העיר שכם, היא עיר בעלת מסורת קדושה ארוכה ועתיקת יומין.
קדושתה של שכם קשורה כבר לאברם, בפרשת לך לך (ציטוט): וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן. ו וַיַּעֲבֹר אַבְרָם, בָּאָרֶץ, עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ. ז וַיֵּרָא יְהוָה, אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו (סוף ציטוט. בראשית י"ב 5 – 7).
שכם היא העצירה הראשונה של אברם בכנען, ושם הוא קבל בפעם הראשונה את ההבטחה (שעוד תחזור כמה וכמה פעמים) לארץ וזרע. שם הוא הקים מזבח לה' הנראה אליו
אולם עיקר האזכורים של שכם קשורים ליעקב אבינו עליו השלום.
עם חזרתו לארץ, לאחר הגלות בחרן, והמפגש עם עשיו סופר (ציטוט): וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם, אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בְּבֹאוֹ, מִפַּדַּן אֲרָם; וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר. יט וַיִּקֶן אֶת-חֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר נָטָה-שָׁם אָהֳלוֹ, מִיַּד בְּנֵי-חֲמוֹר, אֲבִי שְׁכֶם--בְּמֵאָה, קְשִׂיטָה. כ וַיַּצֶּב-שָׁם, מִזְבֵּחַ; וַיִּקְרָא
לוֹ--אֵל, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל (סוף ציטוט. בראשית ל"ג 18 – 20).
גם יעקב הקים מזבח בשם, ואף כינה אותו בשם. וחשוב מכך, רכש חלקת שדה.
אבל האידיליה לא נמשכה זמן רב. בפרק הבא, דינה בת יעקב, תאנס על ידי שכם בן חמור. בתגובה קמו שמעון ולוי אחיה והרגו את כל אנשי שכם. והדברים ידועים.
לאחר הטבח באנשי שכם, יעקב מהר לעשות 'ויברח'. אבל לפני זה (ציטוט): וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-בֵּיתוֹ, וְאֶל כָּל-אֲשֶׁר עִמּוֹ: הָסִרוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר, אֲשֶׁר בְּתֹכְכֶם, וְהִטַּהֲרוּ, וְהַחֲלִיפוּ שִׂמְלֹתֵיכֶם. ג וְנָקוּמָה וְנַעֲלֶה, בֵּית-אֵל; וְאֶעֱשֶׂה-שָּׁם מִזְבֵּחַ, לָאֵל הָעֹנֶה אֹתִי בְּיוֹם צָרָתִי, וַיְהִי עִמָּדִי, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלָכְתִּי. ד וַיִּתְּנוּ אֶל-יַעֲקֹב, אֵת כָּל-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּיָדָם, וְאֶת-הַנְּזָמִים, אֲשֶׁר בְּאָזְנֵיהֶם; וַיִּטְמֹן אֹתָם יַעֲקֹב, תַּחַת הָאֵלָה אֲשֶׁר עִם-שְׁכֶם (סוף ציטוט. בראשית ל"ה 2 – 4).
בפרק עתידי על פולחן הבעל והאשרה בישראל נרחיב בנושא. רק אציין שפסוקים אלה, נועדו לתאר את שכם והמקדש בו עמד עץ קדוש, באופן שלילי, כמקום שיסודו בעבודת אלילים.
שכם קשורה בעקיפין לסיפור מכירת יוסף. אמנם המכירה עצמה אירעה בדותן, אבל הדרך מחברון לדותן עוברת בשכם כידוע. על בסיס כביש 60 של ימנו.
ליד שכם יוסף נמכר למצרים, ובשכם הוא נקבר (ציטוט): וְאֶת-עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר-הֶעֱלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי-חֲמוֹר אֲבִי-שְׁכֶם, בְּמֵאָה קְשִׂיטָה; וַיִּהְיוּ לִבְנֵי-יוֹסֵף, לְנַחֲלָה (סוף ציטוט. יהושע כ"ד 32).
ובפרק עתידי על קברי צדיקים נרחיב בנושא.
שכם קשורה גם לסיפור אבימלך בן גדעון מפילגשו השכמית (ציטוט): וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן-יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה, אֶל-אֲחֵי אִמּוֹ; וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, וְאֶל-כָּל-מִשְׁפַּחַת בֵּית-אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר. ב דַּבְּרוּ-נָא בְּאָזְנֵי כָל-בַּעֲלֵי שְׁכֶם, מַה-טּוֹב לָכֶם--הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל, אִם-מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד; וּזְכַרְתֶּם, כִּי-עַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי. ג וַיְדַבְּרוּ אֲחֵי-אִמּוֹ עָלָיו, בְּאָזְנֵי כָּל-בַּעֲלֵי שְׁכֶם, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה; וַיֵּט לִבָּם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ, כִּי אָמְרוּ אָחִינוּ הוּא. ד וַיִּתְּנוּ-לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף, מִבֵּית בַּעַל בְּרִית; וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ, אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים, וַיֵּלְכוּ, אַחֲרָיו. ה וַיָּבֹא בֵית-אָבִיו, עָפְרָתָה, וַיַּהֲרֹג אֶת-אֶחָיו בְּנֵי-יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ, עַל-אֶבֶן אֶחָת; וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן-יְרֻבַּעַל, הַקָּטֹן--כִּי נֶחְבָּא (סוף ציטוט. שופטים ט' 1 – 5).
זה הסיפור עם משל יותם. בסופו של דבר עבר בין אבימלך לאנשי שכם טיגריס בנגלי שחור משחור. הוא הרס את העיר, ומצא את מותו בתבץ מפלח רכב שהושלך עליו. והדברים ידועים.
בשכם גם התפלגה המלוכה. לאחר מות שלמה נכתב (ציטוט): וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם, שְׁכֶם: כִּי שְׁכֶם בָּא כָל-יִשְׂרָאֵל, לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ (סוף ציטוט. מלכים א' י"ב 1).
שכם אף הייתה זמן קצר בירת ממלכת ישראל הצפונית (ציטוט): וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת-שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם, וַיֵּשֶׁב בָּהּ; וַיֵּצֵא מִשָּׁם, וַיִּבֶן אֶת-פְּנוּאֵל (סוף ציטוט. מלכים א' י"ב 25). בפרק עתידי על ממלכת הצפון נרחיב בנושא.
אולם עיקר ענייננו בשכם מתמקד בנאום הפרידה של יהושע בן נון. יהושע החליף את משה, כזכור, ולאחר כיבוש הארץ, וחלוקתה לנחלות יהושע נפרד מהעם (בפרק עתידי על הכיבוש וההתנחלות נרחיב בנושא). (ציטוט): וַיֶּאֱסֹף יְהוֹשֻׁעַ אֶת-כָּל-שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, שְׁכֶמָה; וַיִּקְרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְרָאשָׁיו, וּלְשֹׁפְטָיו וּלְשֹׁטְרָיו, וַיִּתְיַצְּבוּ, לִפְנֵי הָאֱלֹהִים. ב וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-כָּל-הָעָם, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר הַנָּהָר יָשְׁבוּ אֲבוֹתֵיכֶם מֵעוֹלָם, תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר; וַיַּעַבְדוּ, אֱלֹהִים אֲחֵרִים (סוף ציטוט. יהושע כ"ד 1 – 2).
המשפט האחרון מוכר מההגשה של פסח, אגב. הסקירה ההיסטרית ממשיכה עוד ועוד, ובסופה מגיע הקטע החשוב, בו ניתנת לעם הברירה (ציטוט): וְעַתָּה יְראוּ אֶת-יְהוָה, וְעִבְדוּ אֹתוֹ--בְּתָמִים וּבֶאֱמֶת; וְהָסִירוּ אֶת-אֱלֹהִים, אֲשֶׁר עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם בְּעֵבֶר הַנָּהָר וּבְמִצְרַיִם, וְעִבְדוּ, אֶת-יְהוָה. טו וְאִם רַע בְּעֵינֵיכֶם לַעֲבֹד אֶת-יְהוָה, בַּחֲרוּ לָכֶם הַיּוֹם אֶת-מִי תַעֲבֹדוּן--אִם אֶת-אֱלֹהִים אֲשֶׁר-עָבְדוּ אֲבוֹתֵיכֶם אֲשֶׁר בעבר (מֵעֵבֶר) הַנָּהָר, וְאִם אֶת-אֱלֹהֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בְּאַרְצָם; וְאָנֹכִי וּבֵיתִי, נַעֲבֹד אֶת-יְהוָה (סוף ציטוט. יהושע כ"ד 14 – 15).
העם בחר בה' כמון. יהושע שאל האם הם בטוחים. הם בטוחים לחלוטין. ואז (ציטוט): וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל-הָעָם, עֵדִים אַתֶּם בָּכֶם, כִּי-אַתֶּם בְּחַרְתֶּם לָכֶם אֶת-יְהוָה, לַעֲבֹד אוֹתוֹ; וַיֹּאמְרוּ, עֵדִים. כג וְעַתָּה, הָסִירוּ אֶת-אֱלֹהֵי הַנֵּכָר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּכֶם (כמעט זהה לחלוטין לדברי יעקב, אגב. ונמשיך); וְהַטּוּ, אֶת-לְבַבְכֶם, אֶל-יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. כד וַיֹּאמְרוּ הָעָם, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ: אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵינוּ נַעֲבֹד, וּבְקוֹלוֹ נִשְׁמָע (סוף ציטוט. יהושע כ"ד 22 -24).
והנה הדבר שכמעט הועלם מתולדות ישראל, ונשמר כהד עמום בקצה ספר יהושע (ציטוט): וַיִּכְרֹת יְהוֹשֻׁעַ בְּרִית לָעָם, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיָּשֶׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט, בִּשְׁכֶם. כו וַיִּכְתֹּב יְהוֹשֻׁעַ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים; וַיִּקַּח, אֶבֶן גְּדוֹלָה, וַיְקִימֶהָ שָּׁם, תַּחַת הָאַלָּה אֲשֶׁר בְּמִקְדַּשׁ יְהוָה (סוף ציטוט. יהושע כ"ד 25 – 26).
יהושע שם חֹק וּמִשְׁפָּט, בִּשְׁכֶם וכתב את כל זה בְּסֵפֶר תּוֹרַת אֱלֹהִים יש לנו פה בעצם מסורת אחרת, נשכחת ודחויה על קבלת התורה לא בסיני אלא בשכם!
ובהערת אגב, אזכיר את המזבח על פסגת הר עיבל, שהתגלה ונחפר על ידי פרופסור אדם זרטל ז"ל, מזבח המתוארך לראשית ימי ההתנחלות. מזבח המגלה זיקה רבה לטקס המתואר ביהושע פרק ח'.
הזכרתי לא פעם, שיהושע מעוצב כמשה שני, והנה זיקה ברורה וחדה בינהם. משה קבל תורה בסיני? יהושע קבל תורה בשכם!
במקביל לגרסה הרשמית, היהודאית, הדרומית שמשה הוא הוא מקבל התורה בהר סיני, עומדת מסורת מחתרתית, ישראלית, צפונית, שיהושע קבל את התורה בשכם!
רק אזכיר את הפלג הצפוני בדת ישראל, השומרונים, הרואה בהר גריזים, ולא בהר הבית את המקום הנבחר לעבודת האל. שכם היא עיר הקודש, לא ירושלים. ובפרק עתידי על התורה השומרונית נרחיב בנושא. רק אציין שבניגוד לשאר ההרחבות התלויות באויר, את הפרק על התורה השומרונית כבר התחלתי לכתוב. יש למה לחכות J
