אחד הכינויים הנפוצים להורדוס הוא 'המלך הבנאי'. כינוי שהולם אותו היטב. בפעם שעברה דנו בבניית מתחם הר הבית. היום נמשיך במיזמי הבניה של הורדוס. קיסריה, סבסטיה ומבצרי המדבר.
מצדה וקיסריה הם האתרים המפורסמים ביותר של הורדוס, לאחר הר הבית. שמה המלא של העיר הוא קיסריה מריטימה (כלומר הימית) ע"ש הקיסר אוגוסטוס. השם קיסריה מריטימה נועד להבדילה מערים נוספות ברחבי האימפריה שנקראו 'קיסריה' (כמו למשל קיסריה פיליפי הלוא היא בניאס של ימנו). אך אנו נקרא לה בפשטות 'קיסריה'. קיסריה היא עיר מפתח בתולדות ארץ ישראל. העיר קיסריה הייתה הבירה המנהלית של הארץ בתקופה הרומית – ביזנטית. כך למשל הנציב הרומי של יהודה ישב בקיסריה, ולא בירושלים. הנציב היה מגיע לירושלים מעת לעת לפי הצורך. כמו למשל לשפוט מורדים במלכות. אם השם 'ישו' קופץ בראשכם - אתם בהחלט צודקים. קיסריה מילאה תפקיד חשוב בתולדות הנצרות. תהליך ההפרדות של הנצרות מהיהדות החל בקיסריה. בקיסריה התנצר עובד האלילים הראשון קורנליוס. קורנליוס לא נדרש לעבור ברית מילה או לשמור על כשרות.
בפרק זה נתאר את עיקרי העיר ולא את כולה.
קיסריה נבנתה באתרו של ישוב פניקי קטן (מהתקופה הפרסית) ובו היה מעגן זעיר. האתר נבחר בשל מיקומו (ציטוט מיוספוס): הוא (הורדוס הכוונה) ראה עיר אחת מערי החוף שנקראה מגדל סטרטון (שרשן), שהלכה ונתפוררה (ולא במקרה) אבל מפני מקומה המצוין הייתה ראויה למשאת נפשו. הוא חזר ובנאה כולה באבני שיש, וקישט אותה בארמון מלכות מבהיק, בו הגיע לידי גילוי גודל רוחו. כי בין דורא (דור) ליפו לא היה נמל בכל החוף, וכל אחד שהיה מפליג בין פניקיה למצרים בים הפתוח, היה צריך להפליג כשהעוגן פתוח מחמת הרוח המערבית. כי גם משב רוח מתון במקום הזה דוחף את הגלים לגובה כזה כלפי הצוקים, שהגלים החוזרים עושים את הים רוגש ביותר. אבל המלך הצליח על ידי הוצאות ותעוזה התגבר על הטבע (לא לאורך זמן כאמור) ובנה נמל גדול יותר מזה של פיראוס, וקבע במפרצים עוד מעגנים עמוקים (סו"צ. מלחמת היהודים א' כ"א 407). השאלה הראשונה היא מדוע הורדוס בנה נמל? הלוא בארץ היו נמלים ותיקים כמו דור, עכו, יפו ועזה. התשובה היא פשוטה: הורדוס נזקק לנמל שלו, שישרת אותו.
עכו ועזה לא שלו. יפו הוא לא באמת נמל אלא מעגן משודרג, והמצב בדור לא טוב בהרבה. מה שהתאים לתקופה הפרסית כבר לא מתאים לתקופה הרומית.
הבעיה היא שבחופי ישראל אין מפרצים טבעיים. ספינות לא יכולות להגיע עד החוף ממש. הספינות עוגנות במרחק מה מהחוף. צריך לפרוק את המטען והאנשים בסירות ולהוביל לחוף. הורדוס הגה פתרון יצירתי ביותר. לרן לוי בהסכתו 'עושים היסטוריה' היה פרק שלם על בניית נמל קיסריה, בדף הפרק שמתי קישור. כיוון שרן לוי הצדיק כבר ביצע את רוב העבודה – הרי כאן אקצר בנושא. בואו נמשיך עם יוספוס (ציטוט): אף על פי שהיו לו קשיים גדולים מחמת טיבו של המקום, הוא התמודד עם קשיי הקרקע ויכול להם, עד שחוזק הקרקע לא נהרס על ידי הים ויופי מתואם הסתיר את הקשיים. הוא מדד את גודל הנמל... דילוג והוריד במים בעומק של 20 אורגיות (15 מטרים) לתוך המים סלעים, שרובם הגיע לאורך חמישים רגל, עומק תשע רגל ורוחב עשר אמות. ומהן שהיו גדולות מזה (סו"צ מלחמת היהודים א' כ"א 408 - 409).
הורדוס יצר מפרץ מלאכותי על ידי השקעת סלעים. אבל לא מדובר בסלעים 'סתם' במרכאות.
הסלעים הללו היו תיבות עץ מלאות ב'בטון רומי'. הבטון הרומי (opus caementicium) הוא אפר וולקני (הקרוי פוצולנה pozzolana ) מעורב בסיד. שילוב הרכיבים יוצר חומר, אשר במגע עם מים הוא מתקשה! ופולט חום. לאחר נפילת האימפריה הידע להפקת הבטון אבד. הבטון הומצא שוב במאה השמונֶה עשרה בידי מהנדס בריטי העונה לשם ג'ון סמיטון.
הורדוס השתמש בבטון הרומאי בצורה פשוטה אך יעילה. פועליו הכינו תיבות עץ בגודל הרצוי, מילאו אותן בבטון רומי, והשקיעו אותן במקום הנדרש. כך נוצרה תשתית תת ימית יציבה לבניית שובר הגלים. שובר הגלים הוא הברקה של הורדוס ביצירת מפרץ מלאכותי. בואו נמשיך (ציטוט): משהגביה את המסד התת ימי הזה, הוא בנה על שטחו חומה שהזדקרה מן המים ברוחב מאתים רגל. מבנה קדמי של מאה אמה היה נועד לשבור את הגלים, ולכן נקרא שובר גלים. והשאר שימש משען לחומת האבן שהקיפה את הנמל. חומה זו הייתה מצויידת במגדלים גבוהים, והגבוה והנהדר ביותר ביניהם (= מגדלור) נקרא על שם דרוסיון, בנו החורג של הקיסר (סו"צ. מלחמת היהודים א' 410).
לנמל בימי קדם, וגם היום היו שתי מטרות עיקריות. הראשונה היא הסעת נוסעים. כמודגם בספר יונה (ציטוט): וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי יְהוָה; וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה (סו"צ. יונה א' 3).
המטרה השניה היא מסחר. מסחר המניב את העושר. הנמל היה שער ליצוא סחורות מיהודה כגון אספלט, סילאן, שמן, יין ובעיקר בושם האפרסמון. אבל גם נמל יבוא למוצרים ובעיקר השפעה תרבותית, הנמל היה בשיא תפארתו קרוב למאה שנה. אבל זרמי הים, השקעת החול ושחיקת הגלים – פגעו בנמל אט אט. תחזוקת הנמל הלכה וירדה. מי שירצה לראות במו עיניו את שחיקת החוף על ידי הגלים יכול ללכת לאמת המים של קיסריה, ולהביט דרומה. האמה הייתה בקו ישר. הקו הישר כיום מוליך אל המים – עדות לבליה בת 2000 שנה בסך הכל. היכן שהייתה האמה - יש כיום מפרצון.
ראוי לציין, כי היסודות התת ימיים של הורדוס מחזיקים מעמד עד ימינו. שאר הנמל נהרס במהלך השנים (בליה טבעית ושימוש משני). כיום הנמל משמש בעיקר לצרכי הסעדה ותיירות.
מלבד הנמל הרי כל עיר רומאית המכבדת את עצמה צריכה מתקני שעשועים. באומרי מתקני שעשועים הכוונה היא לתיאטרון, היפודרום ואמפיתיאטרון. בקיסריה התגלו תיאטרון והיפודרום. טרם נחשף אבל היה, גם אמפיתיאטרון. הנה הזדמנות פז לעקור טעות נפוצה. תיאטרון הוא מבנה חצי עגול להצגות ומופעים לא אלימים כקומדיות וטרגדיות, שבו הקהל המיוחס יושב בגובה הבימה, ופשוטי העם במושבים ההולכים ומתגבהים. אמפי-תיאטרון לעומתו הוא מבנה עגול ללחימה וקרבות, שבו הקהל יושב מוגבהה. אמפי משמעו 'כפול' כמו אמפ-יבי – דו חיים, אמפיתיאטרון הוא תיאטרון כפול. בארץ התגלו שני אמפיתיאטרונים בלבד: בבית שאן (ליד בנין בזק. אל תתבלבלו עם התיאטרון שבגן הלאומי בית שאן), ואחד נוסף בבית גוברין. נחזור לקיסריה (ציטוט): שאר הבניינים שבנה היו ראויים לשם הקיסר: האמפיתיאטרון, התיאטרון וכיכר השוק. הוא יסד משחקים שנערכו כל חמש שנים, וקרא אף אותם על שם הקיסר... דילוג והיה מעניק פרסים יקרי ערך, שלא רק הזוכים אלא גם משניים ושלישיים זכו בחסדים המלכותיים (סו"צ. מלחמת היהודים א' 413). כצפוי משליט בעל מודעות, הורדוס התהדר במשחקים ספורטיביים משל עצמו. אם תרצו הורדוס הוא הסבא רבא של משחקי המכביה. הענין הוא, שהמשחקים הספורטיביים של הורדוס היו 'עוד מאותו הדבר'. על מנת למשוך מתחרים רבים למשחקיו הוא הגה רעיון מבריק. עד תקופתו רק הזוכים במקום הראשון היו מקבלים פרס. התוצאה היא, שמתחרים רבים נמנעו מהשתתפות בתחרויות רחוקות, כי חבל על המאמץ ולא לזכות בדבר וחצי דבר. לפיכך הורדוס החליט להעניק פרסים גם למקום השני והשלישי. הורדוס הוא הראשון בהיסטוריה שהעניק מדליות 'כסף' ו'ארד'. הוא הגדיל את כמות הזוכים פי שלושה.
בכך הוא תמרץ את הספורטאים להתחרות במשחקים שלו. תוצאה לא מכוונת אבל בהחלט מועילה מבחינת המשחקים הייתה, שהענקת פרסים לָמקומות השני והשלישי הרחיבה מאוד את אפשרויות ההימורים. עתה ניתן להמר לא רק מי יזכה במקום הראשון, אלא גם מי במקום השני והשלישי, באיזה פער וכיוצא בזה.
בטרם נדון בהיפודרום יש להזכיר מתקן ציבורי חשוב מאוד ששכן בשולי ההיפודרום: שירותים ציבוריים. מדובר בשורת מושבי אבן מעל תעלת מים זורמים. האנשים ישבו זה לצד זה, כל אחד עטוף בטוגה שלו. לאחר שגמרו להתרוקן התנקו האנשים בקסילוספונגיום. כשמו כן הוא: מקל (קסילו) וספוג (ספונגיום). כמו מברשת אסלה – רק יותר רכה ונעימה.
ההיפודרום (מילולית: 'הרצת הסוס') הוא מתקן חשוב ביותר בעיר הרומית. ההיפודרום הוא מבנה מוארך וסגלגל. בצד אחד נמצאים תאי הזינוק מהם יוצאים הסוסים או המרכבות. בקצה הרחוק נמצא ה'מטה פרימה', נקודת הסיבוב הראשונה. כאן המתחרים צריכים לפנות פניית פרסה. כיוון שהמתחרים נאלצים להאט, והצפיפות רבה – הרי עיקר ההתנגשויות והדרמה מתחוללים במטה פרימה. באופן טבעי הכרטיסים בקרבת המטה פרימה היו היקרים ביותר. בצד השני של המסלול נמצאת המטה סקונדה. נקודת הפניה השניה. גם מקום מבוקש מבחינת הצופים. שאר הצופים ישבו לאורך המסלול משני צדיו. על קירות ההיפודרום בקיסריה התגלו פרסקאות יפים בדגמים צמחיים או בעלי חיים. ניתן לראות שחזור שלהם בקיסריה עצמה (הציורים המקוריים מצויים תחת השחזורים).
מי שיצפה בסרט 'בן חור' (הישן. את החדש לא ראיתי) יוכל לצפות בשחזור מירוץ מרכבות בהיפודרום של קיסריה לכאורה. בדף הפרק צירפתי קישור לקטע מהסרט.
בין התיאטרון להיפודרום נבנה ארמונו הפרטי של הורדוס, מלבד זה אשר בירושלים (במתחם מגדל דוד של ימנו). בהמשך ישמש המקום את הנציבים הרומיים כאמור.
בדומה לנמל, גם הארמון נבנה אל תוך הים. בדומה לנמל, גם הארמון ניזוק מבלייה וחלקו שקוע בים. הארמון מכונה 'ארמון השונית'.
המבנה הכי מפורסם בקיסריה הוא התיאטרון המרשים שבה. התיאטרון בנוי בצורה המקובלת של התיאטרונים הרומיים. במה ומושבים בחצי עיגול. בתיאטרון היו בערך 4000 מקומות ישיבה (לעומת 5000 בתיאטרון בבית שאן). התיאטרון נחשף בשנות החמישים של המאה שעברה, והחל משנת 1961 הוא משמש להופעות באתר. הופעה בתיאטרון בקיסריה היא ציון דרך בקריירה של כל אומן המופיע שם. מה שנקרא 'ערב טוב קיסריה'.
בתחומי התיאטרון התגלה אחד הממצאים הכי חשובים לנצרות. מדובר בכתובת בשימוש משני. זוהי כתובת פילטוס. מה שרואים בקיסריה הוא העתק. המקור נמצא במוזיאון ישראל. הכתובת כתובה בלטינית. ממצא נדיר יחסית. רוב הכתובות בארץ החל מהכיבוש ההלניסטי ועד הכיבוש המוסלמי הן ביוונית. כך נכתב בה (ציטוט בהשלמות המתבקשות): (פו)נטיוס פילאטוס נציב יהודה (הקים) (את המבנה המקודש) ל(קיסר) טיבריוס (סו"צ).
מציאת הכתובת עוררה ענין רב בעולם המערבי. פונטיוס פילאטוס הוא הנציב הרומי שדן את ישו למות. והנה יש ממצא ארכיאולוגי שניתן לקשור אותו ישירות לדמות ממשית מהברית החדשה (בנוסף לכתובת התגלתה בהרודיון טבעת עם שמו של פילאטוס). פרופ' דן בר"ג ז"ל, שהיה מורי באוניברסיטה העברית אי אז, סיפר באחד השיעורים כי הכתובת נמצאה ואז נעלמה. עד שהתגלתה שוב בחצר ביתו של דיפלומט, שחמד את הכתובת לגינתו הפרטית.
קיסריה ניזונה מאמת מים שמקורם בעיינות שוני (פארק אלונה). אמת המים עוברת בתוך נקבה. בימי האדריאנוס נוספה אמה נוספת, צמודה לאמה הראשונה. כלומר בנו אמה נוספת בשיטת 'העתק – הדבק'. בתקופה מאוחרת יותר נוספה אמה נפרדת (האמה הנמוכה) מנחל תנינים. ניתן לראות את שרידי האמה מצפון לגן הלאומי קיסריה, וכן בכניסה למושב בית חנניה. שם ניתן להבחין גם בכתובת של הלגיון ששיפץ את האמה.
האתר הבא שבו נדון היא העיר סבסטיה. כך כתב יוספוס (ציטוט בדילוגים): במחוז שומרון הוא בנה עיר שהייתה מוקפת בחומות נהדרות. אורכן היה עשרים איצטדיות והכניס בהן ששת אלפים איכרים... במרכז הישוב הזה הוא הקים מקדש עצום... והקדישו לקיסר. ואת העיר עצמה קרא סבסטי (סו"צ. מלחמת היהודים ברומאים א' 403). העיר נקראה על שם אוגוסטוס. פירוש השם אוגוסטוס בלטינית הוא 'הקדוש'. ביונית המילה קדוש היא סבסטוס. לכן נקראה העיר סבסטי. שם העיר נשמר בכפר הערבי סבסטיה, שלידו מצויים שרידי שומרון המקראית וסבסטיה ההרודיאנית. בחפירות באתר התגלו מלבד חרסי שומרון והמתחם המלכותי של מלכי ישראל גם בזיליקה, תיאטרון, שדרת עמודים והאוגוסטאום. מקדש לכבוד אוגוסטוס.
מיזם מרשים בהיקף רחב הם מבצרי המדבר. מלכי בית חשמונאי הקימו סדרת מבצרים במזרח הממלכה, לאורך בקעת הירדן וים המלח, ולכן שמם הוא 'מבצרי המדבר'. ואלו הם המבצרים מצפון לדרום: אלכסנדריון (סרטבה) ליד מעלה אפרים, דוק וקיפרוס ליד יריחו, הורקניה ליד נבי מוסא, מֶכוור בעבר הירדן, והמפורסם מכל – מצדה. הורדוס שיפר ושיפץ אותם. מיד נקדיש זמן מה לכל אחד מהם. מבצר נוסף, שהוקם על ידי הורדוס, הוא הרודיון (הקרוי על שמו). נעסוק בהרודיון כשנדון במותו וקבורתו של הורדוס.
מטרת המבצרים הייתה חיזוק האחיזה הממלכתית בשטחי המדבר, חיזוק ספר הממלכה, הגנה על מזרח המדינה, וכן מקומות מקלט אפשריים לעת צרה.
אלכסנדריון הוא המבצר הצפוני ביותר. המבצר שוכן בגובה 650 מ' מעל בקעת הירדן (380 מ' מעל פני הים). נהוג לזהות את קרן סרטבה, ליד מעלה אפרים, עם אלכסנדריון (יש המערערים על זיהוי זה). שם המבצר רומז על המלך שבנה אותו - אלכסנדר ינאי. המבצר נזכר אצל יוספוס וסטראבו (פילוסוף ומדען יוני, שחי בין 63 לפה"ס ועד 23 לספירה). אזכור ראשון למבצר מצוי אצל יוספוס בזיקה לשלומציון המלכה (אשת ינאי. ציטוט בדילוגים): והמלכה (שלומציון)... הפקידה בידם (תומכי אריסטובולוס בנה) את השמירה על המבצרים. חוץ מהורקניה, אלכסנדריון ומֶכוור ששם היו אוצרות סגולתה (סו"צ. קדמוניות י"ג 417). סטראבו הזכיר את המצבר בזיקה לכיבוש הרומי של יהודה (ציטוט): הוא (פומפיוס) פקד להרוס את החומות וככל יכולתו את קיני השודדים, ומקומות המבצר של הטירנים. שניים מהם היו מוצבים בדרך ליריחו. תרכס (Thrax ) וטאורוס (Taurus דוק וקיפרוס הכוונה), ובנוסף את אלכסנדריון, הורקניה ומכוור (סו"צ. גיאוגרפיה, 16, 2, 40).
מבצר אלכסנדריון היה מקום נחשק עבור המורדים ברומא. יוספוס כתב (ציטוט בדילוגים):
אלכסנדר (אחי מתתיה אנטיגונוס) שנבהל מבואו (של גביניוס הנציב בסוריה) הגדיל את כוח צבאו... הוא נס בשארית כוחות אל אלכסנדריון. גביניוס שהלך בעקבותיו לאלכסנדריון... הוא (גבינוס) חזר לאלכסנדריון, והוא אכף את המצור בחוזק כזה, שאלכסנדר שלח אליו שליח... ולאחר מכן מסר גם את אלכסנדריון. גביניוס הרס את כל המקומות הללו... הוא (אלכסנדר) התחיל בכיבוש אלכסנדריון וניסה לרומם את החומות. אבל מששמע שגבניוס שלח צבא נגדו... הוא נסוג לעבר מכוור (סו"צ. מלחמת היהודים א ח 2 - 6). המבצר נותר בחורבנו עד ימי הורדוס, שהבין את חשיבות מיקומו (ציטוט): הוא (הורודס) רדף אחריהם עד הירדן... הוא ציוה על אחיו הצעיר פרורס (Φερώρας) להכין אספקה בשבילם ולבצר את אלכסנדריון (סו"צ. מלחמת היהודים א ט"ז 3).
באלכסנדריון נקברו בניו (ציטוט): ואז שלח (הורדוס) את בניו (אלכסנדר ואריסטובולוס בני מרים) לסבסטיה וציווה להמיתם בחנק. הפקודה בוצעה מיד, וניתנה הוראה להוביל את הגוויות למבצר אלכסנדריון, לקברם עם אלכסנדר אבי אמם (מלחמת היהודים א' כ"ז 6).
בזה ירד המבצר מגדולתו הצבאית. המקום שימש כתחנה להעברת מסרים בנוגע לעיבור החודש. ככתוב במשנה (ציטוט): ומניין היו משיאין משואות? מהר המשחה (הר הזיתים) לסרטבה, ומסרטבה לאגריפנה, ומאגריפנה לחורן, ומחורן לבית בלתין; ומבית בלתין לא זזו, אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד, עד שהוא רואה את כל הגולה לפניו כמדורת האש (סו"צ משנה. ראש השנה ב ד). בירושלים היו מזהים את מולד הירח – ומעבירים את ההודעה לבבל. במשנה נזכרו התחנות הראשיות (לא כולן זוהו), וברור שהיו תחנות משנה, שלא נזכרו. אין קו ראיה מהר הזיתים עד לסרטבה.
צמד המבצרים הבא הם דוק (דגון) וקיפרוס. אלו הם שני מבצרים משני צדי נחל פרת (ואדי קלט), ששימשו לשליטה מיטבית על נוה המדבר יריחו. נוה מדבר בו גילו את בושם האפרסמון, שהניב רווחים עצומים! שני המבצרים נזכרו אצל סטראבו כאמור (תרכס וטאורוס). דוק הוא המבצר החשמונאי הקדום ביותר. המבצר שכן בגדה הצפונית של נחל פרת. שמעון, מייסד השושלת, נרצח שם (ציטוט בדילוגים ממקבים א'): ותלמי בן חבוב הופקד שר צבא בערבות יריחו... כי היה חתן הכהן הגדול... ויחפוץ לכבוש את הארץ וייוועץ במרמה על שמעון ועל בניו לאבדם... ויקבל אותם בן חבוב במרמה אל המבצר הנקרא דוק אשר בנה, ויעש להם משתה גדול... קם תלמי ואשר אתו וייקחו את נשקם ויבואו אל שמעון אל המשתה וימיתו אותו ואת שני בניו ואחדים מנעריו (סו"צ. מקבים א' ט"ז 11 – 17). שמעון נרצח ב-134 לפה"ס. כלומר ב-135 לפני הספירה, לכל המאוחר, המבצר כבר קיים.
מבצר דוק נקשר בנצרות לנסיון של השטן לפתות את ישו (ציטוט): וּבַמִּדְבָּר שָׁהָה אַרְבָּעִים יוֹם כְּשֶׁהַשָֹטָן מְנַסֶּה אוֹתוֹ. הוּא הָיָה שָׁם עִם הַחַיּוֹת, וְהַמַּלְאָכִים שֵׁרְתוּהוּ (סו"צ הבשורה ע"פ מרקוס א' 13). בבשורות על פי לוקס ומתי נזכר הנסיון באריכות יתרה. בשניהם נזכר 'מדבר'. הנסיון של ישו נמשך 40 יום (בסוגריים אציין כי יש פה השוואה ברורה למשה ואליהו). מכאן שם המקום כיום: קרנטל. שיבוש של המילה הלטינית quarranta, שמשמעה 'ארבעים'.
מדרום לדוק, בגדה הדרומית של נחל פרת ניצב קיפרוס (ציטוט): מעל יריחו הוא בנה חומת מצודה שהייתה מצוינת בחוזק ויופי, והוא הקדישה לאמו וקראה בשם קיפרוס (סו"צ. מלחמת היהודים א כ"א 10). במרד הגדול נכבשה מצודת קיפרוס בידי המורדים (ציטוט):
באותה שעה כבשו המורדים את המצודה שנקראה קיפרוס שהשקיפה על פני יריחו, טבחו את חיל המצב והורידו את עוזה (סו"צ. מלחמת היהודים ב י"ח 6). בקיפרוס, כמו בכל מבצרי המדבר, היו אמות שהובילו מים לאתר. היו שתי אמות. הראשונה והקצרה היא חשמונאית – שניקזה מי גשם לכמה בורות. השניה והארוכה היא הרודיאנית - שמשכה מים מנחל פרת. מבצר קיפרוס היה מפואר והתגלה בו בית מרחץ מרשים. סימני שריפה מעידים על הכיבוש בידי המורדים במרד הגדול כאמור.
המבצר הבא הוא הורקניה המצוי מעט דרומית לנבי מוסא סמוך לדרך ירושלים – יריחו. לא ברור האם יוחנן הורקנוס בנה את המקום, ומכאן שמו, או שמא בנו אלכסנדר ינאי בנה את המקום, וקרא למבצר על שם אביו. המקום נזכר אצל יוספוס (שלומציון שהחביאה שם את אוצרותיה, ואלכסנדר שהתבצר באלכסנדריון) ואצל סטראבו. קראנו את המובאות ואין כאן מקום להאריך. הורקניה נזכרת (איך לא) במאבקי הורדוס בשרידי החשמונאים. בשנת 37 לפה"ס הוצא להורג מתתיה אנטיגונוס. אבל זה לא היה סוף פסוק (ציטוט): כשפרצה מלחמת אקטיום היה הורדוס מוכן לצאת לקרב עם אנטוניוס (קרב אליו הוא לא הגיע) אחרי שדיכא את כל המהומות ביהודה וכבש את הורקניה, מצודה שהייתה אז בידיה של אחות אנטיגונוס (אלכסנדרה. סו"צ. מלחמת היהודים א 19 1). אלכסנדרה חמותו, אם מרים, כן? החזיקה במבצר משל עצמה (בתמיכת קליאופטרה כמובן). כשמרקוס אגריפס (ידיד הקיסר וידיד הורדוס) ביקר בארץ הרי (ציטוט בדילוגים): הורדוס לא חשך ממנו שום תענוג וקיבל אותו... בסבאסטי, ובקיסריה... באלכסנדריון, בהרודיון ובהורקניה (סו"צ. קדמוניות ט"ז ב 1).
גם בהורקניה יש בריכות אגירה שניזונו מתעלות שאספו את מי הגשם והשטפונות. מצפון לאתר יש שתי מנהרות מסתוריות. יש הקושרים אותן אל אוצרות שלומציון, ואל הכתוב במגילת הנחושת בקומראן המזכירה אוצרות רבים. יש המשערים שבהורקניה הוצאו להורג מתנגדי הורדוס. אתם יודעים. מקום רחוק אבל לא רחוק מדי מירושלים. בנו בכורו של הורדוס נקבר שם (ציטוט בדילוגים): אנטיפטר (הבכור שהיה אמור להיות יורש העצר ונכלא בחשד קנוניה) שקול ההברה הגיע לאוזניו (מות הורדוס לכאורה)... ביקש מאת סוהריו לשחררו תמורת גמול... ראש הסוהרים... מיהר אל המלך והודיעו על תכנית אסירו... ומיד שיגר (הורדוס) את אנשי משמרו והוציאו להורג את אנטיפטרוס. וציוה לקבור את גופו בהורקניה. לאחר מכן תיקן את צוואתו ומינה את ארכילאוס ... כיורש הכסא. הורדוס לא חי אחרי מות בנו אלא חמישה ימים (סו"צ. מלחמת היהודים א' לג 7). ארכילאוס היה שליט חלש וכושל. לאחר עשר שנות שלטון רעוע הוא הוגלה ללונגדום (ליון). סילוקו התחיל את תקופת הנציבים הראשונה.
מכוור הוא מבצר יוצא דופן בשל היותו בעבר הירדן. במכוור הוצא להורג יוחנן המטביל, ומכאן חשיבותו הרבה לנוצרים. מכוור היה המבצר האחרון לפני מצדה שנכנע במרד הגדול. גם פליניוס (Plinius) הזקן (חוקר טבע רומי. 23 – 79 לספירה. נהרג בהתפרצות הוזוב) הזכיר את המקום (ציטוט): מכוור היה המבצר השני בחוזקו לאחר ירושלים (סו"צ. תולדות הטבע 5, 72). בדומה לשאר מבצרי המדבר גם מכוור קשור למרד אלכסנדר השני (ציטוט): וביצר (אלכסנדר הכוונה) את העמדות האסטרטגיות של אלכסנדריון, הורקניה ומכוור (סו"צ. מלחמת היהודים א, ח 2). לאחר שאלכסנדר נכנע באלכסנדריון הוא מסר לגביניוס את הורקניה ומכוור כאמור. המבצר שוקם על ידי הורדוס.
מכוור נקשר אל יוחנן המטביל (ציטוט בדילוגים מהברית החדשה): הוֹרְדוֹס (אנטיפס. בנו של הורדוס שלנו) שָׁלַח וַיִּתְפֹּשׂ אֶת־יוֹחָנָן וַיַּאַסְרֵהוּ בְּבֵית הַסֹּהַר בִּגְלַל הוֹרוֹדְיָה אֵשֶׁת פִילִפּוֹס אָחִיו אֲשֶׁר לְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה׃ 18 כִּי יוֹחָנָן אָמַר אֶל־הוֹרְדוֹס אֵשֶׁת אָחִיךָ אֵינֶנָּה מֻתֶּרֶת לָךְ׃ 19 וְתִּשְׂטֹם אוֹתוֹ הוֹרוֹדְיָה וַתְּבַקֵּשׁ הֲמִיתוֹ וְלֹא מָצָאָה (תירוץ הכוונה)... וַיְהִי הַיּוֹם הַמֻּכְשָׁר (המתאים הכוונה) כַּאֲשֶׁר עָשָׂה הוֹרְדוֹס מִשְׁתֶּה בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֹתוֹ לִגְדוֹלָיו וּלְשָׂרֵי הָאֲלָפִים וּלְרָאשֵׁי הַגָּלִיל׃ 22 וְתָּבֹא בַת־הוֹרוֹדְיָה (אחייניתו, כן?) וַתְּרַקֵּד וַתִּיטַב בְּעֵינֵי הוֹרְדוֹס וּבְעֵינֵי הַמְסֻבִּים עִמּוֹ. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל־הַנַּעֲרָה שַׁאֲלִי מִמֶּנִּי אֶת־אֲשֶׁר תַּחְפְּצִי וְאֶתֵּן לָךְ׃ 23 וַיִשָּׁבַע לָהּ לֵאמֹר כָּל־אֲשֶׁר תִּשְׁאֲלִי מִמֶּנִּי אֶתֶּן־לָךְ עַד־ חֲצִי הַמַּלְכוּת 24 וַתֵּצֵא וַתֹּאמֶר לְאִמָּהּ מָה אֶשְׁאָל וַתֹּאמֶר אֶת־רֹאשׁ יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל... וַתִּשְׁאַל לֵאמֹר רְצוֹנִי שֶׁתִּתֵּן לִי עַתָּה בַקְּעָרָה אֶת־רֹאשׁ יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל! ... וַיֵּלֶךְ וַיִּכְרֹת אֶת־רֹאשׁוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר וַיְבִיאֵהוּ בַּקְּעָרָה וַיִּתְּנֵהוּ לַנַּעֲרָה וְהַנַּעֲרָה נָתְנָה אֶל־אִמָּהּ (סו"צ. מרקוס ו' 17 – 28).
מכוור הוא יוצא דופן בין מבצרי המדבר. כיוון שהוא נמצא בעבר הירדן הרי ממכוור ניתן לראות את כל שאר מבצרי המדבר הנמצאים מערבה לירדן.
המבצר הגדול, המפורסם והמוכר מכל הוא מצדה. כמה סיבות יש לפרסומה של מצדה. הראשונה היא השתמרות השרידים המרשימה מאוד. הסיבה השניה היא סיפור התאבדות (ויש הסבורים 'התאבדות' במרכאות) של מגיני מצדה. הסיבה השלישית היא החייאת המיתוס על ידי התנועה הציונית עם שיבת עם ישראל לארצו. מצדה נזכרת אצל שלושה כותבים: יוספוס, סטראבו ופליניוס הזקן. אין שום אזכור למצדה במקור עתיק אחר. מצדה אינה נזכרת כלל במשנה, בתלמוד, או במדרשים. רק ספר יוסיפון (עיבוד עברי של התרגום הלטיני של יוספוס. ספר מימי הביניים) - הזכיר את הענין. כשחז"ל דנו בהיבט ההלכתי של התאבדות במלחמה הם עסקו בשאול המלך. זוהי שתיקה רועמת, ולא במקרה. דבר זה נובע משינוי התפיסה של חז"ל והעברת המוקד מהאנושי אל האלהי (כמו בחנוכה למשל).
סטראבו ופליניוס הזקן הזכירו את מצדה בקצרה. סטראבו (ציטוט): ראיות רבות נוספות מעידות שהארץ לוהטת. באשר למצדה – הסלעים מבותרים, צרובים ובמקומות רבים מחורצים (סו"צ. גיאוגרפיקה 16, 2, 44). פליניוס הזקן כתב (ציטוט): במערב ים האספלט (ים המלח), ובמרחק בטוח מאדיו הרעילים גרים האיסיים... דילוג מתחת (ל)אנשים אלה נמצאה העיר עין גדי, שניה רק לירושלים בפוריות אדמתה ובגידולי התמרים. עכשיו היא (עין גדי) ערימת אפר. בהמשך נמצאת מצדה. מבצר לא רחוק מים האספלט (סו"צ. תולדות הטבע 5, 17). התיאור הארוך והמפורט ביותר נמצא אצל יוספוס (ציטוט): שם בנה תחילה יונתן כהן גדול (אלכסנדר ינאי) מצודה וקרא לה 'מצדה' (סו"צ. מלחמת ז ח 3). זהו הקשר היחיד בין מצדה לחשמונאים. לא נמצאו שרידים חשמונאיים על מצדה. אולי הורדוס מחק הכל. אם ישנם שרידים חשמונאיים – קשה מאוד עד לא ניתן להבדילם מהבניה של הורדוס. יוספוס הזכיר את מצדה כמקום אליו נמלט הורדוס, ואת כיבושה ע"י הקנאים. תיאור מצדה המפורט נמצא בסוף הספר, בתארו את הקרב על מצדה. בעת כיבוש מצדה יוספוס כבר היה ברומא. תיאור הקרב התבסס על דיווחים רומים. סיפור ההתאבדות מאוד מפוקפק, אבל זה בהתאם לסוגה הספרותית. יוספוס תיאר את מצדה בקצרה והתיאור האדריכלי של האתר מדויק מאוד. רגע לפי תיאור הקרב יוספוס עצר ותיאר את המקום. התיאור נועד להעצים את הדרמה עבור קוראיו (ציטוט): צוק בעל היקף לא קטן והוא גבוה ומשוך. ומכל הצדדים הוא משתבר על ידי תהומות עמוקות, שהיו משתפעות מגבול בלתי נראה. ורגל של כל בריה לא הייתה יכולה לגשת לשם, מלבד בשני מקומות שהצוק נותן לעלות אליו בדי עמל. אחד השבילים הללו היה מטפס ועולה מים האספלט כלפי מזרח (שביל הנחש), ואילו השני בא ממערב (על בסיסו תקום הסוללה הרומית) והיה נוח יותר להליכה. את הראשון מכנים 'הנחש'... ומי שמבקש ללכת בו חייב לתקוע יפה רגליו אחת אחרי חברתה. והוא צפוי לסכנת אבדון, כי משני העברים משתפעות למטה תהומות עמוקות (סו"צ. מלחמת היהודים ז ח 3). יוספוס בהחלט לא הפריז בתיאור הטופוגרפיה.
מבחינה גיאולוגית מצדה היא הורסט (גוש סלע שהתרומם לעומת הסביבה. כמו התבור למשל). בשל היובש הרי אין זרימת מים כמעט, ואין שרשי צמחים. לכן אין שחיקה משמעותית של הסלע. יוספוס המשיך (ציטוט בדילוגים): לאחר מכן (אחרי אלכסנדר ינאי) היה הורדוס המלך שוקד להתקנת המקום. הוא הקים חומה שהקיפה את כל הפסגה... עליה עמדו שלושים ושבעה מגדלים... הוא אף בנה ארמון במורד המערבי, למטה יותר מתחת לחומה שבנה בראש ההר, והיה נוטה לצד צפון (הארמון הצפוני)... והמרחצאות היו עשויים פנים הרבה והיו הדורים... וקירות הבתים ורצפותיהם היו מרוצפות באבנים מרובות גוונים... ציוה המלך לחצוב בצוק בריכות רבות וגדולות לאגירת המים... ומסילה הייתה חצובה.. שלא הייתה נראית מבחוץ שהייתה מובילה מן הארמון אל ראש הפסגה... כי שם כונס דגן רב, שהיה מספיק להרבה שנים. שפע של יין וחומץ חוץ מכל מיני קטניות ותמרים... גם המון כלי נשק (סו"צ. מלחמת היהודים ז ח 3 - 4). תיאורו של יוספוס אמנם לוקה בחסר (כמו תיאורו את הארמון המערבי) - כי הוא לא היה שם. אבל הוא די נאמן למציאות.
ולפני סיום, המאזין אביאור ניסים פגש אותי במילואים ושאל האם ניתן להוסיף בסוף סיכום הפרק בדקה או שתיים. אז בהחלט ניתן:
בפרק זה דנו במיזמי הבניה של הורדוס מלבד הר הבית שזכה לפרק שלם משל עצמו. דיברנו על קיסריה מריטימה על שלל מתקניה ובראשם הנמל, על סבסטיה, ששמה נשמר בכפר הסמוך, ועזר בזיהוי שומרון בירת מלכי ישראל, ומבצרי המדבר: אלכסנדריון, קיפרוס, דוק, הורקניה, מכוור, ומצדה.
