הארמים הטילו מצור על שומרון.
"וּבֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם,
קָבַץ אֶת-כָּל-חֵילוֹ,
וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ,
וְסוּס וָרָכֶב; וַיַּעַל,
וַיָּצַר עַל-שֹׁמְרוֹן, וַיִּלָּחֶם, בָּהּ".
יחסי הכוחות היו ברורים.
הן למלך ארם
והן לאחאב מלך ישראל.
הארמית דרשו תנאי כניעה קשים.
"וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה אָמַר בֶּן-הֲדַד:
'כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ, לִי-הוּא!
וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים, לִי-הֵם!"
אחאב, שהכיר את יחסי הכוחות – הסכים.
אבל עם האוכל בא התיאבון.
"כִּי אִם-כָּעֵת מָחָר,
אֶשְׁלַח אֶת-עֲבָדַי אֵלֶיךָ,
וְחִפְּשׂוּ אֶת-בֵּיתְךָ,
וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ;
וְהָיָה כָּל-מַחְמַד עֵינֶיךָ,
יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ".
לא רק כסף, זהב, נשים וילדים, כמקובל.
אלא כל מה שהם ימצאו
וימצא חן בעינהם.
הכל כולל הכול.
כָּל-מַחְמַד עֵינֶיךָ .
זה כבר הגדיש את הסאה.
אחאב התייעץ עם הזקנים.
תגובתם הייתה ברורה וחד משמעית
"אַל-תִּשְׁמַע, וְלוֹא תֹאבֶה !!!"
'אחאב היקר,
אין מצב בעולם שאתה מסכים.
פשוט לא!'.
אחאב השיב תשובה מנומסת לבן הדד.
'שומע,
מה שביקשת בהתחלה –אני מסכים.
מה שאתה רוצה עכשיו,
יתהפך העולם – זה לא יקרה'.
בן הדד התרגז...
"וַיִּשְׁלַח אֵלָיו, בֶּן-הֲדַד, וַיֹּאמֶר:
'כֹּה-יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּ:
אִם-יִשְׂפֹּק (יספיק) עֲפַר שֹׁמְרוֹן,
לִשְׁעָלִים (צעדים), לְכָל-הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי".
'נשבע לך בכל האלים
שככה הם יעשו לי,
אם עפר שומרון יספיק
לכל החיילים הרבים שיש שלי.
למה מי אתה בכלל?'.
אחאב לא התרגש וענה במשפט שהפך לפתגם:
"וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר:
'דַּבְּרוּ, אַל-יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ!'"
'יאללה יאללה.
שמענו עליך.
חתיכת טמבל'.
בן הדד הנרגז מיהר להגיב:
"וַיְהִי, כִּשְׁמֹעַ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה,
וְהוּא שֹׁתֶה הוּא וְהַמְּלָכִים, בַּסֻּכּוֹת;
וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו: 'שִׂימוּ (מצור),
וַיָּשִׂימוּ עַל-הָעִיר".
הידיעה על תשובת אחאב
הגיעה אל בן הדד בעודו שותה.
שותה ולא מים...
אחוז האלכוהול בדמו רומם את רוחו,
חיזק את בטחונו,
וחסם שיקולי הזמן והמרחב.
בן הדד החליט להטיל מצור על שומרון.
הוא כבר ילמֶד את אחאב החוצפן הזה לקח.
כל צוער בראשית דרכו בקורס מפקדים יודע
שאין מטילים מצור כדבר של מה בכך.
למצור יש משמעויות צבאיות ומנהלתיות רבות.
ספק אם בן הדד שקל את כל המשמעויות.
נראה שהוא לא שקל אפילו משמעות אחת.
אחאב הבין שכלו כל הקיצין.
רק מהלך נועז יכריע את המערכה.
"וַיֵּצְאוּ (חיילי ישראל), בַּצָּהֳרָיִם;
וּבֶן-הֲדַד שֹׁתֶה שִׁכּוֹר בַּסֻּכּוֹת".
הידיעה על הכח הישראלי
שיצא משומרון הגיעה אל בן הדד.
בן הדד השיכור הגיב בשחצנות
מתודלקת באלכוהול.
אם קודם הוא רק שתה,
הרי עכשיו הוא כבר שיכור.
יעילות קבלת ההחלטות
עומדת ביחס הפוך לאחוז האלכוהול בדם.
ואצל בן הדד היחס היה גרוע במיוחד.
"אִם-לְשָׁלוֹם יָצָאוּ, תִּפְשׂוּם חַיִּים;
וְאִם לְמִלְחָמָה יָצָאוּ, חַיִּים תִּפְשׂוּם".
'אם הם באו להיכנע – שיישארו בחיים.
אם הם באו להילחם – שיישארו בחיים גם כן.
אנחנו כל כך חזקים
עד שלא משנה מה הם מתכננים –
נתגבר עליהם ללא בעיות'.
השאננות והזלזול גבו מחיר כבד:
"וַיַּכּוּ, אִישׁ אִישׁוֹ,
וַיָּנֻסוּ אֲרָם, וַיִּרְדְּפֵם יִשְׂרָאֵל".
הסוף ידוע.
בן הדד ברח על נפשו,
ואחאב הכה את מחנה ארם מכה גדולה.
הלקח מסיפור זה ברור:
קבלת החלטות צריכה ראש צלול .
ואתם האם אתם יודעים לקבל החלטות בראש צלול?
האם אתם נמנעים מ'משבשי החלטה' בעת החלטה חשובה?
אנו נדרשים להחליט המון החלטות.
כל יום.
לרובן אין משמעות הרת גורל
(מה לאכול בארוחת הבוקר, לכבס עכשיו או מחר,
להאזין להסכת הזה או אחר...).
מידי פעם רובצת לפתחינו החלטה הרת גורל
שיכולה להשפיע על חיינו ולשנות אותם
(מה ללמוד, עם מי להתחתן, האם להתפטר מהעבודה...).
את ההחלטות האלה צריך להחליט בראש צלול.
ללא משבשי החלטות כדוגמת אלכוהול וכימיקלים שונים.
באופן תיאורטי גם ללא מעורבות רגשית,
אבל אין דבר כזה באמת.
אם נשכיל להחליט בראש צלול
נגדיל את הסיכוי להחלטה טובה יותר.
