האזנה לפרק.
בפעם שעברה גמרנו עם התפתחות תפיסת השטן כישות עצמאית הפועלת נגד האל. היום נמשיך עם סיפורי האבות.
לאחר סיפור אירוסי רבקה סופר בתורה (ציטוט): וַיֹּסֶף אַבְרָהָם וַיִּקַּח אִשָּׁה, וּשְׁמָהּ קְטוּרָה.
ב וַתֵּלֶד לוֹ, אֶת-זִמְרָן וְאֶת-יָקְשָׁן,... יוקשן דלגתי קצת ה וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לוֹ, לְיִצְחָק. ו וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת; וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ, בְּעוֹדֶנּוּ חַי, קֵדְמָה, אֶל-אֶרֶץ קֶדֶם. ז וְאֵלֶּה, יְמֵי שְׁנֵי-חַיֵּי אַבְרָהָם--אֲשֶׁר-חָי: מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה, וְחָמֵשׁ שָׁנִים. ח וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ; וַיֵּאָסֶף, אֶל-עַמָּיו. ט וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל, בָּנָיו, אֶל-מְעָרַת, הַמַּכְפֵּלָה... וזה ממשיך (סו"צ. ברא' כ"ה 1 – 9). ביובלים (כמה מפתיע) הסיפור טיפה שונה (ציטוט): ובשנה הרביעית לו, לקח ליצחק בנו אשה ושמה רבקה בת בתואל בן נחור אחי אברהם. (יא) ואברהם לקח לו אשה שלישית ושמה קטורה, מילידי ביתו, כי מתה הגר לפני שרה. (יב) ותלד לו בנים ששה. זמרן, יקשן, מדן, מדין, ישבק, ושוח בשני שבועות שנים (סו"צ י"ט 10 - 12).
אין רמז לסיפור אירוסי רבקה. הלוא עבד (אולי נכרי) סידר ליצחק את הענינים... ולא אברהם אביו. בנוסף יש פה קביעה חד משמעית שהגר מתה לפני שרה, ובטרם לקח אברהם את קטורה. זו לדעתי התפלמסות סמויה עם המדרש, שקטורה היא הגר. נצטט את רש"י שנסמך על חז"ל (ציטוט): קטורה - זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם (סו"צ. רש"י לברא' כ"ה 1).
גם סיפור עקרות רבקה אינו נזכר, אבל יש בחירה ברורה וחד משמעית של אברהם ביעקב (ציטוט): ובשבוע השישי בשנתו השנית ילדה רבקה ליצחק שני בנים, את יעקב ואת עשו. ויהי יעקב איש תם וישר, ועשו גאה איש שדה ושעיר, ויעקב יושב אוהלים. (יד) ויגדלו הנערים וילמד יעקב ספר, ועשו לא למד כי איש שדה הוא וציד, וילמד קרב, וכל מעשיו גאוה. (טו) ויאהב אברהם את יעקב ויצחק אהב את עשו. (טז) וירא אברהם את מעשה עשו וידע כי ביעקב יקרא לו שם וזרע. ויקרא לרבקה ויצו על אודות יעקב, כי ראה כי אהבה את יעקב מעשו מאוד. ... דלגתי אל סיום דברי אברהם לרבקה כלתו (כא) תחזקנה ידיך ושמחי בבנך ביעקב, כי אותו אהבתי מאוד מכל בני עד עולם יתברך ה' בו, ויהי זרעו מלוא כל הארץ. (כב) אם יוכל אדם לספור את עפר הארץ, זרעו ייספר. (כג) וכל הברכה אשר ברכני ה' אותי ואת זרעי, ליעקב ולזרעו תהיה כל הימים... דלגתי על הברכה של אברהם ליעקב באזני רבקה ותאהב רבקה את יעקב בכל לבה ובכל נפשה הרבה מאוד מעשו, ויצחק אהב את עשו מיעקב (סו"צ. י"ט 13 – 30). לפי סיפור זה, הבחירה ביעקב היא של אברהם, שבחר ביעקב בשל מעשי יעקב. בעל היובלים ריכך את מכירת הבכורה, ובעיקר את גניבת הברכה, בהעניקו את זכויות אברהם ליעקב. זאת ועוד, אברהם הסביר לרבקה שיעקב הוא הוא הבן הנבחר, ושיש לטפח אותו על פני עשו.
דבר זה מתחבר אל אהבת רבקה ליעקב (ככתוב): וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב (ברא' כ"ה 28). לנו זה נראה מוזר, אבל פעם הורים יכלו לאהוב ילדים במידה שונה. אני מזכיר את חוק הבכור בספר דברים האוסר על איש לבכר את בן האהובה על פני בני השנואה. אברהם העביר את השרביט ליעקב, ובכך הכשיר את מעשיו לעתיד לבוא. לסיפור זה אין זכר בתורה כמובן. זאת ועוד, בתורה לא נזכר שיעקב ואברהם נפגשו כלל. בתורה סופר על אחרית ימי אברהם כך (ציטוט): וְאֵלֶּה יְמֵי שְׁנֵי-חַיֵּי אַבְרָהָם-אֲשֶׁר-חָי: מְאַת שָׁנָה וְשִׁבְעִים שָׁנָה, וְחָמֵשׁ שָׁנִים. ח וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה... דלגתי קצת יא וַיְהִי, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים, אֶת-יִצְחָק בְּנוֹ; וַיֵּשֶׁב יִצְחָק, עִם-בְּאֵר לַחַי רֹאִי (הבאר שבה ראיתי את האל וחייתי, או משהו כזה. סו"צ. ברא' כ"ה 7 – 11). רק לאחר מות אברהם נזכרת לידת יעקב ועשו. אם כי חישוב מראה, שאברהם, עשו ויעקב חיו במקביל 15 שנה. הלוא אברהם הוליד את יצחק בגיל 100, וחי עד 175. יצחק הפך לאב בגיל 60. כלומר אברהם הפך לסבא לעשו ויעקב בגיל 160. עד גיל 175 – והרי לנו 15 שנה.
בספר היובלים יש סיפור ארוך, המהדק עוד יותר את הקשר בין אברהם ליעקב. זוהי צוואת אברהם (לא להתבלבל עם ספר חיצוני בשם זה) לצאצאיו (דבר שלא נזכר בתורה). לפי בעל היובלים לא יעלה על הדעת שצדיק כזה, מחולל האומה העברית, ימות סתם כך ללא צוואה (ציטוט): וביובל הארבעים ושניים בשנה הראשונה בשבוע השביעי (2052) קרא אברהם את ישמעאל ושנים עשר בניו, ואת יצחק ושני בניו, וששת בני קטורה ובניהם. (ב) ויצום לשמור את דרך ה' לעשות צדק ולאהבה איש את רעהו, ולהיות כמוהו לכל אדם וללכת ככה, איש איש בשים לב ולעשות משפט וצדק בארץ. (ג) וכי ימולו את בניהם בברית אשר נכרתה עמם, ולא יסורו ימין ושמאל מכל הדרכים אשר צוום ה', וישמרו מכל טמא, ונעזוב מביננו כל טומאה וזנות (סו"צ. כ' 1 – 3). אברהם אסף את כל צאצאיו (ישמעאל ובניו, יצחק ובניו, בני קטורה ובניהם) והרביץ בהם תורה. חשוב לזכור דבר אחד. מבחינת בעל היובלים, כל התנהגות מינית לא ראויה היא 'זנות', ולא רק קיום יחסי מין עבור תשלום. בואו נמשיך. (ציטוט): וכי תזנה לכם כל אשה או בת - באש תשרפוה ולא תזנינה אחרי עיניהן ולבן. ולא יקחו להם נשים מבנות הכנעני, כי יכרתו את זרע כנען מן הארץ. (ה) ויאמר להם את משפט הענקים ואת משפט סדום, כאשר נשפטו בגלל רעתם ובגלל הזנות והטומאה השחיתה ביניהם. (כלומר אלה שחטאו ונכחדו) (ו) ואתם השמרו מכל זנות וטומאה ומכל גועל החטא לבל תתנו את שמנו לקללה וכל חייכם לחרפה, ובניכם להשחית בחרב. והייתם ארורים כסדום ושאריתכם כבני עמורה. (ז) אעידה בכם בני, אהבו את אלוהי השמים ודבקו בכל מצוותיו, ואל תלכו אחרי אליליהם ואחרי טומאתם... דלגתי על הקטע בו יש גינוי לאלילים, והבטחת שפע להולכים בדרך ה' (סו"צ. כ' 3 – 10). האבות הם יוצרי תקדימים כזכור. מעשי אבות – סימן לבנים. לא רק סימן , אלא חוק מחייב, פסק הלכה שאין עליו עוררין: את הזונות יש לשרוף!!! ברור לכם שזה אינו מעשי. יש פה הטרמה לסיפור יהודה ותמר. כמו כן – אסור באיסור חמור להתחתן עם בנות הארץ. גם פה יש הטרמה לאירוסי רבקה, ויהודה ותמר.
עבודת האלילים היא מקור כל חטאת. הימנעות מעבודת אלילים – תבטיח שפע רב. בהמשך ישנו קטע בו סופר, כי יצחק הוא הבן הנבחר של אברהם. ישמעאל ובני קטורה (וצאצאיהם) קבלו מתנות ויצאו מארץ כנען, המיועד לצאצאי יעקב.
פרק כ"א הוא צוואה מפורטת ליצחק. ופרקים כ"ב – כ"ג עוסקים בדמות אברהם ואורך חיי האדם. קטע קצר בפרק כ"ג עוסק במות אברהם באופן מפורט בהרבה מאשר בתורה. הרי לא ייתכן שמות צדיק כזה, יקופל בפסוק אחד בודד וקצר בתורה. ככתוב: [וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, זָקֵן וְשָׂבֵעַ; וַיֵּאָסֶף, אֶל-עַמָּיו (ברא' כ"ה 8). לא ולא! צדיק כמוהו ראוי לסיפור מפורט בהרבה (ציטוט): וישם את שתי אצבעות יעקב על עיניו ויברך את אלוהי האלוהים ויכס פניו. וישלח רגליו ויישן שנת עולם ויאסף אל אבותיו. (ב) ובכל זה ישכב יעקב בחיקו, ולא ידע כי מת אברהם אבי אביו. (ג) וייקץ יעקב משנתו והנה קר אברהם כקרח, ויאמר 'אבי אבי' ואין עונה, וידע כי מת אברהם (ד) ויקם מחיקו וירץ ויגד לרבקה אמו. ותלך רבקה אל יצחק לילה ותאמר לו. וילכו יחדו ויעקב עמהם, ולפיד בידיו, וילכו וימצאו את אברהם שוכב מת. (ה) ויפול יצחק על פני אברהם אביו ויבך, וישק לו (ו) והקול נשמע בית אברהם. ויקם ישמעאל בנו וילך אל אברהם אביו, ויבך על אברהם אביו הוא וכל בית אברהם ויבכו בכי רב ויקברוהו יצחק וישמעאל בניו במערת המכפלה אצל שרה אשתו. ויבכוהו ארבעים יום כל אנשי ביתו ויצחק וישמעאל וכל בניהם, ובני קטורה במקומם, ויכלו ימי אבל אברהם ובכייתו. (ח) ויחי שלושה יובלים וארבעה שבועות שנים. מאה שנה ושבעים שנה וחמש שנים. ויכלו ימי חייו ויהיה זקן ושבע ימים. (סו"צ. כ"ג 1 – 8). אברהם מת בחיקו של יעקב. הוכחה ברורה לכך שיעקב הוא ממשיכו של אברהם בברית עם האל. יעקב סיפר לאמו (ההורה המועדף עליו), והיא ספרה לבעלה. על אברהם התאבלו, כראוי לצדיק – 40 יום (מספר טיפולוגי). המשך פרק כ"ג דן באורך חיי האדם.
בתורה, סיפור לידת יעקב ועשו מגיע לאחר מות אברהם, כאמור. בספר היובלים יעקב הוא חלק מסיפור מות אברהם (לפי החישוב שהוזכר לעיל).
בתורה סיפור מכירת הבכורה של עשו ליעקב הוא חד וממוקד (ציטוט): וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף. ל וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל-יַעֲקֹב, הַלְעִיטֵנִי נָא מִן-הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה--כִּי עָיֵף, אָנֹכִי; עַל-כֵּן קָרָא-שְׁמוֹ, אֱדוֹם. לא וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב: מִכְרָה כַיּוֹם אֶת-בְּכֹרָתְךָ, לִי.
לב וַיֹּאמֶר עֵשָׂו, הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת; וְלָמָּה-זֶּה לִי, בְּכֹרָה. לג וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם, וַיִּשָּׁבַע, לוֹ; וַיִּמְכֹּר אֶת-בְּכֹרָתוֹ, לְיַעֲקֹב. לד וְיַעֲקֹב נָתַן לְעֵשָׂו, לֶחֶם וּנְזִיד עֲדָשִׁים, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ, וַיָּקָם וַיֵּלַךְ; וַיִּבֶז עֵשָׂו, אֶת-הַבְּכֹרָה (סו"צ. ברא' כ"ה 29 - 34).
בספר היובלים, הסיפור טיפה שונה (ציטוט): ויזד יעקב נזיד עדשים (תוספת) ויבוא עשו מן השדה רעב (לעומת עייף בתורה). ויאמר אל יעקב אחיו תן לי מנזיד התבואה (שינוי. אין את 'האדום האדום הזה') הזה, ויאמר אליו יעקב 'מכרה לי בכורתך ראשית הלידה (הבהרה) ואתנה לך לחם ומנזיד התבואה (תוספת) (ד) ויאמר עשו בלבו 'הנני הולך למות, למה זה לי בכורה?'. ויאמר ליעקב הנה נתתי לך. (ה) ויאמר יעקב: השבעה לי כיום, וישבע לו. (ו) ויתן יעקב לאחיו לעשו לחם ונזיד (חסר. בתורה נזכרו פה העדשים לראשונה), ויאכל לשובע, ויבז עשו את בכורתו. (ז) על כן קרא שם עשו אדום, על הנזיד האדום אשר נתן לו יעקב בבכורתו (הסבר לשם). (סו"צ. כ"ד 3 – 7). הסיפור המקראי וגם בספר היובלים נועד לבסס ולהצדיק את גניבת הברכה מהבכור שויתר, לבכור שקנה את בכורתו. הלוא מי שבז לבכורה, ממילא אינו ראוי לה. יעקב ראוי לברכה, כי הוא הבכור. הייתה עסקה, ויצחק התכוון להפר אותה. בהמשך נזכרה שהות יצחק בגרר, אך ללא לקיחת רבקה אל אבימלך. הלא לא יעלה על הדעת שהמלך הנכרי חילל את אם האומה, ולו באופן תיאורטי.
הסיבה העיקרית (לפי התורה) מדוע יעקב ולא עשו, הוא שהמשיך את השושלת של אברהם נעוצה בפסוק הבא, המאיר את עשו באור שלילי (ציטוט): וַיְהִי עֵשָׂו, בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה, וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת-יְהוּדִית, בַּת-בְּאֵרִי הַחִתִּי--וְאֶת-בָּשְׂמַת, בַּת-אֵילֹן הַחִתִּי. לה וַתִּהְיֶיןָ, מֹרַת רוּחַ, לְיִצְחָק, וּלְרִבְקָה (סו"צ. ברא' כ"ו 34). עשו התחתן עם בנות הארץ, ועל כן הוא אינו ראוי להמשיך את אברהם (ששלח את העבד להביא ליצחק מישהי, ממשפחתו ומבית אביו). אם כי בסופו של דבר, עשו לקח עוד מישהי מהמשפחה, אבל שלא נדע... (ציטוט): וַיַּרְא עֵשָׂו, כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן, בְּעֵינֵי, יִצְחָק אָבִיו. ט וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו, אֶל-יִשְׁמָעֵאל; וַיִּקַּח אֶת-מָחֲלַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת, עַל-נָשָׁיו--לוֹ לְאִשָּׁה (סו"צ. ברא' כ"ח 8 – 9). עשו התחתן עם בת דודתו. ישמעאל אחי יצחק הוא חמיו. בספר היובלים יש סיפור שלם על יעקב התמים (ציטוט): ובשנת שתיים לשבוע הזה ביובל הזה קראה רבקה אל יעקב ותדבר אליו לאמור: 'בני אל תקח לך אשה מבנות כנען, כי עשו אחיך אשר לקח לו שתי נשים מזרע כנען, ותמררנה את רוחי בכל מעשי טומאתן, כי כל מעשיהן זנות והוללות, ואין צדק בהן כי אם רע. (ב) ואנוכי בני אהבתיך מאוד מאוד, לבי ורחמי יברכוך בכל עת, ואשמורת הלילה. (ג) ועתה בני שמע בקולי ועשה רצון אמך, ואל תקח לך אשה מבנות הארץ הזאת, כי אם מבית אביך וממשפחת אביך. ולקחת לך אשה מבית אבי, וברכך אל עליון והיו בניך דור צדק וזרעך קדוש (סו"צ. כ"ה 1 - 3). בספר היובלים, מורת הרוח (המפורטת כזנות וטומאה. אלא מה?), והדרישה מיעקב שלא לקחת אשה מבנות הארץ באה לפני סיפור גניבת הברכה. בתורה, ענין האשה מהמשפחה בא אחרי סיפור גניבת הברכה, והיוזמה היא של יצחק (ציטוט): וַתֹּאמֶר רִבְקָה, אֶל-יִצְחָק, קַצְתִּי בְחַיַּי, מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת; אִם-לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת-חֵת כָּאֵלֶּה, מִבְּנוֹת הָאָרֶץ--לָמָּה לִּי, חַיִּים? א. וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ; וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ, לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. ב קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ (סו"צ. ברא' כ"ז 46 – כ"ח 2). נחזור ליובלים. לאחר פניה נרגשת כזו מצד רבקה, מגיעה תשובה, נרגשת לא פחות של יעקב (ציטוט): וידבר יעקב אל רבקה אמו ויאמר אליה: "הנני אמי, בן תשעה שבועות שנים (63) ואשה לא ידעתי, ולא נגעתי, ולא ארשתי, לא חשבתי לקחת לי אשה מכל זרע מבנות כנען. (ה) כי זכרתי אמי את דברי אברהם אבינו, אשר צווני לבל אקח אשה, מכל זרע בית כנען. כי אם מזרע בית אבי אקח לי אשה וממשפחתי. (ו) שמעתי לפני כן כי נולדו בנות ללבן אחיך, ואליהן שמתי לבי לקחת מהן אשה. (ז) על כן נשמרתי לנפשי כי לא אחטא ולא אשחית בכל דרכי כל ימי חיי, כי על ההוללות והזנות הירבה אברהם אבי לצוות אותי (ח) ועם כל אשר ציווני עשרים ושתיים שנה אלה יריבני אח, וירבה דבריו אלי, ויאמר: 'אחי, קח אשה אחת מאחיות שתי נשי'. ואני לא אחפוץ לעשות כמעשה אחי. (ט) נשבעתי אמי לפניך כל ימי חיי, אם אקח לי אשה מזרע כל בנות כנען, ואם ארע לעשות כאשר עשה אחי. (י) אל תיראי אמי, בטחי בי כי אעשה רצונך, וביושר אהלך ולא אשחית את דרכי לעולם (סו"צ. כ"ה 4 - 10). ראוי לציין כי בתור בתול בן 63, יעקב יודע לא מעט על זנות והוללות... לפי היובלים עוד לפני גניבת הברכה יעקב "שם עין" על בנות הדוד שלו (הוא בנה על אחת בשלב זה). לפי היובלים, עשו ניסה לשכנע את יעקב להיות גם גיסו (שני אחים הנישאים לשתי אחיות). בהמשך הפרק רבקה ברכה את יעקב.
סיפורים אלה נועדו לבנות את ההצדקה לגניבת הברכה של יעקב. יעקב הוא זה שהולך בדרכי אברהם, הוא הנכד הקרוב אליו, והוא הראוי להמשיך את אברהם. המאמץ להצדיק את גניבת הברכה, מוכיח עד כמה הנושא הזה הטריד את בעל היובלים.
סיפור גנבת הברכה על ידי יעקב המופיע בספר היובלים דומה למדי למסופר בתורה. בתורה הסתיים סיפור גנבת הברכה כך (ציטוט): וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו, אֶת-יַעֲקֹב, עַל-הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת-יַעֲקֹב אָחִי. מב וַיֻּגַּד לְרִבְקָה, אֶת-דִּבְרֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל; וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְיַעֲקֹב, בְּנָהּ הַקָּטָן, וַתֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ. מג וְעַתָּה בְנִי, שְׁמַע בְּקֹלִי; וְקוּם בְּרַח-לְךָ אֶל-לָבָן אָחִי, חָרָנָה. מד
וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ, יָמִים אֲחָדִים--עַד אֲשֶׁר-תָּשׁוּב, חֲמַת אָחִיךָ. ה עַד-שׁוּב אַף-אָחִיךָ מִמְּךָ, וְשָׁכַח אֵת אֲשֶׁר-עָשִׂיתָ לּוֹ, וְשָׁלַחְתִּי, וּלְקַחְתִּיךָ מִשָּׁם; לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם-שְׁנֵיכֶם, יוֹם אֶחָד (סו"צ. ברא' כ"ז 41 – 44). לפי המקרא עשו כעס על יעקב, רצה להרגו, ורבקה שלחה את יעקב אל אחיה לבן, אל חרן. ביובלים הסיפור דומה בקוויו הכלליים, אבל יש כמה שינויים מעניינים (ציטוט):
וַישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי (א) יוגד לרבקה בחלום את דברי עשו בנה הגדול, ותשלח רבקה ותקרא ליעקב בנה הקטן ותאמר אליו: "הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך. (ב) ועתה שמע בקולי, קום וברח לך אל לבן אחי. וישבת עמו ימים אחדים עד שוב חמת אחיך. עברה חמתו ממך ושכח את אשר עשית לו, ושלחתי ולקחתיך משם." (ד) ויאמר יעקב: לא אירא, אם יבקש להרגני – אהרוג אותו!" (ה) ותאמר לו: "לא אשכל שני בני יום אחד". (ו) ויאמר יעקב אל רבקה אמו: "הנה ידעת כי זקן אבי, ולא יראה כי כבדו עיניו מראות. ואם עזבתיו - רע יהיה בעיניו כי אעזבהו ואלך מכם, וקצף אבי עלי וקללני. לא אלך, ואם ישלחני, רק אז אלך". (ח) ותאמר רבקה אל יעקב: אני אבוא ואדבר עמו ושלחך (סו"צ. כ"ו 35 – כ"ז 8). בתורה לא מוסבר כי רבקה ידעה על מזימת עשו להרוג את יעקב, הלוא עשו אמר בלבבו. בעל היובלים פתר את הבעיה על ידי התגלות נבואית. בתורה רבקה סיימה את דבריה בשאלה: לָמָה אֶשְׁכַּל גַּם-שְׁנֵיכֶם, יוֹם אֶחָד? לא ברור מדוע היא דברה על שני בניה. הלוא אם עשו ירצח את יעקב זה רק בן אחד? זאת ועוד, בתורה לא ניתנה תגובת יעקב לידיעה, שאחיו רוצה להרגו. בספר היובלים יעקב מוכן להרוג את עשו! דבר המסביר את תגובת רבקה לגבי שני בניה, הלוא הם עלולים לפגוע זה בזה. אני מזכיר שפגיעה הדדית מוכרת מהסיפור על הבריכה בגבעון, שם הנערים ששיחקנו לפנינו הרגו זה את זה.
יעקב לא מוכן לברוח לחרן מפאת כבוד אביו, והחשש שיצחק יקללו (כבוד שלא ניכר בעת ההתחזות...) רבקה הבטיחה שתסדר את הענין. זה מסביר את המשפט הלא קשור לכאורה בתורה (ציטוט): וַתֹּאמֶר רִבְקָה, אֶל-יִצְחָק, קַצְתִּי בְחַיַּי, מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת; אִם-לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת-חֵת כָּאֵלֶּה, מִבְּנוֹת הָאָרֶץ--לָמָּה לִּי, חַיִּים. (סו"צ. ברא' כ"ז 46). מה הקשר בין מה שקרה לפני שני פרקים לבין הבריחה לחרן?
בתורה סיפור ההליכה לחרן מורכב משתי מסורות: 1) מסורת גנבת הברכה. 2) מסורת הנישואים. פרק כ"ח בבראשית מתחיל כך (ציטוט): וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל-יַעֲקֹב, וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ; וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ, לֹא-תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן. ב קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם, בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ; וְקַח-לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה, מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ (סו"צ. ברא' כ"ח 1 – 2). לפי סיפור זה יצחק, מיוזמתו קרא ליעקב וצוה עליו ללכת לחרן, ללא קשר לגנבת הברכה. פרק כ"ח "לא מכיר" במרכאות את פרק כ"ז. מדובר בשני מקורות שונים: P (כ"ח). J – (כ"ז). לפי פרק כ"ח יצחק ברך את יעקב מיוזמתו, ויעקב ממילא לא נזקק לגניבת הברכה. זו גרסה מעודנת של האירועים. יעקב גנב את הברכה? מה פתאום! יצחק ברך אותו מרצונו החופשי! בעל היובלים שם לב לאי ההתאמה וחיבר את שתי המסורות לכלל מסורת אחת רציפה. לפי היובלים יעקב אמנם גנב את הברכה (אי אפשר להתכחש לסיפור כה מפורש בתורה), אבל ההליכה לחרן הייתה יוזמה הן של אמו, ולאור התנגדות יעקב וגם של יצחק. כך בעל היובלים החליק את החספוסים בסיפור, ויצר סיפור רצוף ללא קשיים. השיחה בין יעקב לרבקה היא האופן בו 'ריתך' במרכאות בעל היובלים את הסיפורים לכלל סיפור אחד.
בתורה, לאחר שיצחק שלח את יעקב אל פדן ארם נכתב (ציטוט): וַיַּרְא עֵשָׂו, כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן, בְּעֵינֵי, יִצְחָק אָבִיו. ט וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו, אֶל-יִשְׁמָעֵאל; וַיִּקַּח אֶת-מָחֲלַת בַּת-יִשְׁמָעֵאל בֶּן-אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת, עַל-נָשָׁיו--לוֹ לְאִשָּׁה (סו"צ. ברא' כ"ח 8 – 9). ספר היובלים התעלם לחלוטין מקורות עשו, כי עשו כבר לא רלוונטי. המוקד הוא יעקב. לעומת זאת יש תוספת מעניינת (ציטוט): וישלח יצחק את יעקב וילך פדנה ארם אל לבן בן בתואל הארמי אחי רבקה אם יעקב. (יג) ויהי אחרי אשר קם יעקב ללכת פדנה ארם ויתעצב רוח רבקה אחרי לכת בנה ותבך. (יד) ויאמר יצחק אל רבקה: "אחותי, אל תבכי על אודות יעקב בני, כי בשלום ילך ובשלום ישוב. (טו) אל עליון ישמרנו מכל רע, והיה עמו כי לא יעזבהו כל ימי חייו (טז) כי ראיתי כי יצליח ה' את דרכיו בכל אשר ילך, עד שובו אלינו בשלום וראינוהו בשלום. (יז) אל תיראי בעבורו אחותי, כי ישרה דרכו, ואיש תמים ונאמן הוא ולא יאבד. אל תבכי. (יח) וינחם יצחק את רבקה על יעקב בנה ויברכהו (סו"צ. כ"ז 12 - 18). יצחק הרגיע את רבקה, ש'הכל יהיה בסדר. אל תדאגי'. יצחק כינה את רבקה 'אחותי'. ספק כינוי חיבה, וספק התייחסות לסיפור 'האשה – אחות' בבר' כ"ו. סיפור לו אין זכר בספר היובלים.
בתורה סופר כך על החלום בבית אל (ציטוט): וַיֵּצֵא יַעֲקֹב, מִבְּאֵר שָׁבַע; וַיֵּלֶךְ, חָרָנָה. יא וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם, כִּי-בָא הַשֶּׁמֶשׁ, וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו; וַיִּשְׁכַּב, בַּמָּקוֹם הַהוּא. יב וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְרֹאשׁוֹ, מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה; וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים, עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ (ברא' כ"ח 10 – 12).
בספר היובלים פתיחת הסיפור שונה מעט (ציטוט): ויצא יעקב מבאר שבע ללכת חרנה בשנת אחת בשבוע השני ביובל הארבעה וארבעים (2115) ויבוא אל לוז אשר בהרים אשר היא בית אל, בראש החודש הראשון בשבוע הזה. ויבוא אל המקום בערב. ויסר מן הדרך מערבה לדרך בלילה ההוא, ויישן שם כי בא השמש. (כ) ויקח אחת אבני המקום ההוא וישימנה תחת העץ ההוא, והוא הולך לבדו ויישן. (כא) ויחלום בלילה ההוא חלום, והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי ה' עולים ויורדים בו. וה' ניצב עליו (סו"צ. כ"ז 19 - 21). בעל היובלים הוסיף כמה פרטים על המסופר בתורה: תאריך (2115. בראש החודש הראשון), אפיון טופוגרפי (אשר בהרים), וכיוון כללי באתר (מערבה לדרך). לא ברורה מהות הוספת הפרטים הללו (למעט התאריך, דבר רגיל אצל בעל היובלים). אפשר שהדגשת בדידות יעקב, נועדה לחדד את ההבדל בין אברם שבא מחרן עם משפחה, ליעקב שהולך לשם לבד. שאר הסיפור על החלום דומה למה שסופר בתורה.
בתורה יש סיפור שלם על יעקב ופגישתו עם רחל (ציטוט): וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו; וַיֵּלֶךְ, אַרְצָה בְנֵי-קֶדֶם. ב וַיַּרְא וְהִנֵּה בְאֵר בַּשָּׂדֶה, וְהִנֵּה-שָׁם שְׁלֹשָׁה עֶדְרֵי-צֹאן רֹבְצִים עָלֶיהָ--כִּי מִן-הַבְּאֵר הַהִוא, יַשְׁקוּ הָעֲדָרִים; וְהָאֶבֶן גְּדֹלָה, עַל-פִּי הַבְּאֵר... דלגתי קצת. ט עוֹדֶנּוּ, מְדַבֵּר עִמָּם; וְרָחֵל בָּאָה, עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ--כִּי רֹעָה, הִוא... דלגתי שוב יא וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ. יב וַיַּגֵּד יַעֲקֹב לְרָחֵל, כִּי אֲחִי אָבִיהָ הוּא, וְכִי בֶן-רִבְקָה, הוּא; וַתָּרָץ, וַתַּגֵּד לְאָבִיהָ. יג וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן-אֲחֹתוֹ, וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ, אֶל-בֵּיתוֹ; וַיְסַפֵּר לְלָבָן אֵת כָּל-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה. יד וַיֹּאמֶר לוֹ לָבָן, אַךְ עַצְמִי וּבְשָׂרִי אָתָּה; וַיֵּשֶׁב עִמּוֹ, חֹדֶשׁ יָמִים. טו וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, הֲכִי-אָחִי אַתָּה, וַעֲבַדְתַּנִי חִנָּם; הַגִּידָה לִּי, מַה-מַּשְׂכֻּרְתֶּךָ. טז וּלְלָבָן, שְׁתֵּי בָנוֹת: שֵׁם הַגְּדֹלָה לֵאָה, וְשֵׁם הַקְּטַנָּה רָחֵל. יז וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת; וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה. יח וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב, אֶת-רָחֵל; וַיֹּאמֶר, אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּרָחֵל בִּתְּךָ, הַקְּטַנָּה. יט וַיֹּאמֶר לָבָן, טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ, מִתִּתִּי אֹתָהּ, לְאִישׁ אַחֵר; שְׁבָה, עִמָּדִי. כ וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ. (סו"צ. ברא' כ"ט 1 – 20). כל הסיפור הדרמטי והרומנטי הזה סוכם בספר היובלים בקצרה. ככתוב: וישא את רגליו וילך ארץ בני קדם אל לבן אחי רבקה אמו. ויהי איתו ויעבוד אותו ברחל בתו שבוע אחד (כ"ח 1). כזכור, בפרק קודם ביובלים, יעקב מראש התכוון להתחתן עם אחת הבנות של לבן. כל המשא ומתן לא מופיע כלל. יעקב אינו "פראייר" שעובד שבע שנים עבור בחורה (מדהימה ככל שתהיה...). בתורה סופר על נישואי יעקב (ציטוט): וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל-לָבָן הָבָה אֶת-אִשְׁתִּי, כִּי מָלְאוּ יָמָי; וְאָבוֹאָה, אֵלֶיהָ. כב וַיֶּאֱסֹף לָבָן אֶת-כָּל-אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם, וַיַּעַשׂ מִשְׁתֶּה. כג וַיְהִי בָעֶרֶב--וַיִּקַּח אֶת-לֵאָה בִתּוֹ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו; וַיָּבֹא, אֵלֶיהָ. כד וַיִּתֵּן לָבָן לָהּ, אֶת-זִלְפָּה שִׁפְחָתוֹ--לְלֵאָה בִתּוֹ, שִׁפְחָה. כה וַיְהִי בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה-הִוא לֵאָה; וַיֹּאמֶר אֶל-לָבָן, מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי--הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ, וְלָמָּה רִמִּיתָנִי. כו וַיֹּאמֶר לָבָן, לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה. כז מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת, בַּעֲבֹדָה אֲשֶׁר תַּעֲבֹד עִמָּדִי, עוֹד, שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת. כח וַיַּעַשׂ יַעֲקֹב כֵּן, וַיְמַלֵּא שְׁבֻעַ זֹאת; וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-רָחֵל בִּתּוֹ, לוֹ לְאִשָּׁה. כט וַיִּתֵּן לָבָן לְרָחֵל בִּתּוֹ, אֶת-בִּלְהָה שִׁפְחָתוֹ--לָהּ, לְשִׁפְחָה. ל וַיָּבֹא גַּם אֶל-רָחֵל, וַיֶּאֱהַב גַּם-אֶת-רָחֵל מִלֵּאָה; וַיַּעֲבֹד עִמּוֹ, עוֹד שֶׁבַע-שָׁנִים אֲחֵרוֹת (סו"צ. ברא' כ"ט 21 – 30).
בספר היובלים יש כמה שינויים (ציטוט): ובשנה הראשונה בשבוע השלישי (כלומר שבע שנים לאחר הגעתו. 2122) אמר אליו: "הבה את אשתי אשר בה עבדתיך שבע שנים.
ויאמר לבן ליעקב: אני אתן לך את אשתך. (ג) ויעש לבן משתה, ויקח את לאה בתו הגדולה ויתן ליעקב לאשה, ויתן לה את זלפה שפחתו לשפחה. ויעקב לא ידע, כי חשב כי רחל היא. (ד) ויבוא אליה והנה היא לאה. ויחר אף יעקב בלבן, ויאמר אליו: למה עשית כזאת, הלא ברחל עבדתיך ולא בלאה, למה רימיתני? קח את בתך ואלך, כי הרעות אשר עשית לי. (ה) כי יעקב אהב את רחל מלאה, כי עיני לאה רכות, ורק מראה נאה מאוד. ועיני רחל יפות, ותהי יפת מראה ותואר מאוד. (ו) ויאמר לבן אל יעקב: לא יעשה כן בארצנו, לתת הצעירה לפני הבכירה (ז) וכן ישר לעשות כן כי כן הוקם וכתוב בלוחות השמים, כי לא יתן איש את בתו הצעירה לפני הבכירה , כי אם את הבכירה יקדים לתת ואחריה את הצעירה. והאיש אשר יעשה זאת יעלו עליו בעבורו השמיימה, ואין איש אשר יעשה ויצדק, כי רע המעשה הזה לפני ה' (ח) ואתה צו את בני ישראל, ויעשו את הדבר הזה, ולא ישאו את הצעירה בטרם יתנו ראשונה את הבכירה. כי רע מאוד הוא. (ט) ויאמר לבן אל יעקב: יעברו שבעת ימי המשתה אשר לזאת, ואתנה לך את רחל, ועבדת לי עוד שבע שנים. ורעית את צאני כאשר עשית בשבוע הראשון. (ט) וביום אשר עברו שבעת ימי משתה לאה, נתן לבן את רחל ליעקב, למען יעבוד לו שבוע עבודה שנית. ויתן לרחל את בלהה אחות זלפה לשפחה. (י) ויעבוד עוד שבע שנים ברחל כי לאה ניתנה לו חינם. (סו"צ. כ"ח 2 - 10). לפי המקרא וְעֵינֵי לֵאָה רַכּוֹת, ואילו רחל היא יְפַת-תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה. ברור שרחל היא יפה ולאה פחות... בעל היובלים שמר על כבודה של לאה אמנו: כי עיני לאה רכות, ורק מראה נאה מאוד. לאה יפה עם בעיה כלשהי בעין, ורחל יפה מאוד.
לפי התפיסה המקראית 'נגעת – נסעת'. אין חרטות. יעקב מימש את הנישואים – בעיה שלו. לפי היובלים יעקב דרש מלבן את ביטול העסקה. הטענה: שלמתי על X קבלתי Y. בטל עסקה! לבן הצטדק וטען, שחובה לחתן את הבכורה לפני הצעירה. בעל היובלים הסכים עם לבן, וקבע את הענין כחוק שמיימי. כלומר לבן הפך מנוכל למחוקק קדמון. לפי היובלים בלהה וזלפה הן אחיות, מה שלא נזכר בתורה. אבל בהחלט מופיע במדרשי חז"ל. כך רש"י: אף בלהה וזלפה בנותיו (של לבן) היו מפלגש. לפי רש"י בלהה וזלפה הן אחיות של רחל ולאה מאחת מפילגשי לבן. דבר מעניין הוא, שלפי התורה אסור להתחתן עם שתי אחיות בו זמנית (ציטוט): וְאִשָּׁה אֶל-אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח: לִצְרֹר, לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ (סו"צ. ויק' י"ח 18). לפי בעל היובלים, חוקי התורה נקבעו כבר בבריאה מצד אחד, ומצד שני אבות האומה יצרו תקדימים חוקיים, לאורם צאצאיהם הולכים. בעל היובלים התעלם מהעובדה שיעקב התחתן עם שתי אחיות, ולבן עוד חיתן אותו שוב עם שתי אחיות... גם פרשני ישראל התמודדו עם שאלת אי קיום התורה על ידי האבות. פירוש יצירתי במיוחד נתן הרמב"ן. בנו"ן. לפי פירושו - האבות קיימו את התורה רק בארץ. ואילו בחו"ל הם חיפפו. והא ראיה. עם ההגעה לארץ רחל מתה. כלומר יעקב היה נשוי לאחות אחת. פירוש יצירתי עוד יותר הוא של רבי יהודה רוזאניס לפיו יעקב גייר את רחל ולאה טרם החתונה. וידוע שגיור כמוהו כלידה מחדש. בעצם הגיור ניתק קשר האחווה בין האחיות, ומותר להתחתן איתן. יצירתי מאוד יש להודות.
