Skip to content

קור רוח ודבקות במטרה – נחמיה וצרי יהודה

נחמיה הגיע לירושלים.

היא שינה שם סדרי בראשית.

בין השאר הוא בנה חומה.

לא כולם אהבו את מעשיו.

הייתה לו נֶגְדָּה (אופוזיציה) חזקה.

הַנֶּגְדָּה נעזרה בגורמי חוץ.

סנבלט מהשומרון, טוביה מהגלעד

וגשם הערבי מהדרום.

הם ניסו וכשלו למנוע

את הקמת החומה בכח הזרוע.

"וַיְהִי כַאֲשֶׁר נִשְׁמַע לְסַנְבַלַּט

וְטוֹבִיָּה וּלְגֶשֶׁם הָעַרְבִי וּלְיֶתֶר אֹיְבֵינוּ,

כִּי בָנִיתִי אֶת-הַחוֹמָה,

וְלֹא-נוֹתַר בָּהּ, פָּרֶץ".

אבל הייתה תקוה.

החומה טרם הושלמה לחלוטין.

"גַּם עַד-הָעֵת הַהִיא,

דְּלָתוֹת לֹא-הֶעֱמַדְתִּי בַשְּׁעָרִים".

יש סיכוי למנוע מהחומה

להפוך לפעילה.

לאחר הכשלון הצבאי

עברו לדיבורים.

הדיפלומטיה היא המשך

המלחמה באמצעים אחרים.

"וַיִּשְׁלַח סַנְבַלַּט וְגֶשֶׁם אֵלַי לֵאמֹר:

'לְכָה וְנִוָּעֲדָה יַחְדָּו בַּכְּפִירִים

בְּבִקְעַת אוֹנו'ֹ".

'נחמיה היקר,

נשמח לראותך בכפירים.

מיקום נהדר בבקעת אונו.

יש שם מקום מצוין למפגש.

מצפים לך.

קפה עלינו.

בידידות,

סנבלט וגשם'.

חושי נחמיה נדרכו.

ירושלים מצויה כמה עשרות ק"מ

מבקעת אונו.

המשמעות היא העדרות

ארוכה מירושלים

דווקא בשלב החיוני של סיום החומה.

העדרות אותה תנצל הנֶּגְדָּה

לתקוע מקלות בגלגלים.

זאת ועוד, בבקעת אונו

נחמיה יהיה בשטח לא אוהד.

יריביו יוכלו לאיים עליו,

או אפילו להרוג אותו.

"וְהֵמָּה, חֹשְׁבִים, לַעֲשׂוֹת לִי, רָעָה".

ככה פשוט.

"וָאֶשְׁלְחָה עֲלֵיהֶם מַלְאָכִים (שליחים)

לֵאמֹר: 'מְלָאכָה גְדוֹלָה אֲנִי עֹשֶׂה,

וְלֹא אוּכַל לָרֶדֶת;

לָמָּה תִשְׁבַּת הַמְּלָאכָה?

כַּאֲשֶׁר אַרְפֶּהָ, וְיָרַדְתִּי אֲלֵיכֶם".

'חברים יקרים,

תודה רבה.

אני מה זה עסוק.

אין לי זמן לנשום.

אגמור את הענין וניפגש.

בשמחה'.

יריבי נחמיה לא קנו את התירוץ.

"וַיִּשְׁלְחוּ אֵלַי כַּדָּבָר הַזֶּה, אַרְבַּע פְּעָמִים;

וָאָשִׁיב אוֹתָם, כַּדָּבָר הַזֶּה".

הם לא התייאשו

והזמינו אותו ארבע פעמים.

בכל פעם אותה תשובה.

'אין לי זמן'.

בהתחשב במרחק

בין ירושלים לכפירים

ובזמן הנדרש למסרים

 לעבור הלוך ושוב

נחמיה מרח אותם

במשך שבועות רבים.

שבועות בהם

התקדמה בניית החומה.

זה השלב בו עברו לאיומים.

"וַיִּשְׁלַח אֵלַי סַנְבַלַּט כַּדָּבָר הַזֶּה,

פַּעַם חֲמִישִׁית--אֶת-נַעֲרוֹ;

וְאִגֶּרֶת פְּתוּחָה, בְּיָדוֹ".

'אגרת פתוחה' היא

הגרסה המקראית ל'מכתב פתוח' בן ימנו.

הנמען הוא הקהל הרחב,

לא האיש אליו לכאורה מיועד המכתב.

באגרת הואשם נחמיה,

שהוא מורד במלכות,

שבניית החומה היא שלב במרד,

שהוא רוצה למלוך ביהודה.

בסיום האגרת יש הצעה:

"וְעַתָּה לְכָה, וְנִוָּעֲצָה יַחְדָּו".

'אם זה לא נכון,

אז בוא ניפגש'.

נחמיה הפגין קור רוח, ונפנף אותם.

"וָאֶשְׁלְחָה אֵלָיו, לֵאמֹר:

'לֹא נִהְיָה כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה,

אֲשֶׁר אַתָּה אוֹמֵר: 

כִּי מִלִּבְּךָ, אַתָּה בוֹדָאם".

'סנבלט היקר,

אל תבלבל את המח.

אתה משקר!'

הסכנה לנחמיה גברה:

"וַאֲנִי-בָאתִי, בֵּית שְׁמַעְיָה...

וַיֹּאמֶר (שמעיה):

'נִוָּעֵד אֶל-בֵּית הָאֱלֹהִים

אֶל-תּוֹךְ הַהֵיכָל,

וְנִסְגְּרָה דַּלְתוֹת הַהֵיכָל

כִּי בָּאִים לְהָרְגֶךָ,

וְלַיְלָה בָּאִים לְהָרְגֶךָ".

'שומע נחמיה,

בוא למקדש. דחוף.

שם נסגור את דלתות ההיכל.

רוצים להרוג אותך.

הלילה!!!

ההיכל הוא המקום הבטוח עבורך'.

נחמיה לא התרגש.

"וָאֹמְרָה: 'הַאִישׁ כָּמוֹנִי יִבְרָח?

וּמִי כָמוֹנִי אֲשֶׁר-יָבֹא אֶל-הַהֵיכָל, וָחָי?

לֹא אָבוֹא!'

וָאַכִּירָה, וְהִנֵּה לֹא-אֱלֹהִים שְׁלָחוֹ: 

כִּי הַנְּבוּאָה דִּבֶּר עָלַי,

וְטוֹבִיָּה וְסַנְבַלַּט שְׂכָרוֹ".

'מה? שאני אברח?

שאני אתחבא במקדש?

מה פתאום.

הוא נוכל בן שקרן בן רמאי!

הוא טמן לי מלכודת'.

הסוף מוכר.

למרות כל הקשיים:

"וַתִּשְׁלַם, הַחוֹמָה,

בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה, לֶאֱלוּל

לַחֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם, יוֹם".

הלקח מסיפור זה ברור:

דבקות במטרה וקור רוח מול הקשיים - מגדילים את סיכויי השלמתה!

 

ואתם האם אתם דבקים במטרה?

האם אתם קרי רוח אל מול הקשיים?

 

החיים מזמנים לנו משימות שונות.

וגם קשיים.

חלק מהקשיים הם ממשיים.

אך חלקם הם בנפשנו פנימה.

דבקות במטרה ושמירה על קור רוח

יעזרו מאוד בהשגת היעד.

נכון, לא תמיד נשיג את כל יעדינו,

אבל לפחות נגדיל את הסיכוי שזה יקרה.

לנחמיה היו סיבות למכביר להפסיק

את בניית החומה.

הנֶּגְדָּה, המצב הכלכלי, לחץ חיצוני,

איומים בהלשנה לשלטונות וסכנת מות.

אך הוא לא נרתע מול כל אלה

לאור הבנת חשיבות המטרה.

עבור ירושלים וחומתה

נחמיה התמודד עם הקשיים

והתגבר עליהם.

(בתמונה: מטבע מהתקופה הפרסית מפחוות שומרון, בה היה סנבלט נציב מטעם השלטון הפרסי).

 

נגישות
How can I help you?