Skip to content

פרק 127 – קריאה

Become a Patron!

האזנה

אילן: שלום עקיבא, מה שלומך?

עקיבא: נפלא, אני מרגיש כמו מעריץ שזוכה סוף סוף לפגוש את מושא הערצתו. איזה כיף..

אילן: אני שמח ודי מתלהב להיות כאן באולפני הר ברכה, השוכנים במורדות הר גריזים. הר מקראי חשוב ביותר.

עקיבא: אני שמח לארח אותך כאן בצל קורתי. באחת הפעמים ששוחחנו שאלתי אותך: אילן, איך אתה יודע שכל המקומות שאתה מזכיר הם הם המקומות הנזכרים במקרא?

אילן: נכון. עניתי שאני לא יודע, אבל יש כמה דרכים לזהות את מרבית המקומות בסבירות גבוהה למדי. אבל בוא נתחיל בהתחלה. מדוע אנשים בכלל הקימו ישוב במקום מסוים?

עקיבא: קודם כל מים. כי ללא מים, בארץ צחיחה כמו שלנו, כל השאר לא רלוונטי כלל. ואגב מים מקומות ישוב והר ברכה – כשעכסה מבקשת מעתניאל בן קנז אביה מים למקום ישוב חדש היא אומרת 'הבה לי ברכה..'.

אילן: בדיוק! אני לא אקים ישוב ללא מים. ושים לב, שבכל דיון על התיישבות אנושית על הירח או על מאדים מהר מאוד עולה השאלה האם יש שם מים או שאין שם מים?

עקיבא: אמת. מלבד זאת רצוי שהמקום יהיה גבוה, בשל שיקולי בטחון והגנה.

אילן: נכון. אם כי שתי הדרישות הלו סותרות. הגנה דורשת את הפסגה. מים דורשים את התחתית. המעיין נובע בד"כ למרגלות הגבעה לא בראשה. הנסיון לאחוז את המקל בשני קצותיו הוליד כמה מפעלי מים מרשימים ביותר. אבל זה לפרק אחר.

עקיבא: שיקול נוסף הוא קיומה של דרך. גם דרך גישה למקום, גם דרך מסחר, שניתן להרוויח ממנה כמה שקלים, בזכות הקשר לבני אדם אחרים.

אילן: בדיוק. מי שרוצה להתבודד הולך לגור בישימון, ללא קשר לבני האדם. מה שמזכיר לי תכנית בנשיונל ג'יאוגרפיק 'אנשי ההרים'. כל מיני אמריקנים שגרים להם בהרי הרוקי מחוץ למערכת. המערכת לא יודעת או לא אכיפת לה מהם, והם חופשיים לנפשם ללא תשלומי מס.

עקיבא: וכמובן שדות, שמהיבול שלהם נגבה המס שהזכרת. כלומר עורף חקלאי חשוב לקיום של התיישבות.

אילן: אמת

עקיבא: אז בעצם אלו שמות ישובים יש לנו במקרא?

אילן: שאלה מצוינת. נתחיל ונאמר שלא נתנו שם סתם. לכל שם יש משמעות. גם אם כיום הוא אינו מובן. כך למשל מקובל להניח שישוב עם הרכיב 'בית' בתוספת שם של אל הוא ישוב בו התקיים מקדש לאל מסוים. למשל בית – שמש. בית – ירח. בית – דגון. בית – ענת. בית – חורון. בית – אל!

עקיבא: כלומר אלה ישובים בהם היה מקדש לשמש, ירח, ענת, דגון וכו'. יש ישובים עם שם האל ללא 'בית'?

אילן: כן. למשל יריחו שהיא עיר הירח, ענתות שהיא עירה של ענת, ועשתרות שהיא עירה של עשתורת.

עקיבא: הבנתי. רק חשוב לציין שלא כל 'בית' משמעו 'מקדש לאל'. יש לנו את בית לחם, בית חגלה, בית ברה, בית גמול ועוד – שלא רומזים על מקדשים לאלים מסומים.

אילן: בדיוק!

עקיבא: רגע, אנחנו מכירים גם את המושג 'אל' כאחד האלים מהמיתולוגיה הכנענית. אז ישובים עם הרכיב 'אל' קשורים לאותו 'אל'?.

אילן: כנראה. סביר שהשם הכנעני עבר לישראלים כמות שהוא. אתה יודע ששמות נוטים להשמר. למשל מסצ'וסטס הוא שם אינדיאני שובר שיניים.

עקיבא: אז יזרע-אל, יבנ-אל, יפתח-אל, קבצ-אל, פנו-אל קשורים לאותו 'אל'?

אילן: כנראה. ויש הסבורים שהרכיב 'עם' גם מייצג אלוהות מסוימת.

עקיבא: יקנ-עם ויבל-עם למשל?

אילן: כן.
עקיבא: אז אפשר להניח שחלק מהשמות עברו גיור ברמת המשמעות – השם נשאר והאל – אלוקי ישראל.
אילן: גם זה קרה מן הסתם.

עקיבא: מה עוד יש לנו?

אילן: יש מעט ישובים או מקומות על שם אדם או משפחה. כגון: בן חנן, עזמות, ענניה, בני ברק (הבנים של ברק), גיא בן הנום, ושומרון.

עקיבא: בירת ממלכת ישראל. פה לא רחוק.

אילן: נכון. לפני כמה שנים הייתי במילואים בגזרת צופים. אמנם כבר הייתי במפח"ט אבל באתי לעזור לגדוד הקודם שלי כקצין חמ"ל. יום אחד תפסתי את מ"פ המפקדה (עמית פלצ'י ממועצת החכמים) ואת בנצי הקמ"ן הרשע, ונסענו להפנינג בעתיקות שומרון. היה מרתק.

עקיבא: באמת אתר מרתק. מה עוד יש לנו?

אילן: לפעמים יש שמות לפי מאפייני תבליט או תכסית. למשל: גבע, גבעה, גבעון, רמה, מרום, רמתיים, מצפה, בית צור.

עקיבא: בית הסלע.

אילן: נכון. בית העמק. ולפעמים יש במקום שרידים מרשימים.

עקיבא: כמו העי, עית ועיי העברים?

אילן: כן. ובא נציין כמה דוגמאות לתכסית: מחניים, מעון, קיר וקריה, חצר, חצרות וחצור, מגדל, בצר משלון ביצור, גדר, גדרה , גדרות, שעריים, רחוב, במות, גלגל. אפק (כמה מקומות בשם זה).

עקיבא: וכמובן גת, כולם שמות מקומות שמספרים לנו מעט על מה היה באותו מקום.

אילן: בדיוק.

עקיבא: מה עוד?

אילן: יש מקומות על שם חיות או צמחים: אבן הזוחלת, בית חוגלה שהזכרנו, בית נמרה,  נמריים, חצר סוסים, חצר שועל, בית לבאות, כפירה, וליש, מגדל עדר, עין התנין, עיטם (עיט). וצמחים: בית השיטה, אבל השיטים, בטונים, בית תפוח, רימון, רימונה, עיר התמרים, קרית יערים, שורק.

עקיבא: יש עוד?

אילן: לא.

עקיבא: ברשותך אני אשאל שאלה: מלבד המקרא, אנחנו מכירים ישובים במקורות חוץ?

אילן: בטח. למרבה הצער המצרים, האשורים והבבלים פלשו לארץ כפעם בפעם. לשמחתנו הם גם תיעדו את שמות המקומות. אבל...

עקיבא: אבל מה?

אילן: צריך לזכור שיש לנו את הגרסה האכדית או המצרית של השם. שהיא לא בהכרח הגרסה המקורית.

עקיבא: בוא תסביר...

אילן: לא כל ההגאים בעברית קיימים במצרית או באכדית. למשל במצרית אין למ"ד. אז כל למ"ד נרשמת כרי"ש. ממש כמו הסינים והיפנים היום. באכדית אין עי"ן. אז כל עי"ן הופכת לחי"ת או אל"ף.

עקיבא: בעיה

אילן: אכן. הסופר המצרי או האכדי שמע שם מסוים, ותיעתק אותו בהגאים הכי קרובים שיש בשפתו הוא. אתן לך דוגמה מימנו.

עקיבא: כן...

אילן: איך את הוגה את צירוף האותיות האנגלי CH? ואיך את כותב את זה?

עקיבא: אני מבטא צ', וכותב צד"י עם צ'ופצ'יק.

אילן: מעולה. איך אתה כותב את שמו של המשורר שאול טשרניחובסקי? בטי"ת ושי"ן או בצ'דיק? צ'רניחובסקי?

עקיבא: בטי"ת ושי"ן.

אילן: זו דוגמה מצוינת, כיצד העברית התמודדה עם צ', שאינו קיים בעברית.

עקיבא: זה בדיוק כמו שהאנגלית מתמודדת עם צדי"ק. למשל 'צאלים' נכתב בTS או TZ המייצגים את הצדי"ק.

אילן: גם בערבית אגב. כשעמרם מצנע הנהיג את מפלגת העבודה, שלטי הבחירות בערבית תעתקו את שמו: מתסנע. בתא וסין. המקבילות לת"ו וסמ"ך.

עקיבא: וזו הבעיה היחידה? אני יודע שלא. תיכף תסבך את הענינים. אני מכיר אותך!

אילן: יודע צדיק נפש בהמתו 😊 אותו עיצור עברי יכול להרשם בסימנים שונים במקורות השונים. כמו שיש כתיב של צ'רצ'יל בטי"ת ושי"ן. הפוך מטשרניחובסקי.

עקיבא: אני מניח שעיקר הבעיה היא במצרית כי היא לא שפה שמית, נכון?

אילן: נכון. למ"ד בעברית מתועתקת כרי"ש או כנו"ן. או כצירוף של שתיהן.

עקיבא: אותיות למנ"ר?

אילן: בדיוק. אבל אם כבר זרקת את המושג 'אותיות למנ"ר' בוא והסבר מה זה?

עקיבא: אותיות למנ"ר: למ"ש, מ"ם, נו"ן ורי"ש. הן קבוצת עיצורים המכונים עיצורים שוטפים, הנהגים בעיקר בקדמת הפה, ונוטים להתחלף זה בזה.

אילן: אכן. כמו נישואים – נישואין. גירושים – גירושין. תפילים – תפילין.

עקיבא: או סתם כל עולה מדרום אמריקה שלא תמיד הוגה באופן שונה את המ"ם והנו"ן...

אילן: הכתב המצרי (ממנו התפתח הכתב הפיניקי / עברי) הוא כתב עיצורי. אין תנועות.

עקיבא: בעיה.

אילן: ועוד איך! סימן אחד יכול היה לבטא כמה עיצורים.

עקיבא: כמו שפ"א מייצגת גם צליל P וגם צליל F. בי"ת מייצגת צליל B וגם צליל V, וקו"ף המייצגת גם צליל C בחלק מהמקרים גם K וגם Q.

אילן: זאת עוד עיצור אחד יכול היה להתבטא בכמה עיצורים.

עקיבא: כמו שV  יכול להיות בי"ת או ו"ו. T יכול להיות טי"ת או ת"ו. וK  יכול להיות כ"ף דגושה או קו"ף.

אילן: בדיוק. אפשר לכתוב טורקיה (טי"ת וקו"ף) או תורכיה (ת"ו וכ"ף). או טוניס בטי"ת ותוניס בת"ו.

עקיבא: אפשר גם לכתוב תלביזיה בת"ו ובי"ת רפה.

אילן: בדיוק. אתה מכיר את קבוצת הכדורגל האהודה עלי?

עקיבא: בית"ר כמדומני?

אילן: כן! מה זה בית"ר? ברית יוסף תרומפלדור. בת"ו!

עקיבא: יש קשר לביתר העיר של בר כוכבא?

אילן: אני מניח שז'בוטינסקי כופף את הכתיב של טרומפלדור כדי ליצור זיקה לבר כוכבא.

עקיבא: וזה לא הכל אני מניח?

אילן: נכון. הגאים דומים נשחקו והידמו (מה שמכונה אסימליציה). חי"ת וכ"ף רפה, קו"ף וכ"ך דגושה, ת"ו וטי"ת. סמ"ך ושי"ן שמאלית. וגם הגאים קרובים בעברית תורמים לחגיגה.

עקיבא: כלומר?

אילן: ת"ו ודל"ת. כ"ף וגימ"ל, בי"ת ופ"א רפות וחזקות גם יחד. הזכרנו את למנ"ר, ויש גם בומ"פ (עיצורים שפתיים), עיצורים שורקים ועוד.

עקיבא: אם אני מבין נכון, שלא תמיד ניתן להבין מהשם המצרי למה התכוון המשורר או הסופר?

אילן: אמת. קח למשל את הצירוף MKT? מה זה? מכת? מכד? מגת? לפי ההקשר זה מגד.

עקיבא: מגידו?

אילן: בדיוק. או למשל MKTR שהוא מגדל. חילופי כ"ף – גימ"ל. ת"ו – דל"ת. ורי"ש – למ"ד.

עקיבא: יש עוד?

אילן: כן, אבל בוא נעבור לאכדית. שפה שמית שיש בה תנועות.

עקיבא: או, משהו קרוב יותר לעברית.

אילן: נכון. אבל גם באכדית יש בעיות.

עקיבא: תמיד יש בעיות, מה הפעם?

אילן: הכתב האכדי, כתב היתדות, הוא כתב הברתי.

עקיבא: מה הכוונה?

אילן: שכל סימן מייצג הברה שלמה ולא עיצור. הברה היא צירוף של עיצור ותנועה (ולפעמים עוד עיצור).

עקיבא: אז...?

אילן: אז ההברה אָ היא סימן אחד. ההברה אֻ היא סימן אחר. אִ היא סימן שלישי ואֶ היא סימן נוסף. אין באכדית O.

עקיבא: קצת מסבך, אבל איפה הבעיה?

אילן: הבעיה היא שיש לא מעט סימנים המייצגים הברות שונות, ויש הברות המיוצגות על ידי סימנים שונים.

עקיבא: כמו שאמר הנביא: בוקה, מבוקה ומבולקה.

אילן: בדיוק. יש לזכור שהכתב האכדי מבוסס על השומרי, לו אין סימנים לאותיות גרוניות

עקיבא: כלומר?

אילן: אל"ף, ה"א, חי"ת, עי"ן וע'ין (העי"ן עם הצ'ופצ'יק) נכתבים לא פעם בסימן אל"ף. למשל 'חמור' בעברית – imer באכדית.

עקיבא: תן לי לנחש. זה גם הפוך.

אילן: היטבת לנחש ידידי. הסימן לחי"ת באכדית מייצג גם עי"ן, גם ה"א, גם אל"ף, וגם ע'ין. כך במכתבי אל עמרנה יש לנו את: חצור (Hasura), עזה (Hazati), נהרים (Naharima), תענך (Tahnuka). כל H מייצגת חי"ת. אין לי האפשרות לשים סימן מתחת.

עקיבא: וזה לא הכל, אני מניח.

אילן: צדקת. הגאים קרובים גם נכתבים באותו אופן לפעמים. למשל: ba ו-pa וכן ab ו-ap.

עקיבא: גמרנו עם המקורות החיצוניים? אפשר לגשת למקרא סוף סוף?

אילן: בשמחה.

עקיבא: מה קורה עם המקרא?

אילן: הטקסט המקראי מצטט גם קטעים שהתחילו את דרכם כמסורות על פה, שעברו מדור לדור, ולא נתעכב על השינויים החלים במסירה בעל פה, כי אנחנו יכולים לדון רק במה שנגד עיננו.

עקיבא: כלומר הטקסט הכתוב.

אילן: בדיוק. ברגע שכתבו את הטקסט התחילו להעתיק אותו שוב ושוב. גם במקרה זה נתעלם כרגע מעריכות שונות, אם היו או לא, כי אין לנו אלא מה שמול עיננו.

עקיבא: אז מה הוא הטקסט הקדום ביותר של המקרא שאנחנו מכירים?

אילן: מלפני למעלה מאלפיים שנה.

עקיבא: מקומראן, כן?

אילן: בדיוק, אז אותם כתבי יד מרוחקים עשרות אם לא מאות העתקות מהגליון הראשון. וטקסט המועתק שוב ושוב נוטה, מה לעשות, לצבור טעויות העתקה.

עקיבא: כמו מה?

אילן: תלוי. יש שתי שיטות העתקה. הראשונה היא שיושב אדם, ומולו הטקסט המועתק. במקרה זה הטעויות הן טעויות צורניות. בי"ת וכ"ף, דל"ת ורי"ש. ה"א וחי"ת, סמ"ך ומ"ם סופית וכו'.

עקיבא: והשיטה השניה היא?

אילן: אדם אחד מקריא, למעשה מכתיב לכמה וכמה אנשים בו זמנית. שיטה זו מאפשרת העתקה במקביל של טקסט אחד.  במקרה כזה הטעויות הן קוליות. הגאים קרובים כמו דל"ת ות"ו. מ"ם ונו"ן, בי"ת ופ"א וכו'.
עקיבא: אז עכשיו אפשר להבין כמה יוצאת דופן היא קביעתם של חז"ל שספר תורה שחסרה בו אפילו אות אחת פסול – הם בעצם הכריחו את המעתיקים להפוך לסופרים מדקדקים ועצרו את תהליך השיבוש שקורה לכל טקסט בד"כ.
אילן: זה באמת דבר יוצא דופן. ויש אחוזי הצלחה רבים, אבל עדיין יש לך שיוניים בכתבי יד שונים. שינויים ברמה של ו"ו – יו"ד בעיקר, אבל לא רק.

עקיבא: אתה יכול לתת דוגמה לשנויים בשמות מקומות בגלל העתקה.

אילן: בשמחה. נעיין למשל בישובים של שבט שמעון. הישובים מופיעים חמש פעמים במקרא (לא נקריא, אבל יופיע בתמלול הפרק" יהושע ט"ו 26 – 32, י"ט 2 – 5, דברי הימים א' ד' 28 – 33, נחמיה י"א 25 – 29 ושמואל א' ל' 27 - 30). למעט ישוב אחד, השאר לא מופיעים בכל חמשת המקומות. אתה רוצה לנחש איזה?

עקיבא: תן רמז.

אילן: ס. יזהר.

עקיבא: צקלג!

אילן: יפה! בוא נתמקד רק בישובים בהם השם משתנה.

עקיבא: איך אתה יודע שמדובר באותם ישובים רק בשם אחר?

אילן: שאלה טובה. התשובה היא ששאר הישובים לפניו ואחריו זהים זה לזה ברשימות השונות, ואני גם יכול להסביר את השינוי בשם הישוב.

עקיבא: הבנתי. יאללה.

אילן: הישוב שֶׁבַע (השונה מבאר שבע המופיע בכל הרשימות לפניו) נקרא גם שְׁמַע – חילופי בומ"פ, וגם יֵשׁוּעַ. במקרה הזה בי"ת רפה התחלפה בו"ו, שהפכה לאם קריאה במהלך השנים. הישוב בָּלָה מופיע גם כבַעֲלָה וגם  כבִלְהָה.

עקיבא: מעניין. יש עוד?

אילן: בטח. הישוב בְּתוּל מופיע כבְתוּאֵל, גם כבֵית-אֵל וגם בצורה מוזרה כְסִיל

עקיבא: איך אתה מסביר את זה?

אילן: אהה, זה מקרה מעניין של טעות כפולה. גם חילוף צורני של בי"ת וכ"ף, וגם חילוף קולי של ת"ו רפה וסמ"ך.

עקיבא: כמו שבת - שאבס, ותכלית - תכל'ס?

אילן: בדיוק! יש עוד כמה שמות, אבל הרעיון ברור.

עקיבא: טוב, הבנו מה מקור השמות, כיצד הם השתמרו או לא... אבל לפי מה אנחנו מזהים אותם?

אילן: בגדול אנחנו נעזרים בהשתמרות השם העברי. גם בערבית וגם ביונית. ובמקרה של יונית אנחנו חייבים תודה אדירה לאוזביוס אב הכנסיה, שכתב חיבור בן ארבעה חלקים. שלושת הראשונים אבדו, אבל מה ששרד הוא מכרה זהב. החיבור נקרא על שמות מקומות בכתבי הקודש' או ביונית 'אונומסטיקון', שפירושו, לא מסטיק קטן אחד, אלא 'משמעות השמות'

עקיבא: אם אני זוכר נכון הוא חי במאות השלישית והרביעית לספירה. בימיו הנצרות הפכה לדת מותרת.

אילן: נכון. הספר הוא רשימה אלפאביתית של שמות הישובים במקרא (תורה ונביאים. לא מהכתובים), וכן מהבשורות בברית החדשה. בספר הוא זהה ישובים בני זמנו עם ישובים מקראיים שונים. כל ערך נחלק לשני חלקים. היסטורי: מה קרה שם וגיאוגרפי: זיהוי המקום במגוון כלים.

עקיבא: כמו?

אילן: קביעת הכיוון והמרחק מאתר ידוע, אזכורים אצל יוספוס, מבנים בולטים (מקדש, קברים...) וכו'.

עקיבא: רק יוספוס הוא המקור שלו?

אילן: לא. תרגום השבעים, מפות צבאיות רומיות, הרבה שיטוטים בארץ, שיחות עם חכמי ישראל, מסורות שונות, והרבה שכל ישר. את המרחק בין הישוב המזוהה לעיר המוכרת הוא ביסס על המפה הצבאית שלו. למשל: תענך, ארבעה מילים מלגיון (=מגידו). או יעזר שמונה מילים מרבת עמון (=פילדלפיה). ערד רחוקה ממלחתא ארבעה מילים, ומחברון עשרים מיל. וכו'. זה נתן לחוקרים כמה עוגנים גיאוגרפיים חשובים מאוד.

עקיבא: ציינת פה מרחקים. מה הוא כתב על ישובים ממש.

אילן: שאלה טובה. הנה מה שהוא כתב על ירושלים בקצרה (כי לירושלים הוקדש חלק שלם בחיבור.

עקיבא: חלק שאבד...

אילן: נכון. שים לב: ירושלים. ביונית Ierousalhm  (זה מיהושע י' 1. פעם ראשונה שירושלים נזכרת). עליה מלך אדניבזק, ואחרי כן היבוסי (זה מיהושע ט"ו 63). אשר על שמו נקראה גם יבוס (גם זה מיהושע י"ח 28). דוד גר שם ועשאה מטרופולין של ארץ יהודה (זה משמואל ב' ה' 6 - 9). כי בה הוקם המקדש, ולפי יוספוס, היא הנקראת בבראשית (פרק י"ד 18) 'שלם'. אשר מלך עליה מלכיצדק, והייתה בנחלת מטה בנימין (זה מיהושע י"ח 28).

עקיבא: מעניין. יש עוד?

אילן: כן. שים לב מה הוא כתב על באר שבע: באר שבע. ביונית Bhrsabee. למטה יהודה (לפי יהושע ט"ו 28), ושמעון (לפי יהושע י"ט 2). עודנו גם היום כפר גדול מאוד, רחוק מחברון בעשרים מיל דרומה. בו יושב גם משמר חיילים. משם התחיל גבול ארץ יהודה. המשתרע עד דן הסמוכה לפניאס. ובאר שבע תרגומו באר שבועה, על שום שבועת אברהם ויצחק לאבימלך. ואין צורך להתבלבל (בזה), שהערים הנקראות ליהודה הן עצמן נמצאות או בשמעון או בבנימין, כי אחרי שמטה יהודה עלה במלחמות בראש, היה ראוי ש(למטה) מזה תיכתב ירושת הארץ בגלל הצלחותיו. בחלוקת הנחלות ניתן חלק גם לשבטים אחרים; והכתוב מודיע בבירור, ששמעון ישב בתוך מטה יהודה (לפי יהושע י"ט 1).

עקיבא: יפה. הוא תמיד צדק?

אילן: לא. הנה טעות שלו: עקרון, ביונית Accorwv (לפי יהושע י"ג 3) למטה דן (לפי יהושע י"ט 43) 'צפונה לכנעני' (מובאה מיהושע י"ג 3). עיר אחת מחמשת סרני פלשתים, הובדלה ל(שבט) יהודה, אבל לא לכדה, כי לא הכרית את הפלשתים בה (לפי שופטים א' 18). היא היום כפר גדול של יהודים הנקראת עקרון, בין אשדוד ובין יבנה במזרח.

במקרה זה הוא טעה, כי עקרון אינה בין אשדוד ליבנה, אלא דרומית מזרחית מיבנה וגם מאשדוד. הוא טעה ב20 ק"מ בערך.

עקיבא: יפה. אם אני זוכר נכון, האונומסטיקון הוא הבסיס למפת מידבא, לא?

אילן: כן. בוא תרחיב קצת על מפת  מידבא.

עקיבא: טוב, נעשה את זה קצר. מדובר במפת פסיפס מכנסיה בעיר מידבא שבארץ ישראל המזרחית. המפה מתארת את הישובים בארץ הקודש. מי שרוצה לחזות בהעתק של החלק של ירושלים מוזמן לסור לקארדו שבעיר העתיקה בירושלים. המפה היא שילוב של מפה גיאוגרפית ודתית. כלומר ככל שהעיר חשובה יותר היא גדולה יותר, ללא יחס לקנה המידה. למשל ירושלים המופיעה בקנה מידה ששל 1:1600, שזה ממש גדול.

אילן: אמת.

עקיבא: ברשותך דיברת על מקורות עכו"ם, ואני רוצה לתרום את הזוית היהודית לענין.

אילן: מלבד המקרא?

עקיבא: כן. גם לחז"ל יש מה להגיד בנושא.

אילן: בכבוד. כשאתה אומר חז"ל, אני מניח שאתה מתכוון לתלמוד הירושלמי.

עקיבא: נכון. הגם שהוא טברייני למעשה. הנה דוגמה: וּבָעֵמֶק בֵּית הָרָם וּבֵית נִמְרָה וְסֻכּוֹת וְצָפוֹן (ציטטו מיהושע י"ג 27 והתחילו להסביר)... בית הרם - בית רמתה. בית נמרה – בית נימרין. סכות – דרעלה. צפון - עמתן (ירושלמי, שביעית, פרק ט הלכה ב).

אילן: נכון. על פי מובאה זו זיהו, בין השאר, את סוכות עם תל דיר עלא הדומה בצליל לתרעלה. יש עוד?

עקיבא: בטח. הנה אחד: אמר רבי יוחנן: אדם קריה וצרתן קריה, שנים עשר מיל זו מזו (ירושלמי, סוטה פרק ז הלכה ה). והשני: ר' יוסי בר חנינה אמר... וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וגו' (יהו' י"ט 33). מחלף – חלף. מאילון – איילון. בצעננים - אגנייא דקדש. ואדמי – דמין. הנקב – ציידתה. ויבנאל - כפר ימה. עד לקום – לוקים. וקטת – קטינית. ונהלל – מהלול. ושמרון – סימונייה. ויראלה – חורייה. בית לחם - בית לחם צרייה (ירושלמי מגילה פרק א הלכה ה). – סדרה של זהויי מקום ע"פ שמותם נכון לזמנו של רבי יוסי בר חנינה.

אילן: יפה! ואני מזכיר דוגמה מקראית קלאסית מסיפור פילגש בגבעה, בנוגע לשילה: וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג-יְהוָה בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה, אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית-אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ, לִמְסִלָּה, הָעֹלָה מִבֵּית-אֵל שְׁכֶמָה--וּמִנֶּגֶב, לִלְבוֹנָה (שופטים כ"א 19). פסוק זה נכתב, כששילה חרבה, והיה צריך נ.צ מדויק למי שלא הכיר. שים לב, צפונה מבית אל, המזוהה על ביתין, מזרחה מכביש 60, ודרומה ללבונה המזוהה על לובאן א-שרקיה. ויש רק תל אחד המתאים לענין. במקרה הוא גם נקרא תל סיילון... אבל בוא נתקדם לגורם העיקרי ששמר על שמות הישובים.

עקיבא: אתה מתכוון לכיבוש הערבי?

אילן: נכון. אבל לפני זה יש להזכיר את המובן מאליו. יש מקומות בהם נשמרה רציפות ישובית ואין כל ספק בנוגע אליהם. למשל: ירושלים, יפו, שכם, חברון וכו'. אנחנו מדברים על מקומות ללא רציפות ישובית.

עקיבא: חידוד חשוב!

אילן: לאחר חורבן הבית וביתר שאת לאחר כשלון מרד בר כוכבא העברית חדלה לשמש שפת דיבור ונדחקה מפני הארמית והיונית. המצב השתנה עם הכיבוש הערבי בשנת 638 לספירה. הערבית דחקה לאט אבל בטוח את הארמית והיונית.

עקיבא: אם כי נותרו כמה איים מבודדים של ארמית ויונית בדמות טקסים בפולחן.

אילן: נכון. אבל כיום גם הנוצרים נכחדים מהמזרח התיכון למעט מדינת ישראל. בכל אופן, שמות המקומות השתנו ונהגו בערבית, כאשר יש שני סוגי שינוי. השינוי המהיר והשינוי  האיטי. מה שמכונה במחקר 'בפה הערבי' ו'בפה הארמי'.

עקיבא: כלומר?

אילן: שינוי מהיר הוא כשהכובשים הערבים שמעו את שם המקום, וביטאו אותו בערבית בצורה הכי קרובה למה ששמעו (עם כל השוני בעיצורים בין עברית לערבית).

עקיבא: ומה זה שינוי איטי?

אילן: המקומיים שמרו על השם, אך לאט לאט הוא עבר שינוי עד התאמתו להגייה הערבית.

עקיבא: תן דוגמה.

אילן: טוב, בגדול אנחנו מדברים על שלושה עיצורים. בשינוי איטי: שי"ן ימנית הופכת לסין הערבית (המקבילה לסמ"ך שלנו). למשל: אשדוד -איסדוד. חשבון – חיסבאן. אבל בשינוי מהיר השי"ן לא השתנתה: עשתרות – עשתרה.

כ"ף רפה הופכת בשינוי איטי לכ"ף דגושה. תענך -תְעִנִךּ. בשינוי מהיר כ"ף רפה הופכת  לחי"ת. מכמש (שי"ן שמאלית) – מוח'מאס.

פ"א דגושה בשינוי איטי הופכת לפ"א רפה (אין בערבית פ"א דגושה כזכור). תפּוחַ - תפוּח. ציפּורי – צפוּריַה. וכמובן השם הלטיני palestina שהפך לפילסטין. בשינוי מהיר הפ"א הדגושה הופכת לבי"ת דגושה. מצפה – נצבה (פה גם יש חילופי למנ"ר). פרפר – ברבר.

עקיבא: גם שמות יווניים עברו תהליך דומה. שלוש הערים: טרי-פוליס הפכו לטרבלוס. ניאה פוליס (העיר החדשה, שמה היוני של שכם) – נבלוס. פניאס- בניאס.

אילן: אכן. נפולי ונבלוס שתיהן הן העיר החדשה. נאה פוליס.

עקיבא: בערבית יש רק שלוש תנועות A, I, U. מה קורה עם O ו-E?

אילן: שאלה מצוינת. O הופכת ברוב המקרים ל-U או לשוא. E הופכת ברוב המקרים ל-A או I. אם אתה זוכר את המורה מטייבה שלימדה את השיר 'גשם גשם מטפטף'? היא שרה 'מיטפטף' כי החליפה את E ב-I.

כך גם ציפּורי - צפוּריַה. TzipOri -> SafUriya. נֵיאה פוליס - נבלוס. Nea Polis -> NablUs.

אשדוד - אסדוד. AshdOd ->  IsdUd חשבון - חיסבאן. HEshbOn -> HIsbAn.

עקיבא: כלומר לא פעם מדובר בהגיה מקורבת ולא תעתיק מדויק.

אילן: אמת. אבל זה מספיק טוב אם אתה מבין כיצד עובד מנגנון החילופים הזה.

עקיבא: אני מניח שיש עוד חלקים במכונת ההחלפות הזו.

אילן: עקיבא ידידי כיוונת לדעת גדולים. לא פעם שמות מקראיים כוללים סופיות, ללא ציון מין או מספר, אלא סיומות מקומיות. מה שמכונה לוקטיביות. למשל: כך: גבע, גבעה, גבעון. גדר, גדרה, גדרות, גדרותים. רמה, רמות, רמתים. אז הערבית פשוט השמיטה את הסופיות הלא נחוצות הללו. כך כסלון הפך לכסלא. בית חורון הפך לבית עור. ואדוריים הפך לדורא.

עקיבא: מה קורה עם ה"א הידיעה?

אילן: לפעמים הוא נשמט כמו: הירדן – אורדון. או אלכסנדריה שהובנה כ'אל – קסנדריה', אל – היא תוית הידוע בערבית, כן? והיום: איסקנדריה. ולפעמים הוא נוסף: באר שבע: ביר אל סבא. כרמל – אל כרמיל.

עקיבא: אלו עוד תופעות יש?

אילן: לפעמים השם מתחלף במילה ערבית בעלת צליל דומה אך משמעות שונה. תל רמיילה נמצא ליד עין שמס – בית שמש. יבש גלעד נמצאת בתל אבו חראז ליד ואדי יבּיס. בית חורון הפך לבית העיוור – בית עור. דיבון הפכה לד'יבאן (כלומר הזאב). עדולם הפכה לעיד אל מיא (חג המאה) או עיד אל מא (חג המים).

עקיבא: מעניין. מה עם תרגום שמות? אתה יודע, בספרדית למשל אין ניו יורק יש Nueva York. תרגום מדויק של השם.

אילן: גם אצלנו אם כי זה נדיר. למשל תל דן (השופט) בערבית נקרא תל אל קאד'י (השופט). מולדה נקראת תל אל ווטן (מולדת בערבית). חברון- נקראת אל ח'ליל - הידיד. מלשון חבר – חברון.

עקיבא: ימין אורד זה לחלשים. חברון מנציחה את וינגייט עוד לפני שנולד.

אילן: יפה! לפעמים יש לשון סגי נהור כלומר הפוך על הפוך. עפ"ר וחפ"ר מזכירים בערבית את המילה עִפְרִית כלומר שד. אז עפרה / עפריין ליד בית אל הפכה לטייבה – הטובה. כך חפר הפך לטייבה במשולש.

עקיבא: רגע, יש כללים מסודרים?

אילן: כן. בוא נעבור עליהם זריז. א' לפעמים נשמטת בתחילת מילה: אדוריים - דורא. אדמי - דאמיה. אדרעי – דרעא. לפעמים היא הופכת לעי"ן. כלומר מתחזקת: אשקלון - עַסְקְלָאן. אונו - כפר עַַאנַא. יתיר (אתיר*) - עתיר .לפעמים היא נוספת בתחילת מילה: כסולות - איכסל. בזק - איבזיק. בני ברק - אבן איבריק. ובאמצע מילה , בד"כ אחרי שוא היא נעלמת או נאלמת: בית שְאַן / בית שן -> בִּיסַאן (ا - אם קריאה). יזרעאל ->זרעין. בית אל -> ביתין. יראון -> יארון (ا - אם קריאה).

עקיבא: לכל אות יש שינוי.

אילן: לא. בוא ניתן את האותיות הכי משתנות. דל"ת משתנה מעט מאוד. בעיקר מתחלפת עם ת"ו. חדיד – חדיתה. יש והחי"ת הופכת לעי"ן: בית חורון - בית עור. זנוח - זנועא. חלי - ראס עלי. בעל חצור - תל עצור. בסוף מילה היא יכולה להעלם: ינוח - יאנון. (מי) נפתוח - ליפתא

עקיבא: פה יש גם חילופי למנ"ר, לא?

אילן: אמת. היו"ד בתחילת מילה לפני תנועה ארוכה נוטה להישמר: יָפוֹ - יאפא. יָנוֹחַ - יאנון. אבל לפני תנועה קצרה היו"ד נוטה להפוך לאל"ף: ירדן - אֻרדֻן. יריחו – אֶ-ריחה. לפעמים היו"ד לא משתנה כלל: יבנה - יִבְּנַה. יֻטָּה -יַטַה. על כ"ך דיברנו.

עקיבא: והנה הגענו לשלושה רבעים מאותיות למנ"ר.

אילן: למ"ד, מ"ם ונו"ן נוטות להתחלף זו בזו וגם עם רי"ש. ללמ"ד יש תופעה מעניינת בה היא מתחלפת בסוף מילה עם דל"ת לפעמים: יזרעאל - זרעין. בית אל – ביתין. בית ארבאל – אירביד. האות מ"ם שייכת גם לחבורת בומ"פ, אז פה ושם היא מתחלפת בהם: מצפה - תל א נצבה. מרום - מארון. תמנה -> תבְּנֶה. ונו"ן נשארת למנ"רית: שונם - סוּלם. מנחת - מלחה. יבנאל (יבנה*) - ימה. יקנעם - קַיּמוּן. לפעמים בראש מילה הנו"ן נשמטת: כפר נחום - תל חום. נְעִיאֵל - יַעְנִין

עקיבא: בוא נגיע לעי"ן הקרובה לע'ין. אני כבר קולט ששמח פה.

אילן: צדקת ידידי. לא פעם עי"ן הוחלפה בע'ין. עזה – ע'זה. אתה יודע שהשרש ער"ב הוא השרש ההומונימי בעל הכי הרבה משמעויות?

עקיבא: מה זה שורש הומונימי?

אילן: אותן אותיות שרש אך במשמעות שונה, ובד"כ ממקור שונה. עורב ערבי שר בערבה בקול ערב לעת ערב עם קבלת הערבון. כל ער"ב פה הן ממקור אחר.

עקיבא: אבל כמו שאני מכיר את העי"ן זה לא הכל.

אילן: נכון. לפעמים העי"ן הופכת לחי"ת: עזמות - חיזמה. עית/ עיא - חירבת חִיַאן. ולפעמים העי"ן פשוט נשמטת לה: יקנעם - קימון. עין דור - אינדוֹר.  שעלבים - סֶלְבִּית. קעילה – קילַא.

עקיבא: על פ"א דיברנו. מהי האות הבאה?

אילן: צד"יק הופכת לעיתים נדירות לסמ"ך: צלמון – סלאמה. צפת – סאפד. על שי"ן דיברנו. ת"ו הופכת לעיתים לת' (th): דותן: דות'אן. או לדל"ת: צפת – ספד שהזכרנו. וכן צרפת (צרפנת*) – ספרנד (שוב חילופי צדי"' וסמ"ך).

עקיבא: מעניין. יש עוד משהו?

אילן: כן. לפעמים שם האתר השתנה, אבל השם המקורי נדד לקרבת מקום. הזכרנו את בית שמש, ונזכיר את תל אבוב שושה בו נמצא קברו של שייח' ג'זאר – תל גזר. בתל א-צארם יש את קבר שייח' ריחאב – תל רחוב. לפעמים השם נדד לישוב צעיר יותר: תל סולטאן שוכן ליד א-ריחה – יריחו.  תל פוחאר שוכן ליד עכא – עכו. תל בטשי שוכן ליד חרבת תבנה – תמנה. ותל חוצן שוכן ליד ביסן – בית שאן.

עקיבא: אז בוא נסכם את כללי הזיהוי:

אילן: בשמחה. קודם כל ומובן מאליו, שלא אמרנו, זה שהסביבה תתאים מבחינת המקורות ההיסטוריים.

עקיבא: כלומר את יפו נחפש בחוף ולא בבקעת הירדן ואת חצור להיפך.

אילן: בדיוק. דבר שני הוא השתמרות השם מבחינת כללי התעתיק (בגדול. יש יוצאי דופן). סביר שעכא זה עכו ולא באר שבע.

עקיבא: מה עוד?

אילן: ממצא ארכיאולוגי מתאים. אתר שיש בו ממצאים מהתקופה הביזנטית ואילך למשל (מאות רביעית – שביעית לספירה) לא יכול להיות אתר מקראי. כמה וכמה זיהויים נפלו בשל העדר ממצא מתאים.

עקיבא: ואם יש כתובת אז הכי טוב.

אילן: בדיוק. למשל הכתובת היונית שהתגלתה בתל אל קאדי 'האל אשר בדן' – אישרה סופית את הזיהוי. או 'תחום גזר' אישרה את גזר.

עקיבא: ופדי מלך עקרון בתל מקנה.

אילן: נכון.

עקיבא: יש ישובים לא מזוהים או אתרים לא מזוהים?

אילן: ודאי. יש אתרים, למשל במסלול בני ישראל במדבר, שאין שום דבר שיכול לתת קצה חוט. לך תזהה חושה מלפני כמה אלפי שנים, עם שם אחד ברשימת שמות ארוכה, כשאין לך מושג איפה לחפש בכלל. או ברשימת הערים בספר יהושע, גיבוב שמות על גבי שמות, ולך תבין איזה חורבה שייכת לאיזה שם, כשהכל צפוף. גם השמות וגם החורבות.

וגם הפוך. יש אתר נאה, חרסים מתאימים – אבל אין אינדיקציה ברורה לשם המקראי. אני גר בחבל עדולם, ובריצות הבוקר שלי אני חולף לא פעם על פני תל לבנין. תל מרשים, רווי עתיקות, מתנשא על הסביבה – עיר מקראית קלאסית. יש כמה הצעות לזיהוי האתר, אבל אף אחת אינה חותכת. או תל בורנה, לא רחוק מתל גודד – יש שם ממצאים מתקופת הברזל, תל בשפלת יהודה – וואלה – אין זיהוי ודאי.

זה מקרה בו אין רצף ישובי כלל. לא יהודי ולא ערבי. וכשלא גרים שם – השם נשכח.

עקיבא: מעניין. אז עכשיו, למען מאזינינו המסורים שמוחם מרחף לו בערפל של למנ"ר, בומ"פ אוזביוס ושאר מרעין בישין, אני דורש סיכום קצר של אפשרויות הזיהוי השונות והשיבושים האפשריים.
אילן: ובכן, זיהוי האתרים המקראיים, שבהם לא נשמרה רציפות הישוב היהודית הוא אתגר מרתק. האתרים המקראיים מזוהים בשל כמה גורמים. הגורם הראשון הוא מקורות קדומים. בין אם מדובר במקורות מצריים או אכדיים, שכמעט לא נגענו בהם. המקרא, כמו במקרה של שילה. אוזביוס, שנתן לנו נו"ן צדי"קים די מפורטים של מקומות רבים. מסורות חז"ל הרימו גם הן תרומה נאה. יוספוס יכול לעזור ועוד. מפאת קוצר הזמן לא הבאנו דוגמאות לכל המקורות. גורם נוסף הוא הממצא הארכיאולוגי, שיכול לפסול אתר בשל העדר ממצא מהתקופה הרלוונטית. או לאשר שבאתר החשוד יש ממצא מתאים. ממצא ארכיאולוגי חד משמעי הוא כתובת עם שם האתר, שהתגלתה באתר החשוד. זה 'הגביע הקדוש' של זיהוי המקומות. והגורם המשמעותי מכל – השתמרות השם בערבית, ועמדנו על חילופי עיצורים, כויצד גוזרים לאחור את השם העברי מתוך השם הערבי. ניתן כמה דוגמאות פשוטות ככה לסיום, שכבר בשמיעה ראשונה מתעורר זכר השם הקדום: סיילון היא שילה אותה הזכרנו. ג'יפנא היא גופנה המוכרת מימי בית שני. ביר סבע היא באר שבע ועוד.

שילוב הגורמים הללו איפשר לחוקרים לזהות במידה רבה של סבירות ישובים מקראיים רבים.

עקיבא: תודה על הסיכום הנפלא, היה מרתק.
אילן: עקיבא, אכן היה מרתק. אבל זמננו תם. אז קודם כל תודה, ואני רוצה להזכיר את ההסכת שלך 'מה שלא סיפרה לי הגננת' על פרשת השבוע. עיון בפרשת השבוע מזוית ייחודית לאדם מאמין.

עקיבא: תודה רבה. היה לי לעונג ולכבוד. להתראות.

אילן: להתראות

נגישות