בטרם נדון בפרק, סגירת מעגל בנוגע לפרק על ויקרא י"א. ליאורה, מאזינה ותיקה ומסורה (לא ד"ר ליאורה רביד, כן?) כתבה לי באריכות על הפרק. דבריה היו מאוד מעניינים, אז אתמצת אותם לטובת כלל הקהל הקדוש. לגבי 'לא תבשל גדי בחלב אמו' הרי משה דוד קאסוטו מצא שבאוגרית היה נהוג לבשל גדי בחלב אמו, כחלק מטקס פולחני כלשהו. אז יש פה הסבר אפשרי לציווי בתורה. היא גם הוסיפה מידע מעניין על הקרטין שבפרסות היונקים. מתברר שישנו עש האוכל את הקרטין, פוגע בפרסות ומקשה על מפריסי הפרסה לצעוד. תודה צדיקה.
לפני שנדון במרידות השומרונים ניתן רקע קצר על השומרונים. היה לנו פרק על התורה השומרונית. פרק 68. בדף הפרק שמתי קישור.
בדת ישראל יש שני פלגים. הפלג הדרומי והפלג הצפוני. הפלג הדרומי רואה בהר הבית את המקום הקדוש, בירושלים את המקום הנבחר, ובכרוב (שהוא שור מכונף) את מייצג האל. הפלג הצפוני רואה בהר גריזים את המקום הקדוש, את שכם כמקום הנבחר, ואת העגל כמייצג האל. הפלג הדרומי מכונה 'יהודים', והפלג הצפוני מכונה שומרונים. לפי הסיפור המופיע בספר מלכים, השומרונים הם צאצאי גולים שהביא מלך אשור, לאחר חורבן שומרון. מדובר בגויים גמורים, שקבלו על עצמם את דת ישראל. לשומרונים יש סיפור אחר. לשיטתם הם השומרים האמתיים של דת ישראל המקורית. לתפיסתם, לא השומרונים התפלגו מעם ישראל המקורי, אלא היהודים! אנקדוטה מעניינת ביחסי היהודים והשומרונים התרחשה בימי החשמונאים. יוחנן הורקנוס הראשון, ויהודה אריסטובולוס הראשון גם כן גיירו את האדומים, היטורים וההלניסטים שתחת שלטונם. למרות שיוחנן הורקנוס החריב את המקדש השומרוני בהר גריזים – הוא לא גייר את השומרונים. לדעתי הדבר נבע גם מהקרבה המאוד גדולה בין השומרונים ליהודים, וגם בהבנה שגיור כזה יגרור מרד שומרוני מקביל למרד החשמונאים. אז בהם הוא לא נגע.
בזמן מרד החורבן השומרנים ישבו בצד ולא ממש התערבו. כך גם בימי מרד בר כוכבא השומרונים לא היו מעורבים במרד. אמנם יש עדויות על מעורבות שומרונית במרד בר כוכבא, אבל אם הן נכונות, ודגש גדול מאוד על 'אם', הרי שמדובר בתופעה שולית וזניחה.
בשנת 313 לספירה הפכה הנצרות מדת אסורה לדת מותרת באימפריה הרומית. בשנת 380 הפכה הנצרות לדת הרשמית של האימפריה. באופן לא מפתיע הנוצרים הנרדפים הפכו לרודפים.
במהלך התקופה הביזנטית חולקה הארץ מבחינה מנהלתית לשני מחוזות, ולאחר מכן לשלושה, ועוד מחוז מחוץ לארץ, אך שהיה קשור אליה. המחוז הראשון נקרא בפשטות: פלשתינה פרימה. כלומר הראשונה. בירתו הייתה קיסריה והוא השתרע בשומרון, יהודה, ומישור החוף בין דור לרפיח. המחוז השני נקרא פלשתינה סקונדה, כלומר השניה השתרע בשטחי הגליל, הגולן ורצועה צרה יחסית בעבר הירדן המזרחי, עד אמצע ים המלח. ואילו המחוז השלישי כונה פלשתינה סלוטריס (salutaris) כלומר הנושעת, ששמו שונה לפלשתינה טרציה, כלומר השלישית, השתרע בנגב, בערבה, ובדרום עבר הירדן. בירתו הייתה פטרה. בנוסף היה גם מחוז ערביה שהשתרע בעבר הירדן וכלל את השטח ממרחב מידבא - פילדלפיה (היא רבת עמון) וצפונה. בירתו הייתה בוצרה שבחורן. הגם שמדובר באימפריה הביזנטית הנוצרית, השם ירושלים נפקד מהתיאור, ולא במקרה. מאז חורבן בית המקדש ועד הקמת מדינת ישראל, במשך 1878 שנים, ירושלים לא הייתה הבירה הפוליטית של הארץ של אף שליט, למעט 88 שנים בממלכת ירושלים הראשונה של הצלבנים, וכן 15 שנה בחצי כח בממלכת ירושלים השניה. המדקדקים יוכלו לציין גם 30 שנות מנדט בריטי. נפרגן לבריטים ונגיע ל-133 שנה מתוך 1878. 7.08% (שבעה אחוזים נקודה 08).
התקופה הרומית המאוחרת בארץ ישראל (כלומר אחרי חורבן הבית ועד הפיכת הנצרות לדת מותרת) מכונה גם 'ימי המשנה'. התקופה הביזנטית החל מ-324 לספירה (עת קונסטנטינוס הפך לקיסר בכל האימפריה ולא רק בחלקה המערבי) מכונה גם 'ימי התלמוד'. באומרי תלמוד אני מתכוון לתלמוד הארץ ישראלי שנוצר בטבריה, ורק מפאת הכבוד הוא נקרא ירושלמי, הגם שאין בינו לבין ירושלים כל קשר ממשי.
לאחר מרד החורבן ומרד בר כוכבא החלו היהודים בתהליך ארוך של ירידה והדלדלות. ארץ יהודה התרוקנה מרוב יהודיה, ורק בשוליים נותרו ריכוזים יהודים, כמו בדרום הר חברון ובנגב המערבי. אתם מוזמנים לבקר בחורבת ענים, בסוסיא העתיקה, ובפסיפס ממעון (ליד קיבוץ עין השלושה) כדי להתרשם במו עינכם מהישוב היהודי בדרום הארץ. עיקר הישוב היהודי התרכז בגליל.
השומרונים לעומת זאת עלו פרחו בתקופה הרומית המאוחרת. הם לא מרדו ולא סבלו מהמכה הדמוגרפית שספגו היהודים בארץ ישראל.
חלק לא מבוטל מהפריחה השומרונית נבע מהקמילה היהודית. ההערכה מדברת על בין מיליון וחצי לשני מיליון שומרונים בשומרון, בחוף ובגליל. נקפוץ רגע לסוף. במהלך השנים, גם בשל המרידות, גם בשל הכיבוש המוסלמי ושאר מרעין בישין, הרי בתחילת המאה ה-20 עמדה אוכלוסיית השומרונים על 150 איש בלבד. מספר זעום לכל הדעות. כל בר דעת מבין כי 150 איש ואשה הם מאגר גנטי קטן, מצומצם ובעיקר מסוכן מדי. החל משנת 1924 החלו גברים שומרוניים לשאת נשים שעברו המרת דת לשומרונות. המונח 'גיור לשומרונות' מעביר את המסר אבל הוא שגוי. בעת שהייתי בקורס מורי הדרך, ביקרנו גם בשכונה השומרונית בהר גריזים. אחד ממנהיגי הקהילה סיפר לנו, כי מדי שנה הוא נוסע לבתי יתומים באוקראינה (זה היה לפני המלחמה הרוסית -אוקראינית), ושם מציע לנערות בנות 18 בתולות (הוא הדגיש את ענין הבתולים, הגם שלא ברור לי כיצד הוא מוודא את הענין), לעבור את המרת הדת, ולעלות לארץ. מדי פעם יש נערות המסכימות להמיר את בית היתומים האוקראיני באזרחות ישראלית, וחיים בחולון או בשכונה השומרונית בשכם. בפעם הבאה כשתהיו בהר גריזים או בשכונה השומרונית בחולון, ותראו שומרונים זהובי שיער ותכולי עיניים – תבינו מהיכן הם הגיעו. אותן נשים זרות הצילו ומצילות את השומרונים מניוון גנטי. אגב, המרת הדת ונישואים לשומרוני מעניקים למשתמרנות (איני בטוח שזהו המושג, אבל הבנתם) אזרחות ישראלית מכח חוק השבות. יצחק בן צבי הנשיא השני, טרח ועמל, כדי שחוק השבות יחול גם על שומרונים, שעברו משכם לחולון. הגם שאינם יהודים מבחינה הלכתית. ב-1992 המדינה הפסיקה את הנוהג הזה, אבל בג"ץ החזיר את המצב לקדמותו. כיום כל שומרוני משכם החפץ באזרחות ישראלית – רשאי לקבלה כמו כל עולה חדש. ולדעתי לרובם, אם לא לכולם, יש אזרחות ישראלית.
במאה הרביעית לספירה הגיעו השומרונים לשיא כוחם, עם מנהיגם בבא רבא (מילולית: השער הגדול), שהיה בנו של הכהן השומרוני הגדול. בבא רבא חי בין השנים 308 – 362 לספירה.
לאחר שהאימפריה החלה בהתנצרות מואצת, החל משנת 324 לספירה (תאריך המציין בעיני היסטוריונים רבים את תחילת התקופה הביזנטית) הפכו הנוצרים מנרדפים לרודפים כאמור. השומרונים לא ניצלו מהרדיפה הנוצרית. הקיסר יוליאנוס (361 – 363 לספירה), שהתנגד לנוצרים, ולכן כונה 'יוליאנוס הכופר', ניסה להחזיר עטרה פגאנית ליושנה. באותה הזדמנות ניסה יוליאנוס להקים את בית המקדש השלישי, אך מותו בקרב בטרם עת – קטע את המהלך. אחד הפרקים הבאים יוקדש לנושא מרתק זה. בימיו התחוללו מהומות נגד נוצרים בהם נטלו השומרונים חלק. בסבסטי וניאפוליס (מיד נרחיב על הערים הללו) השומרונים רצחו נזירים, אנסו נזירות, שרפו כנסיות וחיללו קברי קדושים נוצרים. טיראניוס רוּפִֿינוֹס (Tyrannius Rufinus) מאקווילה (Aquileia) היסטוריון נוצרי בן התקופה כתב שהפגאנים הוציאו את עצמות יוחנן המטביל, אלישע ועובדיה (לא הנביא, אלא אשר על הבית מימי אחאב) מקבריהם בסבסטיה. סביר מאוד שגם שומרונים השתתפו באירוע זה. אני מזכיר, שהשומרונים המקבלים רק את התורה, רואים באלישע, ובשאר הנביאים – נביאי שקר. כך שאין כל בעיה לחלל קברי נביאי שקר. ראש הקנוניה מצד השומרונים היה מיודענו בבא רבא. מות יולאינוס החזיר את השליטה לידי הנוצרים, והם דאגו להיפרע מהשומרנים. מכרוניקה שומרונית עולה כי בבא רבא נקרא לבירה קונסטנטינופוליס, ושם הלך לעולמו. לא ברור האם הוא הוצא להורג או מת מפאת מצב בריאותו. אם נקבל את העדות הזו כלשונה, הרי נראה שחלקו במהומות לא היה כה גדול. נראה כי, בבא רבא נסע לבירה מרצונו החופשי, ולא הובא כמורד במלכות.
כמה מילים על סבסטי וניאפוליס. סבסטי היא שומרון. השם נשמר בכפר הערבי סבסטיה. הורדוס הקים, בשנת 27 לפה"ס, באתר העיר שומרון בירת ישראל בימי המקרא, עיר הלניסטית וקרא לה 'סבסטוס', 'הנשגב' ביונית, תרגום של התואר הלטיני אוגוסטוס, לכבוד הקיסר אוגוסטוס. הרומאים הקימו בשנת 72 לספירה עיר בעמק שבין הר גריזים להר עיבל, מעט מערבית לתל שכם (הוא תל בלאטה) וקראו לה 'העיר החדשה'. ביונית: נאה – פוליס. השם ניאפוליס השתבש בערבית ל'נבלוס', וזהו שמה של העיר בערבית עד ימנו. שכם היא בעצם נאפולי הישראלית. כי גם נאפולי היא שיבוש של נאה – פוליס. אם כי חברים שביקרו בנאפולי טוענים בתוקף שנאפולי היא יותר שכם האיטלקית...
מהומות נוספות שלא התממשו לכלל מרד במלוא מובן המילה התחוללו בשנים 451 – 452. בשנת 451 התקיימה ועידת כלקדון (Χαλκηδών לא רחוק מאיסטנבול של ימינו). זוהי רביעית מתוך שבע ועידות אֶקומֵנִיוֹת של הכנסיה הנוצרית בראשית דרכה. בועידת כלקדון התעורר ויכוח בנוגע לדקויות אמוניות של הכנסיה. אולם החשוב לעניינו הוא שיוּבֶנָלִיס האפיסקופוס (ἐπίσκοπος. משגיח. תואר כנסייתי שקדם לתואר בישוף) של כנסיית ירושלים נקט בגישה שונה באופן מהותי מתפיסת רוב הנוצרים בארץ ישראל. בירושלים פרץ מרד נוצרי נגד יובנליס. השומרונים ניצלו את ההזדמנות ופגעו בכנסיות שונות. יובנליס הגיע עם צבא לניאפוליס. מקור ביזנטי מספר כי לאחר שהנזירים בניאפוליס סירבו לאמץ את תפיסתו האמונית של יובנליס, הוא ציווה על החיילים לפגוע בהם. לפי אותו מקור, החיילים שהיו שומרונים (שהרי לא יעלה על הדעת שנוצרי יפגע בנוצרי אחר...) צייתו לפקודה בהתלהבות, ונהגו באכזריות קשה כלפי הנוצרים.
השנים חלפו ועימות נוסף פרץ בין השומרונים לנוצרים. עימות שלא הבשיל לכלל מרד. עדיין. אבל כמו שניתן להבין, המתח הולך ומתגבר. לפי כרוניקת פסחלה (Πασχάλιο χρονικό. מילולית: הכרוניקה של חג הפסחא) בשנת 415 נלקחו עצמות יוסף מקבר יוסף בשכם והועברו לקונסטנטינופוליס, במה שכונה 'מבצע העברה' (Translatio בלטינית). לעומת זאת ב"כתאב אלתאריח" (كتاب التاريخ. מילולית 'ספר ההיסטוריה', של ההיסטוריון השומרוני הנודע אבו אלפתח (أبوالفتح), צוין כי שורת אירועים ניסיים מנעו מהביזנטים לגנוב את עצמות יוסף.
האירוע הבא אותו ניתן לכנות מרד במלוא מובן המילה פרץ בשנת 484 לספירה. בימי הקיסר זנון (Ζήνων). הבחור מלך בין השנים 474 – 491 לספירה, עם הפסקה של כמעט שנתיים עת מישהו אחר היה הקיסר. הוא ידע לא מעט מרידות, חיכוכים ותככים. בימיו נפלה האימפריה המערבית בשנת 476. תאריך שרבים רואים בו את תחילת ימי הביניים. מרד השומרונים קשור למרד אחר של גנרל בשם אילוס (Illus). אילוס ידידנו מרד בשנת 484 מבסיסו באנטיוכיה, תוך הבטחת עזרה מהפרסים, היריב המר, בתצורות שונות, של האימפריה הרומית בגלגוליה השונים קרוב ל-700 שנה! וכן עזרה מהארמנים ומאוֹדוֹאָקֶר (Odoacer) שליט איטליה מאז 476 לספירה. אפשר שיסודות לא נוצרים (פגאנים בעיקר) תמכו בו. נראה שהחלטת השומרונים למרוד קשורה כך או אחרת למרד אילוס. מרד אילוס דוכא לאחר ארבע שנים. בשנת 488, לאחר שנבגד, הוסגר והומת.
יש טענה כי העילה למרד השומרוני, היה נסיון ביזנטי, עליו כתב ההיסטוריון אבו אלפתח, לגנוב את עצמות אלעזר ואיתמר בני אהרון, ופינחס בן אלעזר נכדו של אהרון מהכפר עוורתא. גם במקרה זה הם נכשלו. לסיפור זה אין תיעוד בשום מקור נוצרי, ונראה כי מדובר בפולמוס שומרוני המתאר נצחון על הנוצרים. מה עוד, שהמסורת הנוצרית זיהתה את הקברים המדוברים ליד קבר יהושע בן נון. לפי ספר יהושע אלעזר נקבר בגבעת פנחס. וכן אחיו איתמר נקבר בסמוך. הישוב בן ימינו איתמר ליד שכם, קרוי על שמו של איתמר בן אהרון הכהן.
טענה אחרת היא שהקיסר זנון ציווה להקים כנסיה בהר גריזים בשם כנסיית 'מרים יולדת האל' (תיאוטוקוס ביונית). כנסיה שניתן לראות את שרידיה עד היום. רק לשבר את האוזן. הר גריזים הוא ההר הקדוש לשומרונים. הקמת כנסיה במקום הקדוש ביותר היא הצהרת כוונות מאוד ברורה מצד הקיסר, בנוגע למעמד הדת השומרונית, והצורך של השומרונים לקבל עליהם את הנצרות. חשוב לציין כי קדושת הר גריזים אינה נובעת מהברית החדשה, אלא נראה כי התקדשות ההר אצל הנוצרים נוצרה בשל המרד, כהסבר אמוני לקידוש המקום לאחר שנלקח מהשומרונים הטועים.
בכרוניקת אדלר יש תיאור של האירועים. הכרוניקה כתובה בעברית ובדף הפרק צרפתי קישור לכרוניקה. שם נכתב (ציטוט): בשנת שתים עשרה לכהונת הכהן הגדול נתנאל בא זית (זינון הכוונה) מלך אדום (ביזנטיון הכוונה) אל עיר שכם הקדושה וילחץ את בני ישראל השמרים (השומרונים הכוונה) ויבקש מהם כי יבואו בעדת הערלים. ויצו לכל עבדיו: כל איש ישראלי אשר לא יבוא בעדת הערלים – ימות.. דלגתי על הקטע בו השומרונים מוכנים למות על קידוש השם, ועל מותם על קידוש השם... לקחה המלך זית (את החלקה בהר גריזים)... ויבן בה בית להקדושים. בהמשך סופר שהקיסר קבר את בנו שם כדי שיסגדו לבן (סו"צ). מקורות נוצרים כמו פסחלה ופרוקופיוס טענו כי הקמת הכנסיה היא תוצאת המרד ולא סיבתו. דבר זה מזכיר את הויכוח האם הקמת איליה קפיטולינה היא הסיבה לפרוץ מרד בר כוכבא או תוצאתו. כיום ידוע שהקמת איליה קפיטולינה היא הסיבה. גם במקרה זה המקורות הנוצרים תיארו את הקמת איליה קפיטולינה כתוצאת המרד. כשם שהם טעו בנושא בר כוכבא, אני סבור שהם טעו, וליתר דיוק הטעו במכוון, גם בנושא הר גריזים.
כך או אחרת המרד השומרוני פרץ בנאפוליס (שכם) ובסבסטיה (שומרון), בראשות יוסטא או יוסטאס או יוסטאסס, שהוכתר כמלך. פרוקופיוס (Προκόπιος) היסטוריון ביזנטי מקיסריה בן המאה השישית ציין כי בזמן מרד השומרונים, במהלכו של חג הפנטקוסט (המקבילה הנוצרית לחג השבועות שלנו), התפרצו שומרונים לכנסייה בשכם, הרגו נוצרים רבים וקטעו את אצבעות הבישוף של שכם. לפני שנים אחדות נחשף על הר גריזים גם מנזר, השוכן כקילומטר ממערב לכנסייה, באתר הקרוי ביר אלחמאם (בור היונים). המנזר תוארך לסוף המאה החמישית עד אמצע המאה השישית. סביר שהמנזר הוקם במקביל לכנסיית מריה. המקום ננטש במהלך התקופה הביזנטית, אל נכון בשל מרד השומרונים.
ההיסטוריון הביזנטי יוחנן מלאלס (בדף הפרק צרפתי קישור לחיבורו בתרגום לאנגלית) כתב (ציטוט): במהלך מלכותו (של זנון) מרדו השומרונים בפלשתינה, והמליכו עליהם ראש כנופיה בשם יוסטאס. הוא נכנס לקיסריה, ערך מירוץ מרכבות והרג נוצרים רבים. פויפיריוס (Poyphirius) היה מושל פלשתינה פרימה. יוסטאס שרף את כנסית פרוקופיוס (Prokopius) בעת שטימותי היה בישוף קיסריה... דלגתי קצת הם (כוחות הצבא הביזנטי) הצטרפו לקרב נגד יוסטאוס. הם לכדו אותו. ראשו נערף ונשלח, יחד עם כתרו, אל הקיסר זנון (סו"צ).
לפי מלאלס יוסטאס יצא משכם וכבש את קיסריה. הבחירה בקיסריה לא הייתה מקרית. קיסריה גם הייתה בירת המחוז פלשתינה פרימה, וגם הייתה בה קהילה שומרונית גדולה. יוסטאס שלט להלכה לפחות, בכל 'פלשתינה פרימה' (יהודה, שומרון, החוף). הסיבה להצלחה השומרונית הזו נעוצה בחלוקת הצבא הביזנטי ברחבי האימפריה. הצבא בעיקרו היה בגבולות, ובפנים הארץ היו כוחות שיטור מעטים, עליהם השומרונים לא התקשו לגבור. אולם הביזנטים התארגנו מהר, הזרימו כוחות צבא, והמרד דוכא. המפקד הצבאי בעל התואר המרשים דּוכְּס פַּלֵישתינה ארגן את כוחותיו, ונעזר בגדוד הארקדיים, שמשמם ברור כי הם הגיעו מאזור ארקדיה ביוון. מפקד הגדוד כונה בשם החינני: לִיסְטוֹדִיוֹקְטִיס כלומר 'רודף השודדים'. אתם מכירים את המילה 'ליסטים' בספרות חז"ל, כן? מלאלס הוסיף (ציטוט): הקיסר הפך את בית הכנסת שלהם על הר גריזים לכנסיה לכבוד מרים אמו הקדושה של אלהים. הוא שיקם גם את כנסית פרוקופיוס (זו שהייתה בקיסריה). הוא הוציא צו האוסר על שומרונים לשרת במנהל הציבורי, והחרים רכוש רב של עשירי השומרונים (סו"צ).
בכך דוכא מרד יוסטאס.
נסיון מרד נוסף אירע אחת עשרה שנה לאחר דיכוי מרד יוסטאס. בעקבות מעשי זנון הצטברה מרירות אצל השומרונים. בשנת 495 (ימי הקיסר אנסטסיוס) התקבצה קבוצה קטנה (בראשות אשה), שטיפסה להר גריזים בדרך תלולה, שלא נשמרה על ידי חיל המצב. הם התגנבו לכנסיה, הרגו את אנשי חיל המצב, וקראו לתושבי שכם השומרונים להצטרף אליהם אל מרד שומרוני חדש. אבל אחת עשרה שנים בלבד אחרי דיכוי המרד הקודם, השומרונים בשכם לא התלהבו, בלשון המעטה, למרוד בעודם מלקקים את פצעיהם. חיש קל המורדים נלכדו, והוצאו להורג. כמקובל.
אולם המרד השומרוני הגדול עוד חיכה לתורו. בדומה למרד החורבן ומרד בר כוכבא, הרי המרד הראשון של יוסטאס היה מעין 'חימום הקנה', ואילו המרד השני הוא המרד הגדול, הקטלני והמשפיע.
בימי יוסטיניאנוס פרץ המרד השומרוני הגדול והקשה מכל. כמה מילים על יוסטיניאנוס, הנחשב לאחד מגדולי הקיסרים הביזנטיים. הוא מלך בין השנים 527 עד 565 לספירה. הוא התפרסם בשל קובץ החוקים הקרוי 'קודקס יוסטיניאנוס', עליו נדבר להלן. בימיו המצביא עטור התהילה בלאסאריוס כבש שטחים נרחבים במערב הים התיכון, והביא את האימפריה הביזנטית לשיא התפשטותה הקרקעית. מבחינתנו בארץ ישראל הצנועה הרי הקרדו ברובע היהודי ושרידי כנסיית הנאה ליד שער ציון מתוארכים לימיו.
מרידת השומרונים הגדולה התרחשה בימיו של הקיסר הזה. מאז מרד יוסטאס נבנו בהר גריזים לא פחות מחמש כנסיות! בנוסף לרגשות הכעס נגד מעשי השלטון נגדם, הרי מעשי הקיסר שהפלה את השומרונים באופן חוקי ובוטה עורר את המרד. קודקס יוסטיניאנוס הוא איחוד החוקים הקיימים, בשילוב מנהגים מקומיים לספר מסודר אחד. אחד החוקים היה, שמותר לבני זוג אוהבים ממעמדות שונים להתחתן. הוא עצמו התחתן עם תאודורה (מילולית 'מתנת האל'). לפי אחד המקורות תאודורה הייתה בתו של שומר דובים בהיפודרום בקונסטנטינופוליס (הגם שלא ברור מדוע דובים נמצאים בהיפודרום, מקום הסוסים. כפי הנראה הכוונה היא לאמפיתיאטרון). אמה הייתה שחקנית ורקדנית. באותה עת רבות מהשחקניות ומהרקדניות עבדו כזונות במקביל. מקורות ביזנטיים מספרים כי תיאודורה ואחותה הגדולה עבדו גם הן בבית בושת בעיר הבירה. בנוסף יש במקורות תיאורים נוטפי זימה של מעשי ההוללות המיניים שלה, שחלקם כללו מספר דו ספרתי של משתתפים. חשוב לציין שלא ברור עד כמה תיאורים אלה משקפים נכוחה את המציאות, וכמה מהם הם תעמולה פוליטית מצד נוצרים מהזרם המתנגד לתאודורה. זאת בסגנון 'הכה את האשה ופגע בגבר'. אם השמות ציפורה, איזבל, אן בולין או מרי אנטואנט עולים במוחכם – אינכם טועים. מקורות אחרים מהזרם התומך בה תיארו אותה כ'צדיקה' ו'חסודה'. תאודורה פגשה את אחיינו של הקיסר יוסטינוס, בחור בעל השם פלוויוס פטרוס סאבטיוס (Flavius Petrus Sabbatius) איוסטיניאנוס (Ιουστινιανός) לימים הקיסר יוסטיניאנוס מיודענו. השניים התאהבו, אך באותה עת החוק אסר על נישואים בין אצילים לפשוטי העם. יוסטינאינוס פנה לדודו הקיסר כדי שיתקן את החוק. אבל אשת הקיסר, האדוקה למדי, שלא התלהבה מהרכש החדש למשפחה – התנגדה בתוקף. רק לאחר מותה החוק שונה והם נישאו.
פרוקופיוס מקיסריה טען בספרו 'אנקדוטה' (Ἀνέκδοτα מילולית 'דברים שלא פורסמו'), הקרוי גם 'ההיסטוריה הסודית' (בדף הפרק צרפתי קישור לספר בתרגום לאנגלית).
כי חוקים אחרים שהפלו את הלא נוצרים הם הסיבה למרד. אחד מהם קבע שנוצרים בני יהודים או שומרונים (כלומר כאלה שהמירו את דתם) יירשו את אביהם לאחר מותו, כאילו אין כל צוואה. כך ניטרל הקיסר מנוף כלכלי חשוב נגד המרות דת. הידיעה כי אבי ינשל אותי מהירושה היה מחסום רציני בדרך להמרת דת. עכשיו בין אם האב נישל את בנו מהירושה ובין אם לא – חלקו של הבן המומר בירושה – מובטח. חוק זה עורר זעם רב בקרב השומרונים והיהודים. פרוקופיוס המשיך וכתב כי הקיסר ניצר בכפיה שומרונים רבים. חלקם התנצרו למראית עין, וחיו כמעין אנוסים.
יוחנן מלאלס ידידנו טען כי המרד פרץ בשל צעירים נוצרים בשכם (ובערים אחרות) שנהגו לצאת בימי שבת, לאחר קריאה בברית החדשה, ולרגום בתי כנסת שומרונים וללעוג להם. השומרונים הבליגו במשך זמן מה, עד שפקעה סבלנותם, והם התקיפו את הנוצרים הצעירים בחרבות וקטלו רבים מהם. גם ובעיקר בכנסיה אליה נמלטו בחפשם אחר מקלט.
במאי 529 פרץ המרד השומרוני בראשות יוליאנוס בן צבר (מוכר גם כיוליאנוס סאבארוס). קיריליוס (Κύριλλος .מילולית 'אצילי') מסקיתופוליס (היא בית שאן) כתב על התאריך המדויק בו פרץ המרד (ציטוט): בחודש הרביעי למות אבא תאודוסיוס (סו"צ). כיוון שאבא תאודוסיוס מת באחד עשר בינואר 529 לספירה הרי המרד פרץ בחודש מאי שנת 529 לספירה. הפעם המרד פרץ על רקע מדיני נוח. הפרסים הסאסנים פלשו בשנת 528 למסופוטמיה, ובמרץ 529 פלשו לסוריה (חודשיים לפני פרוץ המרד). הצבא הביזנטי היה עסוק במלחמה, והמורדים תקפו ישובים נוצרים, הרגו רבים מהם, שרפו כנסיות ושלטו בדרכים בשומרון. בניגוד ליהודים, הרי שומרונים רבים שירתו בצבא האימפריה והיו בעלי נסיון צבאי עשיר. הם ניצלו את נסיונם כחיילים (לשעבר, כן?) והלכו מחיל אל חיל. כרגיל המרד התחיל בנאפוליס, המשיך לקיסריה בירת המחוז, ולשם שינוי הגיע גם לסקיתופוליס הלוא היא בית שאן. כך כתב יוחנן מלאלס (ציטוט): חלקים רבים מבית שאן עלו באש בידי השומרונים (סו"צ).
בתגובה הנוצרים שרפו את סילבאנוס פקיד שומרוני בכיר, ואת אחד מבניו.
מלאלס המשיך וכתב (ציטוט): כששמע על כך הקיסר, הוא זעם על המושל בַּסוּס (Basus) הוא הדיח אותו וערף את ראשו (סו"צ). אל נכון בשל אי דיכוי המרד באיבו.
מלאלס המשיך (ציטוט): כשהשומרונים הבינו שהקיסר זועם עליהם, הם המליכו ראש כנופיית שודדים בשם יוליאנוס. הם שרפו נכסים רבים, כנסיות וקטלו נוצרים רבים (סו"צ). לפי המקורות יוליאנוס, שגם הוא תואר כראש כנופיה, כבש את שכם (ניאפוליס), והכתיר עצמו כמלך, ככל הנראה. בדומה ליוסטאס בקיסריה לפניו גם יוליאנוס בן צבר ערך מרוץ מרכבות. אולם לא מן הנמנע כי מדובר בשכפול ספרותי של 'הנבל התורן' במרכאות. מה עושה מורד שומרוני לאחר כיבוש עיר? כמובן! מרוץ מרכבות.
תאודורוס סימוס, שמלאלס תיארו כבעל אף פחוס, שהיה הַדּוּכְּס של פלשתינה טרציה (השלישית) נקרא אל הדגל. ברור זה של סקונדה הוצא להורג...
סימוס אסף את גדודי הצבא, צרף אליו בעלי ברית ערבים נוצרים ועלה על נאפוליס.
יוליאנוס הבין שזה לא כוחות, ונסוג מנאפוליס. בקרב המכריע הובסו השומרונים, ורבים נהרגו. יוליאנוס בן צבר נלכד, וראשו נערף. ראשו יחד עם הכתר נשלח לקונסטנטינופוליס.
המקורות מדברים על 20 עד 100 אלף שומרונים שנהרגו בעת דיכוי המרד. שומרונים רבים ברחו מהארץ. שומרונים ושומרוניות רבים לא פחות נשבו ונמכרו לעבדות. שוקי העבדים בפרס והודו (קל וחומר במערב) נמלאו עבדים שומרונים.
השומרונים ספגו מכה אנושה, הן בהיבט הדמוגרפי והן בהיבט הכלכלי. הארץ נפגעה מאוד, שדות הפכו שממה, תעלות השקאה נפגעו, טרסות נהרסו ועוד מרעין בישין. המצב היה כה קשה, עד ש'פלשתינה פרימה' קיבלה הנחות מיוחדות במס. כנסיות ומוסדות נוצריים שוקמו במימון המדינה, ובשלל שנלקח מהשומרונים.
למרות המכה הניצחת עוד המשיכו השומרונים בעימותים עם הנוצרים. בשנת 566 הייתה התפרצות אלימה של שומרונים ויהודים כנגד הנוצרים בקיסריה. התפרצות שדוכאה במהרה. במועד לא ידוע אחרי 572 פרץ שוב מרד שומרוני, שדוכא באכזריות ובמהירות. לא יודעים עליו הרבה.
מרידות השומרונים סימלו את ירידת השומרונים ממעמדם כגורם חשוב בארץ ישראל. מבחינה זו שתי המרידות הן 'העתק – הדבק' של מרידות היהודים.
בשני המקרים נפגע המקום הקדוש ביותר (הר הבית או הר גריזים), ועבר לחזקת בני דת אחרת (אלילים או נוצרים). בשני המקרים המרד הראשון לא היה הרסני מבחינה דמוגרפית ויישובית. בשני המקרים המרד השני היה קשה, אלים ומשמעותי יותר. בשני המקרים – המרד השני פגע פגיעה אנושה בקבוצה המורדת, והם חדלו להיות גורם משמעותי בקרב יושבי הארץ. ההערכות מדברות על מיליון הרוגים ומאות אלפים שהמירו את דתם בעקבות המרידות. המרות הדת לא היו תהליך מהיר, אלא תהליך ארוך וממושך, עד שבתחילת המאה העשרים השומרונים מנו 150 איש בלבד. חלק מהשומרונים המיר את דתו לנצרות, אבל רובם התאסלמו. היהודים והנוצרים נחשבים באיסלם כ'אהל אל כיתאב' כלומר 'עמי הספר' (התנ"ך והברית החדשה). כלומר כאלה שקיבלו את המסר האלהי, ולמרות שהם סירסו ועיוותו אותו, הרי יש אצלם קדושה מסוימת. לכן דתם מותרת (תחת הגבלות שונות), ואסור למוסלמי להמיר את דתם בכח. השומרונים לעומת זאת, שלא נזכרו בקוראן, וממילא דתם אינה נחשבת כדת מותרת הם בחזקת עובדי אלילים, שיש להעמיד בפניהם את הברירה בין התאסלמות למות. כבר בתקופת בית אומיה החל תהליך של איסלום כפוי של השומרונים. התהליך צבר תאוצה בימי בית עבאס. האיסלום המשיך בתקופה הפאטימית, האיובית, הממלוכית והעות'מאנית.
כפרים שהיו שומרונים מוכרים כיום ככפרים מוסלמים כדוגמת: קדום, פַרחַ'ה, בית דג'ן, אִמַתֵיין, בית וַזַן, מָרדָה, חָג'ֶה, עוורתא וסילת א - דאהר.
התרוקנות הארץ מתושביה היהודים והשומרונים יצרה רוב נוצרי בארץ. כמאה שנה לאחר דיכוי מרד יוליאנוס בן צבר הגיעו לארץ המוסלמים. הם הגיעו לארץ שהייתה ריקה ברובה. במחקר ההיסטורי לא נהוג לשאול מה היה קורה אילו... אבל אנחנו בהסכת ולא באקדמיה. מה היה קורה אילו בית המקדש השני לא היה נחרב, ארץ יהודה הייתה נותרת מלאה ביהודים, השומרונים לא היו מורדים, והיו נותרים במספרים גדולים? האם הנצרות הייתה מכה שורש כפי שעשתה? האם הכיבוש המוסלמי היה כה מהיר וסוחף? אני מזכיר לכם איך קמצוץ יהודים – מחזיק מעמד מול מאות מיליוני ערבים במשך שמונים שנה. מי יודע?
