דת זרטוסטרא הייתה הדת הרשמית (אך לא היחידה) של פרס מימי השושלת האחמנית (מאה 6 לפה"ס: ימי כורש ודריוש -> גלות בבל ושיבת ציון) ועד הכיבוש המוסלמי במאה ה7 לספירה.
הדת קיימת עד ימנו אלה. כיום עדיין ישנם 150000 – 200000 ממאמיני דת זו בעיקר בפרס ובהודו (אליה הגיעו לאחר הכיבוש המוסלמי). בין מאמיני הדת מצויים זובין מטהה ופרדי מרקורי.
מעבר לדיון בדת הזו, יש לדת זרתוסטרא השפעה על היהדות. אופי ההשפעה, היקפה ועומקה שנוי במחלוקת, אבל יש כמה השפעות שאינן מוטלות בספק.
למעשה, הבנת היהדות והמונותאיזם בכלל, לא תהיה שלמה ללא הכרות דת זו. זוהי דת דואלית. כלומר דת בה יש שתי רשויות. טוב ורע.
מטבע הדברים דיון כולל בדת יצריך כמה וכמה פרקים. על כן, בפרק זה נתמקד רק בהיבטים מסוימים בדת זו. בעיקר כאלה המגלים זיקה, אמיתית או מדומה, ליהדות.
דת זרתוסטרא, המכונה בקרב אומות העולם Zoroaster, קרויה על שמו של מייסד הדת: זרתוסטרא. השם מוכר כיום, בעיקר מספרו של פרידריך ניטשה 'כה אמר זרתוסטרא'. יש המכנים דת זו זורואסטריות, ובעברית היא מכונה אף 'אמגושיות'.
אולם נקדים ונספר מעט על זרתוסטרא עצמו.
מקובל לראות בזרטוסתרא דמות היסטורית. זה כל המידע הודאי עליו. מכאן ואילך מדובר בהשערות, סברות, דעות, והרבה גישושים באפילה.
פירוש שמו הוא ככל הנראה' גמל זקן' או 'בעל הגמלים'.
זמנו ומקומו של זרתוסטרא שנויים במחלוקת. החל מהמאה הארבע -עשרה וכלה במאה הראשונה לפני הספירה מבחינת הזמן, ומדי (דרום אירן של ימנו), פרס, או בקטריה (אפגניסטן של ימנו), מבחינת המרחב.
הנסיון לתארך את זמנו ומקומו של זרתוסטרא מתבסס על מציאות העולה מכתבים שונים אודותיו, ונסיון להבין מתי התקיימה מציאות זו והיכן. בנוסף ישנם ותבחני לשון. כלומר מתי והיכן דיברו שפה כזו או אחרת.
למשל: אם המידע כולל הרים מושלגים, וערבות עתירות עשב, נמקם אותו במדבר סהרה. אם הלשון מכילה מילים כ'תנין' או 'היפופוטם', לא נמקם אותו לחופי הים השחור.
מכאן עולה, כי כמספר החוקרים מספר הצירופים האפשריים לזמן ומקום.
המידע עליו מגיע מכמה מקורות. אמינות המידע היא כטיב המקורות. כלומר לא משהו.
המקור העיקרי הוא האָוֶסְטַה avesta - כתבי הקודש של הדת. יש מידע בכתבים יונים (שחסרונם נידון בפרק הראשון על רציחות פוליטיות באימפריה הפרסית. בקצרה: המידע הוא מעוות, רחוק, ומשקף בעיקר, את מה שהיונים רצו לראות). וכן מעט עדויות ארכיאולוגיות.
האָוֶסְטַה כתובתה בשפה האָוֶסְטִית, שפה מזרח אירנית שנכחדה זה מכבר. מהות השם לא ברורה, אבל כפי הנראה המשמעות היא לשבח או להלל. תרגום טוב יהיה 'תהילים' J
למרבה הצער, האוסטה היום היא רק צל חיוור של היצירה המקורית. קרוב ל90% מכתבי האוסטה הושמדו. הן על ידי היונים לאחר כיבוש פרס, והן בעקבות הכיבוש המוסלמי. אלה ואלה גם הרגו כהנים רבים של הדת, וידע רב, שעבר בעל פה, אבוד אבד לעולם, וגם שלחו אש בכתבים השונים.
מונח חשוב הקשור לאוסטה הוא זֶנד (zend) או זָנד (zand). כלומר 'פירוש, תרגום, ביאור'. מקביל לתרגום השבעים או אונקלוס ביהדות, עבור המאמינים שאינם בקיאים בשפת הקודש.
באוסטה קובצו יצירת במשך מאות שנים, וניתן לסווגן לפי סוגה או לשון.
החלק החשוב מכונה יסנה (yasna), שהם מזמורי פולחן. בתוך היסנה נמצא הלב הפועם של כתבי הכותב: חמישה מזמורים המכונים גת'ס (gathas), הכוללים מצידם שבעה עשר המנונים המיוחסים לזרתוסטרא בכבודו ובעצמו.
האוסטה הוא נושא מרתק, אבל מפאת קוצר הזמן נמשיך הלאה. בדף הפרק שמתי קישורים לכתבי האוסטה ברשת (ארכיון דיגיטלי של האוסטה, תרגומי האוסטה).
אות מעבר
חיי זרתוסטרא אפופי מסתורין, וסביר שהחלק האגדי בהם רב, אבל הסיפור כל כך יפה, שנביא אותו בכל זאת.
כפי הנראה נולד זרתוסטרא למשפחת כהנים של הדת האווסטית הקדומה. הוריו הם פֻּרֻשָסְפַּה (Pourušaspa ) ודֻּגדוֹאווֹ (Dugdōw).
באחד הימים (כנראה בעת פסטיבל אביב כלשהו), בהיותו בגיל 30 בערך, הוא הלך לשאוב מים בנהר. שם הוא ראה מלאך העונה לשם vahu mana מילולית: 'כוונה טובה'. המלאך לקח אותו אל האל, בעל השם בעל הניחוח היפני, אהורה מזדה (מילולית: האדון החכם). הדרך לאהורה מזדה רצופה כוונות טובות, כידוע.
אגב, מי שמכיר את מצבת בהיסטון או ביסיתון (ובפרק עתידי על המצבה נרחיב בנושא), הרי על המצבה חקוקה דמותו רבת הרושם של אהורה מזדה.
האל אהורה מזדה לימד את זרתוסטרא את עקרונות דת האמת וציווה עליו, על זרתוסטרא להיות שליחו עלי אדמות.
זה מזכיר כמובן את משה בסנה, ואת מוחמד בלילת אל קאדר. והדברים ידועים.
בשנים הבאות הוא התגלה כאיש שיווק כושל למדי, כשמכר את מרכולתו רק למשפחתו הגרעינית ולדודו. (גם מזכיר את מוחמד שגר אצל דוד). יש הסבורים כי היו אלה אשתו, ילדיו ובן דודו דווקא - המומרים הראשונים לדת החדשה.
בצר לו, פנה אל אהורה מזדה (ציטוט): לברוח לאן? לאיזו ארץ אברח? הם מנדים אותי ממשפחתי ומשבטי! הקהילה שאני בה לא טובה עבורי, ולא מנהיגיה הרמאים. איך, אם כן, עלי לספק אותך, אדון חכם?" (סוף ציטוט. יאנסה 46.1).
גם זה מזכיר את מוחמד, שבשל לחצם של אנשי מכה, נמלט ממכה למדינה ב622 לספירה, באירוע המכונה 'היג'רה'. וגם מזכיר את ישו שנמלט מנצרת (ציטוט): הוא בא אל עירו ולמד אותם בבית הכנסת עד כי השתוממו ואמרו: "מנין לו החכמה הזאת ומעשי הנסים? 55 הרי זה בנו של הנגר. הלא שם אמו מרים ואחיו יעקב ויוסף ושמעון ויהודה. 56 ואחיותיו הרי כלן פה אתנו. אם כן מנין לו כל הדברים האלה?" 57 הוא היה להם למכשול. אמר להם ישוע: "אין נביא בעירו ובביתו (סוף ציטוט. הבשורה ע"פ מתי י"ג, 54 – 57).
בסופו של דבר, הצליח זרתוסטרא לצרף אל הדת החדשה כמה עשרות אנשים, ובגיל 42 הוא העביר על דתו את המלך וישטפסה (vishtapsa). גם מלך זה, בדומה לזרתוסטרא נחשב כדמות היסטורית. יותר מזה קשה לומר עליה. לאחר שהמלך לצידו - הדרך ללב ההמונים כבר הייתה קלה יותר.
זה בהחלט מזכיר את הנצרות הקדומה, שהייתה דחויה ונרדפת באימפריה הרומית, עד שהקיסר קונסטנטינוס, הפך אותה לדת מותרת, ואז התנצר, והפך את הנצרות לדת הרשמית האימפריה.
כפי הנראה זרתוסטרא התחתן שלוש פעמים, והיו לו חמישה ילדים בסך הכל. אפשר שהוא נרצח על ידי מתחרים בגיל 77.
גם על חיי זרתוסטרא ניתן להרחיב, אבל הזמן קצר והמלאכה מרובה.
אות מעבר
ובטרם נפנה לדון בדת זו, נזכיר אירוע מכונן על תולדות העולם המערבי, בה השתתפו שלושה ממאמיני דת זו. אני מדבר על שלושת האמגושים.
האמגושים במקור הם שבט מדי, שקבל על עצמו את דת זרתוסטרא, ובניו הפכו לכהני דת זו. זה מזכיר במעומעם את הגבעונים, שנספחו לעם ישראל, והפכו למשרתים בקודש.
המילה 'אמגושים' התגלגלה ליונית וממנה ללטינית בצורת Magus וברבים Magi, מכאן המאגיה והMagic באנגלית.
כשנולד ישו בבית לחם, באו שלושה כהנים או חכמים מדת זו לבקרו בעקבות כוכב בית לחם. במסורות מאוחרות הם הפכו ל'שלושת המלכים מן המזרח'.
וכך נכתב (ציטוט): בְּעֵת שֶׁנּוֹלַד יֵשׁוּעַ בְּבֵית לֶחֶם יְהוּדָה, בִּימֵי הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶךְ, בָּאוּ לִירוּשָׁלַיִם אַמְגוּשִים מִן הַמִּזְרָח. 2 שָׁאֲלוּ: "הֵיכָן מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר נוֹלָד? כִּי רָאִינוּ אֶת כּוֹכָבוֹ בַּמִּזְרָח וּבָאנוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ." 3 כַּאֲשֶׁר שָׁמַע זֹאת הוֹרְדוֹס הַמֶּלֶךְ נִדְהַם הוּא וְכָל יְרוּשָׁלַיִם עִמּוֹ. 4 הוּא כִּנֵּס אֶת כָּל רָאשֵׁי הַכֹּהֲנִים וְסוֹפְרֵי הָעָם וְשָׁאַל אוֹתָם אֵיפֹה יִוָּלֵד הַמָּשִׁיחַ. 5 אָמְרוּ לוֹ: "בְּבֵית לֶחֶם יְהוּדָה, כִּי כֵן נִכְתַּב עַל־יְדֵי הַנָּבִיא: 6 'וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶרֶץ יְהוּדָה, אֵינְךָ צָעִיר בְּאַלּוּפֵי יְהוּדָה, כִּי מִמְּךָ יֵצֵא מוֹשֵׁל אֲשֶׁר יִרְעֶה אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל'. (מיכה ה' 1: וְאַתָּה בֵּית-לֶחֶם אֶפְרָתָה, צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה--מִמְּךָ לִי יֵצֵא, לִהְיוֹת מוֹשֵׁל בְּיִשְׂרָאֵל; וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם, מִימֵי עוֹלָם)" 7 אָז קָרָא הוֹרְדוֹס בַּחֲשַׁאי לְחַכְמֵי הַמִּזְרָח וּבֵרֵר אֶצְלָם מָתַי הוֹפִיעַ הַכּוֹכָב. 8 אַחֲרֵי כֵן שָׁלַח אוֹתָם לְבֵית לֶחֶם בְּאָמְרוֹ: "לְכוּ חִקְרוּ הֵיטֵב עַל־אוֹדוֹת הַיֶּלֶד וְכַאֲשֶׁר תִּמְצְאוּ אוֹתוֹ הוֹדִיעוּ לִי כְּדֵי שֶׁאָבוֹא וְאֶשְׁתַּחֲוֶה לוֹ גַּם אֲנִי". 9 הֵם שָׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵי הַמֶּלֶךְ וְהָלְכוּ, וְהִנֵּה הַכּוֹכָב שֶׁרָאוּ בַּמִּזְרָח הִתְקַדֵּם לִפְנֵיהֶם עַד אֲשֶׁר בָּא וְנֶעֱמַד מֵעַל לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה שָׁם הַיֶּלֶד. 10 כִּרְאוֹתָם אֶת הַכּוֹכָב שָׂמְחוּ שִׂמְחָה גְּדוֹלָה עַד מְאֹד. 11 הֵם נִכְנְסוּ לַבַּיִת וְרָאוּ אֶת הַיֶּלֶד עִם מִרְיָם אִמּוֹ. נָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם וְהִשְׁתַּחֲווּ לוֹ, וּפָתְחוּ אֶת צְרוֹרוֹתֵיהֶם וְהִגִּישׁוּ לוֹ מַתָּנוֹת: זָהָב וּלְבוֹנָה וָמוֹר. (סוף ציטוט הבשורה על פי מתי, ב' 1 – 11).
שמות האמגושים הם: בלתזאר, מלכיור וכספר. ואני מזכיר את הקטע בסרט 'בריאן כוכב עליון' בו שלושת החכמים באים לבקר אצל בריאן... בדף הפרק שמתי קישור.
אות מעבר
דת זרתוסטרא היא דת דואלית. כלומר דת בה יש שתי רשויות. הרעיון המרכזי הוא חלוקת העולם לטוב ורע. עולמנו הוא זירת מאבק בין הטוב לרע. הטוב והרע משמשים בערבוביה בעולמנו, ותפקיד האדם הוא לסייע לטוב ולהלחם ברע.
ישנם שני אלים. האל הטוב: אהורה מזדה. האל הרע: אהרימן
אהורה מזדה (מילולית: איש חכם כאמור) הוא אל פרסי קדום, שאומץ ע"י זרתוסטרא כאל הראשי.
החלוקה לשתי רשויות נועדה לתכלית עיקרית אחת: הסבר מדוע קיים רוע בעולם.
בעולם אלילי קיום הרוע בעולם אינו מטריד במיוחד. יש כמה אלים שאחראים על הצדדים השליליים בעולם, וזהו.
אבל, ככל שמתכנסים לקראת עולם מונותאיסטי הבעיה עולה במלוא חריפותה.
הלוא, אם האל הוא טוב ומיטיב, כיצד ישנו רוע בעולם?
דת זרתוסטרא פתרה את הענין באופן פשוט. אם ישנו יש אל טוב ומיטיב האחראי על הטוב, חזקה עלינו שישנו אל רשע מרושע האחראי על הרוע.
זהו שלב התפתחות דתי שנוגע במונותאיזם, אבל הוא עדיין לא שם.
וכך כתב מאמין בדת סביב המאה השמינית לספירה (כלומר אחרי הכיבוש המוסלמי ל פרס) (ציטוט): וראיתי בעולם את שתי הדעות של כל המקיימים זרמים וקבוצות, המחזיקים בשתי תורות מהותיות: אחת היא שכל הטוב והרע שבעולם מקורם בישות הקדושה; השנייה היא שהטוב בעולם, לבד מהתקווה לשימור הנשמה (כלומר הבחירה החופשית הפרטית), מקורו בישות הקדושה (כלומר אהורה מזדה); ושכל הרע שבגוף, לבד מסיכון הנשמה, מקורו מאהרימן דלגתי קצת... ותשאלו אותם (את המונותאיסטים) כך: האם הישות הטובה תמיד חומלת ומרחמת, עושה טוב ושופטת ביושר, והאם היא יודעת כל אשר מתרחש וכל אשר עתיד להתרחש? עוד דילוג כי אם היא אכן חומלת, עושה טוב ומרחמת, מדוע אהרימן והשדים וכל האמונות הרעות של הגיהנום נסבלים על ידו להרע ליצוריו, על ידי חמלתו, עשייתו טוב ורחמנותו? ואם הם לא ידועים לו, היכן הידע הכולל-כל שלו?" (סוף ציטוט. 'סחאד גומניג ויזאר'. מאת מרדן פרוק).
מעניין לציין, שבעיית הרוע בעולם, שהטרידה (ומטרידה) את היהודת והנצרות זכתה להתייחסות שונה משתי דתות אלה.
בכנסיה הקתולית, למשל, מוכנים להכיר בישות נוספת, השטן, לוציפר, בעל זבוב... לה מיוחס כל הרוע בעולם, ובלבד שאלהים הטוב ישאר טוב לחלוטין.
ביהדות לעומת זאת, מוכנים לייחס לאל היחיד גם את הטוב וגם את הרע, ובלבד שהאל ישאר יחיד ומיוחד.
לא סתם, היהדות רואה בנצרות דת אלילית (ואם נוסיף את השילוש הקדוש, אז בכלל). לא כך האיסלם, שבעיני היהדות הוא אינו דת אלילית, אלא דת ייחוד לכל דבר וענין.
אות מעבר
חלוקת העולם לטוב ורע, מבוטאת גם בכך שאהורה מזדה אחראי על האש והאור. אהרימן לעומתו אחראי על החושך והאפילה.
באופן מעשי, הרי בכל מקדש של דת זרתוסטרא, יש אש תמיד במרכז המקדש, ואליה המאמינים פונים. המאינים פונים לאש חמש פעמים ביום. מעניין. על כן, לא פעם, הזורואסטרים מכונים: "עבדי האש".
האש היא יסוד מרכזי בדת זרתוסטרא. האש מכונה באוסטה 'בנו של אהורה מזדה'. לא פחות. האש מסמלת את אהורה מזדה , וביחוד את היבט האמת באהורה מזדה.
בחירות ארכיאולוגיות ברחבי אירן התגלו מקדשי אל, כבר מהמאה השמינית לפני הספירה. אם כי הדעות חלוקות האם אלו מקדשים זורואסטרים מקוריים, או שמא הדת אימצה מנהגים מדת שקדמה לה.
יסודות קדושים נוספים הם המים והאדמה. קדושת האש, המים והאדמה קשורה גם למנהגי הקבורה של הדת. ואני מזכיר, שגם מים לא שאובים הם יסוד מטהר ביהדות.
היחס למת הוא חד משמעי, ומזכיר במידה רבה את יחס היהדות למת (על השפעות אפשריות נרחיב להלן).
המת מטמא את העולם. המת שייך לאהרימן. כלומר בעצם מותו, המאמין עבר מצידו של אהורה מזדה לצידו של אהרימן. על כן יש לבודד אותו מעולמנו זה.
אסור לקבור את המת, כי בכך הוא מטמא את האדמה. אסור גם להשליכו לנהר או לים, כי בכך הוא מטמא את המים. אסור בתכלית האיסור לשרוף אותו, כי בכך הוא מטמא את האש הקדושה. היום אגב, מותר לשרוף גופה באמצעים חשמליים, היות והחשמל אינו יסוד קדוש.
היות וצריך להיפר מהגופה איכשהו, הרי לשם כך הוקמו 'מגדלי השתיקה'.
מגדל השתיקה הוא מגדל, נטול גג. הגופה מונחת על המגדל למשך חצי שנה, עד שעוף השמים עושה את מה שהוא יודע וצריך, והגוף מתנקה מכל הבשר, מבלי לטמא את האדמה, מים או אש. אני מניח שגם חרקים וזוחלים משתתפים בחפלה.
לאחר שהבשר מתכלה, העצמות עוברות טיהור נוסף במשך חצי שנה על ידי קרני השמש. ובכך הקדימו הזורואסטרים את השופט ברנדייס שאמר: 'אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר'...
אז ורק אז, ניתן לקבור את העצמות המטוהרות באדמה.
זה מזכיר את המנהג היהודי מימי בית שני, לקבור את המת בכוך, ולאחר שנה, לשים את עצמותיו בגלוסקמה.
אף המחזור הנשי החודשי זוכה ליחס מיוחד. בזמן המחזור החודשי האשה עוברת לשליטת אהרימן, ועל כן היא טמאה. בזמן המחזור, על האשה לעבור לחדר או בית נפרד נטול חלונות. זאת על מנת שלא תטמא במבטה את השמש ו/או את הירח.
לאחר תום המחזור על האשה להיטהר. ולא סתם, אלא בשתן של פר, שעמד חצי שנה בשמש לצורך טיהור. אני מניח שאת שרידי השתן מוהלים במים.
אז אולי, טבילה במקוה היא לא רעיון כזה גרוע בסך הכל...
מנהג מעניין של מאמיני הדת הוא ללבוש בגד בעל ארבעה גדילים מתחת לחולצה. במילים אחרות - ציצית.
בדת זרתוסטרא יש גם התייחסות לעולם הבא. בדת זו יש אמונה בתחיית המתים, אמונה בעולם הבא, וכן בגן עדן וגיהנום.
מיד לאחר המות מתחולל מאבק בין הרוחות הטובות לבין השדים בנוגע לשאלת הבעלות על נפשו של המנוח. גורל המאבק נקבע לאור צדיקותו של המנוח בעולם, שזה עתה הוא עזב.
במשך שלושה ימים הנשמה נמצאת בקרבת הגוף, ואז עוברת בגשר לשמיים. רוחב הגשר נקבע, גם הוא, לפי מידת צדיקות האדם. צדיק תמים בדורותיו יקבל אוטסטרדה. רשע מרושע יקבל חוט שערה.
הנשמה העוברת על הגשר פוגשת אשה המסמלת את דבקותו הדתית של האדם במהלך חייו. הצדיקים זוכים לקבל נערה צעירה יפת תואר ויפת מראה, ואילו הרשעים מקבלים קשישה מכוערת ונרגנת. יש מקורות שמוסיפים לאשה שני כלבים. לא נאמר, אבל אני מניח שהצדיק זוכה ללברדורים, והרשע לרוטוויילרים. ואני מזכיר את קרברוס, הכלב בעל שלוש הראשים, השומר על שערי השאול במיתולוגיה היונית.
בנוסף, בעוברם בגשר, הצדיק מריח ריחות ניחוח, והרשע מריח סרחון וצחנה.
בעוברו את הגשר, עומדת הנשמה בפני משפט. אם הנשמה היא של צדיק, הרי יש ארבעה שלבים: הכוכבים, הריח, השמש ולבסוף גן העדן.
במקביל לגן העדן ישנו הגיהנום. בעוד שבגן העדן הנשמה זוכה למזון משובח ואנין, הרי בגיהנום היא זוכה למזון גרוע במיוחד.
נקודה מעניינת היא, שבין גן עדן לגיהנום יש מדור אמצעי לבינוניים. ובהכירנו את פעמון גאוס, זהו המדור המאוכלס ביותר. בגהינום יש לנשמות אפשרות להיטהר, ולהגיע בסוף התהליך לגן עדן.
גם ענין אחרית הימים מותח בדת זו.
סדרת מלחמות תבשר את קץ העולם, וליתר דיוק קץ ההיסטוריה. השנה, היום והשעה ילכו ויתקצרו. הרוע והעוול ישלטו בעולם. הרעיון הבסיסי הוא של ארבע או שבע תקופות שכל אחת מהן מסומלת במתכת אחרת (מזכיר מאוד את חזון החיות בספר דניאל). לקראת קץ העולם, אנשים כבר לא יצטרכו לאכול.
המלחמה הסופית בין כוחות הטוב והרע תסתיים בנצחון הטוב. העולם יתמלא במתכת נוזלית, הנוזלת מההרים (אולי לבה מהר געש). הרשעים יסבלו, ואילו הצדיקים יחשו כשוהים באמבט חלב חמים ונעים. הארץ תהפך לימשור, וכל האנושות תחיה באושר ושמחה. האנשים לא יטילו צל, ולא יזדקקו למזון ומשקה (אבל יחושו את טעמם).
אנשים יפסיקו למות, ומשכך – כבר לא יביאו ילדים לעולם. אבל יחסי המין יישארו גם יישארו לצורך ההנאה שבדבר.
לוח השנה של דת זרתוסטרא הוא לוח שמש. ראש השנה הוא ב21 במרץ (שוויון היום והלילה). מעניין הדבר כי, חג זה נחגג עד היום באירן גם ע"י המוסלמים. זה מזכיר את חגיגות הנילוס במצרים, שראשיתן אצל הפרעונים ונמשכות עד ימנו.
אות מעבר
מטבע הדברים, גולי יהודה בבבל נתקלו בדת זרתוסטרא בעת גלותם. וביתר שאת לאחר הכיבוש הפרסי של בבל והצהרת כורש.
שאלת ההשפעה של דת זרתוסטרא על היהדות היא שאלה מורכבת. אין ספק שהתקיים מגע בין הדתות, ויש כמה סימנים המעידים על התייחסות ישירה של היהדות לדת זרטוסתרא.
לגבי זליגת מנהגים, הדעות חלוקות, ונדון בענין זה להלן.
פולמוס ישיר עם דת זרטוסתרא יש אצל ישעיהו השני (נביא מתקופת שיבת ציון), המתייחס באופן ישיר להפרדת הרשויות (ציטוט): לְמַעַן יֵדְעוּ מִמִּזְרַח-שֶׁמֶשׁ וּמִמַּעֲרָבָה כִּי-אֶפֶס בִּלְעָדָי אֲנִי יְהוָה וְאֵין עוֹד. ז יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה כָל-אֵלֶּה. (סוף ציטוט. ישעיה מ"ה 6 – 7).
הזכרנו כבר כי, היהדות, מוכנה "לשלם" במרכאות את המחיר של יחוס רוע וחושך לאל, ובלבד שתשמר אחדותו. גם הטוב וגם הרע מיוחסים לו. הוא ברא גם את האור וגם את החושך.
התייחסות נוספת לייחוס הטוב והרע לאל האחד נמצא בספרות החוכמה, בחיבור המקראי העיקרי העוסק בתורת הגמול. הכוונה לספר איוב כמובן. אחרי שאיוב סבל מייסורי תופת, לאשתו יש רעיון שיגאל אותו מייסוריו (ציטוט): וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת. ('ברך' לשון נקיה ל'קלל) י וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי גַּם אֶת הַטּוֹב נְקַבֵּל מֵאֵת הָאֱלֹהִים וְאֶת הָרָע לֹא נְקַבֵּל? בְּכָל זֹאת לֹא חָטָא אִיּוֹב בִּשְׂפָתָיו (איוב ב' 9 – 10).
יש הרואים זיקה חזקה בין הדואליזם בדת זרתוסטרא לבין הדואליות המתגלה בכמה מהספרים החיצוניים וכתבי קומראן. בעיקר בנוגע לתפקיד הרוחות הטובות והרעות בנפש האדם.
כך למשל, בספר טוביה נזכר השד 'אשמדאי', שמשמעו בפרסית Aeshma daeva – כלומר 'שד הזעם'.
הזכרתי מקודם כמה רכיבים בדת זרתוסטרא מהגלים זיקה ליהודות: היחס למת כטומאה העליונה, היחס לאשה בזמן המחזור החודשי, משפט הנשמה לאחר המות, גן עדן וגיהנום, אחרית הימים ועוד.
ומאליה עולה השאלה האם דת זרתוסטרא השפיעה על היהדות? או שמא להיפך? ואולי גורם שלישי עלום השפיע על שתיהן כאחת? ואולי כל אחת מהן התפתחה באופן דומה ללא תלות זו בזו?
כמספר החוקרים כך מספר הדעות. נראה כי, יש אמת בכל אחת מהגישות.
שאלה נכבדת היא מעמה של דת זרתוסטרא בימי השושלת האחמנית. כלומר כורש ויורשיו.
האם הייתה זו דת המדינה הרשמית? או שמא דת האליטה, ואילו בקרב המוני העם הייתה דת אחרת או דתות אחרות? מנהגם של מלכי פרס לקבור אנשים באדמה עומד בסתירה לתפיסה הזורואסטרית בנוגע לטומאת המת את האדמה, למשל.
בכל מקרה, גם אם מדובר בדת האליטות, הרי מגע בין האליטות לבין יהודי פרס התקיים גם התקיים.
ראינו את הפסוקים מישעיה הניתנים להנה רק כתגובה ישירה תפיסה הדואלית של דת זרתוסטרא.סביר שדת גדולה ואדירה, השפיעה על הדת הקטנה של גולי בבל. גולי בבל ספגו השפעות נכירות בבל, כמו שמות החודשים (ואני מזכיר את הפרק על חודשי השנה) או אימוץ הא"ב הארמי, בו אנו משתמשים עד ימנו אנו.
סביר אם כן, כי כמה מרעיונות דת זרתוסטרא בנוגע למה קורה אחרי המות חילחלו אל היהדות, והופיעו על פני השטח בשלב מאוחר יותר.
מאידך גיסא, לא ניתן לשלול השפעה אפשרית של היהדות, שהייתה אמנם קטנה, אבל התייחדה במונותיאזם, שקרא תיגר ברור על התפיסה הדואלית של זרתוסטרא. ואמרו רבנן: 'לא כמות אלא איכות'.
בשל מיעוט המקורות הנוגעים בדבר – לא ניתן להכריע לכאן או לכאן באופן חד משמעי.
ולסיום אנקדוטה קטנה. השם אהורה מזדה נזכר בתלמוד כ'הורמיז', בעיקר בשמה אם אמו של שבור מלך פרס 'איפרא הורמיז'. בתלמוד היא מוצגת כאשה צמאת דעת, המכירה את היהדות ומנהלת דיונים וויכוחים עם חכמי ישראל. סביר, כי הוויכוחים לא התחללו במציאות, אלא משקפים ויכוחים בתוך בתי המדרש. איפרא הורמיז נבחרה לייצג את 'הדעה האחרת'.
