Skip to content

תפסת מרובה לא תפסת – חפני ופנחס

שילה היה המקום בה"א הידיעה.

שם שכן ארון הברית.

זה היה מקור כוחו ועוצמתו

של בית עלי,

הכהנים ששמרו על הארון.

אבל הייתה בעיה.

לעלי הכהן בשילה היו שני בנים.

היום היינו מגדירים אותם

""בני טובים"" (במרכאות כפולות).

"וּבְנֵי עֵלִי, בְּנֵי בְלִיָּעַל:  לֹא יָדְעוּ, אֶת-יְהוָה".

המספר המקראי המקמץ בתיאורים

אפיין אותם בצורה ישירה וחדה.

(שימו לב למצלול: בני עלי – בני בליעל).

בשר הקרבנות התחלק בין

המבקר במקדש (בעלי הבהמה שהוקרבה),

הכהן המקריב בפועל, וה'.

חלוקת הבשר בין הגורמים המעורבים

תלויה בסוג הקרבן.

אבל הכללים היו ידועים וברורים לכל.

אבל בני עלי נהגו בניגוד לתקנון:

"וּמִשְׁפַּט הַכֹּהֲנִים (חפני ופנחס), אֶת-הָעָם-

כָּל-אִישׁ זֹבֵחַ זֶבַח,

וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן כְּבַשֵּׁל הַבָּשָׂר,

וְהַמַּזְלֵג שְׁלֹשׁ הַשִּׁנַּיִם, בְּיָדוֹ

וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד, אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר

(כלי בישול וקיבול שונים)

כֹּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה הַמַּזְלֵג,

יִקַּח הַכֹּהֵן בּוֹ;

כָּכָה יַעֲשׂוּ לְכָל-יִשְׂרָאֵל,

הַבָּאִים שָׁם בְּשִׁלֹה".

בניגוד לנהלי החלוקה הברורים,

בני עלי נקטו בגישה אחרת:

'מה שיוצא – אני מרוצה'.

לחטוף מה שניתן.

לא זאת אף זאת:

"גַּם, בְּטֶרֶם יַקְטִרוּן אֶת-הַחֵלֶב".

עוד לפני שריפת השומן!

חריגה ברורה מהנהלים.

חוצפת בני עלי הלכה וגברה:

"וּבָא נַעַר הַכֹּהֵן וְאָמַר לָאִישׁ הַזֹּבֵחַ:

'תְּנָה בָשָׂר לִצְלוֹת לַכֹּהֵן!

וְלֹא-יִקַּח מִמְּךָ בָּשָׂר מְבֻשָּׁל,

כִּי אִם-חָי".

חמדנותם לא ידעה גבול.

'שומע, איש יקר,

תן לנו בשר עכשיו!

אל תטרח לבשל אותו.

אנחנו כבר נסתדר מפה'.

המבקרים המופתעים ידעו

שהם לא אמורים להתנהג כך.

הם ידעו שזה לא עובד כך.

הם ידעו שקודם שורפים את השומן.

למרות זאת מפאת כבוד הכהנים:

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ:

קַטֵּר יַקְטִירוּן כַּיּוֹם הַחֵלֶב,

וְקַח-לְךָ, כַּאֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ".

'אין בעיה אחי.

תן קודם לשרוף את השומן

ואז קח לך מה שאתה רוצה'.

חוצפת בני עלי לא ידעה גבול.

הם לא התחשבו בזוטות

כמו סדר הקרבת הקרבנות.

עבודה מסודרת זה לחלשים.

"וְאָמַר 'לו (לֹא)!!!

כִּי עַתָּה תִתֵּן!

וְאִם-לֹא, לָקַחְתִּי בְחָזְקָה!"

'אל תבלבל את המח.

תן עכשיו!!!

אחרת יהיה לא נעים'.

המספר המקראי לא אהב את ההתנהגות הזו.

"וַתְּהִי חַטַּאת הַנְּעָרִים גְּדוֹלָה מְאֹד,

אֶת-פְּנֵי יְהוָה: 

כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים, אֵת מִנְחַת יְהוָה".

שכרון הכח שלהם לא ידע גבולות.

"וְאֵת אֲשֶׁר-יִשְׁכְּבוּן אֶת-הַנָּשִׁים,

הַצֹּבְאוֹת פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד".

לא רק גזל בשר לא להם,

לא רק לקיחת בשר בניגוד לנהלים,

לא רק אחיזת בשר טרם זמנו,

אלא גם ניאוף.

זה כבר היה יותר מידי.

איש אלהים נשלח אל עלי

וניבא לו נבואת חורבן.

ביתו ירד מגדולתו

ושני בניו ימותו ביום אחד.

מה שאכן קרה.

הלקח מסיפור זה ברור:

תפסת מרובה – לא תפסת.

ואתם, האם אתם יודעים היכן לשים גבול?

האם אתם יודעים מתי הכח משכר אתכם?

 

יש והחיים מאירים אלינו את פניהם.

בכל אשר נעשה – נצליח.

ההצלחה עלולה להקהות את מנגנוני הבקרה שלנו.

אנו עלולים לחשוב ש'כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה'.

אנחנו מרגישים שניצחנו את החוקים

שכופפנו את הגבול, שהכל אפשרי.

וחשוב מכך, שהכל מותר.

אבל המציאות תמיד מציבה גבולות.

תמיד!

אם נדע לשים לעצמנו את הגבול,

לפני שהמציאות תעשה זאת

נחסוך הרבה משאבים, זמן ועוגמת נפש.

(בתמונה: חפירות שילה).

אנא שתפו והמליצו על הדיוורים שלי. תודה.

צפו בסדרת הרשת החדשה שלי: חגבים

האם תרצו תכנים נוספים שמאירים את התנ"ך וההיסטוריה באור מוחשי ומעשי יותר?

או אולי תחפצו ליטול חלק בסיורים הסדירים שלי?

או שמא תבקשו להזמין סיורי איכות מהנים ומעניינים ברחבי ארצנו המופלאה ואתריה ההיסטוריים?

כמובן שתמיד כדאי להזמין הרצאות והדרכות לארגון, לקבוצה או לחברה שלכם!

כתבו לי בדואל חוזר או לדואל ilan@ilanabc.co.il את הנייד שלכם

ואתקשר אליכם בהקדם –

או התקשרו עכשיו ל- 052-3464376

שלכם,

ד"ר אילן אבקסיס

סופר, היסטוריון, מורה דרך מוסמך ומומחה בינלאומי לתנ"ך ולמזרח קדום.

 

נגישות
How can I help you?