לאחר מלחמת פילגש בגבעה
נותרו רק שש מאות איש משבט בנימין.
מלחמה שהונעה בשל רגש הסתיימה
בתוצאות מחרידות.
בני ישראל הבינו לפתע את גודל האסון.
"וַיִּנָּחֲמוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶל-בִּנְיָמִן אָחִיו;
וַיֹּאמְרוּ, נִגְדַּע הַיּוֹם שֵׁבֶט אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל".
'מה עשינו?!?!
שבט שלם כמעט הושמד'.
מה עושים? איך משקמים את השבט?
הפתרון המתבקש – עידוד ילודה.
בניית השבט מחדש.
אבל יש שתי בעיות.
אחת קטנה ואחת גדולה.
הבעיה הקטנה היא שנותרו משבט בנימין רק
שש מאות גברים.
והם, מה לעשות, אינם יכולים להתרבות ללא נשים.
הבעיה השניה היא שבשל מעשה האונס
שבטי ישראל נשבעו:
"וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל, נִשְׁבַּע בַּמִּצְפָּה לֵאמֹר:
אִישׁ מִמֶּנּוּ, לֹא-יִתֵּן בִּתּוֹ לְבִנְיָמִן לְאִשָּׁה!!!"
גם אם אנשי ישראל רוצים למצוא נשים,
הרי הם מנועים מלתת את בנותיהם.
מה עושים?
מחפשים משתמטים שלא הגיעו למלחמה.
חיפשו היטב ומצאו.
אנשי יבש גלעד לא שלחו אף נציג למלחמה.
"וַיִּשְׁלְחוּ-שָׁם הָעֵדָה,
שְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ--מִבְּנֵי הֶחָיִל;
וַיְצַוּוּ אוֹתָם לֵאמֹר:
'... וְזֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ:
כָּל-זָכָר, וְכָל-אִשָּׁה יֹדַעַת מִשְׁכַּב-זָכָר—תַּחֲרִימוּ (תהרגו)!'
'כל גבר ואשה נשואה / גרושה / אלמנה
או סתם אחת ששכבה עם מישהו – להרוג!
כל הבתולות – הביאו אותן לפה.
שיהיה לכם בהצלחה'.
וכך היה:
"וַיִּמְצְאוּ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵישׁ גִּלְעָד,
אַרְבַּע מֵאוֹת נַעֲרָה בְתוּלָה,
אֲשֶׁר לֹא-יָדְעָה אִישׁ, לְמִשְׁכַּב זָכָר;
וַיָּבִאוּ אוֹתָם אֶל-הַמַּחֲנֶה שִׁלֹה".
ארבע מאות הנשים הללו ניתנו לבני בנימין.
אבל יש בעיה.
עדיין נותרו מאתים איש ללא אשה.
שליש מהכח לא יתרבה.
מה עושים?
חשבו, חשבו וחשבו
והנה צץ פתרון יצירתי.
'נכון שנשבענו לא לתת.
אבל אם הם יקחו בלי רשות,
זה כבר משהו אחר...'.
"ויצו (וַיְצַוּוּ), אֶת-בְּנֵי בִנְיָמִן לֵאמֹר:
'לְכוּ, וַאֲרַבְתֶּם בַּכְּרָמִים.
וּרְאִיתֶם, וְהִנֵּה אִם-יֵצְאוּ בְנוֹת-שִׁילוֹ לָחוּל בַּמְּחֹלוֹת,
וִיצָאתֶם מִן-הַכְּרָמִים,
וַחֲטַפְתֶּם לָכֶם אִישׁ אִשְׁתּוֹ מִבְּנוֹת שִׁילוֹ;
וַהֲלַכְתֶּם, אֶרֶץ בִּנְיָמִן".
'בני בנימין היקרים,
לכו לשילה. הבנות מחוללות ליד הכרמים
(ולא בתוך הכרמים כמקובל לחשוב).
אתם תתחבאו בכרמים,
וברגע הנכון – כל אחד יחטוף אחת.
מפה כבר תדעו מה לעשות.
שמחנו לעזור'.
וכך היה:
"וַיַּעֲשׂוּ-כֵן, בְּנֵי בִנְיָמִן,
וַיִּשְׂאוּ נָשִׁים לְמִסְפָּרָם,
מִן-הַמְּחֹלְלוֹת אֲשֶׁר גָּזָלוּ;
וַיֵּלְכוּ, וַיָּשׁוּבוּ אֶל-נַחֲלָתָם,
וַיִּבְנוּ אֶת-הֶעָרִים, וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶם".
בני בנימין הצליחו לשקם את השבט.
הלקח מסיפור זה ברור:
במצב מסובך – צריך פתרון יצירתי.
ואתם האם אתם מזהים מצבים מסובכים הדורשים פתרון יצירתי?
האם אתם יודעים למצוא את הפרון שישבור את הקפאון?
החיים עמוסים וגדושים במצבים שונים.
חלקם קלים, חלקם קשים, וחלקם בלתי אפשריים.
יש מצבים להם אין פתרון. ככה זה.
אבל ישנם לא מעט מצבים 'בלתי אפשריים'
שפתרונם טמון ביצירתיות.
יצירתיות שמשמעה חשיבה אחרת.
חשיבה המתמקדת באינטרס ולא בעמדה למשל.
חשיבה הרואה מה חשוב לכל אחד מהצדדים.
חשיבה המבינה על מה ניתן לוותר ועל מה לא
כדי לפתור את המצב.
אם נשכיל לאמץ חשיבה יצירתית
(לאחר שהכלים הרגילים מוצו)
נוכל להתקדם בכל תחום שהוא.
(בתמונה: אבן מזבח בשימוש משני באתר שילה).
