לקיש אבי שאול אבדו האתונות.
אתונות הן דבר יקר ערך.
חשוב למצוא אותן.
קיש שלח את בנו שאול לחפשן.
שאול נטל את אחד הנערים ויצא.
"וַיַּעֲבֹר בְּהַר-אֶפְרַיִם,
וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ-שָׁלִשָׁה,
וְלֹא מָצָאוּ;
וַיַּעַבְרוּ בְאֶרֶץ-שַׁעֲלִים
וָאַיִן,
וַיַּעֲבֹר בְּאֶרֶץ-יְמִינִי
וְלֹא מָצָאוּ".
שאול והנער חיפשו היטב.
עברו בהר אפרים ובארץ שלישה.
אין זכר לאתונות.
גם בארץ שעלים ובארץ ימיני (שטח בנימין)
אין צל צלו של זכר לאתונות האובדות.
הם המשיכו הלאה.
"הֵמָּה, בָּאוּ בְּאֶרֶץ צוּף".
שאול הבין שהסיכוי למצוא את האתונות קלוש.
אחרי שעברו בשטח כה נרחב –
או שמישהו 'אימץ' אותן,
או שקרה להן משהו.
או שהן כבר חזרו הביתה לבד.
בכל מקרה השיטוט הוא חסר תכלית.
המסקנה ההגיונית והמתבקשת:
"וְשָׁאוּל אָמַר לְנַעֲרוֹ אֲשֶׁר-עִמּוֹ:
'לְכָה וְנָשׁוּבָה—
פֶּן-יֶחְדַּל אָבִי מִן-הָאֲתֹנוֹת,
וְדָאַג לָנוּ'".
'עזוב, בוא נחזור הביתה'.
אבל הנער לא היה מוכן לוותר.
למרות העייפות והמרחקים –
יש עוד דבר אחד שניתן לעשותו.
"וַיֹּאמֶר לוֹ:
'הִנֵּה-נָא אִישׁ-אֱלֹהִים בָּעִיר הַזֹּאת,
וְהָאִישׁ נִכְבָּד,
כֹּל אֲשֶׁר-יְדַבֵּר בּוֹא יָבוֹא;
עַתָּה, נֵלְכָה שָּׁם.
אוּלַי יַגִּיד לָנוּ,
אֶת-דַּרְכֵּנוּ אֲשֶׁר-הָלַכְנוּ עָלֶיהָ".
'שומע, שאול.
יש פה בעיר איש אלהים.
שמעתי עליו דברים שחובה ללכת.
בוא נקפוץ אליו.
אולי הוא יגיד לנו איפה לחפש.
בכל זאת, יש לו מוניטין מצוין.
מה יש לנו להפסיד?'.
הרעיון מצא חן בעיני שאול.
אבל יש בעיה:
"וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ:
'וְהִנֵּה נֵלֵךְ, וּמַה-נָּבִיא לָאִישׁ?
כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ,
וּתְשׁוּרָה אֵין-לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים.
מָה, אִתָּנוּ?"
'אתה צודק מאה אחוז.
אבל מה נביא לו?
לא יפה לבוא בידיים ריקות.
נגמר לנו האוכל,
ואין לנו שום דבר שוה.
פדיחה לבקר אצלו ככה!'
(שימו לב למשחק המילים בין:
מַה-נָּבִיא לבין תפקידו של האיש: נביא).
הנער ערוך לכל תרחיש.
"וַיֹּסֶף הַנַּעַר, לַעֲנוֹת אֶת-שָׁאוּל, וַיֹּאמֶר:
'הִנֵּה נִמְצָא בְיָדִי רֶבַע שֶׁקֶל כָּסֶף;
וְנָתַתִּי לְאִישׁ הָאֱלֹהִים,
וְהִגִּיד לָנוּ אֶת-דַּרְכֵּנוּ".
'שומע שאול,
יש לי רבע שקל כסף
(המתכת. לא המטבע.
בערך 3 גרם)
אני אתן לו.
נראה לי שזה יספיק.
נתחשבן אחר כך'.
שאול התחבר לרעיון.
"וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לְנַעֲרוֹ:
'טוֹב דְּבָרְךָ, לְכָה נֵלֵכָה';
וַיֵּלְכוּ, אֶל-הָעִיר,
אֲשֶׁר-שָׁם, אִישׁ הָאֱלֹהִים".
הם הלכו לעיר ופגשו את איש האלהים.
הסוף ידוע.
שאול חיפש אתונות ומצא מלוכה.
הלקח מסיפור זה ברור.
דבקות במשימה יכולה להוביל למלוכה.
ואתם, האם אתם דבקים במשימה?
האם אתם ממצים את כל האפשרויות בטרם תוותרו?
החיים מציבים בפנינו אתגרים שונים ומגוונים.
לא פעם האתגר נראה גדול, מאיים, מפחיד ובעיקר מייאש.
לא פעם יש נטיה לוותר ולא להשיג את המטרה.
נכון, ישנם מקרים בהם לא נצליח.
זה בסדר. אין 100 אחוזי הצלחה.
אבל עד שנוותר - חשוב למצות את כל האפשרויות.
מהן 'כל האפשרויות'?
למרבה הצער אין תשובה נכונה.
איש איש והאפשרויות שלו.
אולי לא נצליח במשימה,
אבל נדע שעשינו ככל שלאל ידינו על מנת להצליח.
אין 100% תוצאות.
אבל חשוב 100% מאמץ.
(בתמונה: אתון. אולי חמור. אני לא סגור על זה).
אנא שתפו והמליצו על הדיוורים שלי. תודה.
צפו בסדרת הרשת החדשה שלי: חגבים
האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?
או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?
או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?
כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם!
והכי מומלץ לעשות מנוי לאתר שלי!
)למנויי האתר יש הנחה בסיורים!!!)
כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם
ואתקשר אליכם בהקדם –
או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376
שלכם,
ד"ר אילן אבקסיס
סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.
