים) ויתנו להם את נעליהם ואת אלותיהם. וישימו על 500 אני צבא כולם יפים (לא ברור מדוע, אבל שיהיה) ויאמרו אליהם: 'כי תבואו אל העיר, ופיתחתם את רעיכם, ותפסתם אנשים אשר בעיר ושמתם כבלים על ידיהם (סוף ציטוט).
המלכדות נפרשה, ויש תכנית פעולה. במסווה הסלים, יוחדו חיילים מצרים לעיר, ושם הם כבר יודעים מה לעשות. ונמשיך (ציטוט): ויבוא להגיד לשליש מושל יפו: 'כה אמר אדוניך: "לך ואמרת לגבירתך (כלומר לאשת המושל) התבשרי, כי נתן לנו סוּתֶח (כינוי מצרי לאל בעל) את צחותי, אשתו ובניו. הנה מסע עבדיהם". כה תאמר לה על 200 השקים, המלאים אנשים, עזקות וחבלים. וילך מלפניהם, לבשר את גבירתו לאמר: 'תפסנו את את צחותי! ויפתחו את שערי העיר הסגורים לנפי אנשי הצבא, ובואו לעיר, ויפתחו את רעיהם. ויתפסו בעיר כקטון וגדול, וישמיו כבלים ועזקות ע ידיהם. וזרוע פרעה האדירה לכדה את העיר (סוף ציטוט).
כך, בתרגיל עורמה נפלה יפו כפרי בשל בידי צחותי והצבא המצרי.
יפו נכבשה על ידי המצרים. אין ספק בכך. מימי תחותמיס הג' הפכה יפו לאחד ממרכזי המנהל המצרי בארץ.
אך סיפור נאה זה, הוא לא יותר מאשר אגדה אורבנית, המפארת את כיבוש יפו על ידי תחותמיס הג' באמצעים ספרותיים ותו לא.
סיפור זה מזכיר כמובן את סיפור הסוס הטרויאני באיליאדה של הומרוס. והדברים ידועים. אבל לא רק. גם בסיפור עלי בבא ו-40 השודדים, ניסו השודדים להרוג את עלי בבא בהתחבאם בתוך כדים. רק המשרתת שגילתה את הענין, שפכה עליהם שמן רותח והצילה את עלי בבא. יש שיר אוקראיני, המתאר את כיבוש העיר אזוב, וסיפור ערבי המתאר את כיבוש סמרקנד – בהם החביאו אנשים בתוך חפץ, שהוחדר לעיר בעורמה.
מקבילה מעניינת, אם כי לא מדוייקת יש גם בתלמוד, שם רבי שמעון בן שטח, הביא 80 מתלמידיו, על מנת לתפוס ולהמית 80 מכשפות, שהיו במערה ליד אשקלון. אם כי תלמידי שמעון בן שטח, החביאו בכדים את טליתותיהם.
