ראש חמור – המצור על שומרון

הארמים צרו על שומרון בירת ישראל.

המצור היה כה קשה והרעב כה כבד:

עַד הֱיוֹת רֹאשׁ-חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף,

וְרֹבַע הַקַּב חרי (דִּב-) יוֹנִים בַּחֲמִשָּׁה-כָסֶף.

המצב קשה. מה עושים?

אלישע הנביא הבטיח:

כָּעֵת מָחָר סְאָה (סביב 20 ליטר) –סֹלֶת (קמח משובח) בְּשֶׁקֶל

וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל--בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן.

'היום משלמים 80 כסף עבור ראש חמור,

וחמישה כסף עבור רבע קב (חצי קילו בערך) לשלשת יונים.

מחר סאת סולת בשקל'.

אבל איך זה יקרה?

היו כאלה שמצבם היה גרוע עוד יותר:

וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים, פֶּתַח הַשָּׁעַר;

וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ:

'מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה, עַד-מָתְנו?

אִם-אָמַרְנוּ נָבוֹא הָעִיר וְהָרָעָב בָּעִיר, וָמַתְנוּ שָׁם,

וְאִם-יָשַׁבְנוּ פֹה, וָמָתְנוּ.

וְעַתָּה, לְכוּ וְנִפְּלָה (נערוק) אֶל-מַחֲנֵה אֲרָם—

אִם-יְחַיֻּנוּ נִחְיֶה, וְאִם-יְמִיתֻנוּ, וָמָתְנוּ'.

המצורעים היו במצב הגרוע מכל.

הם גורשו מהעיר בשל מחלתם.

החלטה מתבקשת. בטח בעיר נצורה ורעבה.

הם נמצאים מחוץ לשער חשופים לחלוטין.

והנה עלתה הצעה.

פה בשער, מחוץ לעיר, הם גוועים ברעה.

אם יחזרו איכשהו לעיר – גם יגוועו ברעב.

אם הם יערקו אל הארמים אולי הם ימותו ואולי לא.

אין להם מה להפסיד. רק להוויח.

וַיָּקֻמוּ בַנֶּשֶׁף (בלילה), לָבוֹא אֶל-מַחֲנֵה אֲרָם;

וַיָּבֹאוּ, עַד-קְצֵה מַחֲנֵה אֲרָם, וְהִנֵּה אֵין-שָׁם, אִישׁ!

אמרו ועשו.

במחנה ארם ציפתה להם הפתעה.

המחנה ריק מאדם.

מה קרה?

וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת-מַחֲנֵה אֲרָם,

קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס--קוֹל, חַיִל גָּדוֹל;

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו: 'הִנֵּה שָׂכַר-עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל

אֶת-מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת-מַלְכֵי מִצְרַיִם--לָבוֹא עָלֵינוּ'

וַיָּקוּמוּ, וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף, וַיַּעַזְבוּ אֶת-אָהֳלֵיהֶם

וְאֶת-סוּסֵיהֶם וְאֶת-חֲמֹרֵיהֶם, הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר-הִיא;

וַיָּנֻסוּ, אֶל-נַפְשָׁם.

ה' השמיע קולות צבא רמים.

הארמים חשבו שהגיע סיוע ונסוגו בחופזה.

המצורעים המופתעים עשו את הדבר ההגיוני ביותר:

וַיָּבֹאוּ הַמְצֹרָעִים הָאֵלֶּה עַד-קְצֵה הַמַּחֲנֶה,

וַיָּבֹאוּ אֶל-אֹהֶל אֶחָד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ,

וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים, וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ;

וַיָּשֻׁבוּ, וַיָּבֹאוּ אֶל-אֹהֶל אַחֵר, וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם, וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ.

קודם כל אכלו ושתו.

אחרי זה בזזו והטמינו. ושוב בזזו והטמינו.

כמו ילד מורעב שנכנס לחנות ממתקים.

אחרי שנרגעו המצפון ייסר אותם:

וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ: 'לֹא-כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים,

הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם-בְּשֹׂרָה הוּא, וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים?

וְחִכִּינוּ עַד-אוֹר הַבֹּקֶר, וּמְצָאָנוּ עָווֹן;

וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה, וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ'.

'חברים, זה לא לענין.

האחים שלנו בשומרון גוועים ברעב,

ואנחנו לא רצים לספר להם?

מה, נחכה עד הבוקר?

יאללה, חייבים להגיד למלך!'.

וַיָּבֹאוּ, וַיִּקְרְאוּ אֶל-שֹׁעֵר הָעִיר,

וַיַּגִּידוּ לָהֶם לֵאמֹר: 'בָּאנוּ אֶל-מַחֲנֵה אֲרָם

וְהִנֵּה אֵין-שָׁם אִישׁ וְקוֹל אָדָם.

כִּי אִם-הַסּוּס אָסוּר וְהַחֲמוֹר אָסוּר,

וְאֹהָלִים כַּאֲשֶׁר-הֵמָּה'.

וַיִּקְרָא, הַשֹּׁעֲרִים; וַיַּגִּידוּ, בֵּית הַמֶּלֶךְ פְּנִימָה.

אבל המלך היה חשדן...

וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לַיְלָה, וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו:

'אַגִּידָה-נָּא לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-עָשׂוּ לָנוּ אֲרָם: 

יָדְעוּ כִּי-רְעֵבִים אֲנַחְנוּ, וַיֵּצְאוּ מִן-הַמַּחֲנֶה

לְהֵחָבֵה בהשדה (בַשָּׂדֶה) לֵאמֹר, כִּי-יֵצְאוּ מִן-הָעִיר

וְנִתְפְּשֵׂם חַיִּים, וְאֶל-הָעִיר נָבֹא'.

'אני מכיר את הארמים. הם ביימו נסיגה.

אנחנו נצא, ואז הם יתקפו אותנו.

לא סומך עליהם. אלה נוכלים בני נוכלים'.

לאחד העבדים הייתה הצעה.

לשלוח כח סיור שיבדוק האם הארמים נסוגו?

וַיִּקְחוּ, שְׁנֵי רֶכֶב סוּסִים...

וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵיהֶם, עַד-הַיַּרְדֵּן,

וְהִנֵּה כָל-הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בְגָדִים וְכֵלִים,

אֲשֶׁר-הִשְׁלִיכוּ אֲרָם בהחפזם (בְּחָפְזָם);

וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּלְאָכִים, וַיַּגִּדוּ, לַמֶּלֶךְ.

 הארמים נסוגו!

התוצאה (ההגיונית):

וַיֵּצֵא הָעָם--וַיָּבֹזּוּ, אֵת מַחֲנֵה אֲרָם;

וַיְהִי סְאָה-סֹלֶת בְּשֶׁקֶל, וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל-

כִּדְבַר יְהוָה

הלקח מסיפור זה ברור:

כשאין מה להפסיד – עושים צעדים לא צפויים.

 

ואתם, האם אתם מזהים מצבי 'אין לי מה להפסיד'?

האם אתם יודעים מתי 'אין ברירה'?

 

אנחנו אוהבים אפשרויות.

זה מעניק לנו תחושת שליטה ובחירה.

אבל לפעמים כל האפשרויות הן גרועות.

השאלה מהי הגרועה פחות.

אם נקלע למצב ביש

בו כל האפשרויות גרועות,

אזי 'אין לי מה להפסיד' יכול להוביל אותנו

לבחירה הגרועה פחות.

לא תמיד. גם 'הגרוע פחות' יכול להתברר כ'גרוע מאוד'.

למרבה הצער אין פתרון קסם.

אבל הנכונות שלנו להסתכן בבחירה גרועה פחות,

יכולה, אולי, לשפר את מצבנו.

(בתמונה: המתחם המלכותי בשומרון בירת ישראל).