יוסף נמכר לעבד במצרים.
הוא הגיע לבית פוטיפר.
סריס (משרת ראשי. לא נטול אשכים) פרעה.
שר הטבחים
(התליין הראשי. לא השף הראשי).
פוטיפר קלט את יכולותיו וכשרונו של יוסף.
וַיַּפְקִדֵהוּ, עַל-בֵּיתוֹ, וְכָל-יֶשׁ-לוֹ, נָתַן בְּיָדוֹ.
לא רע למי שאך עתה הגיע למצרים.
יוסף לא היה רק מוכשר אלא יפה.
כמו רחל אמו.
וַיְהִי יוֹסֵף, יְפֵה-תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה.
כשהתנ"ך מתאר
מישהו או מישהי כיפי תואר
אתם כבר מבינים
שדעתו של מישהו תתבלבל עליו.
במקרה הזה – דעתה של מישהי.
וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת-אֲדֹנָיו אֶת-עֵינֶיהָ, אֶל-יוֹסֵף;
וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי
יוסף נמצא בין הפטיש לסדן.
הוא בגיל 17 (ועוד כמה חודשים).
אשת הבוס רוצה לשכב איתו.
הוא להוט. מאוד.
ולא נעים לסרב לאשת הבוס.
מצד שני זו אשת הבוס.
אשת איש. לשכב איתה זה ניאוף.
העונש על ניאוף הוא מות
(בתיאוריה לפחות).
מה עושים?
האם יוסף ימלא את רצונה
של אשת הבוס,
וגם יזכה לפורקן מענג?
או שמא יתגבר על יצרו
כי מדובר באשת איש?
וַיְמָאֵן--וַיֹּאמֶר אֶל-אֵשֶׁת אֲדֹנָיו...
וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה, הַזֹּאת,
וְחָטָאתִי, לֵאלֹהִים?
יראת החטא גברה על החשק.
העקרון ניצח את התשוקה.
אשת פוטיפר לא ויתרה
וַיְהִי, כְּדַבְּרָהּ אֶל-יוֹסֵף יוֹם יוֹם;
וְלֹא-שָׁמַע אֵלֶיהָ
לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, לִהְיוֹת עִמָּהּ.
יוסף עמד במבחן יום אחרי יום.
ויום אחרי יום הוא עבר
את המבחן בהצלחה.
הוא לא ישכב עם אשת איש.
גם אם היא אשת הבוס.
אשת פוטיפר המתוסכלת עשתה מעשה
וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, שָׁם--בַּבָּיִת.
יב וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר,
שִׁכְבָה עִמִּי!
וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ,
וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.
היא עברה מדיבורים למעשים.
היא אחזה ביוסף בתקוה שיתרצה.
יוסף המבוהל נמלט,
אבל חלק מבגדיו נשארו אצלה.
אשת פוטיפר כעסה, זעמה
אבל בעיקר חששה.
אולי מי ממשרתי הבית ראה
את יוסף יוצא מאצלה
כשרק חלק מבגדיו עליו.
המשרת ידע לעשות 1 +1.
מפה ועד שהיא תואשם בניאוף – המרחק קצר.
מה עושים? בודים נסיון אונס.
כך היא גם תסביר את המצאות הבגד אצלה,
וגם תנקום ביוסף העקשן.
לאירוע לא היו עדים.
היא שתלה בזכרון העבדים
את הגרסה שלה.
מלבד זאת זו מילה שלה, אשת השר
מול מילה שלו. העבד העברי.
הזר, האחר, השונה.
ברור למי יאמין פוטיפר.
אז זהו, שלא.
פוטיפר לא האמין לאשתו, אלא ליוסף.
וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ,
וַיִּתְּנֵהוּ אֶל-בֵּית הַסֹּהַר.
עבד המנסה לאנוס את גבירתו דינו מות!
פוטיפר לא האמין לאשתו,
אך לא יכול היה
להצדיק את יוסף.
אחרת היא תוצא להורג.
הוא היה חייב לצאת מהמלכוד.
יוסף נשלח לבית הסוהר.
כדי להציל את חייו.
הלקח מסיפור זה ברור.
הצמדות לעקרונות גובה מחיר לעתים.
אבל נטישתם בשל צורך רגעי
עלולה לגבות מחיר גבוה יותר.
ואתם – האם אתם יודעים להיצמד לעקרונות המנחים
גם כשזה גובה מכם מחיר לא פשוט?
עקרונותינו הם המצפן בחיים.
הם עוזרים לנו לנווט את חיינו בג'ונגל המודרני
של טכנולוגיה, פיתויים
והמון התלבטויות.
הצמדות לכמה עקרונות יסוד בסיסיים
(איש איש ועקרונותיו) מקלה את החיים.
גם אם נפסיד דבר מה בטווח הקצר
הרי בטווח הארוך נצא נשכרים.
ובעיקר שלמים עם עצמנו.
(בתמונה קבר יוסף בשכם).
רוצים תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור "מוחשי" ומעשי יותר?
רוצים להזמין סיורים מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?
רוצים להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם?
כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם
ואתקשר אליכם בהקדם –
או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376
שלכם,
ד"ר אילן אבקסיס
סופר, היסטוריון ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.
