Skip to content

ויתור קטן ומטרה גדולה – רחב והמרגלים

בני ישראל גמרו זה עתה 40 שנה במדבר.

הארץ המובטחת מעבר לנהר הירדן.

יהושע כבר החליף את משה.

וַיִּשְׁלַח יְהוֹשֻׁעַ-בִּן-נוּן מִן-הַשִּׁטִּים

שְׁנַיִם-אֲנָשִׁים מְרַגְּלִים, חֶרֶשׁ לֵאמֹר,

לְכוּ רְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְאֶת-יְרִיחוֹ;

וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ בֵּית-אִשָּׁה זוֹנָה, וּשְׁמָהּ רָחָב--וַיִּשְׁכְּבוּ-שָׁמָּה

אמנם אלהים הבטיח את הארץ,

אבל מודיעין זה דבר שתמיד טוב שיהיה לך.

המרגלים נשלחו עם משימה מוגדרת.

לבדוק את הארץ בדגש על יריחו.

מלך יריחו אינו טיפש.

הוא ראה את המחנה העצום מעבר לירדן.

הוא הבין שהוא היעד הבא.

גם למלך יריחו יש שירות מודיעין לא רע בכלל.

וַיֵּאָמַר, לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ לֵאמֹר: 

הִנֵּה אֲנָשִׁים בָּאוּ הֵנָּה הַלַּיְלָה,

מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לַחְפֹּר אֶת-הָאָרֶץ.

וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יְרִיחוֹ, אֶל-רָחָב לֵאמֹר: 

הוֹצִיאִי הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים אֵלַיִךְ,

אֲשֶׁר-בָּאוּ לְבֵיתֵךְ--כִּי לַחְפֹּר אֶת-כָּל-הָאָרֶץ, בָּאוּ.

'רחב היקרה, יש אצלך מרגלים!

תני אותם. בתודה מראש'.

רחב בדילמה? לציית למלך או לא?

בינתיים היא הרוויחה זמן:

וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת-שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וַתִּצְפְּנוֹ (החביאה אותם);

וַתֹּאמֶר 'כֵּן, בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים, וְלֹא יָדַעְתִּי, מֵאַיִן הֵמָּה

וַיְהִי הַשַּׁעַר לִסְגּוֹר, בַּחֹשֶׁךְ וְהָאֲנָשִׁים יָצָאוּ—

לֹא יָדַעְתִּי, אָנָה הָלְכוּ הָאֲנָשִׁים;

רִדְפוּ מַהֵר אַחֲרֵיהֶם, כִּי תַשִּׂיגוּם'.

וְהִיא, הֶעֱלָתַם הַגָּגָה; וַתִּטְמְנֵם

בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ (חוטי פשתן המונחים לייבוש), הָעֲרֻכוֹת לָהּ עַל-הַגָּג.

קודם כל היא החביאה את האורחים הללו.

ואז אמרה: 'באמת היו פה שניים חשודים.

אבל הם כבר הלכו. לכו לרדוף אחריהם'.

גורל המרגלים בידיה.

הגורל שלח לה ג'וקר.

היא תשמש בו בצורה מבריקה.

וַתֹּאמֶר, אֶל-הָאֲנָשִׁים

'יָדַעְתִּי, כִּי-נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת-הָאָרֶץ;

וְכִי-נָפְלָה אֵימַתְכֶם עָלֵינוּ...

כִּי שָׁמַעְנוּ, אֵת אֲשֶׁר-הוֹבִישׁ יְהוָה

אֶת-מֵי יַם-סוּף מִפְּנֵיכֶם, בְּצֵאתְכֶם, מִמִּצְרָיִם...

וַנִּשְׁמַע וַיִּמַּס לְבָבֵנוּ, וְלֹא-קָמָה עוֹד רוּחַ בְּאִישׁ מִפְּנֵיכֶם...'.

ברור לרחב שבני ישראל הם הצד המנצח.

כמו כן ברור לה, שהיא, רחב,  בצד המפסיד.

ולא סתם המפסיד, אלא זה שצריך להחרים אותו.

'חרם' בלשון המקרא משמעו הריגת כל!!! האנשים

(כולל נשים וילדים. בניגוד למקובל),

והקדשת כל השלל לה'.

רחב עומדת להמיר את הג'וקר בחייה וחיי יקיריה.

והנה הצעה שהם 'לא יוכלו לסרב לה':

וְעַתָּה, הִשָּׁבְעוּ-נָא לִי בַּיהוָה,

כִּי-עָשִׂיתִי עִמָּכֶם, חָסֶד;

וַעֲשִׂיתֶם גַּם-אַתֶּם עִם-בֵּית אָבִי, חֶסֶד,

וּנְתַתֶּם לִי, אוֹת אֱמֶת.

וְהַחֲיִתֶם אֶת-אָבִי וְאֶת-אִמִּי,

וְאֶת-אַחַי וְאֶת-אחותי (אַחְיוֹתַי),

וְאֵת, כָּל-אֲשֶׁר לָהֶם; וְהִצַּלְתֶּם אֶת-נַפְשֹׁתֵינוּ, מִמָּוֶת.

'אני הצלתי אתכם – אתם תצילו אותי'.

לא נאמר אבל מאוד ברור:

'אם תסרבו, הרי שליחי המלך פה קרוב.

והם חמים עליכם אש'.

המרגלים בבעיה.

מצד אחד צריך להחרים את כל יושבי יריחו.

מצד שני מדובר בחיים שלהם.

ואם הם ימותו – הם לא עמדו במשימה.

מה עושים?

וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים 'נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת,

אִם לֹא תַגִּידוּ, אֶת-דְּבָרֵנוּ זֶה;

וְהָיָה, בְּתֵת-יְהוָה לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ,

וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ, חֶסֶד וֶאֱמֶת'

'סגרנו עסקה! בואי נתקע כף'.

המרגלים הצילו את חייהם תמורת משפחת רחב.

ובלבד שהמשימה הגדולה של כיבוש יריחו – תצא לפועל.

היא מיהרה לשלוח אותם.

וַתּוֹרִדֵם בַּחֶבֶל, בְּעַד הַחַלּוֹן: 

כִּי בֵיתָהּ בְּקִיר הַחוֹמָה, וּבַחוֹמָה הִיא יוֹשָׁבֶת

אבל רגע לפני הפרידה

יש להם תנאי חשוב:

'הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָאִים, בָּאָרֶץ;

אֶת-תִּקְוַת חוּט הַשָּׁנִי (חבל אדום) הַזֶּה

תִּקְשְׁרִי, בַּחַלּוֹן אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ,

וְאֶת-אָבִיךְ וְאֶת-אִמֵּךְ וְאֶת-אַחַיִךְ

וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִיךְ, תַּאַסְפִי אֵלַיִךְ הַבָּיְתָה.

וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר-יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתֵךְ הַחוּצָה,

דָּמוֹ בְרֹאשׁוֹ--וַאֲנַחְנוּ נְקִיִּם;

וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה אִתָּךְ, בַּבַּיִת-

דָּמוֹ בְרֹאשֵׁנוּ, אִם-יָד תִּהְיֶה-בּוֹ

וְאִם-תַּגִּידִי, אֶת-דְּבָרֵנוּ זֶה--וְהָיִינוּ נְקִיִּם,

מִשְּׁבֻעָתֵךְ אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּנוּ'.

וַתֹּאמֶר 'כְּדִבְרֵיכֶם כֶּן-הוּא',

וַתְּשַׁלְּחֵם וַיֵּלֵכוּ;

וַתִּקְשֹׁר אֶת-תִּקְוַת הַשָּׁנִי, בַּחַלּוֹן.

רחב צריכה לקשור חבל אדום לחלון.

זהו אמצעי הזיהוי המוסכם.

מי שיהיה אצלה, בבית המסומן – יינצל.

מי שלא – לא.

אם היא תספר למישהו על העסקה –

העסקה מבוטלת.

הם ברחו להרים ובסופו של דבר

וַיָּשֻׁבוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים, וַיֵּרְדוּ מֵהָהָר,

וַיַּעַבְרוּ וַיָּבֹאוּ, אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן;

וַיְסַפְּרוּ-לוֹ--אֵת כָּל-הַמֹּצְאוֹת, אוֹתָם

 

הלקח מסיפור זה ברור.

לפעמים ויתור קטן – חיוני למען המטרה הגדולה.

 

ואתם, האם אתם יודעים לותר בקטנה למען המטרה הגדולה?

החיים אינם שחור – לבן כידוע.

יש לנו מטרות שונות ומגוונות בחיים.

הדרך לשם רצופה קשיים ומהמורות.

לפעמים צריך לותר בקטנה על משהו פחות חיוני,

על מנת להשיג את המטרה הגדולה.

'להקריב חיי כדי לשמור על המלכה'

בלשון שחקני השחמט.

חשיבה גמישה היכולה להתמודד עם הפתעות ואילוצים

חשובה מאוד למען השגת המטרה.

מי שיודע לותר על החשוב פחות

למען החשוב יותר ישיג יותר הצלחות בחייו.

בזוגיות, במשפחה, בקריירה, בלימודים בעבודה,

ובכל תחום שהוא.

(בתמונה: רחב והמרגלים. אומן לא ידוע. מאה 17 Autorstwa Nieznany - [1], Domena publiczna, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=5257804).

 

 

 

 

 

נגישות