ח'מורפי, המוכר כחמורבי, ההגיה הקודמת של השם, התפרסם בעיקר בשל מצבת חמורבי, עליה היה לנו את פרק 12 (בדף הפרק שמתי קישור), וזיקת המצבה לפרשת משפטים בתורה. על המצבה נרחיב קצת בהמשך.
אבל מלבד המצבה, מדובר בבחור רב מעללים, שהמצבה השכיחה אותם.
ונתחיל בהרג ג'וק שפה ושם מסתובב בפרשנות המקרא. בספר בראשית פרק י"ד נזכר מלך שנער בשם אַמְרָפֶל. היו שזיהו אותו עם ח'מורפי. יש שלושה עיצורים זהים ובאותו סדר מ"ם, רי"ש ופ"א. אבל זהו זיהוי שגוי. למעשה לא ניתן לזהות אף דמות מהשמות הנזכרים בפרק זה. רק שם אחד מוכר מחוץ למקרא והוא תדעל, הלוא הוא תודחליה החתי. אבל גם תדעל זה אינו אחד מארבע התודחליות ששלטו באימפריה החתית במהלך השנים. אז אמרפל וח'מורפי אינם אותו איש.
השם ח'מורפי הוא שם תיאופורי. כלומר כזה המכיל שם אלוהות בתוכו. למשל: ירמ-יהו. מכיל את ה'. יהונתן – כנ"ל. אל-נתן. יחזק- אל. ומקרב אומות העולם: עבד-אללה. עבד אללה. נבוכדנאצר: האל נבו שמור את הבן, רע-מסס – הנולד לאל רע וכיוצא בזה. האל המדובר הוא ח'מו. ורכיב רפ"י מקביל לשרש רפ"א בעברית. האל עמו או חמו הוא הרופא או משהו כזה. בדיוק כמו השם רפ-אל. ח'מו -רפי, ניתן לתרגם לעברית כ'רפי חמו'.
ח'מורפי היה שליט בבל, שהביא אותה לשיא גדולתה בתקופה הבבלית הקדומה. האכדית בניב הבבלי העתיק (בו נכתבה מצבת ח'מורפי) – היא השפה האכדית הקלאסית, שסופרים מאוחרים ילכו לאורה, וינסו לחקותה. בבל שוכנת במרכז עירק של ימינו, על נהר פרת, כ-80 ק"מ מדרום מערב לבגדד, שמצידה שוכנת על החידקל דווקא.
הוא ירש את אביו סין מובליט, לאחר שהאחרון הלך לעולמו. סין מובליט מלך עשרים שנה, ומהמקורות מימיו ניתן ללמוד על כמה מפעלי בניה וכמה מלחמות שניהל. סין מובליט כבש את ממלכת איסין (המצויה כמה עשרות ק"מ מדרום מזרח לבבל). כיבוש קצר ימים, שלא חיסל את ממלכת איסין, אך העניק לרים סין א' מלך לרסה (דרומית מזרחית לאיסין. לא רחוק מאור) הזדמנות לכבוש בעצמו את איסין, וכך לרסה ובבל חלקו גבול משותף. גבול שעוד יעורר צרות בימי ח'מורפי.
חוקרים רבים קובעים את עליית ח'מורפי לשלטון לשנת 1784 לפה"ס, ולאורם נלך. בימי ח'מורפי חל גידול מרשים של מקורות שונים בנוגע להיבטים שונים של מעללי המלך. רובם הם מהחצי השני של שנות מלכותו הרבות. 43 שנה בסך הכל. וגם הן נמצאו בארכיון מארי דווקא. מארי שחרבה בידי ח'מורפי. למעשה מתוך מגוון כתובותיו המלכותיות (והיו לא מעט בלי עין הרע), רק אחת מתוארכת למחצית הראשונה של מלכותו. וגם תארוך זה שנוי במחלוקת. הכתובת תיארה כריית תעלה ובניית חומה בעיר סיפר (כמה עשרות ק"מ צפונית לבבל). עיקר המידע של שנותיו הראשונות של ח'מורפי מגיע מרשימות האפונימים. אפונים (eponym) הוא שם אדם, שעל שמו קרוי דבר מה. תגלית, מוצר, מדינה, שנה וכיוצא בזה. במסופוטמיה נהגו לתת לשנים שמות של המלך ואנשי החצר. רשימות האפונימים מציגות את השנה, האיש שעל שמו היא קרויה ואירוע מרכזי אחד או שניים.
בשנותיו הראשונות של ח'מורפי הוא המשיך את מסורת אבותיו, אשר לפיה האירוע הנזכר הוא מפעלי בניה או הקדשת חפצים לאלים. ברור כי בחירת האירוע הינה שרירותית ומייצגת את דעתו של כותב הרשימה לגבי מה הכי חשוב, ומה חשוב פחות.
מידע מעניין יש בתיאור השנה השניה לח'מורפי. שם מתוארת שמיטת חובות כללית בממלכה. דבר המזכיר את שנת היובל המקראית. העובדה שהאירוע נזכר בשנה השניה מעידה כי הוא קרה בשנה הראשונה לשלטון ח'מורפי. הנוהג אשר לפיו המלך שומט את חובות הכלל בחודשים הראשונים או בשנה הראשונה למלכותו – יהפוך למסורת בקרב יורשי ח'מורפי.
בשנה השישית לשלטונו (המקבילה לשנת 1779/8 לפה"ס. השנה מתחילה כזכור בתשרי או ניסן, ולא בינואר) כבש ח'מורפי את הערים אורוךּ (Uruk) ואיסין (Isin) שמדרום לבבל. אורוךּ נזכרת במקרא בלוח העמים כ'ארך' ככתוב: וַתְּהִי רֵאשִׁית מַמְלַכְתּוֹ (של נמרוד הכוונה) בָּבֶל, וְאֶרֶךְ (היא אורוך) וְאַכַּד וְכַלְנֵה, (עדיף לגרוס: וְכֻלָנָה) בְּאֶרֶץ, שִׁנְעָר (ברא' י' 10). האירוע היה מרכזי דיו על מנת ששנתו השביעית של ח'מורפי קרויה על שם כיבוש הערים הללו. אולם, גם לאחר זאת המשיך רים סין הא', מלך לרסה, לשלוט בערים הללו. כך שהכיבוש היה למעשה פשיטת שוד ותו לא.
האיום מכיוון ממלכת לרסה לא פסק. שנת שמונה לח'מורפי, כלומר האירוע אירע בשנת שבע למלכותו, קרויה על שם בניית (ואני מצטט): 'חומת יָמוּתְבַּל (yamutbal. כינוי לממלכת לרסה) בארץ שלגדת תעלת סוּמוּנְדַר (sumundar)'. ספק אם הייתה זו חומה רציפה, אלא סביר כי מדובר בשרשרת מוצבים ועמדות מבוצרות. כמו ה'לימס פלשתיני' הרומי - ביזנטי בגבולה הדרומי של ארץ ישראל (לימס משמעו: סְפַר)
בשנה התשיעית לח'מורפי (1776/5 לפה"ס) נערך מסע אל ממלכת מָלְגִיוּם. האירוע נזכר בשנה העשירית למלכותו. העיר עצמה לא זוהתה בודאות, אך ידוע כי היא שכנה על גדת החידקל מזרחית לבבל. שנה לאחר מכן, בשנתו העשירית, כבש ח'מורפי את העיר רפיקום (rapiqum). העיר שוכנת כ-135 ק"מ מצפון מזרח לבבל על גדת הפרת, ומה שחשוב לעתיד כ-250 ק"מ דרומית מזרחית למארי. יש פה מעין הצהרת כוונות בבלית לגבי כיוון ההתפשטות העיקרי של הממלכה. קלקלן - ח'מורפי הוא זה שיחריב את מארי בעוד כמה שנים. כיבוש רפיקום על ידי בבל הוכר על ידי סמסי אדו מלך אֶכַָּלָתוּם (ekaaltum) ששכנה מצפון לבבל בארץ אשור במיקום לא ידוע. ההכרה של סמסי אדו בכיבוש רפיקום נובעת משני טעמים אפשריים. הראשון הוא שההכרה בכיבוש רפיקום על ידי ח'מורפי תניא את ח'מורפי מתמיכה בדָדוּשָה (dadusha) מלך אשנונה, עמו היה סמסי אדו מסוכסך. או כהכרת תודה על כך שח'מורפי נמנע מתמיכה בדדושה זה. חשוב להבין דבר אחד. התפיסה השמית הקדומה (שנמצאת גם בתנ"ך) היא שהאלים (או האל) חילקו את האדמה לעמים השונים. אסור לעם אחד לכבוש טריטוריה של עם אחר, כלומר של אל אחר. כל פלישה כזו מלווה בהצדקה ש'הוא התחיל. ואני רק מתגונן' או 'שזה היה שלנו, הם כבשו לנו, ואני רק מחזיר את המצב לקדמותו'. לכן הכרה ממדינה אחת בכיבושי מדינה שניה הם ראיה חשובה לצדקת הכובש. ראיה בעיני האלים בעיקר. אם זה מזכיר לכם את ימינו אנו – ההשוואה היא על אחריותכם בלבד והיפה הוא שההשוואה תקפה גם עתה וגם למאזינים עתידיים שישמעו את הפרק בעוד 100 או 200 שנה. נפש האדם לא משתנה כל כך מהר.
הפינג פונג בנוגע לכיבוש ערים והחזרתן, והעדפת מלך זה על פני מלך אחר ולהיפך - נמשכו עוד שנים אחדות, תוך עליות ומורדות ביחסי סמסי אדו וח'מורפי. אך בסופו של דבר ח'מורפי וסמסי אדו יישרו את ההדורים בינהם.
בין השנים 1773 ועד 1756 לפה"ס (השנים 12 עד 29 לשלטון ח'מורפי) כונו השנים על שם מפעלי בניה והקדשת חפצים לאלים. אם כי הייתה פעילות צבאית אך לא כזו ששוה לקרוא על שמה שנה.
רוב המידע שלנו על תקופה זו של ח'מורפי מגיע ממסמכים שונים העוסקים בחיי היום יום. בעיקר מכתבים, שחלקם מממלכת בבל ורובן ממארי.
מתעודות כלכליות עולה כי בשנה השתיים עשרה של ח'מורפי (1773 – 1772 לפה"ס) שוב הוכרזה בבבל שמיטת חובות כללית. כלומר השמיטה הקודמת החזיקה מעמד שתיים עשרה שנה.
מתעודה ממארי עולה כי בשנת 1770-69 יצא ח'מורפי למסע מלחמה יחד עם סמסי אדו מיודעינו ואִיבָּל-פִּי-אל ב' (Ibal-pi-el), מלך אשנונה, למסע נגד ממלכת מלגיום. מלך מלגיום נכנע ושילם לפולשים חמישה עשר כיכרות כסף (450 ק"ג) על מנת שיסירו את המצור וישובו לארצם.
בסוף הקיץ של שנת 1767 לפה"ס, שנת מלכותו השמונָה עשר של סמסי אדו, סמסי אדו נלקח לבית עולמו. ח'מורפי שלח כח בן 6000 חיילים על מנת לסייע לאִישְמֶה-דגן א' (Ishme-Dagan) בן סמסי אדו כדי לשמור על שלטונו. למרבה הצער מהלך זה כשל, וממלכת סמסי אדו התפרקה. דבר זה סייע, בסופו של דבר, לזימרי לים להשתלט על מארי.
זימרי לים עלה לשלטון במארי בשנת 1776-5, ובה בשנה הכיר בח'מורפי כמלך בכיר ממנו. כלומר הם לא 'אחים' אנשים במעמד שווה, אלא אב (בכיר) ובן (זוטר). סיבת ההכרה אינה ברורה לאשורה, אך נראה כי בכך, ביקש זימרי לים לגרום לח'מורפי להסכים כי סִימַח-אִילָנֶה
(simah - ilane), נצר לשושלת המלוכה בכּוּרְדּה (kurda. לא רחוק מנינוה. בצפון עירק של ימינו) ישוב לעירו מהגלות אשר בה הוא נמצא, ויכונן את שלטונו שם. כך תרוויח מארי שכן טוב מצפון לה. וטוב שכן קרוב מאח רחוק כידוע.
בשנה השניה לשלטונו, שלח זמרי לים משלחת לבבל, ובידה מתנות יקרות ערך. זה השתלם לו, כיוון שבשנה שלאחר מכן, משלחת צבאית בבלית בסך 6000 חיילים, שזה המון, סייעה לזימרי לים לדכא מרידה שפרצה נגדו מצד בני ימין.
מתעודות מארי נזכרו איגוד שבטים הקרוי בני ימין, כלומר בני הדרום. ואיגוד בשם בני שמאל, כלומר בני הצפון. אני מזכיר שאברם הגיע לחובה אשר משמאל לדמשק. דהיינו מצפון. ובערבית צפון הוא شمال (שימאל).
היחסים בין מארי לבבל התהדקו עוד בשל אויב משותף. אין כמו אויב משותף על מנת לחבר אנשים. השנה השמינית לאיבל-פי-אל מלך אשנונה קרויה, באפונימים של אשנונה, כן? על שם כיבוש רפיקום. כלומר העיר נכבשה שנה אחת קודם לכן. רפיקום נכבשה מיד בבל אמנם, אבל במהלך זה אשנונה איימה על מארי. בשנה הרביעית לזימרי לים נשלחה משלחת נוספת ממארי לבבל על מנת לכונן ברית צבאית נגד האויב המשותף. כיבוש רפיקום שהייתה תחת שלטון בבל על ידי מלך אשנונה, האיצה את כריתת הברית הזו. אויבו של אויבו הוא ידידי. יש אמיתות שלא משתנות גם אחרי אלפי שנים.
בסופו של דבר בשנה החמישית לזימרי לים נכרת הסכם שלום בין מארי לאשנונה. החברים מאמש (מארי ובבל) הפכו ליריבים בשל ויכוח על השליטה בעיר איד (id. בלי בדיחות על אגו, כן?). עיר השוכנת בין מארי לבבל. חשיבות העיר נבעה ממעיינות הביטומן שבה .הביטומן מוכר יותר כאספלט. האספלט (חמר בלשון המקרא) הוא חומר בידוד מעולה. במסופוטמיה, ארץ בין הנהרות, חומר בידוד לסירות הוא מצרך יקר ערך. אני מזכיר שיוכבד קלעה למשה תיבה מגומא, וציפתה אותה באספלט וזפת. ככתוב: וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת (שמ' ב' 3).
מעיינות הביטומן (שם שכולל גם זפת) הם עילת הסכסוך הכלכלי בין מארי לבבל. ח'מורפי וזמרי לים בחרו במלך עילם כבורר ביניהם. מלך עילם ישב על המדוכה, והחליט להעניק את העיר איד למארי ולא לבבל. ח'מורפי מימש את הכלל ממסכת אבות: הפנקס פתוח והיד כותבת. חתול שחור עבר בינו לבין זימרי לים. סביר כי ההחלטה לכבוש את מארי נבעה גם מהסכסוך על איד.
בשנים 1759 ו-1758 לפה"ס דרש מלך עילם הן מח'מורפי והן מזמרי לים לשלוח לעזרתו כוחות צבא, לצורך המלחמה המתקרבת נגד אשנונה. שניהם שלחו כוחות צבא, אך היה זה גול עצמי מפואר במספרת לאחור. לאחר כיבוש אשנונה על ידי העילמים (באביב 1757 לפה"ס, היא השנה העשירית לזימרי לים והעשרים וּשמוֹנֶה לח'מורפי), הצבא העילמי לא שקט ולא נח. צבא עילם המשיך צפונה בזרוע אחת, ופלש לשטחים שהיו בתחומי ההשפעה של מארי, ומערבה בזרוע אחרת, ופלש לשטחים של בבל ממש. אולם לא לעולם חוסן. בשנה שלאחר מכן נסוג צבא עילם כלעומת שבא. ממלכת בבל היא שנשאה בעיקר העול הצבאי נגד העילמים, וממלכת מארי ניגנה כינור שני. ממלכת לרסה, הממלכה הגדולה מדרום לבבל, ישבה על הגדר עד שיפול דבר. והדבר נפל. ח'מורפי ניצל את נסיגת העילמים מחד, ואת הברית עם מארי מאידך – ופלש לממלכת לרסה (בסיוע צבאי של מארי). אפשר שח'מורפי נטר טינה ללרסה שלא סייעה לו נגד העילמים, וכן שרים סין א' מלך לרסה כבר היה קשיש, וחגג שישים שנות שלטון – על מנת לספח את ממלכת לרסה לבבל. העילמים ניסו לסייע ללרסה. גם בשל היות שושלת המלוכה בלרסה, בעלת השם החינני כּוּדוּר מַבּוּךּ (Kudur - mabuk), ממוצא עילמי, וגם כי הבבלים הם אויב. הסיוע העילמי נחל כשלון, ולאחר מצור בן כמה חודשים העיר לרסה, ועמה כל הממלכה, נפלה בידי ח'מורפי. עם כיבוש העיר נקט ח'מורפי בצעד המתבקש, שהיה כבר התניה פבלובית, וביצע שמיטת חובות כללית בממלכת לרסה. אות ועדות שהוא ראה בשטחים החדשים שכבש, חלק בלתי נפרד מממלכת בבל. ממלכת לרסה נבלעה בממלכת בבל, ולא נודע כי באה אל קרבה. היה נסיון למרוד בבבל בימי סמסו אילונה בנו ויורשו של ח'מורפי. אולם מרד זה דוכא ולרסה לא מרדה עוד בבבל.
חתול שחור בגודל טיגריס בנגלי עבר בין ח'מורפי לזימרי לים כאמור. במסגרת המהלכים שניהל ח'מורפי הוא לחם בצילי סין (şilli - sin) שליט אשנונה, שהיה נשוי לבתו של ח'מורפי אגב. זימרי לים, שניהל מסע מלחמה מוצלח מצפון למארי שלח מתנה אל צילי סין. מבחינתו היה זה מהלך דיפלומטי שגרתי. אלא שצילי סין היה במצב מלחמה עם ח'מורפי. משלוח המתנה לא מצא חן בעיני ח'מורפי. מארי ובבל היו בעלות ברית כאמור, אך לאחר כיבוש לרסה השתנו הנסיבות. חיל המשלוח ממארי שסייע לכיבוש לרסה לא קיבל אישור מח'מורפי לשוב למארי. מה שגרם לכעס וחוסר אמון מצד זימרי לים כלפי ח'מורפי. בנוסף, מלכים בצפון מסופוטמיה הבינו שח'מורפי מבבל הוא כח שיכול להכריע סכסוכים לטובתם. אחד מהם נקרא אף הוא ח'מורפי (מהעיר כּוּרדָה Kurda שאותה הזכרנו כבר). הענין הוא שהשליטים הללו היו בתחום האינטרסים של מארי. בחצר האחורית שלה. עוד סיבה למתח בין מארי לבבל. נוסף על כך, ח'מורפי בעצמו אמר לשליחי זימרי לים שהוא (ח'מורפי) חושש שזימרי לים עומד לתקוף אותו. סביר כי ח'מורפי העמיד את צבאו בכוננות לקראת אפשרות כזו. זימרי לים ערך הכנות לקראת מסע צבאי לצפון מסופוטמיה, אבל ח'מורפי חשש שמא מדובר בהטעיה, וכי בפועל הצבא יצעד לדרום מזרח בבלה, ולא לצפון מערב. החשש אינו מופרך. אני מזכיר אירוע שקרה בעירק המודרנית. המלך פייסל השני שלח חטיבה לעזרת בן של בן דודו, חוסיין מלך ירדן. המפקד העירקי עבד אל כרים קאסם החל לנוע לכיוון ירדן, אבל בפועל עלה על בגדד וחולל את הפיכת הארבעה עשר ביולי 1958, בה נרצחו המלך פייסל, ראש הממשלה נורי סעיד, והעוצר עבד אל אילה.
בין אם זימרי לים התכוון לשלוח את צבאו צפונה, ויבן אם ח'מורפי רק נקט צעד הגנתי – האירועים יצאו מכלל שליטה. זימרי לים כרת ברית הגנה עם מלך אשנונה, דבר שהתפרש כאיום ישיר על בבל משני צדדיה. בשנה השלוש עשרה לזמרי לים (1754/3 לפה"ס) כבש צבא בבל את אשנונה. בשנה שלאחר מכן נכבשה מארי על ידי צבא בבל. כיבוש מארי נזכר בשנה השלושים ושלוש של ח'מורפי. כלומר הדבר אירע בשנה השלושים וּשתיים שלו. כיבוש מארי לא לווה בהרס מיידי של העיר. דבר זה אירע רק שנתיים מאוחר יותר, בשנה השלושים וארבע של ח'מורפי.
ממצא מעניין הקשור לכיבוש מארי על ידי ח'מורפי הם קבוצת תגיות טין, שסימנו ארגזים אשר בהם אספו קציני ח'מורפי תעודות שונות מארכיון זימרי לים. אין ספק שח'מורפי מצא ענין רב בתכתובת הדיפלומטית של זימרי לים. בנוסף הכיל הארכיון את פירוט נכסי זמרי לים, רשימת קרקעות המלך, רשימת תושבים שניתן לגייסם וכיוצא בזה.
משמעות הממצא היא, שהתעודות שהתגלו בחפירות מארי (החל מ-1939), כ-20,000 בקירוב הן התעודות שקציני ח'מורפי לא מצאו בהן ענין. ניתן רק לנחש מה היה בתעודות שנלקחו לבבל. זימרי לים הבין שקיצו מתקרב, ועשה 'ויברח' עם נשותיו ופמלייתו. נראה כי בעקבות כך מארי נכבשה ללא קרב. מה שמסביר את העובדה, שהיא לא נהרסה מיד, אלא רק לאחר שנתיים. נסיבות החורבן אינן ידועות. אפשר שאנשי מארי מרדו ונענשו. אולם זו השערה הגיונית, אך ללא הוכחה. עם החרבת מארי אימץ ח'מורפי את הכינוי 'מלך ארץ האמורים כולה'.
אני מזכיר שהיה לנו פרק על הנבואה החוץ מקראית בדגש על הנבואה ממארי. פרק מספר 134. בדף הפרק שמתי קישור).
את כל זה חולל ח'מורפי במשך ארבע שנים בלבד. משנתו העשרים וּשמוֹנֶה ועד שנתו השלושים וּשתיים (1757 עד 1753 לפה"ס). שנים אלו הניבו כמה מכתובותיו המלכותיות של ח'מורפי. כתובות המהללות (די בצדק יש להודות) את נצחונותיו, ששינו לחלוטין את מפת מסופוטמיה באותה עת. כתובת אחת היא כתובת המזכירה כריית תעלה וּבניין (ב' רפה) עיר. התעלה נקראה 'ח'מורפי מביא שפע לאנושות'. והעיר קרויה: דור- סין – מובליט (Dur sin muballit). כלומר מבצר סין מובליט. סין מובליט הוא אבי ח'מורפי.
לאחר כיבוש מארי ערך ח'מורפי כמה מסעות לצפון מסופוטמיה, והשתלט על ארץ אשור (כורדיסטן. צפון עירק של ימינו). באחד המסעות ההלו נקט ח'מורפי בהגליית אנשים מהרי הזגרוס (במערב אירן) לעיר דִילְבַּת (Dilbat) אשר מדרום לבבל. המסופוטמים תמיד היו חזקים בהגליות.
השנים 40 עד 43 למלכות ח'מורפי קרויות על שם מפעלי בניה או הקדשת חפצים לאלים. השנה הארבעים קרויה על שם שיפוץ מקדש אֶמֶסְלַם (Emeslam) בעיר כותה (תל אבראהים מעט דרומה מבגדד), הנזכרת בספר מלכים כאחת מהערים שתושביה הוגלו לשומרון. ככתוב: וַיָּבֵא מֶלֶךְ-אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת-שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ (מל"ב י"ז 24). העיר העניקה לשומרונים את כינויים 'כותים'.
השנה הארבעים ואחת קרויה על שם הקדשת זהב ואבנים טובות לאלה תַּשְמֵתוּם (Tašmetum). שנה הארבעים וּשתיים קרויה על שם בניית חומה על גדת הפרת וחומה לעיר רפיקום. ואילו השנה הארבעים ושלוש, שנתו האחרונה של ח'מורפי' קרויה על שם בניית חומה בעיר סיפר.
בשנים האחרונות לחייו התמודד ח'מורפי בעיקר עם בעיית הצפות הפתע של הפרת והחידקל. החומה משנתו הארבעים ואחת (אשר צויינה בשנה הארבעים וּשתיים) לאורך נהר הפרת נועדה להתמודד עם בעיה זו בדיוק.
לאחר כיבוש השטחים הנרחבים ימה וקדמה צפונה ונגבה עמדה בפני ח'מורפי הבעיה המוכרת של 'איך מנהלים את כל זה?' הפתרון, שלא השתנה מאז ועד ימינו, הוא הקמת מערכת מנהלית עתירת עובדים. שטחי ממלכת לרסה הפכו למחוז מנהלי בשם יַמוּתבַּל (Yamutbal). מושל המחוז היה סין אִידִּנַם (sin iddinam), אבל האיש החשוב באמת היה פקיד הכפוף לו בשם שמש ח'זיר (šamaš hazir). שמש ח'זיר ידידנו היה האחראי לניהול אדמות המלך, שהיו של רים סין א' המלך הקודם, שכְּלל נכסיו עברו לרשות ח'מורפי המלך החדש. כיוון שח'מורפי עם כל כשרונו, מרצו ועוצמתו לא היה יכול לעבד את כל הקרקעות הללו, הוא החכיר את חלקן, תמורת תשלום, לאנשים פרטיים. חלק אחר הוענק לאנשים ששירתו אותו בדרכים שונות. כגון כהנים, חיילים, פקידים וכיוצא בזה. הנוהג אשר לפיו המלך מחלק אדמות למקורביו מוכר גם מהמקרא. במשפט המלך איים שמואל (ציטוט): וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים--יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו (סו"צ. שמ"א ח' 14). גם שאול כשכעס על עבדיו שלכאורה קשרו נגדו יחד עם דוד הטיח בהם (ציטוט): גַּם-לְכֻלְּכֶם, יִתֵּן בֶּן-יִשַׁי שָׂדוֹת וּכְרָמִים (סו"צ שמ"א כ"ב 7).
מי שזכה בקרקע מאת המלך שילם מסים כמובן (חלק מהיבול), והתחייב להעמיד לטובת המלך כח אדם במכסה מסוימת (בהתאם לגודל הנחלה ומספר היושבים עליה) לצורך שירות צבאי או עבודות מלכותיות שונות (מה שמכונה בלשון חז"ל 'אנגריה').
שמש ח'זיר ניהל רשימות מפורטות של האנשים שקיבלו שטחי קרקע, היקף השטח שנמסר להם, וכמות המס שנגבתה מכל אחד ואחד. בנוסף הוא הכריע בסכסוכים בין אנשים שטענו לבעלות על אותה פיסת קרקע. רשות המסים, מנהל מקרקעי ישראל ובית המשפט באדם אחד. יעילות מנהלתית, כבר אמרנו?
מדי פעם הוא נדרש למסור דין וחשבון לסין אידינם, שמצדו העביר את הממצאים לח'מורפי. סין אידינם מצדו דאג לתשלום מסי המחוז, אספקת כח אדם לצרכי המלך, פיקוח על גובי המס, פן יתפתו לנתב חלק מהמס לאפיקים שאינם של המלך, והכרעת סכסוכים משפטיים (כאלה ששמש ח'זיר לא יכול היה לטפל בהם). ואולי התפקיד החשוב ביותר מבחינת חיי היום יום – תחזוקת התעלות במחוז שגם סיפקו מים לשדות, וגם ריסנו את השטפונות.
תושבי המחוז שסופח לבבל, שחשו כי נעשה להם עוול בידי מי מפקידי ח'מורפי יכלו לפנות ישירות למלך בדרישה לצדק. חלק ממכתבי ח'מורפי אל פקידיו במחוז עסקו בתלונות מסוג זה. מכתבים אלה מעידים עד כמה ח'מורפי ייחס חשיבות לשלטון הצדק גם במחוז החדש בממלכתו.
האזורים שמצפון מזרח לממלכתו, נשלטו כנראה באופן עקיף ולא ישיר. כלומר הממלכות המקומיות המשיכו להתנהל כמקודם. רק שעתה חלק מהמס הנגבה על ידי המלך המקומי הועבר לבבל. ברור לכם שעלות המס לבבל לא הגיעה מכיסו של המלך המקומי, אלא גולגלה אל האיכרים משלמי המס.
נצחונותיו המרשימים של ח'מורפי הניבו כמה וכמה יצירות ספרותיות, שחלקן הועתק גם אלף שנה לאחר מותו. הסיבה העיקרית להעתקות החוזרות ונשנות הללו היא שהיצירות שימשו, בחלקן לפחות, כחומר לימוד ותרגול של השפה האכדית. הניב הבבלי של ימי ח'מורפי נחשב כתו התקן לאכדית ראויה ורהוטה. אם תרצו המקבילה האכדית לעברית מקראית. גם כיום אין לומד אכדית אחד ברחבי החלד, שלא מתרגל אכדית ממצבת ח'מורפי.
בספריה מהעיר האשורית כלח (תל נימרוד של ימינו) מהמאה השמינית לפה"ס נמצא אוסף שאלות לאלים שמש ואדד בנוגע לחיזוי עתידות. שאלות המתייחסות לח'מורפי. בספרית אשורבניפל מנינוה מהמאה השביעית נמצאו שאלות בנוגע למסע צבאי מתכונן של ח'מורפי (שאירע אלף שנים קודם לכן).
המנון דו לשוני שומרי – אכדי בו האלים עודדו את ח'מורפי לצאת ולכבוש את לרסה נחקק על חלקו התחתון של פסל שחור המצוי כיום במוזיאון הבריטי. ההמנון הועתק שוב ושב עד שעותק מהתקופה הבבלית המאוחרת (מאות 5 – 7 לפה"ס) היה במוזיאון הלאומי העירקי. היה, כי איני יודע מה עלה בגורלו מאז נפילת צדאם חוסיין. המנון אחר שעותקיו נמצאו רק בניפור מהלל את נצחונותיו על לרסה, אשנונה, מארי ועילם. המעניין הוא שבמהלך האלף הראשון לפה"ס ייחסו סופרים מסופוטמיים לא מעט יצירות לימי ח'מורפי. בצדק, או ברוב המקרים שלא בצדק. מגוון הטקסטים המיוחסים לח'מרופי היה רב. החל מעיונים בתחומי דעת שונים, המשך בטקסי פולחן וכלה ברפואת עיניים. ייחוס יצירה לח'מורפי שדרג את מעמדה. ממש כמו ייחוס ספרי מקרא שונים לדמויות מוכרות (למשל קהלת שנכתב עמוק בימי בית שני יוחס לשלמה. זה בטוח לא הזיק).
אבל הטקסט שהביא לח'מורפי את עיקר תהילתו, היום וגם אז היא מצבת החוקים הנושאת את שמו. אמנם היה לנו פרק שלם על המצבה, אבל נסקור בקצרה את הענין.
מצבת ח'מורפי נכתבה על אבן שחורה בגובה שני מטרים ורבע. בחלק העליון נראה שמש אל השמש, ובתפקידו המשני, כמי שרואה הכל, גם אל הצדק (אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר כידוע). שמש היושב על כס, מעניק לח'מורפי קנה מידה וחבל מידה. הם נראים כמו מטה וטבעת. אלו הם סמלי השלטון האלהי בעולם. המצבה הוצבה במקדש שמש בעיר סיפר. מעט צפונית לבבל. במאה ה-12 שוב פלשו העילמים לבבל, ולקחו את המצבה אל שושן. שושן הבירה ממגילת אסתר. גם כסמל לנצחונם וגם כי המצבה היא ממש מרשימה ונאה. העילמים החלו לשייף חלקים מהמצבה על מנת לכתוב עליה כתובת משל עצמם, אולם למרבה השמחה השחיקה הייתה מעטה מאוד, ורק שורות ספורות נמחקו. המצבה התגלתה בחפירות שושן בדצמבר שנת 1901. כיום המצבה מצויה במוזיאון הלובר. מלבד המצבה התגלו עוד כחמישים עותקים על טין של חוקי ח'מורפי. החל מימיו ועד המאה השישית לפני הספירה. אות ועדות לחשיבות שייחסו הקדמונים למצבה. ברור לכם שאם התגלו חמישים עותקים הרי בפועל היו אלפי עותקים שונים. הקדמונים ראו במצבה מעין תו תקן מחייב לחוקי צדק, וגם ובעיקר כלי שימושי מאין כמותו ללימוד השפה האכדית. המצבה כתובה בניב הבבלי הקלאסי. הניב שהוא תו התקן הגבוה ביותר לשפה האכדית. המצבה מתחילה במבוא המהלל את בחירת ח'מורפי על ידי האלים, למלך שתפקידו לכונן צדק בעולם (ציטוט): כאשר אן הרם והנישא מלך אֵלֵי האַנּוּנַכִּי (Anunaki) ואנליל אדון השמיים והארץ, גוזר גורלות הארץ, למרדוך בנו הבכור של אאה את השלטון על האנושות כולה הטילו (רמז ברור לאנומה אליש. מיתוס הבריאה הבבלי. דלגתי קצת)... בעת ההיא, את ח'מורפי הנסיך הֶחסיד, ירא האלים, אותי, למען השמֵד רשעים ופועלי אוון, לבל יעשוק חזק את החלש וזה ממשיך הלאה (סו"צ. מצבת ח'מורפי).
המבוא ממשיך באריכות ומונה את תארי ח'מורפי המגוונים, את תמיכתו והגנתו על ערי מסופוטמיה השונות ועוד דברי תהילה ותשבחות.
לאחר המבוא מגיע גוף המצבה. 282 סעיפי חוק (לפי החלוקה מקובלת) בהם יש מקרים ותגובות. אם... אז... כך למשל הסעיף הראשון במצבה (ציטוט): כי יאשים איש את רעהו ויטיל עליו (אשמת) רצח, אך הוכח לא הוכיח (את אשמת)ו – מות יומת מאשימו (סו"צ. מצבת ח'מורפי). סעיף זה מזכיר את דין העד הזומם בספר דברים (ציטוט):... כִּי-יָקוּם עֵד-חָמָס, בְּאִישׁ, לַעֲנוֹת בּוֹ, סָרָה... דלגתי קצת וְהִנֵּה עֵד-שֶׁקֶר הָעֵד, שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו. יט
וַעֲשִׂיתֶם לוֹ, כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו (סו"צ. י"ט 17 – 21).
סיום המצבה כולל, שוב, שבחים לח'מורפי שהשכין שלום וצדק בארץ. בסיום יש הוראה לאדם עשוק לעמוד מול המצבה, לבקש שיקריאו לו את הדין הרלוונטי, ולדרוש צדק.
למרות שהמצבה מכונה 'קודקס ח'מורפי' אין מדובר בקודקס חוקים. אין פה מסמך רציף בעל מדרג הגיוני של הוראות אשר להן כפופים השופטים והדיינים. החוקים במצגת הם מבחר של פסקי דין שונים שפסק ח'מורפי. לכן פה ושם יש סתירות בין החוקים, כיוון שפעם ח'מורפי פסק כך ופעם אחרת. כמו כן, מסמכים משפטיים מבבל מאותה עת מלמדים ששופטי בבל פסקו בניגוד לכתוב במצבה. כיון שאין מדובר בחוקים אלא באוסף פסקי דין. בנוסף, המצבה הוצבה במקדש. מקום שרק למתי מעט הייתה גישה אליו. אם נזכור שרוב האנשים לא ידעו קרוא וכתוב הרי ברור שהמצבה לא נועדה רק לאנשים אלא בעיקר לאלים. כלומר האלים שמינו את ח'מורפי לשלוט בצדק קיבלו את 'ההוכחה' במרכאות כי כך היה. עובדה: הנה פסקי דין צודקים של ח'מורפי. המצבה היא מסמך עקרונות וקוי פעולה ולא קובץ חוקים מחייב.
במידה רבה ח'מורפי השיג את מטרתו. חוקי ח'מורפי נלמדו והועתקו במהלך הדורות, והשפיעו על קבצי חוקים שונים, כולל חוקי המקרא.
הדרך אשר בה חוקי ח'מורפי השפיעו על המקרא מסתברת מהעובדה שבכנען הטרם ישראלית, כמו במרחב כולו, למדו אכדית גם מהמצבה. בחצור התגלו שני שברים קטנים של חוקי ח'מורפי.
