Skip to content

פרק 546 – קריאה

האזנה

שלום וברוכים הבאים לדברי הימים אנשים אירועים יצירות. הסכת על היסטוריה שימושית. צלה של רומא בפעם שעברה גמרנו עם שלומציון, והפעם נדון באירועים שבין מותה לבין כיבוש יהודה על ידי פומפיוס. כולם ראו את הכיבוש מתקרב. אך בחרו להתעלם מהצל הרומאי המתגבר והולך. אם נתעלם זה בטח ייעלם. אז לא. בטרם ההמשך - הבהרה. בני אלכסנדר ינאי ושלומציון נקראו הורקנוס הבכור ואריסטובולוס הצעיר. כזכור אביו של אלכסנדר נקרא הורקנוס ואחיו נקרא אריסטובולוס. אל נכון לילדיו הוא קרא על שם אביו ואחיו. לפיכך ילדי אלכסנדר ושלומציון מכונים הורקנוס השני ואריסטובולוס השני. על מנת להקל על תיאור האירועים הם יכונו הורקנוס ואריסטובולוס בלבד. אם נזכיר את סבם או דודם, כלומר הראשונים, נציין כי מדובר בהורקנוס או אריסטובולוס הראשונים.

עם מות שלומציון הפך יוחנן הורקנוס הבכור למלך בפועל. כזכור כבן הבכור הוא כבר היה הכהן הגדול. כלומר יש פה השבת עטרה ליושנה. עטרת הכהונה יחד עם עטרת המלכות. כך כתב יוספוס (ציטוט): הורקנוס שאמו הפקידה בידיו את מלכותו בחייה היה יורש על הכל. אבל אריסטובולוס עלה עליו בכושרו ובעוז רוחו (סו"צ. מלחמת א' ו' 1). במקום אחר כתב יוספוס (ציטוט): הורקנוס קיבל איפוא את המלוכה בשנה השלישית של האולימפיאדה המאה שבעים ושבע (שנת 67 לפה"ס. הגם שהחישוב מביא אותנו לשנת 65) בימי הקונסולים הרומאים (שמם פחות חשוב. יוספוס שכתב לקהל הרומי הקל עבור קוראיו את חישובי הזמנים) מיד יצא אריסטובולוס למלחמה עליו. וכשערך את הקרב על יד יריחו ברחו רבים מאנשי הצבא של הורקנוס אל אחיו (סו"צ. קדמוניות י"ד 4). הורקנוס טרם הספיק לחמם את הכס, ומיד עמד מול מרד מצד אחיו. אריסטובולוס אשר זכה לתמיכת האצולה, ובעיקר הצבא התגבר על אחיו חסר הכח הצבאי על נקלה. אבל הורקנוס שלט עדיין בירושלים (ציטוט): אחר הדבר הזה ברח הורקנוס אל המצודה (לא ברור האם מדובר בארמון החשמונאי בתחומי מגדל דוד של ימנו. או במצודה שמצפון להר הבית שנקראה הבירה. אין זה משנה לענייננו) ששם היו אשתו של אריסטובולוס וילדיו אסורים מטעם אמו, והוא תקף ולקח בשבי את היריבים שנמלטו אל תחום המקדש (סו"צ. קדמוניות י"ד 5). פה ציטטנו מקדמוניות היהודים. במלחמת היהודים ברומאים כתב יוספוס שהיריבים, כלומר תומכי אריסטובולוס, שנמלטו מפניו התבצרו באנטוניה, המצודה שמצפון להר הבית. הבעיה היא שהאנטוניה תבנה בעתיד רק בימי הורדוס. נראה כי יוספוס השליך לאחור את השם מתקופתו הוא. בין אם מתנגדי הורקנוס ברחו אל הבירה או למקדש עצמו – הרי הסיפור היה רחוק מסיומו. הורקנוס אמנם הובס בקרב אבל היה לו קלף בדמות גיסתו ואחייניו. שלומציון שהכירה את בנה הצעיר, דאגה מראש לאסור את כלתה ונכדיה. על כל צרה שלא תבוא. למעשה על כל צרה שבוא תבוא. אריסטובולוס לא נתן לזוטות כמו אשתו וילדיו כבני ערובה להפריע לו בדרכו. הוא עלה לירושלים וצר על הורקנוס. מסיבה לא ברורה, אולי אופיו הרך, כפי שתיאר זאת יוספוס, נמנע הורקנוס מפגיעה בגיסתו ואחייניו. האחים הגיעו לפשרה. (ציטט): אבל לפני שנעשה נזק שאין לו תיקון באו האחים לידי הסכם, שלפיו יהיה אריסטובולוס המלך, והורקנוס לאחר שיתפטר מממלכתו, יזכה במעמד הכבוד של אח המלך. הפיוס נתקיים במקדש. הם התחבקו זה עם זה לעיני כל העם שהקיף אותם. ולאחר מכן החליפו את מגוריהם. אריסטובולוס שם פניו לעבר הארמון, והורקנוס לבית אריסטובולוס (סו"צ מלחמת א' ו' 1). הורקנוס ויתר על הכס בתמורה לחייו. לא ברור מן הכתובים האם הוא ויתר גם על הכהונה הגדולה. סביר מאוד שכן. הלוא מעמדם ועוצמתם של מלכי בית חשמונאי נשענו על הכהונה הגדולה. איתה הם שליטים לגיטימיים.  בלעדיה הם סתם תאבי שררה. כך שעולה על הדעת שאריסטובולוס היה גם המלך וגם הכהן הגדול. כמו אביו, דודו וסבו לפניו.

כאן הסיפור יכול היה להסתיים. אבל כמו שהספקתם להבין תמיד ישנו מישהו שמסבך את העלילה. אדם זה נקרא אנטיפטרוס. כזכור לכם בימי יוחנן הורקנוס גויירו האדומים אשר ישבו בשפלת יהודה. אחד מאלה שהתגיירו היה אדם בשם אנטיפס. אנטיפס הוא אביו של אנטיפטרוס. מדובר במשפחה אדומית רמת יחס, ששירתה את מלכי בית חשמונאי. כגמול על תמיכתם מונה אנטיפטרוס, כדברי יוספוס, לאסטרטגוס על אדום כולה. כלומר הנציב החשמונאי בארץ אדומיאה, כלומר דרום שפלת יהודה. לרובנו מוכר השם אנטיפטרוס מגן לאומי אפק, ליד ראש העין, הקרוי גם מבצר אנטיפטרוס. על שושלת הורדוס תהיה סדרה נפרדת.

יוספוס כתב כך (ציטוט): היה לו להורקנוס ידיד אדומי ושמו אנטיפטרוס בעל נכסים רבים, איש אלים ומחרחר מדון, והוא אויבו של אריסטובולוס וחלק עליו מכח חיבתו להורקנוס (סו"צ. קדמוניות י"ד 8). ברור. אנטיפטרוס הבין שפשוט יותר לתמרן את הורקנוס הרכרוכי מאשר את אריסטובולוס הנחוש. בהמשך תיאר יוספוס כיצד אנטיפטרוס הסית בהתמדה ובשקדנות את מקורבי הורקנוס ובעיקר את הורקנוס עצמו נגד אחיו. הוא חזר שוב ושוב על הטענה שיועצי אריסטובולוס ממליצים לו בתוקף להרוג את הורקנוס אחיו, כי רק בדרך זו תשכון מלכות אריסטובולוס לבטח. וכך לאט אך בבטחה בשיטת 'שמשון ודלילה' הצליח אנטיפטרוס במזימתו (ציטוט): וכשראה אנטיפטרוס שהורקנוס אינו שועה לדבריו, לא פסק מלהלעיז לפניו ולהוציא דיבה על אריסטובולוס יום יום, שרוצה הוא כביכול להרגו, והפציר בו ויעץ לו לברוח אל חרתת מלך הערבים (הנבטים הכוונה. זהו חרתת השלישי) (וסוף סוף) פיתהו, והבטיח שאם יישמע לו יהיה גם הוא לו לבעל ברית. כיוון ששמע הורקנוס את הדברים חשב כי אמנם טוב לו לברוח אל חרתת, שהרי ערב (ארץ הנבטים כאמור. האזור שבדרום ירדן של ימנו) גובלת ביהודה. דלגתי על הקטע בו הורקנוס קיבל ערבויות שלא יוסגר לידי אחיו לאחר הבריחה... וכעבור זמן לא רב לקח (אנטיפטרוס הכוונה) אותו (את הורקנוס) והתגנב בלילה מן העיר ועבר דרך ארוכה ובא והביאו אל העיר הקרויה פטרה, ששם היה ארמונו של חרתת. הואיל ואנטיפטרוס היה ידידו המובהק של המלך, ביקש ממנו להחזיר את הורקנוס לכסאו ביהודה. דלגתי על הקטע שבו אנטיפטרוס הציק גם לחרתת שלא התלהב כל כך מהענין. והגיש לו לחרתת גם מתנות עד שפיתהו (סו"צ. קדמוניות י"ד 14 - 18). בנוסף, הורקנוס עצמו הבטיח לחרתת שתמורת עזרתו להשבתו לכס בירושלים, הוא, הורקנוס, ישיב לחרתת את הערים שכבש אלכסנדר ינאי אביו. בהחלט עסקה שבה כל הצדדים יצאו מרוצים. (ציטוט): משקיבל חרתת הבטחות אלו, יצא למלחמה באריסטובולוס עם חמש ריבואות פרשים וחיל רגלים, וניצחו במערכה. לאחר הנצחון עברו רבים אל הורקנוס, ואריסטובולוס נשאר לבדו וברח לירושלים. ומלך הערבים (נבטים, כן?) הוליך את כל צבאו, ותקף את בית המקדש, וצר על אריסטובולוס... דלגתי קצת מעשים אלו אירעו בימי חג המצות, שהננו קוראים לו פסח (כזכור יוספוס כתב עבור הקהל הרומי. הוא צריך להסביר מונחי יסוד ביהדות מעת לעת) (סו"צ. קדמוניות. י"ד  19 - 21). בהמשך כתב יוספוס על (ציטוט): צדיק אחד חביב האלהים, חוניו שמו, שהתפלל פעם לאלהים בשעת עצירת הגשמים שיסיר את הבצורת, ואלהים שמע לקולו והמטיר (וס"צ. קדמוניות י"ד 22). חוניו זה הוא כמובן חוני המעגל. הקטע בקדמוניות היהודים מתייחס לסיפור במסכת תענית במשנה על הורדת הגשמים בימי חוני המעגל (וישנה גרסה נוספת במסכת תענית בתלמוד הבבלי). לפי יוספוס, אנשי הורקנוס תפסו את חוניו ודרשו ממנו, שכשם שהתפלל על הגשמים – שיתפלל לתבוסת אריסטובולוס. הוא התפלל אך ביקש בקשה משל עצמו (ציטוט): אלוהינו מלך העולם, מאחר שאלה העומדים אתי הם עמך, והנצורים הם כהניך, בבקשה ממך, שלא תשמע את אלו נגד אלו, ולא תקיים מה שמבקשים אלו נגד אלו (סו"צ. קדמוניות י"ד 24). יש דברים שגם אחרי 2000 שנה כוחם יפה. בתגובה סקלו אותו למות. לפי יוספוס הנקמה האלהית לא איחרה לבוא (ציטוט): מיד נפרע מהם אלהים על אכזריותם והטיל עליהם עונש על רצח חוניו בדרך הזו. בשעת המצור על הכהנים ואריסטובולוס, חל החג הקרוי פסח, שבו מנהג לנו להרבות בקרבנות לאלהים. ומשום שאנשי אריסטובולוס היו חסרים קרבנות ביקשו מאת בני עמם שימציאו להם בהמות ויקחו כסף תמורתן כמה שירצו... דלגתי על הקטע שבו הכסף שולם אבל הצרים לא העבירו אפילו בדל אוזן של בהמה לקרבן והכהנים שרומו על ידי הפרת ההסכם התפללו לאלהים שייפרע מבני עמם, ואלהים לא השהה את עונשם, אלא שלח רוח גדולה וחזקה והשמיד את תבואת כל הארץ עד שסאת דגן עלתה אותה שעה באחת עשרה דראכמות (סו"צ קדמוניות. י"ד 25 – 28). סביר כי יוספוס התבסס על אירועים אמיתיים ועל בסיסם הוא סיפר אנקדוטה. כלומר היה אדם שסירב לעזור לאנשי הורקנוס שהוצא להורג. הייתה עסקת רמיה בין הצרים לנצורים, והייתה בצורת כלשהי. כיוון שבצורת נחשבה כעונש מאת האל, הרי ברור שהיה חטא כלשהו. אז מעשה הרמיה מחד גיסא, נכרך באדם שהוצא להורג – והנה לנו החטא. הצדיק שהוריד גשם בחייו, מנע את הגשמים במותו. מידה כנגד מידה. אך ספק אם יש קשר בין האירועים. בתלמוד ישנה האגדה המפורסמת על כך שחוני נרדם למשך שבעים שנה, וכשהתעורר, ואנשים לא האמינו לו כי הוא חוני המעגל – מת מצער. בתלמוד ישנה אגדה נוספת המתארת את המצור על בית המקדש (ציטוט): תנו רבנן: כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים. בכל יום ויום היו משלשלין דינרים בקופה ומעלין להן תמידים (קרבן התמיד. מלחמה או לא – עבודת האל המשותף לשני הצדדים חייבת להימשך) היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יוונית. לעז להם בחכמת יוונית אמר להן: 'כל זמן שעוסקים בעבודה (עבודת הקרבנות הכוונה) אין נמסרין בידכם'. למחר שלשלו להם דינרים בקופה, והעלו להם חזיר. כיון שהגיע לחצי חומה נעץ צפרניו נזדעזעה א"י ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה (יש מחלוקת מה אורכה של הפרסה. אך נלך עם הזרם המרכזי הרואה בפרסה שוות ערך לארבעה קילומטרים. כלומר אלף ושש מאות על אלף ושש מאות קילומטרים. מספר מופרז שנועד לציין את עוצמת הזעזוע מחילול הקודש. ונמשיך אותה שעה אמרו: 'ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת יוונית (סו"צ. סוטה מט ע"ב).

בעוד האחים לבית חשמונאי מתכתשים זה עם זה, הלגיונות הרומאים הגיעו למזרח. צלה של רומא כבר הסתיר את השמש. הרומאים הגיעו בעיקר בשל שיקולים פנים רומאיים של יוקרה וכבוד הקשורים, בין היתר, למאבקי כח בין יוליוס קיסר לפומפיוס. מסע פומפיוס למזרח הוא תגובה למסעי יוליוס קיסר למערב, בעיקר המסע לגאליה. פומפיוס היה במסע במזרח במסגרת מלחמת מיתרדטס השלישית. מיתרדטס היה מלך פונטוס במרכז תורכיה של ימינו. באותה הזדמנות פומפיוס גם ניצח את טיגרנס מלך ארמניה ואת אנטיוכוס השלושה עשר המלך הסלווקי. פונטוס והממלכה הסלווקית הפכו לנציבויות רומיות. בעוד פומפיוס עוסק בענייניו באנטיוכיה בירת הממלכה, נשלח אחד משרי צבאו סקאורוס (Σκαῦρον) לדמשק. אך בהגיעו לדמשק גילה סקאורוס שהעיר כבר נלכדה על ידי פקודיו. בהיותו בדמשק הוא שמע על המלחמה בירושלים. סקאורוס ראה פה הזדמנות פז להרוויח מהצד ממון, וגם לקדם את עניני רומא. מאחר שדמשק נכבשה הוא המשיך עם צבאו לירושלים. הייתה זו הפעם הראשונה שלגיונרים רומים דרכו על אדמת ארץ הקודש. האחים הנצים הבינו שכללי המשחק השתנו. כח גדול וחזק התערב בסכסוך בינהם. שניהם מיהרו לשלוח משלחת אל סקאורוס בבקשת עזרה. (ציטוט): אריסטובולוס הבטיח שיתן לו ארבע מאות כיכר כסף (כיכר היא שלושים קילו. כלומר שנים עשר טון מתכת כסף), ואף על פי שגם הורקנוס הבטיח שימציא לו לא פחות מזה, קיבל סקאורוס את הבטחת אריסטובולוס שכן היה זה עתיר נכסים ונדיב לב, ובקשותיו היו מתונות יותר. ואילו הורקנוס עני היה וקמצן, והכריז על הבטחות שאינן מתקבלות על הדעת תמורת דברים גדולים יותר... דלגתי קצת נטה סקאורוס לצד אריסטובולוס בצוותו את חרתת להיסוג או שיוכרז אויב לרומאים. וסקאורוס שב ונסוג לדמשק, ואילו אריסטובולוס יצא עם חיל רב למלחמה על חרתת והורקנוס... דילוגון  וניצח בקרב (סו"צ. קדמוניות י"ד 30 - 33). המצב שב לקדמותו. אריסטובולוס הוא שוב המלך בירושלים. אבל ברור לכם שזה לא נגמר כן?

אנטיפטרוס המושך בחוטי הורקנוס הבין שסקאורוס הוא בחור חביב כשלעצמו, אבל מי שבאמת מחליט הוא פומפיוס. כלומר להורקנוס יש מועד ב'. וכדאי שיתכונן היטב היטב. פומפיוס הגיע לדמשק גם כן. שם הוא קיבל משלחות של המדינות השונות במרחב, וביניהן גם של האחים הנצים. אריסטובולוס שלח לו גפן מזהב במשקל חמש מאות כיכר (15 טון!). יוספוס כתב שבימיו (כלומר 150 שנה בערך לאחר האירועים) הגפן עוד נמצאת ברומא במקדש של זאוס הקפיטוליני ועליה הכתובת: מאלכסנדרוס מלך היהודים. הכיתוב 'אלכסנדר' מחליש את הקשר בין הגפן לאריסטובולוס שנקרא אריסטובולוס ולא אלכסנדרוס. אפשר שהגפן נוצרה בנסיבות לא ברורות על ידי אלכסנדר ינאי, ושאריסטובולוס לקח משהו שהכין אביו והעבירו הלאה. אפשרות אחרת היא שמדובר באלכסנדר בנו של אריסטובולוס שמרד ברומאים ונכנע. ואולי הכיתוב על הגפן ברומא ייחס אותה בטעות לאלכסנדר כלשהו ולא לאריסטובולוס. מי יודע?

פומפיוס קיבל את המתנה הודה בנימוס, אך טרם החליט. משלחות נוספות הגיעו לדמשק. אנטיפטרוס בא בשם הורקנוס, וניקודימוס  (nikdemos) בשם אריסטובולוס. ניקודמוס טעה טעות אסטרטגית (ציטוט): ניקודמוס זה, בא גם בקטרוג על אלה שלקחו כסף. תחילה גאביניוס ואחריו סקאורוס. הראשון שלוש מאות כיכר והשני ארבע מאות כיכר. והפך גם אותם, נוסף על אחרים, לאויבים לו (סו"צ. קדמוניות. י"ד 37). יש פה מידע מעניין שלא רק סקאורוס שוחד, אלא גם גאביניוס. לא ברור האם סדר האירועים מדויק. גאביניוס יהיה בקרוב הנציב הרומי בסוריה. סביר שגם הוא שוחד כך או אחרת. אך העובדה שיוספוס לא הזכיר אותו רומזת שהיה זה לפני סקאורוס ולא אחריו. לחלופין ניתן לשער שכאשר סקאורוס קיבל את שלמוניו, גם לגאביניוס זרקו עצם דשנה במיוחד. יצירת אויבים בקרב רומאים בכירים התבררה כרעיון לא חכם במיוחד. טעות שתעלה לאריסטובולוס ביוקר.

פומפיוס האזין ברוב קשב, וציווה על האחים להתייצב אצלו כעבור כמה חודשים בדמשק. אל דמשק הגיעו שלוש משלחות. אחת מטעם הורקנוס, שטענה לזכות הורקנוס. אחת מטעם אריסטובולוס, שטענה למען אריסטובולוס, ואחת מטעם 'העם', כפי הנראה נציגי הפרושים. (ציטוט): שם (בדמשק) שמע את טענותיהם של היהודים ומנהיגיהם, של הורקנוס ואריסטובולוס שחלקו זה על זה, ושל העם שחלק עם שניהם. העם ביקש שלא יהיה נתון לשלטון מלכים, באומרו שקבלה בידיו מאבותיו לשמוע לכהני האל שהוא עובד אותו. ואלה השניים אף על פי שה צאצאי הכהנים, מבקשים להעביר את העם לשלטון אחר למען יהיה עבד להם (סו"צ. קדמוניות. י"ד 41). טענת העם היא פשוטה: יש לנו חוקי אבות המחייבים אותנו לציית לכהן הגדול שהוא הסמכות העליונה בתחומי הפנים. ואילו שני אלה רוצים לשעבד את העם. נציגי העם ביקשו להשיב את המצב לקדמותו. כלומר הם הזמינו את הרומאים לשלוט באופן ישיר על ארץ יהודה. בבחינת שניים רבים והשלישי (פומפיוס במקרה זה) – לוקח. הורקנוס נקט בגישת 'מגיע לי'. הוא טען שהוא הבכור, והשלטון נלקח ממנו שלא כחוק. הוא גם הוציא את דיבת אריסטובולוס וטען שאריסטובולוס ארגן פשיטות על השכנים (כלומר ערער את היציבות האזורית), וגם שהוא היה שותף בשוד הים. וכן שאילולי היה אחיו מחרחר ריב ומדון, העם לא היה מתקומם נגדו. את דבריו אישרו, לפי יוספוס, אלף מנכבדי היהודים, שהוכנו מבעוד מועד על ידי אנטיפטרוס. אני רוצה להתעכב על ההאשמה כבדת המשקל מכל. האשמת אריסטובולוס שנטל חלק בשוד ים. בשל ירידת כוחן של הממלכות הסלווקית והתלמית התרבו והתעצמו שודדי הים באגן המזרחי של הים התיכון. פומפיוס בעצמו ניהל מסע מוצלח להדברת אותם שודדי ים, שפגעו באינטרסים הכלכליים של רומא. מסע שהשתלב במסעותיו למזרח. האשמת אריסטובולוס כמי שנטל חלק בשוד הימי היא טענה חזקה, המציגה את אריסטובולוס כאויב לא רק של רומא, אלא כסכנה ברורה ומידית מבחינת פומפיוס. בהחלט טיעון חשוב לרעת אריסטובולוס. הורקנוס התכונן היטב למועד ב'.

אריסטובולוס טען שאחיו הוא חדל אישים, שמעשיו גרמו לאי כבוד בלב הבריות. מה עוד, שאריסטובולוס נאלץ ליטול את השלטון, אחרת אחרים היו נוטלים אותו. גם אריסטובולוס הביא עדי אופי. אבל הם עשו את הרושם ההפוך (ציטוט): כעדים לכך קרא (אריסטובולוס) את הצעירים והמטורזנים, שבגדי הארגמן שלהם והבלוריות והברק ושאר הקישוטים עוררו גועל נפש. קישוטים אלה נועדו כאילו באו לחגיגה פומבית ולא ליתן את הדין (סו"צ. קדמוניות. י"ד 45). בעוד הורקנוס דיבר על צדק (הוא הבכור) וחוק (אריסטובולוס עזר לשודדי הים), אריסטובולוס דיבר על אופיו החלש של אחיו. בעוד הורקנוס הביא עדים רציניים, אריסטובולוס הביא עדים מגונדרים שנתפסו כמוקיונים. זה בהחלט מזכיר את עצת הזקנים ועצת הצעירים לרחבעם מלך יהודה. פומפיוס שמע, גינה את אריסטובולוס האלים , אבל שילח אותם בנימוס לירושלים, בהבטיחו שאחרי שיגמור את עניניו עם הנבטים – הוא יבוא ליהודה ויסגור את הפינה הזו. עד אז – שיתאזרו בסבלנות ויתכבדו וישבו בשקט. יוספוס כתב (ציטוט:( והסביר פנים גם לאריסטובולוס כדי שלא ימריד את הארץ, ולא יחסום את המבואות. אולם דווקא זה מה שקרה ונעשה בידי אריסטובולוס, כי הוא לא חיכה לשום דבר מן הדברים שדיבר אליו פומפיוס... דלגתי קצת על כך רגז פומפיוס ולקח את הצבא  שהוכן נגד הנבטים... דלגתי שוב ויצא למלחמה על אריסטובולוס (סו"צ. קדמוניות י"ד 47). אריסטובולוס הבין לאן מנשבת הרוח, ומיהר ליהודה על מנת להתכונן. פומפיוס לא אהב זאת בלשון המעטה. אריסטובולוס, כמו אנטיוכוס השלישי מעל מאה שנים קודם ילמד בדרך הקשה מה פירוש אי ציות לגנרל רומאי גדוש בלגיונות. פומפיוס לא חלם לותר לחוצפן הזה (ציטוט): שם שלח אל אריסטובולוס וגזר עליו לבוא אליו כי נמלט אל אלכסנדריון (סרטבה. לא רחוק ממעלה אפרים. אחד ממבצרי המדבר של החשמונאים) מבצר נהדר הבנוי על ראש ההר. ואריסטובולוס שרבים שידלוהו שלא יילחם ברומאים, ירד וטען לזכות השלטון נגד אחיו. ושב ועלה ברשות פומפיוס למצודה. דבר זה עשה שתיים ושלוש פעמים, ושעשע נפשו בתקוה לקבל את המלוכה מידי פומפיוס, והעמיד פנים כמציית לכל פקודותיו, ובעת ובעונה אחת היה חוזר אל המבצר כדי שלא להתפרק מהנשק וכדי להכין לעצמו צידה למלחמה, מחשש שמא יעביר פומפיוס את השלטון להורקנוס (סו"צ. קדמוניות י"ד 49 - 51). פומפיוס היה גנרל מוכשר. אבל כאן הוא התגלה גם כדיפלומט טוב. הוא ניסה להשיג את כניעת אריסטובולוס ללא צורך במלחמה. נראה היה שאריסטובולוס הפנים את העדיפות הרומית. פומפיוס הבין שאריסטובולוס משתעשע ברעיונות שוא ופקד עליו להסגיר לידיו את כל המבצרים. עד האחרון שבהם. וכן לכתוב למפקדי המבצרים וראשי הצבא הנאמנים לו לא לקבל כל פקודה סותרת באופן כלשהו. אריסטבולוס נשמע לו. בין אם הפנים את העליונות הרומית המוחצת, בין אם מתוך תקוה שהיותו ילד טוב ירושלים (תרתי משמע במקרה זה) ירים תרומה לקבלת האישור מצד פומפיוס, ובין אם שילוב של שני הדברים גם יחד. לאחר מכן אריסטובולוס נמלך בדעתו (ציטוט): אבל חזר (אריסטובולוס הכוונה) לירושלים ברוגז והתכונן למלחמה (בכל זאת ירושלים היא לא סרטבה. דילגתי על הקטע בו פומפיוס התקדם לירושלים כשקיבל את הידיעה שמתרדת מלך פונטוס נרצח על ידי בנו, מה שבהחלט שינה לטובה את המצב מבחינת פומפיוס, ונמשיך) לאחר שחנה פומפיוס ליד יריחו ...דלגתי קצת יצא עם שחר אל ירושלים. ואריסטובולוס נמלך בדעתו ובא אל פומפיוס וביקשו להפסיק את המלחמה ולעשות את רצונו בדרך שלום. בהבטיחו לתת לו כסף ולהכניסו לירושלים. פומפיוס סלח לו לבקשתו ושלח את גאביניוס (ההוא שלקח 300 כיכר כשוחד) ואנשי צבא עמו  כדי לקבל את הכסף ואת העיר (סו"צ. קדמוניות י"ד 53 - 55). סוף טוב. נראה לכם? כבר הבנתם שבכל פעם שנוצר איזון כלשהו – מישהו מפר אותו. גאביניוס הגיע לירושלים בראש חיל משלוח צנוע, בהבינו שהוא עומד לקבל המון כסף ואת כניעת העיר. אולם גאביניוס סב על עקבותיו ושב כלעומת שבא מאחר שאנשי צבאו של אריסטובולוס לא ראו את עצמם מחוייבים להסכם בצורה כלשהי. אריסטובולוס הבטיח. אז מה? איך זה קשור אליהם? פומפיוס לא יכול היה להבליג על חוצפה זו מצד אנשי אריסטובולוס (ציטוט): על כך תקפה את פומפיוס חימה, והוא שם את אריסטובולוס במאסר ועלה בעצמו על העיר (סו"צ. קדמוניות י"ד 57). פומפיוס כעס אבל שלט בעצמו, ורק אסר את אריסטובולוס, ולא התיז את ראשו. בירושלים ראו את פומפיוס וגייסותיו, ומיד פרץ ויכוח. חלק טענו שיש להיכנע מיד לרומאים לאור עוצמתם ועדיפותם. תומכי אריסטובולוס התנגדו וטענו שיש להילחם ברומאים. תומכי אריסטובולוס (ציטוט): הללו גם הקדימו ותפסו את בית המקדש והרסו את הגשר הנטוי ממנו אל העיר והתכוננו למצור. אולם האחרים קיבלו את הצבא והסגירו ביד פומפיוס את העיר ואת בית המלך (סו"צ. קדמוניות י"ד 58 - 59). בשלב הזה גברה התבונה והעיר נכנעה בפני הרומאים. הודות להורקנוס. כפי שכתב יוספוס: והורקנוס שימשו ברצון בכל דבר. הנאמנות שהפגין הורקנוס עוד תשתלם לו. ירושלים נכנעה למעט בית המקדש. הרומאים צרו על המקדש. אבל זו לא הייתה משימה קלה (ציטוט): אך גם שם עמדו מגדלים גבוהים  ונחפרה תעלה וגיא עמוק הקיף את מקום המקדש... דלגתי קצת הלכה והתרוממה הסוללה ביגיעה קשה יום יום, כשהרומאים כורתים את העצים מסביב, וכשהיה די בגובה הסוללה, לאחר שנתמלאה התעלה בקושי בשל העומק שלא היה לו סוף, הקים פומפיוס את כלי המשחית ואת כלי המלחמה שהובאו מצור, ותקף ורגם את בית המקדש באבני בליסטראות (סו"צ. קדמוניות י"ד 61 - 62). פומפיוס תקף את בית המקדש מכיוון צפון. ירושלים מוקפת משלושה עברים בגאיות עמוקים. במזרח - הקדרון, במערב ובדרום - גיא בן הנום. השטח הנחות בהגנה על העיר הוא מצפון. חשוב להבין דבר אחד. ירושלים של החשמונאים השתרעה בעיר דוד והר ציון. השטח מצפון להר הבית לא היה מוקף בחומה. חומת הר הבית הייתה חלק מהחומה הצפונית של ירושלים. ממש כשם שהיום חומת הר הבית היא חלק מהחומה המזרחית של ירושלים העתיקה. זאת ועוד, הר הבית המוכר לנו הוא מעשה ידי הורדוס. הר הבית החשמונאי היה קטן יותר. הן לצפון, הן לדרום וכפי הנראה גם למערב. כיוון שחומת הר הבית הייתה חלק מהחומה הצפונית, וכיוון שצד צפון הוא הצד הנחות בהגנה על העיר – חפרו תעלה עמוקה שחצצה בין החומה לבין מי שמגיע מצפון. פומפיוס הגיע, ובעמל רב מילא את התעלה, ועל המילוי שפך סוללה לצורך קירוב כלי המצור אל חומת הר הבית. בכך השפיע פומפיוס על הר הבית. מצפון לרחבה המוגבהת בהר הבית ועד בית הספר אל עומריה שטח הינו מישורי יחסית הודות לפומפיוס שמילא את התעלה והכין את השטח להורדוס שיישר אותו לחלוטין.

כצפוי, הרומאים פרצו אל המקדש, ולא בפעם האחרונה (ציטוט): כל המקום נתמלא מעשי הרג. כמה יהודים נהרגו בידי הרומאים. אחרים אלה ביד אלה, והיו גם שהשליכו עצמם לתוך התהומות, והעלו אש בבתיהם ונשרפו, מפני שלא יכלו לשאת את אשר קרה להם. מן היהודים נפלו שנים עשר אלף ואילו מן הרומאים רק מועטים. גם אבשלום דודו וחותנו כאחד של אריסטובולוס נלקח בשבי (סו"צ. קדמוניות י"ד 70 - 71). יוספוס תיאר את האירוע כמעט באורח אגבי. 'כן נהרגו כמה יהודים. שנים עשר אלף. לא רציני'. הערה מעניינת היא שאבשלום, אחיו של אלכסנדר ינאי, שבתו נישאה לאריסטובולוס, נלקח בשבי. אריסטובולוס נישא, כמקובל בימים ההם, לבת דודו. בהמשך תיאר יוספוס את חילול הקודש של הרומאים, שבסקרנותם כי רבה נכנסו אל קודש הקודשים. למרות זאת החמיא יוספוס לפומפיוס. הגם שחלפו מעל מאה וחמישים שנה בין האירועים לבין תיאורי יוספוס, חשוב ליוספוס לא ללכלך על הרומאים. הוא התארח אצלם, ולא כדאי להשחיר את פני קודמיהם יתר על המידה. (ציטוט): לא נגע פומפיוס בשום דבר מחמת חסידות... דלגתי קצת למחרת גזר על שמשי בית המקדש לטהרו ולהקריב לאלהים את הקרבנות כחוק, והחזיר להורקנוס את הכהונה הגדולה, בשכר התועלת שהביא לו בכלל, ומשום שהניא את היהודים בארץ מהילחם עם אריסטובולוס, ואת האשמים במלחמה הוציא להורג בקרדום... דלגתי קצת והוא שם את ירושלים למס עובד לרומאים וקרע את ערי חילת סוריה כשכבשו תושבי ירושלים לפני כן (הכוונה היא לערים ההלניסטיות שכבשו יוחנן הורקנוס ואלכסנדר ינאי)... דלגתי קצת וצמצם את כל העם, שפרץ וגדל קודם לכן בתוך גבולות ארצו (סו"צ קדמוניות י"ד 72 - 74). בתום המאבק נגד חסידי אריסטובולוס מונה הורקנוס שוב לכהן גדול. טוב, זה לא היה קשה כשאחיך עושה הכל על מנת להרגיז את מי שמחליט... קריעת ערי חילת סוריה (תרגום הביטוי היוני koile syria).הייתה כואבת במיוחד. שימו לב לרשימת הערים שנלקחו מהמדינה החשמונאית: גדרה (בגלעד), היפוס (סוסיתא מעל עין גב), סקיתפוליס (בית שאן), פחל ודיאון (בגלעד), שומרון (לימים סבסטיה), מרשה (בלב ארץ אדומיאה!), אשדוד ויבנה (הקשר העיקרי של יהודה לים), עזה (נמל המסחר בדרום הארץ), יפו ודאר (מחיקת הקשר בין ירושלים לים), ומגדל שרשון (לימים קיסריה). יוספוס סיכם בתמציתיות את נפילת המדינה החשמונאית (ציטוט): אסון זה גרמו לה לירושלים הורקנוס ואריסטובולוס בריבם זה עם זה. שכן קיפחנו את חרותנו ונעשינו נתינים רומאים, והוכרחנו להחזיר לסורים את הארץ שרכשנו בנשקנו, לאחר שלקחנו אותה מהם, ונוסף על כך הוציאו הרומאים מידנו בתוך זמן קצר עשרת אלפים כיכר ומעלה (לדעתי הרבה יותר למעלה מכך) ושלטון המלוכה שהיה נתון קודם לכן למשפחת כהנים גדולים, נעשה משרת כבוד לאנשים מתוך העם (רמז להורדוס) (סו"צ. קדמוניות י"ד 77 - 78). אריסטובולוס ומשפחתו נלקחו לרומא. אמנם נכונו להם עלילות, ויקח עוד כמה שנים עד ששושלת חשמונאי תרד לחלוטין מעל במת ההיסטוריה, אבל בכיבוש הרומי של ירושלים הקיץ הקץ על המדינה החשמונאית שליוותה אותנו במשך תשעה פרקים שלמים! יוספוס תלה את הפיכת יהודה לנציבות רומית בריב האחים. הורקנוס היה שואף שלטון, אך חסר כל כשרון פוליטי, וטרף קל לאנטיפטרוס (אבי הורדוס). אריסטובולוס היה איש פוליטי, אך חסר כל כשרון צבאי וקור רוח. מנגד הוא היה בעל גאווה. חשוב להבין דבר אחד: המדינה החשמונאית הייתה יכולה לקום רק בשל ירידת המעצמות הסלווקית והמצרית. בראיה היסטורית כוללת השטח המכונה 'ארץ ישראל' לא היה שטח עצמאי של תושביו במרבית הזמן. ברוב ההיסטוריה של הארץ הזו, מי שהחליט מה יקרה פה ישב באל עמארנה, נינוה בבל, אחמתא, אלכסנדריה, אנטיוכיה, רומא, קונסטנטינופוליס, דמשק, בגדד, קהיר, איסטנבול ולונדון. מתחילת תקופת הברונזה המאוחרת ועד ימינו (שנת 2024) מעל 3500 שנה שנים האיש המחליט ישב שירושלים (או שומרון) במשך 500 שנה בקירוב (כולל הצלבנים ומדינת ישראל בת ימינו). קיומה של הממלכה החשמונאית היה מותנה בממלכה סלווקית חלשה. אי ההבנה שרומא היא כח חזק, נחוש ויציב – המיטה אסון על יהודה. חוסר התבונה הפוליטית של הורקנוס ואריסטובולוס, הפניית העורף לרומא בעשורים שקדמו לכך, ונטיית הרומאים להעדיף הלניסטים על פני המקומיים – יצרו הגבלה חמורה על יהודה. הרומאים לא יכלו שלא לסלק את שושלת חשמונאי, ולקצץ את יהודה לתחומי היהודים בלבד. חשוב להביו שריב האחים לא הפך את יהודה לנציבות רומית. זה היה קורה כך או אחרת. אבל בעטיו של הריב זה קרה בתנאים הכי גרועים ליהודה. בנסיבות אחרות (שמירת הקשר עם רומא, שלטון יציב, והבנת יחסי הכוחות) – יהודה הייתה משתלבת במערך הרומאי כבעלת ברית זוטרה, ולא כמדינה מפוררת וחלשה. יעברו עשורים בודדים ויהודה תשתלב במערך הרומאי כבעלת ברית זוטרה אך משמעותית. אך מחוללי השינוי, משפחת הורדוס, ראויים לסדרה בפני עצמם.

נגישות
How can I help you?