Skip to content

רפואה חלופית – נעמן ואלישע

נעמן היה איש רציני.

רשימת תארים מרשימה.

וְנַעֲמָן שַׂר-צְבָא מֶלֶךְ-אֲרָם

הָיָה אִישׁ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו, וּנְשֻׂא פָנִים

כִּי-בוֹ נָתַן-יְהוָה תְּשׁוּעָה, לַאֲרָם;

וְהָאִישׁ, הָיָה גִּבּוֹר חַיִל.

אבל הכל היה שוה כקליפת השום.

לנעמן הייתה בעיה. הוא היה

מְצֹרָע!

צרעת בימי קדם משמעה

גזר דין מות איטי ומייסר.

מה עוזרים לו תאריו ומעמדו

אם הוא גוסס בהילוך איטי?

בביתו הייתה משרתת

מנערות ישראל שנלקחה בשבי

באחת המלחמות בין ישראל לארם.

למשרתת היה רעיון:

וַתֹּאמֶר, אֶל-גְּבִרְתָּהּ, אַחֲלֵי אֲדֹנִי,

לִפְנֵי הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן;

אָז יֶאֱסֹף אֹתוֹ, מִצָּרַעְתּוֹ.

'יש בשומרון (בירת ישראל)

נביא (הכוונה לאלישע).

הוא כבר ירפא אותו'.

צרעת הייתה מחלה חשוכת מרפא.

(גם היום הריפוי הוא מורכב ולא מובטח).

הצערת נתפסה כעונש מהאלים.

רק אלהים יכול לרפא מצרעת.

או הנביא הפועל בשמו.

מלך ארם שמח לעזור לשר הצבא שלו.

וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ-אֲרָם לֶךְ-בֹּא,

וְאֶשְׁלְחָה סֵפֶר ('מכתב' בלשון המקרא) אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל...

וַיָּבֵא הַסֵּפֶר, אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: 

וְעַתָּה, כְּבוֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֵלֶיךָ,

הִנֵּה שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ אֶת-נַעֲמָן עַבְדִּי,

וַאֲסַפְתּוֹ מִצָּרַעְתּוֹ

'מלך ישראל היקר.

נעמן יגיע אליך עם צרעת.

טפל לי בענין. תודה'.

מלך ישראל בבעיה:

וַיְהִי כִּקְרֹא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַסֵּפֶר וַיִּקְרַע בְּגָדָיו,

וַיֹּאמֶר הַאֱלֹהִים אָנִי לְהָמִית וּלְהַחֲיוֹת?

כִּי-זֶה שֹׁלֵחַ אֵלַי, לֶאֱסֹף אִישׁ מִצָּרַעְתּוֹ

מלך ישראל הוא מלך, לא אלהים או נביא.

אי אפשר לרפא אדם מצרעת.

רק אלהים יכול!

מה עושים?

אלישע הנביא שמע על הענין,

ופנה למלך ישראל:

לָמָּה קָרַעְתָּ בְּגָדֶיךָ?

יָבֹא-נָא אֵלַי--וְיֵדַע, כִּי יֵשׁ נָבִיא בְּיִשְׂרָאֵל

'אני על זה. אני אסגור לך את הפינה הזו'.

אמר ועשה.

וַיָּבֹא נַעֲמָן, בְּסוּסָו וּבְרִכְבּוֹ;

וַיַּעֲמֹד פֶּתַח-הַבַּיִת, לֶאֱלִישָׁע.

וַיִּשְׁלַח אֵלָיו אֱלִישָׁע, מַלְאָךְ לֵאמֹר: 

הָלוֹךְ, וְרָחַצְתָּ שֶׁבַע-פְּעָמִים בַּיַּרְדֵּן,

וְיָשֹׁב בְּשָׂרְךָ לְךָ, וּטְהָר

'לך לירדן, טבול שבע פעמים, וזהו.

שמחתי לעזור'.

נעמן לא האמין למשמע אוזניו:

וַיִּקְצֹף (כעס) נַעֲמָן, וַיֵּלַךְ;

וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָמַרְתִּי אֵלַי יֵצֵא יָצוֹא,

וְעָמַד וְקָרָא בְּשֵׁם-יְהוָה אֱלֹהָיו,

וְהֵנִיף יָדוֹ אֶל-הַמָּקוֹם, וְאָסַף הַמְּצֹרָע.

הֲלֹא טוֹב אבנה (אֲמָנָה) וּפַרְפַּר נַהֲרוֹת דַּמֶּשֶׂק,

מִכֹּל מֵימֵי יִשְׂרָאֵל--הֲלֹא-אֶרְחַץ בָּהֶם, וְטָהָרְתִּי;

וַיִּפֶן, וַיֵּלֶךְ בְּחֵמָה

'מה? הוא לא מברך אותי בשם ה'.

חשבתי שהוא רציני.

מה פתאום לטבול בירדן?!

מי ישמע? כולה נחל עלוב.

יש לי את אמנה ופרפר נהרות דמשק.

שווים פי כמה.

יאללה, שיחפש את החברים שלו'.

המלווים של נעמן לא ויתרו

וַיִּגְּשׁוּ עֲבָדָיו, וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, וַיֹּאמְרוּ

אָבִי, דָּבָר גָּדוֹל הַנָּבִיא דִּבֶּר אֵלֶיךָ,

הֲלוֹא תַעֲשֶׂה; וְאַף כִּי-אָמַר אֵלֶיךָ,

רְחַץ וּטְהָר.

'שמע, הנביא הזה הוא בחור רציני.

יש עליו המלצות. הוא מומחה.

הוא מבין מה הוא עושה.

מה איכפת לך?

ממילא אתה כבר פה.

מה יש לך להפסיד?'.

באמת אין לו.

וַיֵּרֶד, וַיִּטְבֹּל בַּיַּרְדֵּן שֶׁבַע פְּעָמִים,

כִּדְבַר, אִישׁ הָאֱלֹהִים;

וַיָּשָׁב בְּשָׂרוֹ, כִּבְשַׂר נַעַר קָטֹן—וַיִּטְהָר.

וואלה, זה עובד.

הלקח מסיפור זה ברור:

אם כבר הולכים למומחה שיפתור בעיה  - כדאי להקשיב לו.

 

ואתם, האם אתם הולכים למומחים כשצריך?

האם אתם מיישמים את המלצות המומחה?

 

הליכה למומחה מקצרת את עקומת הלמידה.

לפעמים המומחה סותר את האינטואיציה שלנו.

נראה לנו שהוא לא מבין אותנו.

אבל ברוב המקרים הבעיה היא שלנו.

התודעה שלנו לא מבינה עדיין את מה שהמומחה יודע.

לכן צריך מומחה שאנחנו סומכים עליו.

אם הולכים למומחה – כדאי להקשיב לו.

מומחה עולה כסף, אך שוה זהב.

יישום עצות המומחה היא רצויה.

(לא ליישם  אפשר גם בחינם).

יישום העצות של המומחה יקדם אותנו

בכל תחום בחיים.

(בתמונה: חבר טובל בירדן).

 

נגישות