Skip to content

צרות עין – יהושע והנערים

מידד טסה

לאחר יציאת מצרים העם

לא הפסיק להתלונן.

באחד המקרים העם דרש בשר.

משה נשבר והגיש את התפטרותו.

אלהים נחלץ לעזרה,

וביקש ממשה לארגן שבעים איש.

אנשים שישאו בעול ההנהגה

עם משה.

וכך היה.

"וַיֵּצֵא מֹשֶׁה--וַיְדַבֵּר אֶל-הָעָם,

אֵת דִּבְרֵי יְהוָה;

וַיֶּאֱסֹף שִׁבְעִים אִישׁ, מִזִּקְנֵי הָעָם,

וַיַּעֲמֵד אֹתָם, סְבִיבֹת הָאֹהֶל.

וַיֵּרֶד יְהוָה בֶּעָנָן, וַיְדַבֵּר אֵלָיו,

וַיָּאצֶל מִן-הָרוּחַ אֲשֶׁר עָלָיו,

וַיִּתֵּן עַל-שִׁבְעִים אִישׁ הַזְּקֵנִים".

מעולה.

לא רק שהרוח נחה עליהם,

אלא הם גם הביאו תוצאות.

"וַיְהִי, כְּנוֹחַ עֲלֵיהֶם הָרוּחַ,

וַיִּתְנַבְּאוּ, וְלֹא יָסָפוּ".

מעולה.

אבל יש התפתחות בעלילה.

כולם היו באוהל מועד.

אבל היו שניים שנשארו במחנה.

גם הם קיבלו את מתת הנבואה.

"וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי-אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה

שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד

וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ, וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים,

וְלֹא יָצְאוּ, הָאֹהֱלָה; וַיִּתְנַבְּאוּ, בַּמַּחֲנֶה".

כולם מתנבאים ליד אוהל מועד

ורק שניהם יוצאי דופן.

יהושע קלט אותם,

וחמתו בערה בו.

"וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן,

מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו

וַיֹּאמַר: 'אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם!"

'משה, ראית?

ראית אותם?

מעזים להתנבא מחוץ לאוהל מועד.

מה זו החוצפה הזו?

משה, זרוק אותם לכלא!

נו, זרוק כבר'.

משה לא אהב את תגובת יהושע.

הוא לא אהב את צרות העין.

"וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה, הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי".

'אתה רציני?

אתה מקנא לי?

זה יפה שאתה דואג לי,

אבל הגזמת!".

"וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהוָה, נְבִיאִים-

כִּי-יִתֵּן יְהוָה אֶת-רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם".

'הלוואי שכולם יהיו נביאים.

כולם!

הלוואי שה' יתן מרוחו על כולם.

כולם!

ככה ירד ממני העומס.

מה, כואב לך שמקלים עלי?

הפוך!

אני מפרגן להם מכל הלב.

כל עם ישראל צריכים להיות נביאים.

לא רק אני'.

סוף הסיפור אינו ידוע.

לא ברור מה קרה עם אלדד ומידד בהמשך.

הלקח מסיפור זה ברור:

צרות עין מוליכה למקומות גרועים.

 

ואתם האם אתם ידועים א להיות צרי עין?

האם אתם יודעים לעצור צרות עין של אחרים?

החיים מלאים הישגים.

רובם לא שלנו.

קנאה בהצלחת אחרים

יכולה לדרבן אותנו קדימה.

אבל צרות עין עלולה לגרום לנו

לפעול מתוך הרגש ולא מתוך ההגיון.

משה גילה שקמו לו מתחרים. לכאורה.

במקום לחסל את ה'איום',

הוא פירגן מכל הלב.

לא רק פירגן אלא ממש שמח.

שמח והצטער שאין עוד כאלה.

בדומה למינוי השופטים (בעצת יתרו)

שהקלו עליו את העומס,

כך גם נביאים נוספים הקלו עליו את העומס.

אם נשכיל לא להיות צרי עין בהצלחת אחרים

ונשקיע את הכוות בקנאה חיובית

נתקדם בחיים.

(בתמונה: מידד טסה. זמר חרדי ידוע. לי לפחות...

מאת רן יחזקאל, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=140443515)

נגישות
How can I help you?