מלון סֶמירמיס היה מלון ערבי בשכונת קטמון בירושלים. המלון קרוי על שמה של סֶמירמיס. סֶמירמיס היא הצורה היוונית של השם האשורי שמרמות (šammuramat), אשתו של שמשי אדד החמישי , ואימו של אדד נררי השלישי. בשמה נקשרו אגדות שונות אצל הסופרים הקלאסיים. אולי נקדיש לה פרק.
קטמון הייתה שכונה ערבית במיקום גבוה ואסטרטגי, שחצצה בין מקור חיים וקרית שמואל. נקודת זינוק מצויינת לביתור ירושלים העברית. מהשכונה הטרידו בירי את מקור חיים, ואת התנועה היהודית באזור. השכונה נבנתה סביב מנזר סן סימון, שהקרב שהתחולל בו באפריל 1948 ירים תרומה משמעותית לנצחון היהודי במערכה על ירושלים.
ההגנה ניסתה להבריח את הערבים מהשכונה, ופוצצה כמה בתים בשוליה. דבר זה גרם לבריחת חלק מתושביה. אולם לא היה בכך די. כיוון שהצד הערבי ידע לקרוא מפה לא פחות טוב מהצד היהודי, הרי גם הערבים ראו בשכונה נכס אסטרטגי. עבד קאדר אל חוסייני (שייהרג בקסטל כמה חודשים לאחר מכן), אברהים אבו דיה (שיפקד על הצד הערבי בקרב הל"ה כמה ימים לאחר מכן) ואמיל אל ע'ורי (מזכי הועד הערבי העליון) הגיעו לשכונה כדי לעמוד על מצב העניינים. הג'יפ הלבן של חוסייני משך את תשומת הלב, ומודיע של ההגנה דיווח על הגעת הג'יפ למלון. דיווח זה חרץ את גורל המלון. חוסייני ומרעיו עצרו במלון כדי לנוח ולשתות קפה. אבל בהגנה פירשו את הגעת הג'יפ כסימן המעיד, כי המקום קשור לעבד קאדר אל חוסייני, וכנראה זהו מטה הנג'אדה – ארגון נוער צבאי למחצה. מעין גדנ"ע ערבי.
על הבמה עלה עכשיו מישאל שחם. הוא נשלח בראשית ינואר 48 על מנת לארגן את הפעילות ההתקפית של כח המגן העברי בירושלים, ולעצור את בריחת היהודים מהשכונות המעורבות. ישראל גלילי ראש המטה הארצי של ההגנה שלח פתק אל מפקד מחוז ירושלים ישראל עמיר (ציטוט): מישאל בא אליך לעזרתך. יבצע כל פעולה שימצא לנחוץ להפסקת נטישת השכונות המעורבות (סו"צ).
עם הגעתו קיבל שחם את המידע על מלון סֶמירמיס, והחליט לפוצץ את המלון. מטה הנג'אדה שהג'יפ של חוסייני נצפה לידו הוא מטרה מכובדת לכל הדעות. שחם לא שאל שאלות מיותרות, ולא טרח לקבל אישור, בהבינו כי פעולה כזו היא בתחום סמכותו. לימים הסביר שחם את החלטתו להיסטוריון אורי מילשטיין (ציטוט): מיד בבואי כינסתי את אנשי המודיעין, יצחק נבון וציון הג׳ינג׳י (הכוונה היא לבן ציון אלדד קצין המבצעים של חטיבת עציוני). שאלתי מה המצב, אמרו שמתחילה הגירה (של יהודים הכוונה) מטלביה. אמרתי שצריך להפסיק. שאלתי היכן המפקדות של הערבים. השיבו: “אחת בעיר העתיקה ושתיים בשכונת קטמון, במלונות ‘קלרידג׳ (שכן ברחוב חזקיהו 15 של ימנו) וּ׳סֶמירמיס׳. (שכן במגש הרחובות החי"ש ומחלקי המים של ימנו)״ שאלתי, “לאיזו מפקדה המשקל הרב ביותר?״ השיבו, “ל׳סֶמירמיס׳, שם שוכנת מפקדת המתנדבים העירקים.״ פסקתי: “יש להעיף את המפקדה.״ (סו"צ). הבחירה סֶמירמיס לא הייתה מובנת מאליה. מדובר ביעד השוכן עמוק בלב אזור ערבי שמור ומוגן. יש מחסומים רבים בדרך. מילא יגיעו ויפוצצו, איך ייסוגו אחרי שיעירו את כל ירושלים הערבית? וגם לא בטוח שיש מי שיכול לבצע את הפעולה. כח מגדוד מוריה בפיקוד זלמן מרט נבחר לבצע (ציטוט. מפי שחם): מרט, אתם מעלים באוויר את ‘סֶמירמיס׳. יוצאים בשלוש מכוניות, אחת לפורצים, אחת לחבלה ואחת לכוח האבטחה. פותחים את המחסומים, חודרים למלון ומעלים אותו באוויר עם כל מה שיש בו. המכוניות יחזרו מיד, והחבלנים ייסוגו דרך עמק המצלבה לרחביה. בדוק את העניין (סו"צ). לא כולם במטה ההגנה התלהבו. שחם תיאר את הקשיים (ציטוט): מפקדת ירושלים שיתפה איתי פעולה בלב חצוי. בתחילה אמרו שאין די חומרי נפץ, ומה שיש, מיועד לפיצוץ בית המועצה המוסלמית בשכונה האמריקנית. החרמתי חומר נפץ זה. אחר כך אמרו שאין מכוניות. אמרתי למרט שייקח את מכוניות המטה, ואם לא, אצא לכביש ואחְרים מכוניות של אזרחי העיר. בירושלים לא היו רגילים לסגנון כזה. פחדו שאקח מכוניות של פקידי הסוכנות ותהיה אי נעימות. נמצאו מכוניות, הבעיות הלוגיסטיות נפתרו. הכוח התארגן, נקבע מועד. פעולת התגמול הגדולה הראשונה של ה״הגנה״, בסגנון שעתיד היה לזעזע אושיות, הגיעה לשלב הביצוע (סו"צ). מועד הפעולה נקבע ללילה שבין ארבעה לחמישה בינואר, שהיה ליל חורף סוער במיוחד. אפתח סוגריים ואשתף אתכם באנקדוטה מאחורי הקלעים של כתיבת הפרק. לפי ויקיפדיה העברית הפיצוץ אירע בחמישה בינואר מעט אחרי חצות. לפי ויקיפדיה האנגלית זה קרה דווקא בששה בינואר. ואילו לפי הביוגרפיה של מישאל שחם, זה היה בליל תשעה בינואר. לא ממש משנה לענייננו. אבל בהחלט מטריד את ההיסטוריון שבי. לא התעצלתי, ויצרתי קשר עם חגית מאיר בתו של מישאל שחם. היא מסרה לי כי בתאריך בביוגרפיה נפלה שגגה. הביוגרפיה של שחם מופיעה באתר בן יהודה. בדף הפרק צירפתי קישור. חבר מועצת החכמים חיים ארמון הסב את תשומת לבי לשני קטעי עיתונים מששה בינואר שדיווחו על הפיצוץ. בעיתון 'הבוקר' נכתב: '(ציטוט): הנה הכותרת: ה'הגנה' פוצצה מרכז כנופיות בירושלים. גשם וסערה מחפים על מפציצי 'סֶמירמיס'. 8 גוויות הוצאו מתחת למפולת – 12 נעדרים. ובגוף הידיעה: גשם סער וברקים חיפו על כמה צעירים יהודים שהתקיפו את מלון 'סֶמירמיס' בלב שכונת קטמון בירושלים בחצות ליל שלשום (סו"צ). לפי עיתון 'הבוקר' ההתקפה אירעה שלשום. כלומר בלילה שבין ארבעה לחמישה ינואר. בעיתון 'המשקיף נכתב (ציטוט): הכותרת: פוצץ מרכז הכנופיות במלון 'סֶמירמיס' בירושלים. בין ההרוגים מ"מ הקונסול הספרדי בירושלים. בין הפצועים מפקד הנוער הערבי בשכם. ובגוף הידיעה: מרכז הכנופיות הערביות שנמצא במלון 'סֶמירמיס' בקטמון פוצץ אור ליום אתמול על ידי אנשי ההגנה. הבנין נהרס כליל, וערבים רבים נהרגו (סו"צ). לפי 'המשקיף' היה זה אור ליום אתמול. כלומר חמישה בינואר. סגור סוגריים.
ההנחה הייתה שבשל מזג האויר הסוער – השמירה הערבית תהיה רופפת. הנחה שהתבררה כנכונה. מפקד הפעולה היה איציק בֶּר, קצין החבלה של גדוד מוריה. הכח הגיע למלון מבלי שנתקל במחסומים. הכח נע בשלוש מכוניות רובר, שהיו בשימוש המשטרה הבריטית, ועליהן הורכבו אנטנות דמה, כדי לשוות למכוניות חזות רשמית. במכוניות היו שני מטענים במשקל 30 ק"ג, ומטען קטן במשקל חצי קילו בלבד, על מנת לפרוץ את שער המלון, אם יהיה סגור. בהגיעם למלון שער המלון אכן היה סגור על מנעול ובריח. איציק בר פוצץ את המטען ופרץ את השער. שומר בודד שהגיע לברר מה פשר הפיצוץ נורה ונהרג. אברהם גיל הוביל את החבלנים אל המרתף. דלת המרתף הנעולה נפתחה בעזרת רימון יד. הם נכנסו למרתף והניחו את המטענים ליד עמוד התמך המרכזי של המלון. פה התעוררה בעיה. גם כאן יש אי הסכמה בין ויקיפדיה לבין הביוגרפיה. לפי ויקיפדיה פתיל ההשהיה נרטב מהגשם ולא נדלק. לפיכך איציק בר חתך את החלק הרטוב. מה שהותיר לחבלנים 30 שניות בלבד, ולא דקה, על מנת למלט את נפשם. לפי הביוגרפיה הפתיל היה בסדר גמור, אבל הגפרורים נרטבו מהגשם העז. לפיכך חזרו החבלנים אל דלת המרתף שעדיין בערה בשל רימון היד. הם שלפו כפיס עץ בוער, ובו הדליקו את המטען. כך או אחרת פיצוץ אדיר הרעיד את ירושלים. מישאל שחם עצמו התארח בביתו של יגאל ידין, שהיה בתל אביב. כרמלה אשת ידין אירחה לו לחברה. בעודם לוגמים תה הוא אמר לכרמלה, לא 'אורחים נוספים הגיעו' אלא 'עוד מעט תשמעי'. כעבור שניות אחדות נשמע קול רעם אדיר.
המלון קרס על יושביו. מספר ההרוגים אינו מוסכם. 24 או 26 אנשים. ביניהם סגן הקונסול הספרדי בירושלים מנואל אלנדה סלזר (Manuel Allende Salazar).
מבחינת שחם המבצע היה הצלחה מסחררת (ציטוט): למחרת, נשמה ירושלים היהודית לרווחה. היחסנים הערבים ברחו. אם אנחנו מסוגלים להיכנס ללב קטמון, מה הקושי לטפל בטלביה? קטמון התרוקנה עד החצי, טלביה הייתה לשכונה יהודית. היחסנים היהודים שבו אליה עם מיטלטליהם. עכשיו התחילה הבעיה היהודית. (סו"צ). היחסנים הם עשירי הערבים ועשירי היהודים. הבעיה היהודית עליה רמז שחם הגיעה מכיוון גולדה מאיר, שהייתה מנהלת המחלקה המדינית בירושלים. המשמעות הדיפלומטית, קל וחומר הרג סגן הקונסול הספרדי, הייתה ברורה לה. היא הייתה בטוחה כי מדובר במעשה של האצ"ל, שמלון ירושלמי אחד שפוצץ כבר נרשם על שמו (מלון המלך דוד), או לכל היותר – הלח"י. אגב, לעמותה להנצחת מורשת הלח"י יש הסכת חדש. נשמע קטע ממנו בסוף הפרק. כשהתברר לה כי ההגנה עמדה מאחורי הפיצוץ היא נסערה. לא נפרט את מסכת העימותים בין גולדה לשחם (שנדרש מעתה ואילך לאשר כל פעולה עם גולדה), אבל השורה התחתונה היא שכעבור ימים ספורים שחם הורחק מירושלים, ודוד שלתיאל מונה למפקד ירושלים מטעם ההגנה.
אז אם תטיילו בירושלים ברחוב החי"ש פינת רחוב מחלקי המים הביטו סביב. אם תהיו בשקט אולי תראו את איציק בר וחייליו פורצים למרתף המלון. קחו בצקלונכם גפרורים יבשים. לעולם אין לדעת מי יצטרך גפרור יבש...
