Skip to content

פרק 79 – קריאה

Become a Patron!

האזנה

ונפתח בנימה אישית: אני שמח, גאה ונרגש להקדיש פרק לספר המקראי שהעניק את שמו לתכנית. חשוב לזכור. ספר דברי הימים הוא ספר אחד. החלוקה לא' וב' היא מאוחרת, וקרתה בהשפעת תרגום השבעים. הספרים הארוכים במקרא (שמואל, מלכים ודברי הימים) היו גדולים מידי, וחולקו לא' וב'. כאשר מונים את כ"ד ספרי המקרא, שמואל, מלכים ודברי הימים נמנים כשלושה ספרים, ולא ששה.

ספר דברי הימים, הוא ספר שבמחקר הרבו לזלזל בו. כך נכתב על ספר דברי הימים בשנת 1980 (ציטוט): 'דברי הימים' הוא המרתף של התנ"ך. אסופת הגרוטאות וה'שמות'. ספר זה אינו אלא שיירי שיירים. קיצור ותמצית של ספרים אחרים. אותם הספרים הם ראשית האונים. 'דברי הימים' הוא 'בן זקונים' וכולו 'קמטים' ו'קפלים', סימנים וציונים לשם זכירה [סוף ציטוט. מאמרו של י"ד אברמסקי, "ספר דברי הימים א'" בית מקרא פ"ג (תש"ם) עמ' 199 – 201]. לא נסחף בכלל. למרבה השמחה, המחקר התקדם מאז, וכיום הגישה אל הספר היא מאוזנת יותר, ולא מנסה למצוא בספר, את מה שמלכתחילה לא נועד להיות בו. העדות הברורה ביותר, שמצב הספר השתפר במחקר היא, שיש כמה וכמה חוקרים נחשבים, שבנו את הקריירה האקדמית שלהם על יסודות הספר.

כיום הנטיה היא לראות בספר מקור היסטורי בעל מגבלות אמנם, אך לא פסול לחלוטין לעדות. כלומר שילוב של ידיעות אמינות מחד גיסא, ועיבודים אידאולוגיים מאידך גיסא. ונרחיב על כך בהמשך)

ספר דה”י הוא חיבור מהתקופה הפרסית (אם כי חלוקות הדעות באיזה שלב בתקופה הפרסית. התקופה הפרסית החלה ב-539 בהצהרת כורש, ותמה ב-331 עם נפילת האימפריה בידי אלכסנדר הגדול). יש המתארכים את הספר לראשית התקופה ההלניסטית (מ-331 לפני הספירה ואילך. אבל אנו נלך עם הרוב, הפרסי, ולא עם המיעוט ההלניסטי. לענייננו זה לא ממש משנה מתי בתקופה הפרסית.

קביעת זמן החיבור לתקופה הפרסית מתבססת הן על אזכור הצהרת כורש, שפתחה את התקופה הפרסית, והן על הלשון המובהקת של ימי בית שני. בספר יש כמה צירופי לשון ומילים האופייניים ללשון בית שני. כך 'בא אצל' לעומת 'בא אל' של ימי בית ראשון. ביזה (במקום שלל), זן (במקום מין), חדוה (מילה ארמית במקום שמחה), נכסים (במקום רכוש), נשא אשה (במקום לקח אשה), נתינים, משורר, עצר כח ועוד. בנוסף יש בספר מילים ייחודיות לו: בירניות (מצודות הכוונה), גופה (במקום גויה), ארגוון (במקום ארגמן), מפשעה (במקום שת), מדרש, מכורבל, ועוד. חלק מן המילים הן מילים פרסיות: גנזך, פרבר ועוד (ואני מזכיר את הפרק 'בפרדס ליד הקיוסק – על מילים פרסיות בעברית'). יש עוד כמה מאפיינים תחביריים ודקדוקיים, אבל הענין ברור.

אם נכתוב תקציר שיווקי לספר הרי: הספר מתאר את תולדות ישראל מהאדם הראשון ועד הצהרת כורש. הספר נחתם בנוסח מקוצר של הצהרת כורש. הנוסח המלא מצוי בתחילת ספר עזרא. ואני מזכיר את הפרק 'ויעבר קול בכל מלכותו – על הצהרת כורש'). המילה האחרונה בספר (ובמקרא בכלל היא 'ויעל'. למקרה שמישהו יתקיל אתכם בשאלה 'מהי המילה האחרונה בתנ"ך'. אותי התקילו אגב, ולא פעם אחת, אז גם אתכם יכולים להתקיל.

לפני שנדון במבנה הספר והרכבו נדבר על המקורות בהם השתמש בעל דברי הימים (הכינוי המחקרי למחבר הספר). בעל דה"י השתמש במקורות מקראיים וחוץ מקראיים כאחד. לפני הדיון במקורות הבהרה: שאלת המקורות שעמדו בפני מחברי המקרא (או ספרים עתיקים בכלל) היא מרתקת וסבוכה. יש מקרים בהם סופר הזכיר במפורש ספרים אחרים, ואולי אף ציטט אותם. כך למשל יוספוס פלאביוס הזכיר ספרים שונים, שאת חלקם הוא ציטט. מרבית הספרים הללו אבדו, ורק הציטוט אצל יוספוס הציל אותם משקיעה מוחלטת בתהום הנשיה. או קינת דוד עליה נכתב (ציטוט): הִנֵּה כְתוּבָה, עַל-סֵפֶר הַיָּשָׁר (סוף ציטוט. שמואל ב' א' 18). יש מקרים בהם סופר (למשל מחבר ספר מלכים) הזכיר ספרים (מיד נזכיר אותם), כסוג של הפניה ביבליוגרפית, בבחינת 'ואם אתה הקורא רוצה לדעת יותר, הרי בספר זה וזה תמצא עוד מידע'. ויש מקרים בהם נזכר ספר כלשהו וזהו.

אולם עיון בקורתי בספרי המקרא, מעלה על הדעת, שלא בכל המקרים בהם נזכר ספר מסוים, המשמעות היא, שהמחבר המקראי ממש קרא בו. לא מן הנמנע, שהמחבר המקראי זרק שמות ספרים כסוג של הפניה ביבליוגרפית, על מנת לשוות לחיבורו מוניטין ומכובדות, ובפועל הוא רק שמע עליהם מכלי שני, או שהמציא 'יש מאין' שם של ספר לצורך הרושם המתבקש. כך נזכרו כמה דמויות מספר מלכים, ככותבי חיבורים כלשהם, ואפשר שחיבור אמיתי או מדומה יוחס לדמויות עבר שנזכרו בספר מלכים.

בטרם דיון על המקורות שנזכרו בספר דברי הימים, אזכיר שני מקורות, שדווקא לא נזכרו בספר. הכוונה היא לשני ספרים הנזכרים בספר מלכים והם: סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה. אני מזכיר אותם, כי לרבים וטובים יש נטיה להתבלבל בין סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה לבין ספר דברי הימים שלנו. הספרים הללו היו ואינם. ספרים אלה שמשו את בעל מלכים לצורך כתיבת הספר. בפרק עתידי על ספר מלכים נדון בספרים אלה בהרחבה.

בספר דה"י עצמו נזכרו מספר ספרים או חיבורים, בהם עיין בעל דברי הימים (לכאורה כאמור). בקבוצה הראשונה נמנים (לפי סדר הופעתם): סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה (4 פעמים. דה"א ט' 1, דה"ב כ"ז 7, ל"ה 27 ול"ו 8), סֵפֶר הַמְּלָכִים, לִיהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל (פעם אחת. דה"ב ט"ז 11), סֵפֶר מַלְכֵי-יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל (פעמיים. דה"ב כ"ב 6, כ"ח 27), מִדְרַשׁ סֵפֶר הַמְּלָכִים (פעם אחת. דה"ב כ"ד 27), ודִּבְרֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל (פעם אחת. דה"ב ל"ג 18) – משמם ברור כי, אלו חיבורים היסטוריים שעסקו בתולדות ממלכות יהודה וישראל. נראה כי זהו אותו מקור בשינוי שם. קביעה זו מתבססת על הדמיון בשמות הספרים, אי הזכרת שניהם מהם יחדיו באותו קטע, נטיית בעל דה"י לגיוון ספרותי, ובעיקר הסבירות המאוד הנמוכה כי בפני בעל דה"י עמדו חמישה חיבורים שונים על תולדות ממלכות יהודה וישראל. היה מי ששיער, כי מדובר למעשה בספר מלכים הידוע והמוכר. סברה מאוד הגיונית, בהתחשב בקטעים השלמים בספר דה"י, שהועתקו מילה במילה מספר מלכים.

בקבוצה השניה נמנים ספרים הקשורים לדמויות נבואיות. כך דמויות מספר שמואל: דִּבְרֵי שְׁמוּאֵל הָרֹאֶה, דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא, ודִּבְרֵי גָּד הַחֹזֶה (דה"א כ"ט 29). יש המשערים, כי מדובר בגרסאות כלשהן לספר שמואל או לחלקים ממנו. ספרים אלה הם הפניה ביבליוגרפית לתולדות ימי דוד. כמו כן יש חיבורים המתייחסים לדמויות מספר מלכים: נְבוּאַת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי, וחֲזוֹת יעדי (יֶעְדּוֹ) הַחֹזֶה עַל-יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט (דה"ב ט' 29) – חיבורים אלה הם הפניה ביבליוגרפית לימי שלמה. לא ברור האם אזכור 'ירבעם בן נבט' נזכר בשל ירבעם עצמו או בשל ההתייחסות המשוערת לשלמה. כזכור ירבעם מרד בשלמה... חיבור נוסף הוא: דִבְרֵי שְׁמַעְיָה הַנָּבִיא וְעִדּוֹ הַחֹזֶה (דה"ב י"ב 15) – זהו חיבור שעסק בתולדות רחבעם בן שלמה. סביר כי 'עדו החוזה' ו'יעדו החוזה' הם אותו אדם. כלומר שבחיבור משוער זה נכללו גם קורות שלמה וגם קורות רחבעם בנו.

בנוסף נזכרו שני מקורות, המיוחסות לדמויות מספר מלכים, בתוך מקורות שכבר נזכרו. כך: דִבְרֵי יֵהוּא בֶן-חֲנָנִי, אֲשֶׁר הֹעֲלָה, עַל-סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל (דה"ב כ' 34). וכן חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ הַנָּבִיא, עַל-סֵפֶר מַלְכֵי-יְהוּדָה, וְיִשְׂרָאֵל (דה"ב ל"ב 32).

כמו כן נזכר: דִּבְרֵי חוֹזָי (דה"ב ל"ג 19), הדנים בקורות מנשה. אפשר שחיבור זה הוא גם חלק מדִּבְרֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל. יש הסבורים כי בשם הנזכר בקטע נפל שיבוש. כך נכתב (ציטוט): וְיֶתֶר דִּבְרֵי מְנַשֶּׁה...(דלגתי קצת) וְדִבְרֵי הַחֹזִים... (שוב דילוג) הִנָּם, עַל-דִּבְרֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל... (דילוג אחרון) הִנָּם כְּתוּבִים, עַל דִּבְרֵי חוֹזָי. כ וַיִּשְׁכַּב מְנַשֶּׁה עִם-אֲבֹתָיו (סוף ציטוט. דברי הימים ב' ל"ג 18 - 20). לא 'חוֹזָי' אלא 'חוזיו'. החוזים של מנשה שנזכרו קודם. הפסוק הבא מתחיל באות ו"ו (וישכב), ואפשר כי חלה פה 'הפלוגרפיה' (השמטה מחמת הדומה), והאות ו"ו נשמטה מהמילה 'חוזיו'.

עוד שני חיבורים הם הַקִּינוֹת (דה"ב ל"ה 25) ודִבְרֵי דָוִיד וְאָסָף הַחֹזֶה (דה"ב כ"ט 30). יש הרואים בדִבְרֵי דָוִיד וְאָסָף הַחֹזֶה רמז לספר תהילים. עשרה מזמורים בספר תהילים כוללים בכותרתם את אסף, וכמה עשרות כוללים את דוד בכותרתם.

מלבד מקורות היסטוריים ונבואיים, הרי התורה עצמה (שבתקופה הפרסית הפכה לחוק המחייב בעם ישראל כזכור) נזכרת כמה פעמים במספר שמות: תוֹרַת יְהוָה (דה"א ט"ז 40, דה"ב ל"ד 14), תּוֹרָה (דה"ב כ"ה 4), סֵפֶר מֹשֶׁה (דה"ב כ"ה 4 ול"ה 12), תוֹרַת מֹשֶׁה (דה"ב כ"ג 18, ל' 16). ריבוי הכינויים לספר התורה, רומז כי גם ספרים אחרים שנזכרו, מופיעים בכמה שמות המכוונים אל ספר אחד (כמו הספרים על ממלכות יהודה וישראל למשל).

כל המקורות שנזכרו לעיל נחשבים כמקורות חוץ מקראיים, הגם שחלקם חשוד כמקור מקראי.

התבססותו של בעל דה"י על מקורות מקראיים לא מצוינת במפורש, אלא היא עולה מזהות כמעט מוחלטת בין קטעים בספרי שמואל  - מלכים (וגם כמה מזמורי תהילים), לבין קטעים בספר דברי הימים. זו הזדמנות להמליץ על ספרו המונומנטלי של אבא בנדוד 'מקבילות במקרא'. אבא בנדוד פרש את ספר דה"י בטור אחד, ובטור שני הביא את כל הקטעים המקבילים מספרי המקרא האחרים. כל זאת לפני ימי המחשב. הכל בעבודה איטית ושקדנית.

בטרם נדון במקורות המקראיים שעמדו בפני בעל דברי הימים, נסקור את המקורות שאינם בולטים בקריאה ראשונה, ואשר חוקרי המקרא נתנו בהם סימנים: יש רשימות מפקד, המאופיינות בחזרה מרובה על פרטים (החזרה מעניקה לרשימות האת אמינותן, גם אם מדובר בהמצאה טהורה). כמו כן בולטות בספר מגילות היחס (להן נתייחס בהמשך בהרחבה. יש שם כמה פנינים נאות ביותר), המפרטות מי התחתן עם מי? מי הוליד את מי? וחוזר חלילה. כל הדרכים מוליכות לרומא, וכל רשימות היחס מוליכות אל דוד המלך בסופו של דבר. וכן מקורות משוערים על ארגון הממלכה והפולחן. גם בהם נדון בהמשך.

בחלקים מסוימים הספר מקביל לחלוטין (או כמעט לחלוטין) לקטעים מספרי שמואל - מלכים. בחלקים אחרים הספר שונה אם במעט ואם ברב. שוני זה אינו מצביע בהכרח על עדיפות מקור מסוים.

השינויים בין ספר דברי הימים למקורותיו המקראיים כוללים השמטה, פירוש, תיקון, שכתוב, הוספה והרחבה. וניתן דוגמאות לכל תחום.

השמטה בולטת היא סיפור העברת המלוכה משאול לדוד. בספר שמואל ישנו סיפור ארוך המשתרע על פני פרקים רבים, המתאר את ירידת שאול ועליית דוד, כולל עריקת דוד אל הפלשתים אויבי ישראל, הקרב בגלבוע, מלחמת האחים בין דוד לבין אישבשת בן שאול, רצח אבנר ועוד. והנה בדברי הימים סופר (ציטוט): וּפְלִשְׁתִּים, נִלְחֲמוּ בְיִשְׂרָאֵל; וַיָּנָס אִישׁ-יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים בְּהַר גִּלְבֹּעַ.  ב וַיַּדְבְּקוּ פְלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי שָׁאוּל וְאַחֲרֵי בָנָיו; וַיַּכּוּ פְלִשְׁתִּים, אֶת-יוֹנָתָן וְאֶת-אֲבִינָדָב וְאֶת-מַלְכִּישׁוּעַ--בְּנֵי שָׁאוּל.  ג וַתִּכְבַּד הַמִּלְחָמָה עַל-שָׁאוּל, וַיִּמְצָאֻהוּ הַמּוֹרִים בַּקָּשֶׁת; וַיָּחֶל, מִן-הַיּוֹרִים.  ד וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-נֹשֵׂא כֵלָיו שְׁלֹף חַרְבְּךָ וְדָקְרֵנִי בָהּ, פֶּן-יָבֹאוּ הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה וְהִתְעַלְּלוּ-בִי, וְלֹא אָבָה נֹשֵׂא כֵלָיו, כִּי יָרֵא מְאֹד;  וַיִּקַּח שָׁאוּל אֶת-הַחֶרֶב, וַיִּפֹּל עָלֶיהָ. ה וַיַּרְא נֹשֵׂא-כֵלָיו, כִּי מֵת שָׁאוּל; וַיִּפֹּל גַּם-הוּא עַל-הַחֶרֶב, וַיָּמֹת.  ו וַיָּמָת שָׁאוּל וּשְׁלֹשֶׁת בָּנָיו, וְכָל-בֵּיתוֹ יַחְדָּו מֵתוּ. (כלומר אין לשאול שום יורש לגיטימי. בניגוד למסופר בספר שמואל...) ז וַיִּרְאוּ כָּל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-בָּעֵמֶק, כִּי נָסוּ, וְכִי-מֵתוּ, שָׁאוּל וּבָנָיו; וַיַּעַזְבוּ עָרֵיהֶם, וַיָּנֻסוּ, וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים, וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם... (דלגתי על הקטע בו גופת שאול הוקעה בחומת בית שאן, וכיצד אנשי יבש גלעד הביאוהו לקבורה) יג וַיָּמָת שָׁאוּל, בְּמַעֲלוֹ אֲשֶׁר מָעַל בַּיהוָה, עַל-דְּבַר יְהוָה, אֲשֶׁר לֹא-שָׁמָר (אי החרמת עמלק כזכור); וְגַם-לִשְׁאוֹל בָּאוֹב, לִדְרוֹשׁ. יד וְלֹא-דָרַשׁ בַּיהוָה (התעלמות אלגנטית שהדרישה בבעלת האוב הייתה בלית ברירה, כי ה' לא ענה לו...), וַיְמִיתֵהוּ; וַיַּסֵּב, אֶת-הַמְּלוּכָה, לְדָוִיד, בֶּן-יִשָׁי (סוף ציטוט. דברי הימים א' י'). כל מה שספר שמואל סיפר בהרחבה, ספר דברי הימים סיכם בשש מילים: וַיַּסֵּב, אֶת-הַמְּלוּכָה, לְדָוִיד, בֶּן-יִשָׁי. כך, כל נכלולי דוד, עריקתו אל הפלישתים, חתירתו תחת שאול, מזימותיו ותככיו במשפחת המלוכה, דברים המאירים את דוד באור לא מחמיא – נעלמו כלא היו.

השמטה מפורסמת (מאוד) היא סיפור דוד ובת שבע. סיפור המלחמה בבני עמון (הרקע לסיפור דוד ובת שבע) תופס בספר שמואל 77 פסוקים. בספר דברי הימים ישנם 23  פסוקים בלבד. בת שבע, אוריה, נתן וכבשת הרש – כולם נעלמו כלא היו. גם האירועים שהשתלשלו מחטא בת שבע (אונס אמנון ותמר, מרד אבשלום ומרד שבע בן בכרי) התופסים בספר שמואל שבעה פרקים שלמים, לא זוכים בספר דברי הימים ולו לאות אחת.

דוגמה להשמטה נוספת (ובזה נסכם את עניין ההשמטות, יש עוד, אבל הענין ברור) מצוי בתיאור הביקור של מלכת שבא. בספר מלכים נכתב (ציטוט): וּמַלְכַּת-שְׁבָא, שֹׁמַעַת אֶת-שֵׁמַע שְׁלֹמֹה--לְשֵׁם יְהוָה; וַתָּבֹא לְנַסֹּתוֹ, בְּחִידוֹת (סוף ציטוט. מלכים א' 1). בספר דברי הימים נכתב (ציטוט): וּמַלְכַּת-שְׁבָא, שָׁמְעָה אֶת-שֵׁמַע שְׁלֹמֹה, וַתָּבוֹא לְנַסּוֹת אֶת-שְׁלֹמֹה בְחִידוֹת (סוף ציטוט. דברי הימים ב' ט' 1). בעל מלכים מצא כלא מכובד את העובדה, שמלכת שבא, מלכה נכריה, כן? באה 'לשם ה', אז הוא השמיט את הענין. יבוא המאזין נבון ויתמה, כיצד אתה יודע שבעל דברי הימים השמיט, ולא בעל ספר מלכים הוסיף את 'לשם ה''?? אז קודם כל אני לא יודע. אבל קל לי להסביר מדוע בעל דברי הימים השמיט את אזכור ה' בנוגע למלכה הנכריה, קשה לי הסביר מדוע בעל מלכים הוסיף את אותו אזכור.

פירוש לכתוב קשה יש בסיפור העלאת ארון ה' לירושלים. בספר שמואל נכתב (ציטוט): וְדָוִד מְכַרְכֵּר בְּכָל-עֹז, לִפְנֵי יְהוָה; וְדָוִד, חָגוּר אֵפוֹד בָּד.  טו וְדָוִד וְכָל-בֵּית יִשְׂרָאֵל, מַעֲלִים אֶת-אֲרוֹן יְהוָה, בִּתְרוּעָה, וּבְקוֹל שׁוֹפָר.  טז וְהָיָה אֲרוֹן יְהוָה, בָּא עִיר דָּוִד; וּמִיכַל בַּת-שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וַתֵּרֶא אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּוִד מְפַזֵּז וּמְכַרְכֵּר לִפְנֵי יְהוָה, וַתִּבֶז לוֹ, בְּלִבָּהּ (סוף ציטוט. שמואל ב' ו' - 14 16). בדברי הימים הסבירו את הביטוי הלא מובן: מפזז ומכרכר (ציטוט): וְדָוִיד מְכֻרְבָּל בִּמְעִיל בּוּץ, וְכָל-הַלְוִיִּם הַנֹּשְׂאִים אֶת-הָאָרוֹן, וְהַמְשֹׁרְרִים, וּכְנַנְיָה הַשַּׂר הַמַּשָּׂא הַמְשֹׁרְרִים; וְעַל-דָּוִיד, אֵפוֹד בָּד... (דלגתי קצת)  כט וַיְהִי, אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה, בָּא, עַד-עִיר דָּוִיד; וּמִיכַל בַּת-שָׁאוּל נִשְׁקְפָה בְּעַד הַחַלּוֹן, וַתֵּרֶא אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּוִיד מְרַקֵּד וּמְשַׂחֵק, וַתִּבֶז לוֹ, בְּלִבָּהּ (סוף ציטוט. דברי הימים א' ט"ו 27 – 29).

פירוש נוסף לכתובים קשי נוגע לשאלה מי הרג את גליית (ואני מזכיר את הפרק 'שש אמות וזרת – מי הרג את גליית' בו דנו בנושא זה. שם דנתי בהרחבה, ופה בקיצור). כידוע לכל דוד הרג את גליית. זה כתוב (ציטוט): וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת-חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ, וַיְמֹתְתֵהוּ, וַיִּכְרָת-בָּהּ, אֶת-רֹאשׁוֹ; וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי-מֵת גִּבּוֹרָם, וַיָּנֻסוּ (סוף ציטוט. שמואל א' י"ז 51). והנה בנספח לספר שמואל נכתב (ציטוט): וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן-יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי, אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי, וְעֵץ חֲנִיתוֹ, כִּמְנוֹר אֹרְגִים (סוף ציטוט. שמואל ב' כ"א 19).

בעל דברי הימים, לא אהב, בלשון המעטה, את העובדה שיש מי שמנסה לגזול את התהילה מדוד, וכתב (ציטט): וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן-יעור (יָעִיר), אֶת-לַחְמִי אֲחִי גָּלְיָת הַגִּתִּי--וְעֵץ חֲנִיתוֹ, כִּמְנוֹר אֹרְגִים (סוף ציטוט. דברי הימים א' כ' 5).

כך אלחנן בית הלחמי (מבית לחם) לא הרג את גליית, אלא את לחמי אחי גליית...

תיקון ניתן למצוא למשל בנוגע לאביו של עמשא, אחיינו של דוד. בספר שמואל נכתב על עמשא, שר צבא אבשלום (שמאוחר יותר יהפוך לשר צבא דוד, במקום יואב בן צרויה, ויירצח על ידי יואב בן צרויה) (ציטוט): וְאֶת-עֲמָשָׂא, שָׂם אַבְשָׁלֹם תַּחַת יוֹאָב--עַל-הַצָּבָא; וַעֲמָשָׂא בֶן-אִישׁ, וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי, אֲשֶׁר-בָּא אֶל-אֲבִיגַל בַּת-נָחָשׁ, אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב (סוף ציטוט. שמואל ב' י"ז 25). מאליה עולה השאלה, אם אביו של עמשא הוא ישראלי, מה הטעם לכנותו כך בקרב עם ישראל? בספר דברי הימים, מבצבצת ועולה זהותו הלאומית המקורית (ציטוט): וַאֲבִיגַיִל, יָלְדָה אֶת-עֲמָשָׂא; וַאֲבִי עֲמָשָׂא, יֶתֶר הַיִּשְׁמְעֵאלִי (סוף ציטוט. דברי הימים א' ב' 17). וזה מתאים. יתר או ותר הוא שם ערבי קדם איסלמי. המדיינים הם שבט ערבי, ואחד מכהני מדיין נקרא יתרו. גרסה של הזם יתר. לא נעים כל כך להודות, אבל משה רבנו התחתן עם ערביה... המקרה של יתר הישראלי/ ישמעאלי מעניין, כי ספר דברי הימים משמר מסורת עתיקה. מסורת שמחבר ספר שמואל ניסה לטשטש. בכל זאת, לא נעים שאחותו של דוד התחתנה עם ערבי...

דוגמה נוספת לתיקון שמות יש בשמו של בן שאול דווקא. בספר שמואל נכתב על יורשו של שאול כך (ציטוט): בֶּן-אַרְבָּעִים שָׁנָה אִישׁ-בֹּשֶׁת בֶּן-שָׁאוּל, בְּמָלְכוֹ עַל-יִשְׂרָאֵל, וּשְׁתַּיִם שָׁנִים, מָלָךְ (סוף ציטוט. שמואל ב', ב' 10). בספר דברי הימים הוא מכונה בשם אחר דווקא (ציטוט): וְנֵר הוֹלִיד אֶת-קִישׁ, וְקִישׁ הוֹלִיד אֶת-שָׁאוּל; וְשָׁאוּל, הוֹלִיד אֶת-יְהוֹנָתָן וְאֶת-מַלְכִּישׁוּעַ, וְאֶת-אֲבִינָדָב, וְאֶת-אֶשְׁבָּעַל (סוף ציטוט. דברי הימים א' ט' 39). בעל שמואל המיר את הרכיב 'בעל' ברכיב 'בושת' (במשמעות של כשלון או אכזבה), כסוג של כינוי גנאי. מעניין לציין כי בכתובת שהתגלתה בחורבת קיאפה שבעמק האלה, מהמאה ה10 לפני הספירה (ימי דוד ושלמה) מופיע השם: אשבעל. כך גם מפיבעל בן יונתן בדברי הימים, נקרא מפיבשת בשמואל. ירובעל בספר שופטים נקרא ירובושת בספר שמואל. דווקא ספר דברי הימים שומר על המסורת המקורית. אגב, בספר דברי הימים נזכר בן של דוד בשם בעל – ידע, בספר שמואל הוא נקרא אל-ידע. כשאתה הבן של דוד הבעל הופך לאל, כשאתה הבן שלש אול הבעל הופך לבושת. ככה זה J.

דוגמה נוספת לתיקון היא סיפור יחסי שלמה וחירם מלך צור. כזכור חירם סייע לשלמה בבנית בית המקדש הראשון. בספר מלכים נכתב (ציטוט): וַיְהִי, מִקְצֵה עֶשְׂרִים שָׁנָה, אֲשֶׁר-בָּנָה שְׁלֹמֹה, אֶת-שְׁנֵי הַבָּתִּים--אֶת-בֵּית יְהוָה, וְאֶת-בֵּית הַמֶּלֶךְ.  יא  חִירָם מֶלֶךְ-צֹר נִשָּׂא אֶת-שְׁלֹמֹה בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים, וּבַזָּהָב--לְכָל-חֶפְצוֹ; אָז יִתֵּן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְחִירָם, עֶשְׂרִים עִיר, בְּאֶרֶץ, הַגָּלִיל.  יב וַיֵּצֵא חִירָם, מִצֹּר, לִרְאוֹת אֶת-הֶעָרִים, אֲשֶׁר נָתַן-לוֹ שְׁלֹמֹה; וְלֹא יָשְׁרוּ, בְּעֵינָיו.  יג וַיֹּאמֶר--מָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי אָחִי; וַיִּקְרָא לָהֶם אֶרֶץ כָּבוּל, עַד הַיּוֹם הַזֶּה (סוף ציטוט מלכים א' ט' 11 – 13). מפשוטו של מקרא עולה, כי שלמה שילם לחירם בשטח תמורת חומרי הבניה והעזרה הצורית בבנין המקדש. חירם יצא לראות את השטח, ולא התלהב ממה שראה. סביר ששלמה העביר לו שטחים לא הכי איכותיים, אלא סוג ב' (כנראה שטחי בור וביצות). חירם קרא לאזור 'ארץ כבול', השם נשמר בשמו של הכפר הערבי כאבול, מעט דרומה לצומת אחיהוד. והנה בספר דברי הימים סופר (ציטוט): וַיְהִי מִקֵּץ עֶשְׂרִים שָׁנָה, אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת-בֵּית יְהוָה--וְאֶת-בֵּיתוֹ.  ב וְהֶעָרִים, אֲשֶׁר נָתַן חוּרָם לִשְׁלֹמֹה--בָּנָה שְׁלֹמֹה, אֹתָם; וַיּוֹשֶׁב שָׁם, אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. (סוף ציטוט. דברי הימים ב' ח' 1 – 2).

בעל דברי הימים לא העלה בדעתו, ששלמה מלך ישראל העביר ערים מארץ ישראל לשליט נכרי. אז הוא 'תיקן' (במרכאות) את הכתוב, והחזיר את ההיסטוריה למסלולה הנכון.

עוד תיקון נודע לשאלה מי הכה את אדום בגיא מלח? בספר שמואל נכתב (ציטוט): וַיַּעַשׂ דָּוִד, שֵׁם, בְּשֻׁבוֹ, מֵהַכּוֹתוֹ אֶת-אֲרָם בְּגֵיא-מֶלַח (טעות מעתיק! יש לגרוס 'אדום'. חילופי ד' ור' הם תופעה ידועה, מה עוד שגיא מלח זה באדום)--שְׁמוֹנָה עָשָׂר, אָלֶף. יד וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִבִים (ברור, הוא הכה את אדום, לא את ארם), בְּכָל-אֱדוֹם שָׂם נְצִבִים, וַיְהִי כָל-אֱדוֹם, עֲבָדִים לְדָוִד (סוף ציטוט. שמואל ב' ח' 13 - 14).

בספר תהילים יש גרסה אחרת בנושע לשאלה מי הכה את אדום (ציטוט): לַמְנַצֵּחַ, עַל-שׁוּשַׁן עֵדוּת;  מִכְתָּם לְדָוִד לְלַמֵּד. ב  בְּהַצּוֹתוֹ, אֶת אֲרַם נַהֲרַיִם וְאֶת-אֲרַם צוֹבָה: וַיָּשָׁב יוֹאָב, וַיַּךְ אֶת-אֱדוֹם בְּגֵיא-מֶלַח שְׁנֵים עָשָׂר אָלֶף (סוף ציטוט. תהילים ס' 1 – 2).

מי הכה את אדום? דוד או יואב? ספר דברי הימים תורם את חלקו לברדק (ציטוט): וְאַבְשַׁי בֶּן-צְרוּיָה, הִכָּה אֶת-אֱדוֹם בְּגֵיא הַמֶּלַח, שְׁמוֹנָה עָשָׂר, אָלֶף (סוף ציטוט. דברי הימים א' י"ח 12).

אז מי הכה את אדום? דוד? יואב? אבישי? לשם פתרון התעלומה נשתמש באנלוגיה היסטורית. מי שחרר את הכותל? מוטה גור המח"ט בשטח? עוזי נרקיס אלוף פיקוד מרכז, או יצחק רבין הרמטכ"ל? (וניתן להוסיף את משה דיין שר הבטחון, ואת לוי אשכול כראש הממשלה). הרי כל אחד יכל לנכס את השחרור לעצמו. וכולם אכן ניכסו. התשובה היא מוטה גור כמובן. הוא הזוטר, והבכירים התהדרו בנוצות לא להם. כלל אצבע, אם כמה אנשים נוטלים אחריות על מהלך מוצלח – הזוטר בינהם הוא זה שביצע את המהלך. כך, אבישי הכה את אדום בגיא מלח, ולו מגיעה התהילה. בעל דברי הימים הוציא את הצדק לאור.

תחום נוסף הוא תחום השכתוב. שכתוב משמעו התבססות על סיפור קיים, תוך שינוי פרטים כאלה ואחרי, על מנת להציג סיפור שונה, אם במעט ואם ברב, מהסיפור המקורי. על יאשיהו מלך יהודה נכתב בספר מלכים (ציטוט): בֶּן-שְׁמֹנֶה שָׁנָה, יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ (דלגתי קצת)... ג וַיְהִי, בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ, יֹאשִׁיָּהוּ; שָׁלַח הַמֶּלֶךְ אֶת-שָׁפָן בֶּן-אֲצַלְיָהוּ בֶן-מְשֻׁלָּם, הַסֹּפֵר, בֵּית יְהוָה, לֵאמֹר. ד עֲלֵה, אֶל-חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, וְיַתֵּם אֶת-הַכֶּסֶף, הַמּוּבָא בֵּית יְהוָה--אֲשֶׁר אָסְפוּ שֹׁמְרֵי הַסַּף, מֵאֵת הָעָם... (עוד דילוג) ח וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עַל-שָׁפָן הַסֹּפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי, בְּבֵית יְהוָה; וַיִּתֵּן חִלְקִיָּה אֶת-הַסֵּפֶר אֶל-שָׁפָן, וַיִּקְרָאֵהוּ... (דילוג נוסף) יא וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ, אֶת-דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה; וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו  (דילוג)... א וַיִּשְׁלַח, הַמֶּלֶךְ; וַיַּאַסְפוּ אֵלָיו, כָּל-זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם.  ב וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית-יְהוָה וְכָל-אִישׁ יְהוּדָה וְכָל-יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם אִתּוֹ, וְהַכֹּהֲנִים וְהַנְּבִיאִים, וְכָל-הָעָם, לְמִקָּטֹן וְעַד-גָּדוֹל; וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית, הַנִּמְצָא, בְּבֵית יְהוָה.  ג וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל-הָעַמּוּד וַיִּכְרֹת אֶת-הַבְּרִית לִפְנֵי יְהוָה, לָלֶכֶת אַחַר יְהוָה וְלִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְאֶת-עֵדְו‍ֹתָיו וְאֶת-חֻקֹּתָיו בְּכָל-לֵב וּבְכָל-נֶפֶשׁ, לְהָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת, הַכְּתֻבִים עַל-הַסֵּפֶר הַזֶּה; וַיַּעֲמֹד כָּל-הָעָם, בַּבְּרִית. ד וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת-חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל וְאֶת-כֹּהֲנֵי הַמִּשְׁנֶה, וְאֶת-שֹׁמְרֵי הַסַּף (ופה יש את תיאור הרפורמה הפולחנית של יאשיהו. פחות חשובה לעניננו. סוף ציטוט. מלכים ב' כ"ב 1 – כ"ג 3). מפשוטו של מקרא עולה כי, יאשיהו עלה לשלטון בגיל 8, ובגיל 26 הוא שיפץ את המקדש. במהלך השיפוץ נמצא ספר תורה (אל נכון ספר דברים). לאחר הקריאה בספר יאשיהו נבהל,  שלח משלחת אל חולדה הנביאה (באחד הקטעים שדלגתי), כרת ברית עם ה', והחל את הרפורמה בפולחן, שעיקרה הוא טיהור הארץ מאלילים וריכוז הפולחן בירושלים.

בספר דברי הימים מתוארים האירועים בסדר שונה (ציטוט): בֶּן-שְׁמוֹנֶה שָׁנִים, יֹאשִׁיָּהוּ בְמָלְכוֹ; (דילוג קל)... ג וּבִשְׁמוֹנֶה שָׁנִים לְמָלְכוֹ, וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר, הֵחֵל, לִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵי דָּוִיד אָבִיו; וּבִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הֵחֵל לְטַהֵר אֶת-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִַם, מִן-הַבָּמוֹת וְהָאֲשֵׁרִים, וְהַפְּסִלִים וְהַמַּסֵּכוֹת. (דלגתי על הפירוט של טיהור הארץ) ח וּבִשְׁנַת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה לְמָלְכוֹ, לְטַהֵר הָאָרֶץ וְהַבָּיִת--שָׁלַח אֶת-שָׁפָן בֶּן-אֲצַלְיָהוּ וְאֶת-מַעֲשֵׂיָהוּ שַׂר-הָעִיר, וְאֵת יוֹאָח בֶּן-יוֹאָחָז הַמַּזְכִּיר, לְחַזֵּק, אֶת-בֵּית יְהוָה אֱלֹהָיו... (דלגתי קצת) יד וּבְהוֹצִיאָם אֶת-הַכֶּסֶף, הַמּוּבָא בֵּית יְהוָה--מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן, אֶת-סֵפֶר תּוֹרַת-יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה. טו וַיַּעַן חִלְקִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אֶל-שָׁפָן הַסּוֹפֵר: סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי, בְּבֵית יְהוָה; וַיִּתֵּן חִלְקִיָּהוּ אֶת-הַסֵּפֶר, אֶל-שָׁפָן.  טז וַיָּבֵא שָׁפָן אֶת-הַסֵּפֶר אֶל-הַמֶּלֶךְ... (דילוג נוסף) יט וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ, אֵת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה--וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו.... (דילוג אחרון) כט וַיִּשְׁלַח, הַמֶּלֶךְ; וַיֶּאֱסֹף, אֶת-כָּל-זִקְנֵי יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם.  ל וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ בֵּית-יְהוָה וְכָל-אִישׁ יְהוּדָה וְיֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם, וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, וְכָל-הָעָם, מִגָּדוֹל וְעַד-קָטָן; וַיִּקְרָא בְאָזְנֵיהֶם, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי סֵפֶר הַבְּרִית, הַנִּמְצָא, בֵּית יְהוָה.  לא וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ עַל-עָמְדוֹ, וַיִּכְרֹת אֶת-הַבְּרִית לִפְנֵי יְהוָה (סוף ציטוט. דברי הימים ב' ל"ד 1 - 30).

בעל דברי הימים עשה מה, שכל מועמד למשרה נחשקת עושה – שיפץ את קורות החיים של יאשיהו. בעוד שבספר מלכים יאשיהו הגיע לגיל 26, ורק אז שיפץ את המקדש, ולגמרי במקרה נמצא ספר, בעקבותיו החלה הרפורמה הפולחן הרי, לפי בעל דברי הימים כתב כי כבר בגיל 16 (בשנה השמינית למולכו), והודגש כי וְהוּא עוֹדֶנּוּ נַעַר, יאשיהו החל לדרוש לאלהים, מרצונו החופשי. זאת ועוד, לאחר ארבע שנים, בהיותו בן 20 (בוגר לכל הדעות) החל לטהר את הארץ מהאלילות (שוב, על דעת עצמו ומרצונו החופשי), ורק לאחר שהארץ טוהרה, הוא שיפץ את המקדש. שם, במקרה התגלה ספר, בעקבותיו נכרתה ברית. ספר מלכים כרך בין הספר לבין הרפורמה. ספר מלכים הפך את יאשיהו לצדיק פורטה, שעוד לפני מציאת הספר הוא ערך רפורמה. מציאת הספר רק אישרה בדיעבד את תבונת מהלכי יאשיהו.

דוגמה נוספת היא מפקד דוד, וקניית גורן ארוונה היבוסי. בספר שמואל נכתב (ציטוט): וַיֹּסֶף, אַף-יְהוָה, לַחֲרוֹת, בְּיִשְׂרָאֵל; וַיָּסֶת אֶת-דָּוִד בָּהֶם לֵאמֹר, לֵךְ מְנֵה אֶת-יִשְׂרָאֵל וְאֶת-יְהוּדָה (דלגתי על הקטע בו יואב ניסה לשכנע את דוד לותר על המפקד, אך דוד התעקש)... י וַיַּךְ לֵב-דָּוִד אֹתוֹ, אַחֲרֵי-כֵן סָפַר אֶת-הָעָם; וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-יְהוָה, חָטָאתִי מְאֹד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, וְעַתָּה יְהוָה הַעֲבֶר-נָא אֶת-עֲו‍ֹן עַבְדְּךָ, כִּי נִסְכַּלְתִּי מְאֹד (דוד הצטער על המפקד, והבין כי חטא. לא נתייחס לקושי האמוני בכך, שה' הסית את דוד, ואז מעניש אותו. רק אציין שלדוד ניתנה בחירה בין שלושה עונשים והוא בחר בשלושה ימי דבר. ונמשיך) וַיָּבֹא-גָד אֶל-דָּוִד, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיֹּאמֶר לוֹ, עֲלֵה הָקֵם לַיהוָה מִזְבֵּחַ, בְּגֹרֶן, ארניה (אֲרַוְנָה) הַיְבֻסִי. (דילוג על השיחה בין ארוונה לדוד. ארוונה הציע הכל בחינם)... כד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-אֲרַוְנָה, לֹא כִּי-קָנוֹ אֶקְנֶה מֵאוֹתְךָ בִּמְחִיר, וְלֹא אַעֲלֶה לַיהוָה אֱלֹהַי, עֹלוֹת חִנָּם; וַיִּקֶן דָּוִד אֶת-הַגֹּרֶן וְאֶת-הַבָּקָר, בְּכֶסֶף שְׁקָלִים חֲמִשִּׁים. כה וַיִּבֶן שָׁם דָּוִד מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים; וַיֵּעָתֵר יְהוָה לָאָרֶץ, וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל יִשְׂרָאֵל (סוף ציטוט. שמואל ב' כ"ד 1). אציין בקצרה, כי לסיפור זה יש מטרה  אחת, והיא הענקת סמכות קדושה למקום בו שלמה יבנה את בית המקדש הראשון. והנה בספר דברי הימים יש לנו סיפור מעט שונה (ציטוט): וַיַּעֲמֹד שָׂטָן, עַל-יִשְׂרָאֵל; וַיָּסֶת, אֶת-דָּוִיד, לִמְנוֹת, אֶת-יִשְׂרָאֵל... (דלגתי על הקטע של המפקד והעונש). יח וּמַלְאַךְ יְהוָה אָמַר אֶל-גָּד, לֵאמֹר לְדָוִיד:  כִּי יַעֲלֶה דָוִיד, לְהָקִים מִזְבֵּחַ לַיהוָה, בְּגֹרֶן, אָרְנָן הַיְבֻסִי.... (עוד דילוג לעיקר) כד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ דָּוִיד, לְאָרְנָן, לֹא, כִּי-קָנֹה אֶקְנֶה בְּכֶסֶף מָלֵא:  כִּי לֹא-אֶשָּׂא אֲשֶׁר-לְךָ, לַיהוָה, וְהַעֲלוֹת עוֹלָה, חִנָּם.  כה וַיִּתֵּן דָּוִיד לְאָרְנָן, בַּמָּקוֹם, שִׁקְלֵי זָהָב, מִשְׁקָל שֵׁשׁ מֵאוֹת.  כו וַיִּבֶן שָׁם דָּוִיד מִזְבֵּחַ לַיהוָה, וַיַּעַל עֹלוֹת וּשְׁלָמִים; וַיִּקְרָא, אֶל-יְהוָה, וַיַּעֲנֵהוּ בָאֵשׁ מִן-הַשָּׁמַיִם, עַל מִזְבַּח הָעֹלָה (סוף ציטוט. דברי הימים כ"א 1 - 26).

כמה הבדלים מזדקרים מיד. קודם כל, מי שהסית את דוד הוא השטן ולא ה'! השטן במקרא הוא אחד מהפמלייה של מעלה (כמו בספר איוב), ורק מאוחר יותר הוא יהפוך לישות עצמאית המתנגדת לאל. פה ניתן לראות את ניצני התופעה. לבעל דברי הימים זה נראה כה הזוי ומופרך שה' הסית את דוד, אז הוא גלגל את האחריות הלאה לשטן. מלבד זאת, ניכרת פה מגמה של הרחקת האל. לא האל, אלא מלאך ה' אמר לגד, וגד אמר לדוד. יש עוד חוליה בשרשרת המסירה. האל אישר את בחירת המקום באמצעות אש שירדה מהשמיים. חשוב לזכור כי, בזמן כתיבת ספר דברי הימים, המאבק היהודי – שומרוני על מקום הבחירה (הר גריזים או הר המוריה) היה בעיצומו, ובעל דברי הימים גייס לטובתו אמצעים פירוטכניים ככל שיכל על מנת להצדיק את הבחירה במקום שלו דווקא..

ולבסוף, 50 שקלי כסף (בערך חצי קילו של המתכת כסף) בשמואל - הפכו ל-600 שקלי זהב (בערך 6 ק"ג זהב) בדברי הימים. הרי לא יתכן שהמקום הנבחר יעלה רק 50 שקלי כסף. זה בטוח מזהב, ולא 50 אלא לפחות 600. כך הר הבית לעתיד לבוא הפך מנכס נדל"ני צנוע, לנכס נחשק, השוה את מחירו בזהב. בהחלט השקעה כלכלית נבונה.

          יש ובעל דברי הימים הוסיף מידע שלא קיים כלל במקורותיו המקראיים. כך למשל סופר על מנשה מלך יהודה בספר דברי הימים (ציטוט): וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מְנַשֶּׁה וְאֶל-עַמּוֹ, וְלֹא הִקְשִׁיבוּ.  יא וַיָּבֵא יְהוָה עֲלֵיהֶם, אֶת-שָׂרֵי הַצָּבָא אֲשֶׁר לְמֶלֶךְ אַשּׁוּר, וַיִּלְכְּדוּ אֶת-מְנַשֶּׁה, בַּחֹחִים; וַיַּאַסְרֻהוּ, בַּנְחֻשְׁתַּיִם, וַיּוֹלִיכֻהוּ, בָּבֶלָה.  יב וּכְהָצֵר לוֹ--חִלָּה, אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהָיו; וַיִּכָּנַע מְאֹד, מִלִּפְנֵי אֱלֹהֵי אֲבֹתָיו.  יג וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו, וַיֵּעָתֶר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּחִנָּתוֹ, וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלִַם, לְמַלְכוּתוֹ; וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה, כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים (סוף ציטוט. דברי הימים ב' ל"ג 10 - 13).

מנשה חטא, נלקח אל מלך אשור, חזר בתשובה, והוחזר לירושלים. סיפור זה של חזרת מנשה בתשובה חסר לחלוטין בספר מלכים. כשנדבר על תפיסת הגמול של בעל דברי הימים, ועל האמינות ההיסטורית שלו, נרחיב בסיפור מרתק זה. אני מזכיר את הפרק 'ישימך אליהם כאפרים? כמנשה! על מנשה מלך יהודה'.

התחום האחרון בו נדון הוא תחום ההרחבה. התבססות על סיפור קיים, והוספת פרטים שונים ומגוונים, שאינם משנים את מהות הסיפור. דוגמה מובהקת הוא סיפור העלאת ארון ה' לירושלים. בספר שמואל (ב' פרק ו') זכה הסיפור ל-23 פסוקים. בספר דברי הימים (א' ט"ו – ט"ז) הסיפור הוא בן 72 פסוקים! יותר מפי 3!

דוגמה להרחבה היא רשימת גיבורי דוד. בנספח לספר שמואל מופיעה רשימת גיבורי דוד. (בפרק כג"). לא נרחיב ברשימה זו, רק נקרא אנקודטה קטנה (ציטוט): וְדָוִד, אָז בַּמְּצוּדָה; וּמַצַּב פְּלִשְׁתִּים, אָז בֵּית לָחֶם.  טו וַיִּתְאַוֶּה דָוִד, וַיֹּאמַר:  מִי יַשְׁקֵנִי מַיִם, מִבֹּאר בֵּית-לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשָּׁעַר. טז וַיִּבְקְעוּ שְׁלֹשֶׁת הַגִּבֹּרִים בְּמַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים, וַיִּשְׁאֲבוּ-מַיִם מִבֹּאר בֵּית-לֶחֶם אֲשֶׁר בַּשַּׁעַר, וַיִּשְׂאוּ, וַיָּבִאוּ אֶל-דָּוִד; וְלֹא אָבָה לִשְׁתּוֹתָם, וַיַּסֵּךְ אֹתָם לַיהוָה (סוף ציטוט. שמואל ב' כ"ג 14 – 16). קטע זה הוא הבסיס לשיר 'מים לדוד המלך, מים מים לדוד' (לשיר!), מאת עקיבא נוף, בביצוע הגשש החיוור. הביצוע הזכור לטוב, עת הם הניפו ידיהם אל על וחשפו את תחתוניהם. סנסציה לאומית בישראל של שנות ה-70. בדברי הימים ישנה רשימה דומה, עם הבדלים כאלה ואחרים. והנה בתיאור צבא המילואים של דוד נכתב (ציטוט): עַל הַמַּחֲלֹקֶת הָרִאשׁוֹנָה, לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן--יָשָׁבְעָם, בֶּן-זַבְדִּיאֵל; וְעַל, מַחֲלֻקְתּוֹ, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף (לכולם יש 24000, אז אני אדלג על זה מכאן ואילך, ואציין רק את המפקדים) ד וְעַל מַחֲלֹקֶת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, דּוֹדַי הָאֲחוֹחִי (הנזכר ברשימה כ אֶלְעָזָר בֶּן-דּוֹדוֹ, הָאֲחוֹחִי. ובספר שמואל כ:אֶלְעָזָר בֶּן-דדי (דֹּדוֹ), בֶּן-אֲחֹחִי):... בְּנָיָהוּ בֶן-יְהוֹיָדָע ... עֲשָׂהאֵל אֲחִי יוֹאָב... שַׁמְהוּת הַיִּזְרָח (נזכרכ:שַׁמּוֹת הַהֲרוֹרִי. בשמואל: שַׁמָּה, הַחֲרֹדִי)... עִירָא בֶן-עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי... חֶלֶץ הַפְּלוֹנִי... סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי ... אֲבִיעֶזֶר הָעַנְּתוֹתִי... מַהְרַי הַנְּטוֹפָתִי ... בְּנָיָה הַפִּרְעָתוֹנִי... חֶלְדַּי הַנְּטוֹפָתִי (נזכר כ:חֵלֶד בֶּן-בַּעֲנָה, הַנְּטוֹפָתִי . בשמואל: חֵלֶב בֶּן-בַּעֲנָה,  הַנְּטֹפָתִי. סוף ציטוט. דברי הימים א' כ"ז 2 - 15).

בעל דברי הימים, כתב על ארגון צבא המילואים של דוד. התיאור הוא בעייתי משהו. כל מחלקה מנתה 24000 איש בדיוק. מבלי להתחשב בגודל השבט ממנו נלקחה המחלקה, או מהאזור הגיאוגרפי. מה עוד ש-288000 חיילים (12 כפול 24000) חיילי מילואים זה קרוב למספר חיילי המילואים של צ"הל כיום. והאוכלוסיה היום גדולה בכמה סדרי גודל, מאשר ימי דוד.

על מנת להוסיף נופך אמינות לתיאור, בעל דברי הימים נקב בשמות המפקדים. ומה יותר טבעי לקחת גיבורי חיל מוכרים וידועים כגיבורי דוד, ולהעניק להם קידום מרשים. גיבורי דוד בספר שמואל, ובתחילת ספר דברי הימים, הפכו לקראת אמצע הספר למח"טי מילואים.

נגישות