המערכון של היהודים באים:
לשרש נש"ק יש שתי משמעויות במקרא. אחת, שלא נעסוק בה היא של כלי נשק. המשמעות השניה, המעניינת אותנו, היא של נגיעה. בעיקר הצמדת השפתיים. במובן זה מופיע השרש נש"ק במקרא כשלושים וּשתיים פעמים. רק שתיים מהן אינן קשורות ישירות לִנְשיקה (ציטוט): חֶסֶד-וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ; צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ (סוף ציטוט. תהילים פ"ה 11). וכן באחת ההתגלויות של יחזקאל (ציטוט): וְקוֹל כַּנְפֵי הַחַיּוֹת, מַשִּׁיקוֹת (יש דגש חזק בשי"ן. כלומר 'מנשיקות'. בדיוק כמו מעגל שמַשִּיק – מנשיק ונמשיך) אִשָּׁה אֶל-אֲחוֹתָהּ (סוף ציטוט. יחזקאל ג' 13).
רוב הנשיקות במקרא מרוכזות בִּשְני ספרים: בראשית (אחת עשרה פעמים). וּשְמואל (שש פעמים). מעל חצי ההקריות של השרש נש"ק. בשיר השירים, יש רק שתי נשיקות. די רחוק מאלף נשיקות קטע מהשיר. באופן יחסי, שיר השירים, כראוי לספר האהבה, מוביל בָּראש. שם יש נשיקה על כל חמישים וּשְמונָה פסוקים וחצי (117 חלקי 2). בבראשית יש נשיקה על כל 139 פסוקים (1534 חלקי 11. למ עשה 139.4), ואילו בשמואל יש נשיקה על כל 251 פסוקים (1506 חלקי 6). בדף הפרק צרפתי את החישוב.
הנשיקה הראשונה במקרא נִכְרְכָה במעשה הרמאות של יעקב, שגנב את הברכה מעשו. אין לה כל קשר לאהבה. אולי ההיפך. כזכור לכל, יעקב התחזה לעשו, אבל יצחק העיוור, היה חשדן. עשו בא מהר מידי, והקול הוא קול יעקב, אך הידיים ידי עשו. לבסוף פנה יצחק אל המבחן האחרון (ציטוט): וַיֹּאמֶר אֵלָיו (אל יעקב), יִצְחָק אָבִיו: גְּשָׁה-נָּא וּשְׁקָה-לִּי, בְּנִי. כז וַיִּגַּשׁ, וַיִּשַּׁק-לוֹ, (והנה המבחן האחרון) וַיָּרַח אֶת-רֵיחַ בְּגָדָיו, וַיְבָרְכֵהוּ; וַיֹּאמֶר, רְאֵה רֵיחַ בְּנִי, כְּרֵיחַ שָׂדֶה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ יְהוָה (סוף ציטוט. בראשית כ"ז 26 – 27).
כולנו נופלים קרבן לתעתועי ראיה, שמיעה או מגע. אבל את חוש הריח הכי קשה לרמות. אז אולי הקול מתעתע, והמגע גם, אבל הריח של עשו הוא חד משמעי. יעקב חשב שהוא מנשק לאות קרבה והערכה, אבל יצחק רצה בסך הכל להריח אותו. יש ב'יהודים באים' מערכון על הענין,
הנשיקה הבאה במקרא כבר צבועה בגוון רומנטי עז. לאחר הנשיקה ליצחק, מצא עצמו יעקב נס על נפשו אל דודו לבן הארמי. שם בחרן הוא ראה את בת דודו רחל, עליה נאמר שהייתה יפת תואר וִיפַת מראה (ציטוט): וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת-רָחֵל, בַּת-לָבָן אֲחִי אִמּוֹ, וְאֶת-צֹאן לָבָן, אֲחִי אִמּוֹ; וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב, וַיָּגֶל אֶת-הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר (גבר שרוצה להרשים אשה יכול לעשות מעשים משונים לפעמים...), וַיַּשְׁקְ (השקה) אֶת-צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. יא וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב, (שימו לב למשחק המילים בין השקה לנישק), לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת-קֹלוֹ, וַיֵּבְךְּ (סוף ציטוט. בראשית כ"ט 10 - 11).
יעקב נישק את רחל, ומיד זכה לקבל נשיקה מלבן אבי רחל, דודו האהוב (ציטוט): וַיְהִי כִשְׁמֹעַ לָבָן אֶת-שֵׁמַע יַעֲקֹב בֶּן-אֲחֹתוֹ, וַיָּרָץ לִקְרָאתוֹ וַיְחַבֶּק-לוֹ וַיְנַשֶּׁק-לוֹ, וַיְבִיאֵהוּ, אֶל-בֵּיתוֹ (סוף ציטוט. בראשית כ"ט 13).
רש"י שמתבסס על חז"ל שלא ממש אהבו את לבן כתב (ציטוט): וירץ לקראתו – כסבור ממון הוא טעון, שהרי עבד הבית (כנזכר בסיפור אירוסי רבקה בבראשית כ"ד) בא לכאן בעשרה גמלים טעונים. ויחבק – כשלא ראה עמו כלום אמר: שמא זהובים הביא, והינם בחיקו. (והנה התוספת מבראשית רבא): וינשק לו – אמר, שמא מרגליות הביא, והם בפיו... (סוף ציטוט. רש"י על אתר). לפי האמור לעיל לבן דפק ליעקב נשיקה צרפתית. ככה עם הלשון עמוק, לצורך חיפוש המרגליות. אתה שמח לראות אותי? או שאתה מחפש לי מרגליות בפה?
לבן שנשק ליעקב, התלונן בפני יעקב, שהוא, לבן, לא נשק לבנותיו בעת עזיבת, או יותר נכון, בריחת יעקב מלבן. אז עכשיו, לאחר שלבן השיג את יעקב (ציטוט): וַיַּשְׁכֵּם לָבָן בַּבֹּקֶר, וַיְנַשֵּׁק לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו--וַיְבָרֶךְ אֶתְהֶם (סוף ציטוט. בראשית ל"ג 1).
יש ונדמה שיעקב הוא איש הנשיקות במקרא. גם מנשק וגם מנושק. לאחר מעבר היבוק, פגש יעקב את עשו אחיו (ציטוט): וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ, וַיִּפֹּל עַל-צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ; וַיִּבְכּוּ (סוף ציטוט. בראשית ל"ג 4). מעין סגירת מעגל עם הנשיקה של יעקב ליצחק בעת גנבת הברכה.
לאחר נשיקה זו, הנשיקה הבאה הייתה של יוסף בעת שהתוודע לאחיו. אבל מהר מאוד יעקב שב למרכז הבמה, עת יוסף הביא ליעקב אביו את אפרים וּמְנַשֶּה (ציטוט): וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן (מזכיר את יצחק בעת גנבת הברכה), לֹא יוּכַל לִרְאוֹת; וַיַּגֵּשׁ אֹתָם אֵלָיו, וַיִּשַּׁק לָהֶם (למנשה ואפרים) וַיְחַבֵּק לָהֶם (סוף ציטוט. בראשית מ"ח 10).
הנשיקה האחרונה בספר בראשית היא של יוסף שנשק לאביו המת.
יש עוד נשיקות במקרא כהנה וכהנה (אהרון נשק למשה, שמואל נשק לשאול, דוד נשק לאבשלום, ערפה נשקה לנעמי ועוד), אבל ברצוני לשוות לפרק אוירה רומנטית וּלְדַלֵּג היישר לשיר השירים. ספר מרתק לו יוקדש פרק בֶּעָתיד.
הנשיקה הראשונה בשיר השירים, זו שֶהֱעֶנִיקָה לפרק זה את שמו, מופיעה מיד בִּפְתיחת הספר (ציטוט): שִׁיר הַשִּׁירִים, אֲשֶׁר לִשְׁלֹמֹה ב. יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, כִּי-טוֹבִים דֹּדֶיךָ מִיָּיִן (סוף ציטוט. שיר השירים א' 2). האהובה מייחלת שאהובה ינשק אותה ויסב לה עונג, כי דודיו, מעשי האהבה שלו טובים מיין, כלומר עדיפים על יין ומסחררים את ראשה יותר מיין.
הנשיקה הראשונה היא בתחילת הספר, ואילו הנשיקה השניה היא בפרק החותם את הספר. פותחים בִּנְשיקה וגומרים בִּנְשיקה (ציטוט): מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי; אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ, גַּם לֹא-יָבֻזוּ לִי. ב אֶנְהָגְךָ, אֲבִיאֲךָ אֶל-בֵּית אִמִּי--תְּלַמְּדֵנִי; אַשְׁקְךָ (ושוב משחק מילים בין השקה ונישק) מִיַּיִן הָרֶקַח, מֵעֲסִיס רִמֹּנִי. ג שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי, וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי (סוף ציטוט. שיר השירים ח' 1 – 3).
שוב האהובה מתארת את אהוב לבה. יחסי הקרבה הרצויים הם כאח ואחות. ולא סתם אח ואחות, אלא אח ואחות מאותה האם, שינקו מאותו שד. בִּימֵי קדם האחווה עברה דרך האב. אבל אחים שחלקו גם אם משותפת היו, באופן טבעי, קרובים יותר זה לזה. כמו אבשלום, שהיה אח של תמר גם מאם, ורצח את אמנון (אחיהם מהאב) על שאנס אותה.
הדוברת בשיר השירים מבטיחה לִבְחִיר לבה שמרוב אהבתה אליו היא תנשק אותו גם בחוץ. פעולה לא ראויה בעליל, כי נשיקות רומנטיות הן ענין לחדרי חדרים. זה כמו שהיום מישהי תבטיח למישהו לקיים עמו יחסי מין באמצע הרחוב. היא תביא אותו אל בית אמה על מנת להשקות אותו יין משובח, ושם הנשיקה תתברר רק כשלב הראשון בתכניתה הרומנטית. ובסוף התיאור הכה יפה של ידו האחת תחת ראשה, וידו השניה מחבקת אותה.
